גמר מלאכול ביום השביעי עד שמצותה כל היום: כתב הראב"ד ז"ל איני יודע מהו זה וכו' אבל השכל מורה על זה עכ"ל: ואני אומר מענות רבינו ז"ל לימד לשונו לומר איני יודע אבל על דבר אמת וענוה צדק בא לומר ר"מ ז"ל חידוש גדול לפי דעתי כי אע"פ שפסקנו פרק הישן (דף כ"ז) שאין הלכה כר' אליעזר דאמר י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת ביום ואחת בלילה דהא איהו גופיה הדר ביה לגבי חכמים שאומרים אין לדבר קצבה והיה עולה על הדעת כי ר"א מחמיר וחכמים מקילין הרי כאן מאחר שאכל ביום השביעי שחרית גמרה מצות הסוכה ומאז והלאה נתבטלה אפילו לר"א ומעתה אם רצה להמשיך עוד סעודה לעצמו כאגריפס המלך לא יצטרך לאכול אותה בסוכה קמ"ל דהלכה כדברי חכמים בין להקל אם לא רצה לאכול חוץ מליל יו"ט הראשון בין להחמיר אם רצה להרבות בסעודותיו ואפילו ביום השביעי לאחר סעודת שחרית תדע דקתני פרק לולב וערבה (דף מ"ח) סוכה שבעה כיצד גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו כו' ולא קתני סעד סעודת שחרית אלא גמר מלאכול דמשמע גמר כל היום כדכתיב בסוכות תשבו שבעת ימים. ועוד דבפרק הישן גמרא מתני' דועוד אמר ר"א מי שלא אכל בלילי יו"ט הראשון משלים ביו"ט אחרון פרכינן והא ר"א הוא דאמר י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת ביום ואחת בלילה כלומר וא"כ אי אפשר שלא יאכל לילי יו"ט הראשון וכדילפינן לה בגזרה שוה חמשה עשר חמשה עשר מחג המצות דכתיב ביה בערב תאכלו מצות ומפרקינן אמר ר' אמי חזר ר"א והדר פרכינן היאך יכול לומר משלים ובמאי משלים אי בריפתא סעודתא דיומיה קא אכיל כלומר ומודה לחכמים שאמרו אין לדבר קצבה גם להחמיר אלמא פשיטא ליה לתלמודא שאם הרבה סעודות כל שבעה חייב לאכלן בסוכה לדברי הכל ואע"פ שהגיע זמן פריצתה לבטל אותה כשאין לו מקום לפנות דפליגי בה פרק לולב וערבה גמרא מתני' דסוכה שבעה רב חייא בר אשי אמר רב פוחת בה ד' על ד' וריב"ל אמר מדליק בה את הנר ולא פליגי הא לן והא להו כלומר הא לן לבני בבל דיו"ט הוא ואסור לפחות בה ד' משום סתירה מדליק בה את הנר משום היכרא ולבני א"י דחולו של מועד הוא פוחת בה ד' וכן כתבו רבינו יהוסף ב"י הלוי בן מיג"ש ור"י אלפס ז"ל סוף הלכות סוכה שלהם ובזה נתישבו דברי ר"מ ז"ל שכתב כאן לבני א"י. ומ"ש סוף זה הפרק לבני בבל ע"פ ההלכה ולא מפי סברא סתם דבריו בזה החבור כמו שכתבתי כמה פעמים: