נראה לי שאע"פ שהתם שלא המית בכוונה וכו'. בפרק שור שנגח אמר רבה בשור שהמית בן חורין שלא בכוונה פטור מכופר משום דכיון דאין השור בסקילה אין הבעלים משלמים כופר ואותיב ליה אביי דלאו הא בהא תליא דהא אמרי' בברייתא דכשהודה ואמר המית שורי את פלוני וכו' דמשלם כופר אע"ג דאין השור בסקילה כיון דהודה ותירץ דמשלם דקאמר בברייתא הוי דמים ולא כופר וחזר והקשה דא"כ בסיפא גבי המית עבדי דקאמר דאינו משלם אמאי אינו משלם דמים ותירץ דכיון דאיכא גוונא דע"פ עצמו גבי בן חורין שמשלם כופר וה"ד וכו' להכי היכא דליכא סהדי דליכא כופר משלם ע"פ עצמו דמים אבל בעבד דלא משכחת לה בשום צד ע"פ עצמו שישלם קנס היכא דליכא סהדי לא ישלם ע"פ עצמו דמים ורב שמואל בר יצחק חזר והקשה מברייתא דקאמרה כל שחייב בבן חורין חייב בעבד בין בכופר בין במיתה כופר בעבד מי איכא אלא לאו דמים משמע דכל שחייב דמים בבן חורין חייב בעבד ותירץ שם רבא הברייתא אליבא דרבה יעויין שם. ואחרי אשר הצענו כלל השמועה נפרש כוונת הראב"ד ז"ל שכתב זאת הסברא אינה מחוורת שהרי ע"פ עצמו דאמר רבא דאין משלם כופר בבן חורין ואפילו הכי משלם דמים ולגבי עבד דמים נמי לא משלם שלא בכוונה ואי בבן חורין לא משלם חצי דמים גבי עבד אמאי משלם חצי דמים אלא מסתברא בין בעבד בין בבן חורין דמים משלם בין ע"פ עצמו בין שלא בכוונה ע"כ. ונ"ל שיש כאן ט"ס וצ"ל אי בבן חורין בלא וא"ו ושלא בכוונה דקאמר נמשך למטה והכי פירושו זאת הסברא דאמר רבינו אינה מחוורת מפני שבסוגיא שהבאתי נראה דרבא יהיב עדיפותא לבן חורין גבי דמים היכא דליכא סהדי דמשלם ע"פ עצמו דמים ובעבד קאמר דאינו משלם דמים א"כ שלא בכוונה אי בבן חורין לא משלם חצי דמים כלומר אי שלא בכוונה אמרת גבי תם דבבן חורין לא משלם חצי דמים איך תאמר גבי עבד דמשלם חצי דמים א"כ יש עדיפותא גבי עבד מבן חורין לענין דמים הפך סברת רבא מן הקצה אל הקצה לכך סובר הוא דאנן דקי"ל דלא כרבה מפרשינן ההיא ברייתא דהביא רב שמואל בר יצחק דכל שחייב בבן חורין כו' כי היכי דהוה מפרש איהו דהוה מקשה לרבה ופירשה דכל שחייב בבן חורין לענין דמים חייב בעבד לענין דמים נמצא דבתם הוא דאיכא דמים גבי בן חורין לחוד דבמועד בכל גוונא איכא כופר בין בכוונה בין שלא בכוונה לדידן דלא קי"ל כרבה וע"פ עצמו דליכא ביה סקילה מ"מ כופר חייב אבל סתם ע"פ עצמו דליכא מיתה או שלא בכוונה דליכא ג"כ מיתה איכא דמים לגבי ב"ח וכן נמי לגבי עבד והיינו דקאמר בברייתא דמאי דאיכא דמים בבן חורין איכא גבי עבד. זו היא כוונת הר"א ז"ל במ"ש אלא מסתברא בין בבן חורין בין בעבד דמים משלם וכו' והיינו מכח ההיא ברייתא דהביא רב שמואל בר יצחק זו היא כוונת הראב"ד ז"ל. אבל רבינו ז"ל סובר דרב שמואל דהביא הברייתא לא היה מפרש בו בדמים דמאי דאיכא בבן חורין איכא בעבד אלא היה מפרש דכל חיובא דאיכא בבן חורין וכו' ואי ליכא דמים בבן חורין ליכא בעבד אבל לדידך רבה דאמרת דהיכא דאיכא דמים בבן חורין ע"כ בעבד נמי איתא כיון דחיובא דבן חורין איתא בעבד ולדידן דלא קיימא לן כרבה ליכא חיובא בדמים בבן חורין וה"ה בעבד מכח הברייתא אבל מסברא נראה לו לרבינו ז"ל חיובא דדמים בעבד מפני שהוא כשור וחמור וכמ"ש בפרק הפרה גבי שור שנגח שפחה מעוברת דמשלם דמי ולדות כמו שנגח חמורה וכתבו רבינו ז"ל בפרק שאחר זה: