לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום גם אני ונערתי אצום כן ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת וכאשר אבדתי אבדתי:
לך כנוס. פי' אדוני אבי ז"ל כי כיוונה בזה לפי שראשית דברי הצר היה ישנו עם אחד מפוזר ומפורד כי זה להם רעה חולה ופסוק (הושע י' כ') חלק לבם עתה יאשמו עד ובפרט במה שפי' הרמ"ע למעלה כי בא עליה' עתה לעת מצוא אותם מפוזרי' ומפורדי' וכמו שהביא ראיה מדברי מדרש שוחר טוב עיין עליו, מה שלא יוכל עליהם בהיותם בהסכמה אחת, לכן שאלה ממנו לך כנוס את כל היהודים, וימשך מזה בזולת דברי הצומות וזעקתם ב' תועלות אחרים. הא' כי אז תתבטל גזרתו אחר שהודה כי אין לאל ידו בהיותם מוסכמים. הב' כי ימצא תחלת דברי פיהו שקר ודבר כזב כי כולם מוסכמים לדעת אחד ויהיה מקום לבטל השאר. ומתוך דבריו אני אומר שלך כנוס פי' שיכניסם ושיקבצ' לדעת אחד ואם יש ביניהם קנאה ושנאה ותחרות שישלי' ביניהם כי היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם כתיב (תהלים ל"ג ט"ו) ואמרינן בירושלמי (מס' ר"ה) א"ר ברכי' יוצרן רוצה שיהא לבם יחד אליו, ומסתבר לי שכוונת הכתוב לפי דבריו היוצר רוצה שיהיה לבם יחד אליו ואז מבין את כל מעשיהם ולכך צריך כנוס כדי שיהיו לבם יחד ובשערי בינה להה"ר אליעזר מגרמיש"א ז"ל כתיב כנוס ב' (קהלת ג' ה') ועת כנוס אבנים הם הצדיקים שנקראים אבני קדש תכנוס אותם בבתי כנסיות בבתי מדרשות ע"כ, והדין נותן שהמתפללים צריכים שיהיו צדיקי' כדי שתהיה תפלתם נשמעת וכ"ש כשהיא על אחרים ומדלא קאמר אסוף את כל היהודי' או קבץ שהוא הלשון היותר נהוג בדברי, הללו, ובאה המסור' כנוס אבנים, יראה כי על הצדיקים דבר ועל פי הדברים האלה עלה על דעתי לומר כי תיבת הנמצאים אחות (בראשית י"ט ט"ו) ואת שתי בנותך הנמצאות שתרגם אנקלוס וית תרתין בנתך דאשתכחא מהימנן עמך. ומה לעשות ומצאתי במדרש בילקוט (סימן תתרנ"ו) מהו הנמצאים אותם שאכלו הסעודה הם יצומו והמסורת מסייעם, הנמצאים ב' עשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן, לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן, ומזה יראה כי על הפושעים והמורדי' דבר שיצומו והדבר קשה עד מאד לומר וצומו עלי והלואי ויצומו עליהם:
והנראה אלי להצדיק דברי' הללו צריך שתראה מה שהקדמנו בפסוק ובמלואת הימים האלה, ובפסוק איש יהודי, והכלל כי נמצאו בדבר המשתה ג' כתות צדיקי' גמורי' רשעים גמורים, בינוני'. צדיקים גמורים מרדכי היהודי דאלים גובריה וכרבים דמי. רשעים גמורי' י"ח אלף ות"ק שאכלו ושתו ונתקלקלו וכמו שקדם, בינונים חגי זכריה ומלאכי והחרש והמסגר אלף וגדולי ישראל שברחו מפני שהיו מכריחים אותם להתגאל בפת בג המלך וביין משתיו ומהם שאכלו בעל כרחם כמו שקדם מדברי אבא גוריון בפסוק בהראות באופן שעל הבינוניים אמר לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן כי הם צדיקי' הבורחים וגם הנאנסים גם הם נקראי' כשרי' אחרי שבעל כרחם האכילום ומה שנמנו במסרה תרין הנמצאי' (שמואל א' י"ג ט"ו) ויפקוד שאול את העם הנמצאים, עשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן ולא נמנה השני לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן. ובמסורת אחרת הנמצאים ב' ובספרא עשה המלך לכל העם הנמצאים לך כנוס את כל היהודים הנמצאי' בשושן. ויראו כסותרות זו את זו, אין בזה סתירה בטוב התבוננות כי במסורת האחת מנה העם הנמצאי' והם תרין העם הנמצאים דשאול, והעם הנמצאים דמשתה אחשורוש כי הנמצאי' השני הוא היהידים הנמצאים לא העם הנמצאים ובמסורת האחרת מנה תיבת הנמצאים שבמגלה לבד, ובמדרש תנחומא כל מקום שנאמר עם לשון גנאי, וענין וצומו עלי אומר אני כבר נודע שצום ובכי היה בכל מקום אשר דבר המלך מגיע והנם מתענים על צרתם ועתה צותה אסתר שיהיו צמים עליה שיטה השם חינה בעיני המלך כדי שתמצא חן בעיניו לתת את שאלתה ולעשות בקשתה, או מפני שלא תסתכן כדברי מדרש לקח טוב, וענין שאלה זו בעיני משום הא דאמור רבנן כל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה, אם מדכתיב (איוב מ"ב י') וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו, אם מדכתיב (בראשית ב' י"ז) ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך וגו' וכתיב וה' פקד את שרה כאשר אמר. כאשר אמר אברהם אל אבימלך כדאיתא בגמרא (ב"ק פ"ח) ולכן אמרה אסתר שיניחו מלהתפלל עליה' כאשר היו מתפללי' עד הנה, ושיתפללו עליה שלא יהרגנה אחשורוש על עוברה על דתו ומזה יתמלא הוא ית' רחמי' עליהם. וענין וצומו עלי כתוב בשערי בינה אל הה"ר אליעזר מגרמישא ז"ל, ג' ימים לכפר ג' עבירות עלי, על גלוי עריות. ונהרג התך על ידי הרי ש"ד. וכותלי דחזירי. אמר לה מרדכי (תהלי' מ"ה ט') מר ואהלות קציעות כל בגדותיך ג' עבירות שלך אינן אלא כריח בשמי' ואותו המזמור מדבר על אסתר, כ"ל כבוד"ה גי' ז"ו הדס"ה, ב"ת מל"ך פנימ"ה גי' הי"א אסת"ר ע"כ, וביאור הדבר בעיני כי עד עתה נזהרה ממאכל טמא וכמו שכתבנו למעלה בפסוק וישנה ואת נערותה לטוב, ועתה הנה היא מוכרחת לאכול ממאכל המלך אחר שהיא אוכלת עמו ועם המן הרע הזה, וכבר הקדמנו למעלה בהקדמת הביאור במאמר שאלו תלמידיו לרשב"י, שיש באכילה עם הנכרי שמץ דבר ע"א עיין שם, באופן כי עתה יש עליה ע"א וגילוי עריות ושפיכות דמים התך, אחר שהיה בסבת היותו יוצא ונכנס אליה. ולכן וצומו עלי. ואומרו ואל תאכלו ואל תשתו יראה כפל אחר שאמר וצומו והיאך יצומו ויאכלו וישתו, והכי איתא במדרש שוחר טוב במזמור אילת השחר וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו, וכי יש אדם צם ואוכל ושותה ולמה אמרה כן, אלא אמרה צומו עלי על שאכלתם ושתיתם מאותה סעודה של אחשירוש ע"כ. כלומר אחרי שאותה אכילה גרמה לכם כן. אם תזכו להצלה אל תאכלו ואל תשתו מסעודה כמוה, והה"ר יהודה ן' שוש"ן ז"ל כתב שראה מי שפירש ואל תאכלו אפי' מצה של פסח, ואל תשתו ד' כוסות, והוא ז"ל ההביל הדבר, ואני אומר אפריין נמטי' למי שפירש כך לפי שמצינו במדרש ענה מרדכי ואמר לאסתר איני יכול לבטל מגלת תענית שכתוב בה מראש חדש ניסן עד יומין ח' דלא למיספד בהון ואת אמרת גזור תענית בי"ד ובט"ו ובי"ו שקרב עומר התנופה שלחה ואמרה ליה. אתה הוא זקנן של ישראל אם אין ישראל בעולם מה המצות יפים. אם ישראל אינם למה תורה ע"כ, וזה יראה זר היכא רמיזא שיבטלו מגילת תענית וכנראה לא ציינה ימים רק שיצומו ג' ימים ואפשר אחר הפסח או אחר ט"ו וי"ו כי טעמייהו ואפשר שיקבלו אותם עתה להתענות אותם אחר חג הפסח, וכהא דאמרינן בגמרא (תענית פ"ק) בימי ר' זירא גזור המרה גזור דלא למיתב בתעניתא, אמר להו ר' זירא נקבליניה עלוון ולכי בטיל ההמרה ליתביה, אמר ליה מנא לך האי אמר להו דכתיב (דניאל י' י"ב) ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להכין ולהתענות לפני אלהיך נשמעו דבריך, ופי' רש"י דלא למיתב בתעניתא דלא בעו דליתי ברכה בעולם בשבילן ע"כ, ואחרי דקבלה מהניא יקבלום מאז. והנה הה"ר נחום בר יעקב כתב בפסוק ויעבו' מרדכי ופי' אחר שעבר יום טוב ואח"כ התענה ע"כ וסוף כל סוף מנל"ן דאמרה אסתר להעביר המועד ולבטל מצות אכילת מצת מצוה, אלא נכרים הדברים כי באומרה ואל תאכלו ואל תשתו על אכילת ושתית מצוה. ועלה קאי אתה הוא זקנן של ישראל אם אין ישראל בעולם מה המצות יפין, ובשערי בינה אל הה"ר אליעזר מגרמישה ז"ל כתוב, ואל תאכלו ואל תשתו, אם לא היה אומר רק וצומו עלי. הייתי אומר כתענית צבור ליאסר ברחיצה וסיכה וכו', לכך פי' ואל תאכלו ואל תשתו מן האכילה ושתיה לבד עכ"ל, ותמיהא לי מלתא ואם זה אינו תענית צבור ליאסר בכל זה. מי הוא תענית צבור, ובתרגו' רבה של אסתר כתוב, והשתא יפוק חתנא מבית משכבה אסיר בסקא, וכלתא מבית גננהא כד רישא מפלפל בקיטמא ואינשי ובעירי ותורי וענא לא יטעמון מידעם, ואפרישו ינקי מן חדי אימהתהון בה שעתא בדירו בקהלא ואשכחו ביה תריסר אלפי כהני בחירי ואנקיטו יתהון שופרי בימיניהון ואוריתא בשמאליהון בכיין ועניין וכן אמרין כלפי עילאה אלהא דישראל, הא אוריתא דיהבהא לנא הא עמא רחימא בטיל מן עלמא, מאן קאי' וקרי בה ומדכ' ית שמך שימשא וסיהרא יחשוך נהיריהון ולא ינהרון דהא לא אתבריאו אלא בדיל עמך בית ישראל. ונפלין על אפיהון ואמרין עננו אבינו עננו. עננו מלכנו עננו ושופרי תקעין עמהון ועמא עניין בתריהון ע"כ, ומתוך דברים הללו ואחרים כיוצא בהם ויותר מהם הבאים בסמוך בס"ד, אומר אני הפך דברי הה"ר אליעזר זלה"ה כי תיבת וצומו הוא על הצער הגדול לצאת חתן מחדרו וכלה מחופתה ולבוש שקים וההתפלש באפר שכל אלו נקראו צום וכמו שאמר הנביא ישעיה (ישעיה נ"ח ו') הכזה יהיה צום אבחרהו וגומ' הלכוף כאגמון ראשו ושק ואפר יציע הלזה תקרא צום וגו' הלא זה צום אבחרהו פתח חרצובות רשע התר אגודות מוטה וגו', והרד"ק ז"ל כתב בשם אביו כי צום הוא מלשון צומת הגידים ור"ל חבור וקבוץ אנשים, ואני אומר קיבוץ דברים רבים מספד שק ואפר ושכוב ארצה כדוד שנאמר בו אני צם, והעינוי הוא על הרוב מאכילה, באופן כי וצומו עלי הוא על הדברים אשר שמענו ונדעם מהמתרג' ואל תאכלו ואל תשתו כמשמעו, וטעם שלשת ימים משום דאמרינן בב"ר (פרש' כ"א) ויאסוף אותם אל משמר שלשת ימים (בראשית מ"ב י"ז) לעולם אין הב"ה מניח את הצדיקים בצרה יותר מג' ימים, וכן למדנו ליוסף למרדכי ליונה לדוד. וכן הוא אומר (הושע ו' ב') יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ע"כ, למדנו מזה כמה גדול כחה של תשובה כי גם כי חטאו עוו פשעו לפניו ית' בדור ההוא כמו שקדם, כאשר קבלו עליה' לשוב אל ה' גם כי היה מתוך צרה, נקראו צדיקים ונמנו בכלל יוסף ויונה ודוד, ובמדרש רבתי דאחשורוש (פרשת ו') כתוב כלשון הזה, ד"א ויהי ביום השלישי לעולם אין ישראל נתונים בצרה יותר משלשה ימים, באברהם כתיב (בראשית כ"ב ד') ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום וגו', השבטים (שם מ"ב י"ז) ויאסוף אותם אל משמר שלשת ימים. יונה שנאמר (יונה א' י"ח) ויהי יונה במעי הדגה שלשת ימים וגו' והמתים אינם חיים אלא לשלשה ימים שנא' ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו, וגם הנס הזה נעשה בסוף שלשה ימי' לתענית' הה"ד ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר וגו' ושלחה וקראה להמן בסעודה עם המלך בט"ו בניסן וכיון שאכלו ושתו אמר המן המלך מגדל אותי ואשתו מכבדת אותי ואין בכל המלכות גדול ממני ושמח בלבו מאד הה"ד ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לב ע"כ, הנה במדרש הזה לא הזכיר אלו הניצולים בשם צדיקים כי לא יפול דבר זה בנס זה אחרי שהם מלוכלכים בחטא הצלם ובחטא הסעודה וכמו שנכתב למעלה פעמים רבות, ולכן אמר לעולם אין ישר' נתונים בצרה יותר משלשה ימים ואגב ארחייהו הודיעונו דבר גדול באברהם אבינו שהיה ג' ימים בצרה ביען לא נודע לו מקום אשר יקיים מצות בוראו והיה מפחד שמא יקרה פגע לו או ליצחק ותתבטל המעשה ההוא ותנה בני לבך ועיניך על הדבר הזה, ומ"ש וגם הנס הזה נעשה בסוף שלשה ימים לתעניתם יתבאר בסוף ביאור הכתוב הזה בס"ד. ולמעלה בדברי ענין הנס בתחלת פסוק ישנו עם אחד כתבנו בשם שערי בינה ששלש' ימים היו וכנגד נושא עון ופשע וחטאה. האמנה במדרש שוחר טוב (מזמור כ"ב) נראה שלא התענו ג' ימים לילה ויום, כפשוטו של מקרא, איתא התם יכול יהיו צמים ג' ימים וג' לילות ולא היו מתים אלא מפסיקים מבעוד יום, ובשערי בינה מסיים בה בשוחר טוב דורש שאוכלים מעט להשיב נפש קודם שקיעת החמה ע"כ, ולזה שומעים שמגדיל תפארת ישראל ולא למי שכתב ומפורש במדרש תלי"ם שהיו אוכלים בלילות כי לא פורש כך אדרבה אמר אלא מפסיקים מבעוד יום, ועל מה שרצה החכם ההוא להסתייע ממאמר אין גוזרים גזרה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולים לעמוד בה וכתב כי אפי' מיעוטן אין יכולים לעמוד בה מה אעשה כי הוא רוצה להעמיד דעתו שלא כרצון חכמים והנה בילקוט כתוב (סימן תתרנ"ו) באותה שעה הלך ומצאו למרדכי שהיה יושב בראש התינוקות ושקי' במתניהם וסופדי' ובוכי' ופקד אותם ומצאם שנים ועשרים אלף מיד השליך בצוארם חבלים ושלשלאות של ברזל והפקיד עליהם שומרים ואמר הללו אני הורג תחלה, ואח"כ אני תולה את מרדכי, באו אמותיהן של תינוקות מביאות להם לחם ומים ואומרים להם אכלו ושתו קודם שתמותו, והם נשבעים בחיי מרדכי רבינו ומניחים ידיהם על ספריהם ואומרים בתעניתנו נמות' וכל אחד גולל ספרו ומניחו על לבו וכיון שעברו שתי שעות בלילה נשמעה בכייתם למרום ותפילתן של אבות, אמר הב"ה למלאכי השר' בכית קטנים אני שומע כגדיים וטלאי' וכקטני בני אדם. אמר משה לפני קב"ה לא גדיים ולא קטנים הם אלא קטני עמך ישראל שיושבים בתענית היום שלשה ימים ושלשה לילות ואסורים בחבלים ובשלשלאות ולמחר נשחטים כגדיים וטלאי' ולב אויב שמח ומחרף ומנאץ ואינם מניחים את תורתך, מיד נתגלגלו רחמיו של הב"ה עליהם ושבר החותמו' וקרע את האיגרו' והפר עצתו והשיב מחשבתו של המן בראשו ע"כ, וכיוצא במדרש רבתי (פרשת ו') הנה קבלת רז"ל הטהורה והתמימ' כי בליל י"ו בניסן ליל יום ג' לתעניתם נמצאו כ"ב אלף מקטני ישראל בתעני' ג' ימים וג' לילות ובכל זאת אני מוצא בתרגום דברים מורים קצת על הדברים הנאמרי' כמרחיקים שיהיו הצום ג' ימים וג' לילות. וז"ל איזיל כנום את כל יהודאי די השתכחו בשושן וצומו עלי ולא תיכלון ולא תישתון תלתא יומין. וצלו קדם מארי עלמא בליליא וביממא ע"כ, הרי שלא רצה להדביק ואל תאכלו ואל תשתו לשלשת ימים לילה ויום, רק שאל תאכלו ואל תשתו הוא דבר אחד, ולילה ויום הוא דבר אחר כי וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו הוא כמשמעו לענין הצו' והתעני' כאשר ביארנו. וענין לילה ויום הוא דבר התפלה כי מניעת המאכל ויתר הדברים הוא לתכלית התפלה כדי שיתפללו בכוונה מה שאי אפשר באכיל' ותענוג ויורה על זה אומרו לילה ויום ולא אמר ואל תאכלו ואל תשתו שלשה ימים ושלשה לילות כמו כי לא אכל לחם ולא שתה מים שלשה ימים ושלשה לילות, ונודע מספר הזוהר כי התפלה הנרצית ומקובלת הלא היא אשר קדמה לה בלילה שלפניה כמו כן תפלה, וע"ד זה פירשו (תהלים פ"ח ב') שם פסוק ה' אלהי ישועתי יום צעקתי בלילה נגדך. אימתי אתה אלי ישועתי היום אשר קדמתי הלילה שלפניו וצעקתי נגדך, ועל כן הקדימה פה הלילה אל היום.
והנה במספר הימים האלה בלבול רב לדעת התחלתם כי בפרקי ר' אליעזר כתוב כי הם י"ג וי"ד וט"ו ביען האגרות נכתבו בי"ג ובו ביום קרע מרדכי את בגדיו והיו דבריו עם אסתר על ידי השלוחים ואמר שבאותו היום קבעו התעניות והוא יום ראשון להם ובט"ו באה לפני המלך וגם למחר דהיינו י"ז קראה אותו ואז נתלה, וכבר שלמו להם התענית ביום ט"ו ובמדרש לקח טוב כתוב ויעבור מרדכי העביר יום ראשון של חג המצות בתענית' שהרי בי"ג בניסן נכתבו הכתבים ובו ביום קרע מרדכי את בגדיו וקבעו ג' ימים תענית אותו ושני ימים אחרים הרי יום ראשון של חג המצות התענו הוא יום ג' לתענית, כן נראה מהמאמר שהבאתי למעלה מכ"ב אלף תינוקות. אמנם בשערי בינה אל הה"ר אליעזר מגרמישא ז"ל כתוב, ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות וגו' השלישי לאגרות כי נכתבו לי"ג בניסן, ומיד ומרדכי ידע וגו' כי יושב היה בשער המלך ומיד ויעבור מרדכי להתענות יום י"ד וט"ו וי"ו בניסן, וביום שני לתענית שהוא יום טוב ראשון של פסח באתה הצדקת מקושטת להעשות נס על ידה, נמצא יום ט"ו הוא שלישי לאגרות ע"כ וכמו כן מהמדרשות האחרים מבוכה רבה יען במאמר שהבאתי למעלה מהילקוט (סימן תתרנ"ז) מבואר מאד היות התעניות מתחילין בי"ג שכן כתוב שם ומצאו למרדכי שהוא יושב בראש התינוקות וכו' ואמר הללו אני הורג תחלה ואח"כ אני תולה את מרדכי וכו' והסכמת תליית מרדכי לא היתה אלא אחר המשתה הראשון ושם נאמר ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר וגו' ואמרו שם עוד וכיון שעברו שתי שעות בלילה נשמעת בכייתם במרום וכו' אלא קטני עמך ישראל שיושבים בתענית היום ג' ימים וג' לילות, ואז נדדה שנת המלך והיה מה שהיה ממרדכי והמן נמצא יום ראשון לתענית י"ג, אמנם ממאמר אחר שם בילקוט (סימן תתרנ"ז) נראה שהצום היה י"ד וט"ו וי"ו, איתא התם, ענה מרדכי ואמר לאסתר איני יכול לבטל מגלת תענית שכתוב בה מר"ח ניסן ועד יומין תמניא דלא להתענאה בהון ואת אמרת תגזור הענית בי"ד ובט"ו ובי"ו שקרב עמר התנופה, שלחה ואמרה ליה אתה הוא זקנן של ישראל וכו'. הנה בפי' שיום ראשון הוא יום י"ד בניסן, ובמדרש ויקרא רבה (פרשה כ"ח) על מצות העמר כתוב היא שעמדה להם בימי המן, דא"ר לוי כיון שראה מרדכי את המן בא כנגדו והסוס בידו אמר דומה אני שאין רשע זה בא אלא להרגני והוון תלמידין יתבין תניין קמוי. אמר להם עמדו וברחו שמא תכוו בגחלתי. אמרין ליה בין לקטול בין לחיי אנן עמך ולא נשבקינך, מת עשה נתעטף בטליתו ועמד בתפלה לפני הב"ה ותלמידוי יתבין תניין, אמר להם במה אתם עוסקים אמרו לו במצות העמר שהיו ישראל מקריבין במקדש ביום הזה וכתוב בהדיא ואת אומרת גזור תענית שלשה ימים שיצומו בי"ד יום בו פסח, ובט"ו מועד, ובי"ו עמר התנופה קרב, ובמאמר הזה מבוכה רבה כי דבר רכיבת הסוס יראה שהיה ביום ט"ו, מדכתיב בלילה ההוא נדדה שנת המלך, ואמרינן בב"ר (פרשת ע') (בראשית כ"ט י"ו) וללבן שתי בנות ששקולות זו כזו לזו ניתן שתי לילות ולזו ניתן שתי לילות, לילו של פרעה ולילו של סנחריב ללאה, לילו של גדעון ולילו של מרדכי לרחל דכתיב בלילה ההוא נדדה וגו' והמאמר אמר במצות העמר שהיו ישראל מקריבין במקדש ביום הזה, וידוע כי הקרבת העמר בששה עשר לא בט"ו, וזה הקושי כמו כן הוא בדברי הגמרא (מגילה פ"ק) דאיתא התם ויקח המן את הלבוש ואת הסוס אזל ואשכח רבנן דיתבי קמי מרדכי וקא מחוי להו הלכות קמיצה ופרש"י היה דורש בעניינו של יום וי"ו בניסן היה יום תנופת העומר ע"כ. ובסמוך וישב מרדכי אל שער המלך ששב אל שקו ואל תעניתו ופרש"י יום שלישי לתענית היה שהתחיל להתענות ביום י"ד בניסן, והן אמת דברי פרקי ר' אליעזר ודברי מדרש לקח טוב ומי שדרך דרכם תמוהים עד מאד אחרי שהיא מימרא מוסכמת בגמרא (תענית פ"ק) דאמר שמואל כל תענית שלא קבלו מאתמול אינו תענית ואיך אמרו שהתענו ביום י"ג אחר הכרוז' ואם כדבריהם בחנם חזר בו הרמב"ם ממה שכתב שאם אכל ושתה ואח"כ התחיל להתענות נקרא תענית לשעות וכתב המגיד שראה בתשוב' הרשב"א ששמע שהרמב"ם חזר בו, ולמה חזר בו והרי מעשה רב נעשה בבית דינו של מרדכי הצדיק והתפללו עננו כמו שכתבנו למעלה בשם המתרגם:
ומעתה היותר מתברר מכל אלו הדברי' שהתענו י"ד וט"ו וי"ו ושענין ויהי ביום השלישי. שלישי לשלוח הרצים כדברי רש"י שנשלחו בי"ג ואסתר באה אל המלך ביום ט"ו. הוא יום שני לתענית ולא אכלה ביום ההוא וביום המחרת דהיינו י"ו היה רכיבת הסיס ויצא רובו של יום בתענית כי על כן אמר ויבא המלך והמן לשתות עם אסתר המלכה במשתה יום שני מה שלא נאמר במשתה יום ראשון, ואחר שהתענית היה על שיושיט לה המלך את שרביט הזהב וזה כבר נעשה ביום שלפניו ועתה ביום זה עלה מרדכי לגדולה ויצא רובו של יום בגדולת מרדכי כי לעת ערב נתלה המן כדברי רש"י ז"ל לכן התירה אסתר עצמה לאכול ביום ההוא אחרי שכבר עברו ב' ימים וג' לילות בתענית וגם יום זה יצא רובו בתענית ועיניה הרואות כי מצאה חן בעיני המלך וכי נבאש המן בעיניו כמו שאני עתיד לכתוב בפסוק מי בחצר בס"ד מדברי המתרגם, וראה והפלא מחכמת אסתר וחסידותה כי לא בטחה בעצם בתעניתם אחרי שעם בני ישראל אינם מרוצים לפניו ית' אלא בטחה בדרכו ית' שאינו מניח לעמו בצרה יותר מג' ימים כי גם שבטי יה בהיותם לקוחים על מכירת אחיה' לא נמשכה צרתם יותר מג' ימים וכמו כן יונה גם כי מרה ועכב את רוח קדשו וברח מפני ה' לא היה בצרה רק ג' ימים ולכן אסתר נכנסה ביום ג' לצרה שלישי לשלוח הרצי' כדברי רש"י ז"ל ולא המתינה שישלמו ג' הצומות, ומה שכתבנו למעלה ממדרש רבתי (פרשה ו') וגם הנס הזה נעשה בסוף ג' ימים לתעניתם הה"ד ויהי ביום השלישי וגומ' לאו למימרא שהיא באה בסוף ג' ימים ושפי' ויהי ביום השלישי הוי שלישי לתענית דא"כ תימא על עצמך דמסיים למילתיה ושלחה והביאה בסעודה עם המלך להמן בט"ו בניסן וע"כ, ויהי ביום השלישי שלישי לצרתם דהיינו שילוח הרצים והנס היה בסוף שלשת ימים לתעניתם, ונחזור למקומנו אסתר נכנסה ביום ט"ו יום ראשון של פסח שני לתעניתם שלישי לצרתם לשילוח הרצים ובו ביום זימנה לאחשורוש והמן והם אכלו והיא לא אכלה עמהם כמו שהוכחנו, ובליל י"ו נדדה שנת המלך והיה דבר מעלת מרדכי בבקר ומפלת המן בערב כדברי רש"י ז"ל והדין נותן כי לרחוץ את מרדכי במרחץ ומה גם בצוא' אסתר שלא ימצא בלן וספר כמסופ' בדבריה' ז"ל (מגל' פ"ק) כמו שיבא במקומו בס"ד, ועד שיבוק' הדבר ועד העשותו ועד שיוליכוהו ברחובות קריה ועד אכול ושתה בודאי הי' צריך זמן ואל תשתומ' על המאמ' שהבאנו למעלה שני לילות לבניה של לאה ושני לילות לבניה של רחל כי לא יתחייב מפני זה שיהיה הדבר בליל ט"ו כמו שהיו האחרים רק שהיה בלילה לא שיהיה בלילה א' דאי לא תימא הכי תימא על עצמך כי האחרים היו בלילה ונס זה היה ביום ואינם שוים, ומזה הובררו הדברי' כי על היותם בלילה השוו, ולא שיהיה בלילה אחד כי נס זה היה ביום י"ו ובלילו של י"ו היה עשיית העץ בשתי שעות מהלילה, ואח"כ עלתה צעקת הקטנים לפניו ית' כי בו בלילה השליך עליהם המן שלשלאות כמו שתראה ממאמרם בילקוט (סימן תתרנ"ו) ומעלת מרדכי ביום י"ו בבקר כמו שקדם ואז היה מרדכי מחוי להו לרבנן הלכו' קמיצה מצוה בשעתה משום ונשלמה פרים שפתנו, וכהא דאמרינן בגמרא (מנחות פ' בתרא) א"ר יצחק מאי דכתיב זאת תורת החטאת זאת תורת האשם כל העוסק בתורת חטאת כאלו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת אשם כאלו הקריב אשם, ובזה נתחוורו הדברים כלם, ואפשר לי לדרוש טעם לשלשת ימים הללו, כבר הקדמנו פחדת אסתר על ג' עבירות הנגררות בסבתה ע"א ג"ע ש"ד, בפסוק וצומו עלי ג' ימים תמצאנו ולכן השתדלה להליץ בעד זה כי ביטול ע"א תועבת מצרים ביום י"ד. ובליל ט"ו שפיכות דם בכורות מצרים וכמו שנדרש בפסוק (תהלים קל"ו י') למכה מצרים בבכוריהם, למכה בכורי מצרים לא נאמר אלא בבכוריהם שהבכורות הרגו את אביהם וששים רבוא הרגו כדאיתא במדר' שוחר טוב וכן בספר הזהר (פרשה בשלח) תלת מותנו הוו חד דעבדו בכורי במצרים דקטליה כל אינון דאשכחו, וחד דקטל קב"ה בפלגו דליליא. וחד כד חמא פרעה מותנ' בביתיה בבנוי ובעבדוי קם וזריז גרמי' וקטל הפרכין וסרכי' וכל דאמליכו ליה לסרב' בעמא דלא למשלחינהו ע"כ. הנה דמים רבים אשר שפכו במצרים, וביום י"ו הקרבת העומר והוא משעורים ונודע מדברי האלהי רשב"י ע"ה כי הוא כעין קרבן סוטה אשר היא כמו כן קמח שעורים לטהר את ישראל וכנסת ישראל אשתכח' טהורה, כדאיתא בספר הזוהר (פרשת אמור) ובספר רעיא מהימנא, וזכר הקרבת העומר הלצה טובה על כל ישראל, ובזה די. ואומרו גם אני ונערותי אצום כן ולא אמר נצום כמשפט הנכון מה שדובר בו כי למיעוט בטחונה בהן אמרה כן כי מי יודע אם תאכלנה בסתר לכן אמרה אצום משום מדבר שקר תרחק, ובכן אבא אל המלך. כתב הה"ר יוסף גאקו"ן ז"ל, בענין צום ג' ימים ז"ל. אחשוב שכיונה ענין נפלא כפי האמת, והוא כי יש בג' ימים לילה ויום ע"ב שעות, ובכן הוא ע"ב כנגד שמו יתברך הנרמז בויסע ויבוא ויט, אשר בו בקע ים ויעבירם וינחם לבטח ולא פחדו ומשם בא השפע למדתה כי אסתר ירקרוקת היתה, ובכחם באה למעלה אל המלך מלכו של עולם בתפלתה כי בטחונה בישועתו, ולמטה אל המלך אחשורוש עכ"ל, ודבר אשר לא כדת הוא מאמרם ז"ל בגמרא (מגלה פ"ק) מאי אשר לא כדת, שלא כדת כל יום ויום, שבכל יום ויום באונס ועכשיו ברצון, וכאשר אבדתי אבדתי כשם שנאבדתי מבית אבא כך אובד ממך. ופרש"י עד עכשיו נבעלתי באונס מעכשיו ואילך מדעתי ואני אובדת ממך דאשת ישראל שנאנסה מותרת לבעלה וברצון אסורה לבעלה ע"כ. ומזה יראו עיני רואים כמה דבר סתר יש בהתחברות שני צדיקים הללו צדיק וצדק' מרדכי ואסתר עד שמרה נפשה על שתאבד ממנו, ומזה נצטדקו דברינו בפסוק אין אסתר מגדת וגו' אשר הארכנו בענין זה בטוב טעם ודעת, ואני אומר בדבר וכאשר אבדתי אבדתי דבר אחר נאה ומתקבל הוא דאמרינן בגמרא (שם) ואת מאמר מרדכי אסתר עושה א"ר ירמיה שהיתה מראה דם לחכמי', וכמו שהארכנו שם בפרשתו, ואמרינן עוד ותתחלחל המלכה, אמר רב שפירסה נדה, ואחרי שכן הוא שעד עתה היתה מדקדקת שלא לשמש עמו נדה מפני הנוגע אליה וכמו שכתבנו שם עיין עליו ועכשיו אינה יכולה להזהר כי מרדכי דוחק עליה למהר לבא אל המלך והיא רואה עצמה נדה אמרה וכאשר אבדתי אבדתי. שעד עתה בטהרה וטבילה אבדתי שעתה הוא בנדה ובטומאה ודברי המתרגם נמשכים אחרי פשוטן של דברים כי על פחד מות אומרת כן אחרי שמרתה פי המלך לבא אליו אשר לא תקרא, שתרג' והיכמא דהבדית מן בית נשי ואדברית מינך באונסא כדין אוביד מן חיי עלמא הדין בגין פורקן עמא בית ישראל, אלא שהוסיף ב' דברי' א' להעמיד דעתו, שלוקחה באונס, וכמו שהרבינו הדבור בזה בפרשתו, ב' שגם שתמות תהיה מיתת העה"ז כי יודעת גם היא שלא תמות לחיי העה"ב אחרי שהוא על דבר הצלת בני ישראל.