ולמה קשה כל כך סילוקן של צדיקים לפני הב"ה, מפני שהם חיי העולם, ובזכותם עולם מתקיים, והם מגינים על ישראל בעולם הזה ובעולם הבא בזכותן. כדגרסי' במ' סנהדרין בפרק חלק, ת"ר כשחלה ר' אליעזר נכנסו ארבעה זקנים לבקרו, ר' טרפון ור' יהושע ור' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא. נענה ר' טרפון ואמ', טוב ר' לישראל מטיפה של גשמים, שטיפה של גשמים בעולם הזה, ור' לעולם הזה ולעולם הבא. נענה ר' יהושע ואמ', טוב ר' לישראל יותר מאב ואם, שאב ואם בעולם הזה, ור' לעולם הזה ולעולם הבא. נענה ר' אלעזר בן עזריה ואמ', טוב ר' לישראל מגלגל חמה, שגלגל חמה בעולם הזה, ור' לעולם הזה ולעולם הבא. נענה ר' עקיבא ואמר, חביבין ייסורין. אמ' ר' אליעזר, סמכוני ואשמע דברי ר' עקיבא תלמידי, כמו שכתבתי למעלה בתשובה. וגרסי' במדרש תודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח. אל תקרי שובע שמחות אלא שבע. אלו שבע כתות של צדיקים שהן עתידין להקביל פני שכינה, ופניהם דומות לחמה, ללבנה, לרקיע, לברקים, לכוכבים, לשושנים, למנורת בית המקדש. לחמה, דכתי' (שיר השירים ו, י) ברה כחמה. ללבנה, דכתי' (שיר השירים ו, י) יפה כלבנה. לרקיע, דכתי' (דניאל יב, ג) והמשכילים יזהרו כזוהר הרקיע. לברקים, דכתי' (נחום ב, ה) מראיהם כלפידים כברקים ירוצון. לכוכבים, דכתי' (דניאל יב, ג) ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד. לשושנים, דכתי' (שיר השירים ז, ג) סוגה בשושנים. למנורת בית המקדש, דכתי' (זכריה ד, ב) ראיתי והנה מנורת זהב טהור. וגרסי' בויקרא רבה כתו' אחד אומר קווצותיו תלתלים שחורות כעורב, וכתו' אחד אומר מראהו כלבנון, וכתו' אחד אומר מראהם [כלפידים] כברקים ירוצצו. אלה בני תורה, שהם נראים כאלו כעורים, כאלו שחורים, בעולם הזה, אבל לעתיד לבא מראיהם כלפידים. וגרסי' בפרק קמא דמסכת מגלה אמ' ר' אלעזר אמ' ר' חנינא, אתיד הב"ה לתת עטרה בראש כל צדיק וצדיק, שנא' (זכריה יד, ט) ביום ההוא יהיה ה' [צבאות] לעטרת צבי ולצפירת תפארה וגו', לעושים צביונו ולמצפים לתפארתו. יכול לכל, ת"ל לשאר עמו, למשים עצמו כשירים על דברי תורה. ולרוח משפט, ליושב על המשפט. ד"א ולרוח משפט, זה הדן את יצרו. ד"א ולרוח משפט, זה הדן דין אמת לאמתו. ולגבורה, זה המתגבר על יצרו. משיבי מלחמה, אלו שנושאין ונותנין במלחמתה של תורה. שערה, אלו תלמידי חכמים שמשכימין ומעריבין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות.
בוא וראה כמה גדול מתן שכרה של תורה. צא ולמד ממשה רבינו ע"ה שזכה לקלסתר פנים. ומה אם משה רבי' ע"ה, [ש]לא היה אלא סרסור בין ישראל להב"ה במתן תורה, זכה לזוהר פנים, שלא היו בני ישראל [יכולין] לגשת אליו, שנא' (שמות לד, לה) ויראו בני ישראל כי קרן עור פני משה וייראו מגשת אליו, העושה את התורה כלה על אחת כמה וכמה. וכן הוא אומר והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע וגו'. אף יהושע ע"ה לא נתגדל אלא על שהיה עוסק בתורה. ובשעה שהיו ישראל נלחמים עם האמורי, נטל ספר תורה והראהו לגלגל חמה, ואמ' לו, אני לא דוממתי מזה, אף אתה דמם מלפני, ועמד השמש והירח מלפניו, שנא' (יהושע י, יג) וידום השמש וירח עמד וגו'. וגרסינן במדרש תחלת חכמה יראת ה' ודעת קדושים בינה. תחלת חכמה יראת ה', זו התורה שיראתה על כל העולם כולו, ודעת קדושים בינה, אלו בעלי תלמוד, שבשעה שהן יושבין ושונין דומים למלאכים שיש בהם בינה, ונקראים קדושים, שנא' (דניאל ז, כב) ובינה יהיב לקדישי עליונין, וכתי' (תהלים טז, ג) לקדושים אשר בארץ המה. כך היתה רוח הקדש מבשרת לתלמידי חכמים ואומרת, בני, אע"פ שנתתי לכם שכר טוב בעולם הזה, כ"ש לעולם הבא, אל תזלזלו בתורה ואל תרבו באכילה ובשתייה, לפי ששכרכם כפול לעולם הבא, שנאמר (זכריה ט, יב) שובו לבצרון אסירי התקוה, וכתי' (ישעיהו סא, ז) תחת בשתכם משנה וכלימה ירונו חלקם לכן בארצם משנה יירשו, הא למדתם שתאכלו לימות המשיח כפלים. ולא עוד אלא אחד מישראל יושב בסופו של עולם, ואלף נהרות מקיפות אותו, ועתיד הב"ה להחזירו לירושלם, שנא' (דברים ל, ד) אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלהיך ומשם יקחך.
ושבע כתות שמקבילות פני שכינה. הכת הראשונה רואה את המלך ואת הפנים, שנא' (תהלים קמ, יד) ישבו ישרים את פניך, ואמר ישר יחזו פנימו. והכת השנייה אומרת אשרי יושבי ביתך. והשלישית אומרת מי יעלה בהר ה'. והרביעית אומרת אשרי תבחר ותקרב ישכון חציריך. חמישית אומרת ה' מי יגור באהליך. ששית אומרת ומי ישכון בהר קדשך. שביעית אומרת ומי יקום במקום קדשו. ונגדן שבע מדורות לרשעים בגיהנם. ואלו הן שאול, תחתיה, אבדון, גי, דומה, ארץ תחתיה, ארץ ציה. וגרסינן במ' שבת בפרק שואל אדם מחבירו, תניא ר' אלעזר אומר, נשמתן של צדיקים גנוזות ומונחות תחת כסא הכבוד, שנא' (שמואל א כה, כט) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך. ושל רשעים זוממות, ואמרי עוממות, והולכות ואין להם מנוחה, שנא' (שמואל א כה, כט) ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע. וגרסי במ' סנהדרין בפרק חלק, ת"ר רשע בא לעולם רעה בא לעולם, שנא' (משלי יח, ג) בבוא רשע בא גם בוז, רשע נפטר מן העולם טובה באה לעולם, שנא' (משלי יא, י) ובאבוד רשעים רנה. צדיק נפטר מן העולם רעה באה לעולם, שנא' (ישעיהו נז, א) הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים ואין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק, צדיק בא לעולם טובה באה לעולם, שנא' (בראשית ה, כט) ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו.
וגרסי' במדרש יהי אור ר' יוסי פתח, הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים ואין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק. בזמן שהב"ה משגיח בעולם שאינו כראוי, מפני חטאן של אנשי הדור, נותן רשות למדת הדין לבא ולחול על העולם, ונוטל הצדיקים מביניהם, כדי שיחול הדין על שאר העולם וכדי שלא ימצא בדור צדיק שמגין עליו בזכותו. מנא לן, ממשה רבי' ע"ה, דכתיב ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית, וכן ביוסף הצדיק כתיב וימת יוסף וכל אחיו וגו'. מה כתיב תמן הבה נתחכמה לו וגו', וכתיב וימררו את חייהם בעבודה קשה וגו'. אמר רבה, בשעה שהצדיק נפטר מן העולם, שלש כתות של מלאכי השרת יוצאין לקראתו. אחת אומרת יבא שלום, ואחת אומרת ינוחו על משכבותם, ואחת אומרת הולך נכחה. בשעה שהרשע נפטר מן העולם, שלש כתות של מלאכי חבלה יוצאין לקראתו. אחת אומרת אין שלום אמר אלהי לרשעים, ואחת אומרת למעצבה ישכבון, ואחת אומרת ירד וישכב את ערלים בבור.
וגרסי' בפסיקתא וביקרא רבה ר' מאיר אומר, משל את הצדיקים בירידתן ומשל את הרשעים בירידתן. משל את הצדיקים, דכתי' (יחזקאל לד, יד) במרעה טוב ארעה אותם, ומשל את הרשעים בירידתן, דכתי' כה אמר ה' צבאות ביום רדתו שאולה האבלתי וגו'. וגרסי' במדרש צדקתך כהררי אל, מה הרים הללו אין להם סוף, כך אין סוף למתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא, משפטיך תהום רבה, מה תהום זה אין לו חקר, כך אין חקר לפורענות של רשעים לעתיד לבא. ד"א צדקתך כהררי אל, מה הרים הללו גלויים, כך מעשיהם של צדיקים גלויים, דכתי' (תהלים עב, ה) ייראוך עם שמש. ד"א משפטיך תהום רבה, מה תהום זה טמון, כך מעשיהם של רשעים טמונים, דכתי' (ישעיהו כט, טו) והיה במחשך מעשיהם. ד"א צדקתך כהררי אל, מה הרים הללו נזרעים ועושים פירות, כך מעשיהם של צדיקים עושים פירות, שנא' (ישעיהו ג, י) אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו. משפטיך תהום רבה, מה התהום הזה לא נזרע ולא עושה פירות, כך (אין) מעשיהם של רשעים לא נזרעין ולא עושין פירות, שנא' (ישעיהו ג, יא) אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו. הה"ד הולך נכוחו, מעשיהם של צדיקים הולכים נכחם לגן עדן, ומעשיהם של רשעים הולכים אצלם לגיהנם.
ועוד גרסי' במדרש יהי אור ר' חייא פתח, ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ. בא וראה, כל זמן שהיה משה רבי' ע"ה בעולם הזה היה מוחה בידן של ישראל כדי שלא יחטאו לפני הב"ה, ועד ימות המשיח לא היה דור שראו ישראל כבודו של הב"ה כבדורו של משה רבינו ע"ה. דתניא יותר ראתה שפחה על הים ממה שראה יחזקאל הנביא ע"ה. אם השפחות השיגו לכך, כ"ש נשיהם של ישראל, כ"ש האנשים, כ"ש הסנהדרין, כ"ש משה רבי' ע"ה. ועכשו בזמן הזה, כל זמן שר' שמעון בעולם הזה, אפי' הטייעים הולכי מדברות הוגים חכמות, כ"ש חכמי הדור, כ"ש תלמידיו של ר' שמעון, כ"ש ר' שמעון עצמו. אחר פטירת משה מה נאמר, הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ, וכתי' (דברים לא, יז) וחרה אפו בו ביום ההוא וגו'. אוי לו לעולם כשיסתלק ממנו ר' שמעון, לפי שמקור חכמה יסתם, ויבקש אדם רב ללמוד ממנו דבר חכמה ולא ימצא, כדא' ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו, וכתי' (ישעיהו נט, י) נגששה כעורים קיר, ועל הדור ההוא ראוי לומר ואם כל עדת ישראל ישגו, לפי שלא יהיה להם מורה דעה ולא מבין שמועה, אוי להם לבני אדם שיהיו בזמן ההוא.
ואין הצדיק נפטר מן העולם אלא בעון אנשי הדור. שכשיחטאו ישראל לפני הב"ה מסלק מביניהם הצדיקים, כדי שלא יראו בפורענות העתידה לבא בפשע של ישראל, וכדי שתסתלק מהם טובה שהיתה באה לישראל בזכותן. כדגרסי' במדרש כשנפטר אהרן ע"ה נסתלקו ענני הכבוד שהיו בזכותו, דכתי' (במדבר כ, כט) ויראו כל העדה כי גוע אהרן ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל, מה כתי' בתריה, וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל וישב ממנו שבי. מה שמועה שמע, שנסתלקו ענני כבוד. כשנפטרה מרים הנביאה נסתלק הבאר, שהיה בזכותה והיה הולך עמהם במדבר והיו שותין ממנו, וכיון שמתה מרים נסתלק, שנא' (במדבר כ, א) ותמת שם מרים ותקבר שם, וכתי' בתריה (במדבר כ, ב) ולא היה מים לעדה. ומכל מקום, כפרה יש להם לישראל במיתתן של צדיקים, כי הייסורין ממרקין עוונותיו של אדם, ואין לך ייסורין לישראל יותר ממיתתן של צדיקים. וגרסי' במ' יומא ירושלמי על דעתיה דר' יוחנן למה מיתת שני בני אהרן אמורה בענין יום הכפורים ולא מתו אלא במלואים. א"ר חייא בר אבא, לא מתו אלא באחד בניסן, ולמה מזכיר מיתתן ביום הכפורים, ללמדך שמיתת הצדיקים מכפרת ביום הכפורים. אמר ר' אבא בר אבינא, מפני מה סמך מיתת מרים לשריפת הפרה, ללמדך שכשם שאפר הפרה מכפר על ישראל, כך מיתתן של צדיקים מכפרת על ישראל. א"ר יודן בר שלום, מפני מה סמך הכתו' פרשת מיתת אהרן לפרשת שיבור הלוחות, ללמדך שמיתת הצדיקים קשה לפני המקום כשיבור הלוחות. והיכן סמכן, במשנה תורה, דכתי' (דברים ט, יז) ואתפוש בשני הלוחות ואשליכם מעל שתי ידי ואשברם לעיניכם, וסמוך לפרשה ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן ויקבר שם. וכי במוסרה מת, והלא לא מת אלא בהור ההר, אלא ללמדך שקשה לפני הב"ה מיתתן של צדיקים כשיבור הלוחות. לפי' נסמכה פרשת שיבור הלוחות לפרשת מיתת אהרן.
וגרסי' במדרש יהי אור בכל זמנא דצדיקיא מסתלקין מעלמא, דינא איסתליק מעלמא, ומיתתהון דצדיקיא מכפרא על חובי דרא. ועל דא קרינן פרשתא דבני אהרן ביומא דכפורי, למיהוי כפרה על חוביהון דישראל. אמ' קודשא בריך הוא, איתעסקו במיתתן דצדיקיא אילין, ויתחשב לכון כאלו דתון מקריבין קרבנא לכפרא עליכון. זכאין אינון ישראל דמשתדלין באוריתא בהאי עלמא, דזכין שיתפתחון להון כמה תרעין לההוא עלמא. כמה נהירין יהון מנהרין להון. ובשעתא דינפקון מהאי עלמא, אוריתא אקדימת קדמיהון, ואזלא לכל נטורי תרעין, ומכרזת ואומרת, פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים, איתקינו כרסיין לפלניא עבדא דמלכא קדישא דאתי. דלית ליה לקודשא בריך הוא חדו אלא כמאן דאשתדל באוריתא, וכדמסתלקין מהדין עלמא מלאכיא קדישא מקדימין קמיהון ואמרין, יבא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכוחה.
ועוד גרסי' בפ' במה מדליקין ושבח אני את המתים שכבר מתו. אמ' מר, כשחטאו ישראל במדבר, עמד משה בכמה תפלות ותחנונים ולא נענה, כיון שאמ' זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך, מיד נענה. ולא יפה אמר שלמה ע"ה ושבח אני את המתים שכבר מתו. ד"א ושבח אני את המתים שכבר מתו, מנהגו של עולם, מלך בשר ודם גוזר גזירה ספק מקיימין אותה ספק אין מקיימין אותה, ואם תמצא לומר מקיימין אותה, בחייו מקיימין אותה במותו אין מקיימין אותה. ואלו משה רבינו ע"ה [גזר] כמה גזירות ותקן כמה תקנות מעצמו ומקויימות הן לעד ולעולם ולעולמי עולמים, ולא יפה אמ' שלמה ושבח אני את המתים שכבר מתו. ד"א ושבח אני את המתים שכבר מתו, כדרב יהודה, דאמ' רב יהודה אמ' רב, מאי דכתי' (תהלים פו, יז) עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו, אמ' דוד לפני הב"ה, רבונו של עולם, מחול לי על אותו עון. אמ' לו הב"ה, מחול לך. אמ' לו, ויראו שונאי ויבושו. אמ' לו, בחייך איני מודיע, בחיי שלמה בנך אני מודיע. בשעה שבנה שלמה בית המקדש, ובקש להכניס הארון לבית קדשי הקדשים, דבקו שערים זה בזה. אמ' שלמה עשרים וארבעה רננות ולא נענה. פתח ואמ', שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד, ולא נענה. כיון שאמ' בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך, מיד נענה. באותה שעה נהפכו פניהם של שונאי דוד כשולי קדרה וידעו כל ישראל שמחל לו הב"ה אותו עון, ולא יפה אמ' שלמה ושבח אני את המתים שכבר מתו.
הרי שהב"ה נושא פנים לצדיקים אחר פטירתן יותר מבחייהם, מפני שנשמתן קרובה ממנו, ולפי' נושא להם פנים. משל למה הדבר דומה, למלך שהיו לו שרים נכבדים בביתו והם עמו בכל יום ויום, ויש לו שרים אחרים במקום אחר ואינם עמו בביתו ולא בעירו. בקשו הרחוקים רחמים מן המלך על ידי שליח, ובקשו הקרובים רחמים מן המלך פנים אל פנים. למי המלך מסביר פנים תחלה, והלא לקרובים ממנו. הה"ד יבא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכוחו, הצדיקים הנאספים, ההולכים נכחו של הב"ה בגן עדן, עליהם הוא נוטה שלום תחלה.
ועוד גרסי' במדרש יהי אור כשיקרבו ימי האדם ליפטר מן העולם הזה, מכריזין עליו שלשים יום קודם פטירתו, ואפי' עוף השמים מכריזין עליו. אם הוא צדיק מכריזין עליו שלשים יום בגן עדן עם הצדיקים. תאנא כל אותן שלשים יום נשמתו יוצאה מגופו בכל לילה, ועולה ורואה את מקומה בעולם הבא, ואינו יודע ולא מרגיש ואינו שליט בנשמתו כל אותן שלשים יום כמו שהיה קודם, דכתי' (קהלת ח, ח) אין [אדם] שליט ברוח לכלוא את הרוח. אמ' ר' יהודה, כל אותן שלשים יום יחשך צלמו של אדם, ואין צלו נראה על הארץ.
ר' יצחק היה יושב יום אחד בפתחו של ר' יהודה והיה נעצב. ואמר לו ר' יהודה, מה היום מיומים. אמ' לו ר' יצחק, באתי לבקש ממך שלשה דברים. אמ' לו, ומה הן. אמ' לו, ראשונה, כשתאמר דברי תורה מאותם דברים שהייתי אומר שתאמר אותם משמי, כדי שיזכר שמי. שנית, שתלמד ליוסף בני תורה. שלישית, שתלך לקברי כל שבעת ימי אבלי ותבקש עלי רחמים. אמ' לו ר' יהודה, ואת מנין לך שאת נפטר מן העולם. אמ' לו ר' יצחק, נשמתי מסתלקת ממני בלילה, ואיני חולם חלומות כאשר הייתי חולם קודם לכן, וכשאני עומד בתפלה ומגיע לשומע תפלה אני מביט בכותל ואיני רואה צלמי, ולפיכך אמרתי ודאי הכרוז יוצא ומכריז עלי, דכתיב אך בצלם יתהלך איש, כל זמן שצלמו של איש אינו סר ממנו יתהלך איש, [סר] צלמו ממנו הרי הוא נפטר, דכתי' במרגלים (במדבר יד, ט) סר צלם מעליהם, וכתי' (במדבר יד, לז) וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה'. אמ' לו ר' יהודה, ועוד מהכא, כי צל ימינו על ארץ. אמר ר' שמעון לר' אלעזר בנו, שב על הפתח ולא תדבר עם שום אדם בעולם, ואם יבקש ליכנס, השבע שלא יכנס. א"ר שמעון לר' יצחק, ראית דיוקנו של אביך יום זה בחלום, דתנינא בשעתא דבר נש נסתלק מעלמא, אבוי וקריבוי משתכחין תמן קמיא, ורואה אותן ומכיר אותן, וכל אותן שהיה חלקו עמהם לעולם הבא מתקבצין ונמצאין אצלו והולכין עם נשמתו עד מקומה. אמ' לו ר' יצחק, לא ראיתים עד הנה. מיד קם ר' שמעון ואמ', רבונו של עולם, ניכר וידוע הוא ר' יצחק אצלנו, ומעיני החכמים שבכאן הוא, ואני אוחז בו. יצאתה בת קול ואמרה, רצון הב"ה הוא בין כנפיו דר' שמעון, הרי הוא ר' יצחק שלך, ועמך תביאהו בשעה שתכנס לישב על כסאך. מיד ראה ר' יצחק שהיה מסתלק מלאך המות, והיה אומר, אין לי רשות במקום שר' שמעון שרוי בו. אמ' שמעון לר' אלעזר בנו, בא לכאן ואחוז בו בר' יצחק, שאני רואה אותו שהוא מתפחד. נכנס ר' אלעזר ואחז בו. ור' שמעון החזיר את פניו וישב ועסק בתורה. נאים ר' יצחק, וראה לאביו בחלום, ואמ' לו, זכאה חולקך בעלמא דין ובעלמא דאתי, דהא בין טרפי אילנא דחיי גנתא דעדן איתיהיב, ואילנא רבה ותקיף בשני עולמים ר' שמעון הוא, והוא אחיד לך בענפוי, זכאה חולקך, ברי. אמ' ליה, אבא, ומה אנא התם. אמ' ליה, תלת יומין הוה דחפו אידרא דמשכבך, ותקינו לך כוין פתחין לאנהרא לך מארבע סנטרין, ואנא חמינא דוכתך וחדינא ואמרנא זכאה חולקי דברי. והא השתא הוינא זמינין למיתי גבך תריסר צדיקייא חברין, ועד דהוינא נפקי איתער קלא בכולהו עלמא דאמ', זכאה חולקיה דר' שמעון, שאילתא שאיל ואיתיהיב ליה. ולא זו בלבד, אלא ששבעים מקום מענודין לו בגן עדן, ובכל מקום ומקום פתחין פתוחים לשבעים עולמים, וכל עולם ועולם נפתח לשבעים רהטים, פי' נחלים, וכל רהיטא ורהיטא נפתח לשבעים כתרים עליונים, ומשם נפתחים אורחות לאספקלריא המאירה להתעדן בזיוה ולאור ממנה, דכתי' (תהלים כז, ד) לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. מהו ולבקר בהיכלו, שיהיה תמיד מצוי בהיכלו של מלך, כעבדו של מלך שהוא תמיד בהיכלו, כדא' בכל ביתי נאמן הוא. אמ' לו, אבי, כמה זמן נתנו לי בעולם הזה. אמ' לו, לא ניתן לנו רשות להודיע לבן אדם, אבל בהילולא רבה דר' שמעון תהא מתקן פתורי, כדא' צאנה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו. אדהכי איתער [ר'] יצחק והוה חייך ואנפויי נהירין. חמא ר' שמעון ואסתכל באנפויי. אמ' ליה, מילא חדתא שמעית. אמ' ליה, ודאי. סח ליה ואישתטח קמיה דר' שמעון.
מעשה בר' עקיבא שהיה חבוש בבית האסורים והיה יהושע הגרסי עומד ומשמשו. יום אחד, וערב יום הכפורים, היה נפטר לו מרבו והלך לתוך ביתו. בא אליהו הכהן, ועמד על פתח ביתו, ואמ' לו, יהושע, עמוד. ואמ' לו, מי אתה. אמ' לו, אליהו הכהן אני, שבאתי להגיד לך שמא מת ר' עקיבא בבית האסורים. הלכו שניהם ביחד, ומצאו פתח בית האסורים פתוח, ורב בית האסורין ישן, וכל העם היו ישנים, ור' עקיבא מונח על מטתו מת. ניטפל לו אליהו על כתפו כשיצאו. אמ' לו יהושע, לא כך אמרת לי, אני אליהו הכהן, והלא כהן אסור ליטמא למת. אמ' לו, דייך יהושע בני, חס ושלום אין טומאה לצדיקים ואף לא לתלמידים. כיון שיצאו מבית האסורים, היו מהלכין כל הלילה, עד שהגיעו למטרפולין של קסרין. ירדו שלשים ירידות, ועלו שלש, ומצאו שם מטה מוצעת וספסל ושולחן ומנורה. הניחו המת על המטה. מיד דלקה המנורה מאליה ונערך השולחן. באותה שעה אמרו, אשריכם יראי אלהים, אשריך ר' עקיבא, שנמצא לך מלון טוב בשעת מיתתך, אשריך ואשרי כל מי שעוסקין בתורה.
מעשה בתלמיד אחד, שהיה מתייחד במקום אחד, והיה למד בו מסכת חגיגה. והיה מהדר ומהפך בה כמה פעמים, עד שלמד אותה היטב והיתה שגורה בפיו, ולא היה יודע מסכתא אחרת מן התלמוד זולתה, והיה שונה בה כל ימיו. כיון שנפטר מן העולם הזה, היה לבדו באותו בית שהיה לומד בו מסכת חגיגה, ולא היה שום אדם יודע פטירתו. מיד באה אשה אחת, ועמדה עליו, והרימה קולה בבכי ובמספד, ותרבה אנחתה וצעקתה, כאשה שהיא סופדת על בעלה, עד אשר נקבצו ההמון, ואמרה להם, ספדו לחסיד זה, וקברוהו בכבוד גדול, וכבדו את ארונו, ותזכו לחיי העולם הבא, שזה כבדני כל ימיו ולא הייתי עזובה ולא שכוחה בימיו. מיד נתקבצו כל הנשים וישבו עמה סביב למטתו ועשו עליו מספד גדול, והאנשים נתעסקו בתכריכיו ובכל צרכי קבורתו, וקברו אותו בכבוד גדול. ואותה אשה בוכה במר נפש וצועקת. אמרו לה, מה שמך. אמרה להם, חגיגה שמי. וכיון שנקבר אותו חסיד נעלמה מן העין אותה אשה. מיד ידעו שמסכת חגיגה היתה, שנראית להם בצורת אשה, ובאה בשעת פטירתו לספוד לו ולבכותו ולקברו בכבוד, מפני שהיה שונה בה ושוקד עליה ללמוד אותה. והלא דברים קל וחומר, ומה חסיד זה שלא למד אלא מסכתא אחת בלבד כך, הלמד תורה הרבה ותלמוד הרבה ומעמיד תלמידים הרבה על אחת כמה וכמה.
וחייבין כל גדולי הדור להתעסק במיתתן של צדיקים, לפי שהצדיקים במיתתן הן מסורין לגדולי הדור להתעסק בהן. כדגרסי' בפ' קמ' דמ' סוטה ירושלמי יוסף זכה בעצמות אביו, ואין באחיו גדול ממנו, שנא' (בראשית נ, ז) ויעל יוסף לקבור את אביו. תלה הענין ביוסף. מי לנו גדול מיוסף, שלא נתעסק בו אלא משה, שנא' (שמות יג, יט) ויקח משה את עצמות יוסף עמו. מי לנו גדול ממשה, שלא נתעסק בו אלא הב"ה, שנא' (דברים לד, ו) ויקבור אותו בגיא, מול בית פעור. ולא על משה בלבד, אלא אף על [כל] הצדיקים, שנא' (ישעיהו נח, ח) והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך. וכל תלמיד חכם שאומרים דבר תורה על פיו בעולם הזה, אין קץ ותכלית למתן שכרו בעולם הבא. כדגרסי' במ' בכורות בפ' כל פסולי המוקדשין, אמ' דוד לפני הב"ה, רבונו של עולם, יהי רצון מלפניך שיאמרו מפי דבר שמועה בעולם הזה. ואמ' ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי, כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר. ואמ' ר' יצחק בר זעירי, ואמרי ליה ר' שמעון, מאי קראה וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים, ככומר של ענבים, מה כומר של ענבים כיון שאדם [נוגע בו] דובב, אף תלמיד חכם, כיון שאומר [אדם] דבר שמועה מפיו בעולם הזה, שפתותיו דובבות בקבר. דגרסי' במ' פסחים ירושלמי מאי שפתותיו דובבות בקבר, כאלו טועם טעם קופייסון. פרש"י ז"ל שהוא יין מעורב בדבש, ומבושלין ביחד, ונותנין בו תבלין.
וגרסי' במדרש תנחומא כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם. פתח ר' תנחומא, מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון. בעשירי תורה מדבר. כיצד, אדם שלמד תורה הרבה, אין תלמידיו מניחין לו לישון, אלא יושבין ועוסקין בתורה ואומרין שמועות על שמו. וכן משה רבינו ע"ה לימד תורה לישראל הרבה, וקבע להם פרשה שיהוא קורין בכל שבוע ובראשי חדשים ובמועדים, ואמ' לפני הב"ה, רבונו של עולם, משאני מת איני נזכר. אמ' לו, חייך, כשם שאתה עומד עכשיו, כך תהיה [עומד] כשישראל קורין את התורה, הה"ד כי תשא את ראש בני ישראל, ר"ל כי תשא לעתיד לבא. וגרסי' במ' ברכות בפרק הרואה מקום, אמ' רב חייא בר אשי, תלמידי חכמים אין להם מנוחה מדברי תורה בעולם הזה ואין בעולם הבא, שנא' (תהלים פד, ח) ילכו מחיל אל חיל. ד"א מתוקה שנת העובד והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון, אדם שנפטר מן העולם הזה בן עשרים שנה יכול לומר לפני הב"ה, רבונו של עולם, אילולי שסלקתני מן העולם בחצי ימי הייתי מאריך ימים ומרבה תורה ומצות, לפיכך הוא אומר אם מעט ואם הרבה יאכל, שמתן שכר של זה בחצי ימיו כמתן שכר של זה שהזקין ולמד תורה הרבה. דאמ' ר' תנחום, חס ושלום, שהרי משה רבינו ע"ה שימש את ישראל במצרים ובמדבר ארבעים שנה וחיה מאה ועשרים שנה, ושמואל הנביא ע"ה היו כל ימיו חמשים ושתים שנה וסבל טורחן של ישראל ומשאן, ושקלן הכתו' כאחד, שנא' (תהלים צט, ו) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו קוראים אל ה' והוא יענם. אמ' ר' לוי, משל [למה הדבר דומה], למלך ששכר פועלין. כשהיו עושין מלאכת המלך, נטל אחד מהם וטייל עמו. לערב באו הפועלים ליטול שכרן. אותו שטייל עם המלך היה אומר, אילולי שסלקתני מן המלאכה היה שכרי מרובה. כך אותו שמת בחצי ימיו אומר לפני הב"ה, אילולי שסלקתני בחצי ימי הייתי לומד תורה הרבה. וגרסי' בבראשית רבה אמ' ר' אבון, דברי תורה נמשלו לקונדייטון, מה קונדייטון יש בו דבש, יש בו יין, יש בו פלפלין, אף דברי תורה כך. יש בהם דבש, שנא' (תהלים יט, יא) ומתוקים מדבש ונופת צופים. יש בהם יין, שנא' (שיר השירים א, ב) כי טובים דודיך מיין. יש בהם פלפלין, שנא' (תהלים קיט, קמ) צרופה אמרתך מאד.
ובעת סילוקן של צדיקים, הב"ה מסלק עמהן כל טובה שבעולם, לפי שבזכותן היתה טובה בעולם ובסילוקן תסתלק עמהן. כדגרסי' במ' שוטה בפרק עגלה ערופה, משמת יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלם בטלו האשכולות, שנא' (מיכה ז, א) אין אשכול לאכול ביכורה אותה נפשי. מאי אשכולות, איש שהכל בו. משמתו נביאים הראשונים בטלו אורים ותומים. משמתו נביאים אחרונים, חגי זכריהו ומלאכי, נסתלקה רוח הקדש מישראל. ואעפ"כ היה משתמשין בבת קול. פעם אחת היו מסובין בעליית בית גדיא ביריחו, נתנה עליהם בת קול מן השמים ואמרה, יש אדם בכם שראוי שתשרה שכינה עליו אלא שאין דורו ראוי לכך. נתנו את עיניהם בהלל הזקן, וכשמת הספידוהו, אי חסיד, אי עניו, מתלמידיו של עזרא. ושוב פעם אחת היו מסובין בעלייה ביבנה, נתנה עליהם בת קול מן השמים ואמרה, יש בכם אדם ראוי שתשרה שכינה עליו אלא שאין דורו ראוי לכך, ונתנו עיניהם בשמואל הקטן, וכשמת הספידוהו, אי חסיד, אי עניו, מתלמידיו של הלל. וכשנכנס רבן גמליאל הזקן לעבר את השנה ביבנה, אמ' יכנסו [שבעה] זקנים. נכנס רבן גמליאל ומצא שמונה. אמ' מי שעלה שלא ברשות ירד. עמד שמואל הקטן על רגליו ואמ', אני הוא, והלכה למעשה נכנסתי לשאול. אמ' רבן גמליאל, כל ישראל יודעין, שאלו אמרתי שלא יכנסו אלא שנים, אתה הוא אחד מהם. וכשמת תלו לו פנקסו ומפתחו בארונו, מפני שלא היה לו בן, והיה רבן שמעון בן גמליאל ור' אלעזר בן עזריה מספידין ואומרים, על זה נאה לבכות, על זה נאה להתאבל, מלכים מתים מניחים כתרם לבניהם, עשירים מתים מניחים עושרם לבניהם, שמואל הקטן נטל כל חמדה שבעולם והלך לו.
ובזמן שהצדיק שרוי בעולם התורה מצויה בפיפיות הבריות, לפי שמורה אותן התורה ומאיר להם בחכמתו, וכשנפטר מן העולם, אין אדם רשאי להגות בתורה, שמא יכשל בהלכה ואין מי שיורה לו הדרך הנכונה, ונמצא מטהר הטמא ומטמא הטהור ומתיר האסור ואוסר את המותר. וגרסי' במדרש יהי אור תאנא בימיו של ר' שמעון בן יוחאי היה אדם אומר לחבירו פתח פיך ויאירו דבריך, בתר דשכיב ר' שמעון הוו אמרי אל תתן את פיך לחטיא את בשרך. משבטלו הסנהדרין בטל השיר בבית המשתאות, שנא' (ישעיהו כד, ט) בשיר לא ישתו יין. ומנא לן, דבסנהדרין כתי' אמ' רב הונא בריה דר' יהושע, אמ' קרא זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם. משמת ר' מאיר בטלו מושלי משלים. משמת בן עזאי בטלו השקדנים. משמת ר' עקיבא בטל כבוד התורה. משמת ר' יהושע בטלה טובה מן העולם. משמת ר' חנינא בן דוסא בטלו אנשי מעשה. משמת ר' יוסף קטנטן פסקו חסידים. ולמה נקרא שמו קטנטן, שהיה קטנטן של חסידים. משמת ר' יוסי בן זמרא בטל זיו החכמה. משמת רבן גמליאל הזקן בטל כבוד התורה ומתה טהרה ופרישות ובאו גובאי ורבו הצרות. משמת [ר'] ישמעאל בן פיאבי בטל זיו הכהונה. משמת ר' אלעזר בן עזריה בטל העושר מן החכמים. משמת ר' בטלה ענוה ויראת חטא. הושיעה ה' כי גמר וכו' ע"כ.
וגרסי' במסכת כתובות בפ' הנושא את האשה, ת"ר בשעת פטירתו של ר' אמר, לבני אני צריך. נכנסו בניו אצלו. אמר להם, בני, הזהרו בכבוד אמכם, נר יהא דלוק במקומו, ושולחן יהא ערוך במקומו, מטה תהא מוצעת במקומה, יוסף חפני ושמעון אפרתי הם שמשוני בחיי הם ישמשוני במותי. הזהרו בכבוד אמכם, דאוריתא [היא], דכתי' כבוד את אביך ואת אמך, את אביך, זו אשת אביך, ואת אמך, זה בעל אמך, וגם את לרבות אחיך הגדול. הני מילי מחיים, אבל לאחר מיתה לא, וכי מזהר להו אפי' לאחר מיתה. נר יהא דלוק במקומו, שולחן יהא ערוך במקומו. מאי טעמא. כל בי שמשא הוה אתיא לביתיה. יומא חד אתאי שבביתיה וקראת אבבא. אמרה לה אמתה דר', שתיק, ר' עמנו הוא. כיון דשמע תו לא אתא. וכל כך למה, כדי שלא להוציא לעז על הצדיקים הראשונים. יוסף חפני ושמעון אפרתי, הם שמשוהו בחייו, הם ישמשוהו במותו. אינהו סבור לאעסוקי ביה בהדין עלמא הוא, כיון דחזו דקדים ערסייהו לערסיה, שמע מינה לאיעסוקי ביה בההוא עלמא. והאי דאמ' הכי, כי היכי דלא לימרו מילתא הויה בה, ועד האידנא זכותא דר' חסידא הוה דאהניא להו. אמר להם, לחכמי ישראל אני צריך. נכנסו חכמי ישראל אצלו. אמ' להם, אל תספדוני בעיירות, והושיבו ישיבה לאחר שלשים יום, שמעון בני חכם, גמליאל בני נשיא, חנניה בר חמא ישב בראש. אל תספדוני בעיירות, סבור מינה משום טרחא דעיירות הוא דקאמ', כיון דקא ספדי בכרכין וקא אתי כולי עלמא, אמרי שמע מינה משום יקרא הוא דקאמ', והאי דקאמ' הכי, משום דלא זילזלו ביה. הושיבו ישיבה לאחר שלשים יום, דלא עדיפנא ממשה רבינו ע"ה, דכתיב ביה ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלשים יום, כל תלתין יומין ספדו ביממא ובליליא, מכאן ואילך ספדו ביממא וגרסי בליליא, ספדו בליליא וגרסי ביממו, עד דספדו תריסר ירחי דהני שתא. באשכבתיה דר' נפק בת קלא ואמרה, כל דהוה באשכבתיה דר' מזומן לחיי העולם הבא. הוה ההוא כובס דכל יומא הוה אתי ההוא יומא לא אתא, כיון דשמע הכי סלק לאיגרא ונפל ומית. יצאתה בת קול ואמרה, ההוא כובס מזומן לחיי העולם הבא. חנינא בר חמא ישב בראש. אע"פ שלא קבל עליו ר' חנינא, שהיה ר' אפס גדול ממנו שתי שנים ומחצה. יתיב ר' אפס ברישא, ויתיב ר' חנינא בראי ויתיב לוי אגביה. נח נפשיה דר' אפס ויתיב ר' חנינא ברישא. אמ' להם, לבני קטן אני צריך. נכנס ר' שמעון בנו אצלו, ומסר לו מסורת חכמה. אמ' להם, לבני גדול אני צריך. נכנס רבן גמליאל אצלו, ומסר לו סדרי נשיאות, ואמ' לו, נהוג נשיאותך, בני, ברמים וזרוק מרה בתלמידים. איני והא כתיב ואת יראי ה' יכבד, ואמר מר, זה יהושפט מלך יהודה, כשהיה רואה תלמיד חכם היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקורהו מרי ורבי. לא קשיא, הא בצנעא הא בפרהסיא.
ההוא יומא דקא ניחא נפשיה דר', גזרו תעניתא ובעו רחמי. אמרי, כל מאן דאמ' נח נפשיה דר' ידקר בחרב. סלקא אמתיה דר' לאיגרא, ואמרה, עליונים מבקשים את ר' ותחתונים מבקישם את ר', יהי רצון שיכופו תחתונים את העליונים. כיון דחזאי דקא מצטער אמרה, יהי רצון שיכופו תחתונים את העליונים. לא הוו קא שתקי רבנן מרחמי. שקלא מנא ושדיא מאיגרא לארעא, ואישתקו, ונח נפשיה. אמרו ליה רבנן לבר קפרא, זיל עיין בה. אשכחיה דנח נפשיה. קרעיה למאניה ואהדריה לקירעיה לאחורי וקאמ', אתי אראלים ומצוקים ואחזו בארון קדש, נצחו אראלים את המצוקים ונגנז ארון הקדש. אמרו נח נפשיה. אמ' להו, אנא לא קאימנא, אתון הויתון דקאמריתו. בשעת פטירתו זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה ואמ', רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותי ולא נהניתי אפי' מאצבע קטנה, יהי רצון מלפניך, ה' אלהי, שיהא שלום במנוחתי. יצאתה בת קול ואמרה, יבא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכוחו. על משכבותם, על משכבך מיבעי ליה. מסייע ליה לר' חייא בר גמדא, דאמ' ר' חייא בר גמדא אמ' ר' יוסי בן שאול אמ' ר', בשעה שהצדיק נפטר מן העולם, אומרים מלאכי השרת לפני הב"ה, רבונו של עולם, צדיק פלוני בא. אומר יבא שלום. אומרים לפניו, רבונו של עולם, יבאו צדיקים ויצאו לקראתו. אמ' להם, יבואו שלום ינוחו על משכבותם. א"ר אלעזר, בשעה שהצדיק נפטר מן העולם, שלש כתות של מלאכי השרת יוצאין לקראתו, אחת אומרת לו בוא בשלום, ואחת אומרת לו הולך נכוחו, ואחת אומרת לו יבא שלום ינוחו על משכבותם.
וגרסי' בב"ר הצדיק שבעיר הוא זיוה, הוא שבחה, הוא הדרה, פנה משם פנה זיוה, פנה שבחה, פנה הדרה. וכל זמן שהצדיק בעולם טובה באה לעולם, ואין הצדיק נפטר מן העולם אלא בעון אנשי דורו. משל למרגלית שאבדה, בכל מקום שהיא מרגלית היא, למי אבדה, לא אבדה אלא לבעלה, כך הצדיק מת, הוא הולך לחיי העולם הבא, ואינו אבד אלא לאנשי דורו בפשעם. וגרסי' בפ' במה [מדליקין], א"ר גוריון, ואיתימא ר' יוסף בר שמעיא, בזמן שהצדיקים בדור, נתפסים על הדור, אין צדיקים בדור, תינוקות של בית רבן נתפסים על הדור. אמ' ר' יצחק בר זעירי, ואיתימ' ר' שמעון, מאי קראה אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדותיך על משכנות הרועים, גדיים המתמשכנים על הרועים. וגרסי' במ' ברכות ירושלמי כשהצדיק נפטר מן העולם, אמ' הב"ה, יבא דודי לגני, שהוא העולם הבא, לערוגת הבושם, אלו ישראל, לרעות בגנים, אלו אומות העולם, וללקוט שושנים, לסלק את הצדיקים מביניהם. משל למה הדבר דומה, למלך שהיה לו בן והיה חביב עליו יותר מדאי. מה עשה המלך, נטע לו פרדס נאה ונטע בו כל אילנות נאות שבעולם. בשעה שהיה הבן עושה רצונו של אביו, היה אביו מחזר על העולם ורואה איזו נטיעה יפה ומביאה ונוטעה בתוך פרדסו, ובשעה שהיה מכעיס אותו היה מקצץ אותן. כך בשעה שישראל עושין רצונו של הב"ה, מחזר על כל העולם [ורואה איזה צדיק באומות העולם], ומביאו ומדבקו בישראל, כגון רחב ויתרו, ובשעה שהן מכעיסין אותו, מסלק הצדיקים מביניהם.
כשנפטר רב הונא בקשו להניח ספר תורה על מטתו, כלומר קיים זה מה שכתו' בזה. אמר להם רב חסדא, דבר שהיה אוסרו בחייו נעשה לו במותו. בקשו להוציא את מטתו ולא יכלו, מפני שהיה פתח קטן. עמדו לשלשלו דרך גגות. אמ' להם רב חסדא, למדנו ממנו, חכם כבודו דרך פתחים. בקשו להחליפו ממטה גדולה למטה קטנה ממנה, אמ' להם רב חסדא, כך למדנו ממנו, חכם כבודו במטה ראשונה. שברו הדלת והוציאוהו. פתח עליו ר' אבא, ראוי היה רבינו שתשרה עליו שכינה, אלא שבבל גרמה לו. כשהעלוהו לירושלם לקוברו, אמרו להם לרב אמי ולרב אסי, הנה רב הונא בא. אמרו, כשהיינו אצלו לא היינו יכולין לישא ראש מפחדו, עכשו בא אלינו לכאן. אמרו להם, ארונו בא. אמרו, היכן נקבור אותו ואצל מי. אמרו, רב הונא רבץ תורה בישראל ור' חייא רבץ תורה בישראל, יקברוהו אצל ר' חייא. אמרו, מי יכניסהו לשם. אמ' רב חיננא, אני אכניסנו, שהרי קיימתי כל תלמודי משהייתי בן שמונה ואני יודע את מעשיו. יום אחד נהפכה עליו רצועה של תפלין ונתענה עליו ארבעים יום. הכניסו למערת ר' חייא, ומצא את ר' חייא ישן ור' יהודה בנו מימינו וחזקיה בנו משמאלו. אמ' לו ר' יהודה לחזקיה, עמוד על עמדך, שאין דרך ארץ שתישן אתה וארונו של רב הונא בא. מיד עמד חזקיה. כשעמד עלה עמוד של אש עמו. נבעת רב חיננא, העמיד את הארון, ויצא.
גרסינן במדרש השכם כשנפטר ר' פדת, פתח עליו ר' יצחק, היום קשה כיום שבא השמש בצהרים, שנא' (עמוס ח, ט) והיה ביום ההוא והבאתי את השמש בצהרים, ואמר ר' יוחנן, זה יומו של יאשיהו, ר"ל יום שנפטר יאשיהו. כשנפטרו רבה בר רב הונא ורב המנונא העלום לארץ ישראל ליקבר. כשבאו למעברות לעבור כבדו הארונות זה לזה, זה לא רצה לעבור מפני כבודו של זה, וזה לא רצה לעבור מפני כבודו של זה. בא ערבי אחד ואמר, מה זאת. אמרו לו, חכמי ישראל מכבדין זה את זה. אמ', לא אעבור עד שאראה מי יעבור תחלה. עבר ארונו של רבא בר רה הונא תחלה. ונפלו שיניו וכרסו של אותו ערבי, מפני שלא היה ראוי לראות נס כזה, לפי שהיה מצרף אותו לדברי הבאי. פתח עליהם אותו תינוק, גזע ישישים עלו מבבל ועמם ספר מלחמות, קאת וקדר הכפילו לראות שוד ושבר הבא משנער, רוכב ערבות שש ושמח בבא אליו נפש צדיק ונקי. כשנפטר ר' זירא פתח עליו אותו ספדן, ארץ שנער הרה וילדה וארץ צבי גדלה שעשועה, אוי נא לה כי אבדה כלי מלחמתה. כשנפטר ר' אבהו הורידו קיסרי דמעות. כשנפטר ר' יוסי שפכו כל מרזיבי צפורי אש. כשנפטרו רבה ורב יוסף נשקו מעברות פרת זה לזה. כשנפטר ר' יצחק בר אלישיב נחסכו שבעים מחתראתא בטבריה. כשנפטר רב המנונא ירד ברד מן השמים. כשנפטרו אביי ורבא נשקו מעברות חדקל זו לזו. כשנפטר רבינא פתח עליו אותו ספדן, תמרים הניעו ראשן על צדיק כתמר יפרח לשום לילות כימים.
הרי שהב"ה, כשהוא מסלק את החסידים מן העולם הזה, אינו מסלקן אלא בעונם של ישראל, ויראה בעולם אותות שהוא כבד עליו סילוקן, שנא' (תהלים קטז, טו) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו. אבל כשישראל עושין רצונו, אם יפטר צדיק מן העולם, שאי איפשר שיחיו הצדיקים בעולם הזה לעד ולעולם, שאין חייהן של צדיקים אלא בעולם הבא, שהם חיים שאין להם קץ ותכלית, מיד מקים צדיק אחר תחתיו. כדגרסינן בב"ר ויהיו חיי שרה וגו', הה"ד יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה. ד"א ויהיו חיי שרה, זש"ה וזרח השמש ובא השמש. אמ' ר' אבא בר כהנא, וכי אין אנו יודעין שזרח השמש ובא השמש, אלא קודם שהשקע הב"ה שמשו של יהושע הזריח שמשו של עתניאל בן קנז, עד שלא שקעה שמשו של עתניאל זרח שמשו של שמואל. אמ' ר' יוחנן, כהדא עגלתא תמימתא. עד שלא השקיע שמשה של שרה הזריח שמשה של רבקה, שנא' (בראשית כב, כג) ובתואל ילד את רבקה, ואח"כ מיד ויהיו חיי שרה, ויביאה יצחק [האהלה] שרה אמו. כל הימים שהיתה שרה קיימת, היה ענן קשור על אהלה, וכיון שמתה פסק, וכיון שבאה רבקה חזר. כל הימים שהיתה שרה קיימת, היתה ברכה מושלכת בעסה, וכיון שמתה פסקה, וכיון שבאה רבקה חזרה. כל הימים שהיתה שרה קיימת, היה נר דלוק מליל שבת לליל שבת, וכיון שמתה פסק, וכיון שבאה רבקה חזר. וכיון שראה אותה יצחק שהיא עושה כמעשה שרה אמו, לשה עיסתה בטהרה, וקוצה חלתה בטהרה, מיד ויביאה יצחק האהלה שרה אמו, מלמד שהיתה צדקת כאמו. הה"ד וזרח השמש ובא השמש, שאין הב"ה משקיע שמשו של צדיק עד שמזריח שמשו של צדיק אחר. יום שמת ר' עקיבא נולד ר', יום שמת ר' נולד רב אדא בר אהבה, יום שמת רב אדא בר אהבה נולד רב המנונא בנו, יום שמת רב המנונא נולד רב אבין, יום שמת רב אבין נולד רב הושעיא איש טיריאי, [יום שמת ר' הושעיא] נולד רב אושעיה בריה, וקראו עליו וזרח השמש ובא השמש. ר' חנין חתנו של ר' יהודה נשיאה היה, ולא היו לו בנים. התפלל ונולד לו בן. אותו היום שנולד מת רבינא. פתח עליו אותו ספדן, שמחה לתוגה נהפכה, ששון ויגון הודבקו, בעת שמחתו נאנח, ובעת חנינתו אבדה חנינתו. הא למדנו שכשישראל עושין רצון הב"ה, אם ימות צדיק אחד מהם, מיד מקים הב"ה צדיק אחר תחתיו, כדי שיהיה מגין על ישראל בזכותו, ויהיה להם שלום והשקט ושלוה בימיו. הה"ד יבא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכוחו, ר"ל כשהב"ה מסלק צדיק מן העולם מוליכו בשלום לגן עדן, כדא' ואתה תבא אל אבותיך בשלום תקבר בשיבה טובה, ומקים צדיק אחר נכוחו, ר"ל במקומו, הה"ד יבא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכוחו.