בענין התחברות אנשי החומר עם אנשי הצורה כתב בהקדמת ס' תוי"י ד"ז ע"ג וז"ל, כמו שיש חומר וצורה בנפש אדם יחידי, והצורה חפצה ורצונה במושכל לדבק בשורשה על ידי עשיית רצון קונו, רק החומר שבו חומד ומתאוה לתאוות המותרות ודברים חומריים גשמיים, והתכלית הוא להכניע את החומר תחת הצורה, כך גם בכללות העולם יש חומר וצורה, כי אנשי שלומי אמוני ישראל, העוסקים במושכלות, בעבודת השם יתברך, לדבק בו יברך שמו, הם הצורה, ואנשי המוני עם העוסקים בחומריי וארציות הם החומר שנמשך להם החיות והשפע על ידי הצורה כנשמה אל הגוף, וכן כתב הרמב"ם במורה נבוכים כי מובחר מין אנושי העוסק בתורה ועבודה כשפורש מהתורה לעסוק בעסקי עולם הזה אזי מוכן האדם ההוא לפגעי הזמן וכו', וכן כתב בזוהר שמות די"ז ע"ב על פסוק (עמוס ג׳:ב׳) רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם עונותיכם ומעשה ברבי יוסי שנפל לעורקמי דמיא וכו' יעו"ש, וכמו שכתב הרמב"ם זה באדם פרטי כך הוא בכללות העולם, שאם אנשי הצורה עוסקים בתורה ועבודה על ידי תמכין ומחזיקים מאנשי החומר יש קיום לשניהם להחומר והצורה, מה שאין כן כשאין סומך ומחזיק ללומדי תורה אזי שניהם מוכנים לפגעי הזמן וכמו שכתוב בזוהר על פסוק ויגע בכף ירכו וגו', לכך ראוי להכניע החומר תחת הצורה בכלל ובפרט, עכ"ל.