אזהרת שמב שלא יעיד קרוב דכתיב לא יומתו בנים על אבות וגו' כדתניא פרק זה בורר דף כ"ז מה תלמוד לומר אם ללמד שלא יומתו אבות בעון בנים ובנים בעון אבות הרי כבר נאמר איש בחטאו יומתו אלא לא יומתו אבות על בנים בעדות בנים ובנים לא יומתו על אבות בעדות אבות ועל כרחיה הני ב' אבות באחין משתעי שהם קרובים מן הכל דבאב ובנו לא מצית למימר דאם כן לא הוה קרי להו אבות אשכחן אבות לבנים ראובן לבן שמעון ובנים לאבות בן שמעון לראובן וכל שכן אבות להדדי דהא בנים מכח דידהו קאתו ואימעיטו להו מהאי קרא אחיו ובנו ואחי אביו בנים להדדי בן אחי אביו מנ"ל אם כן ליכתוב קרא לא יומתו אבות על בן דכיון דכתיב אבות שני אחים משמע ועל הבן הוה משמע נמי בנו של כל אחד שפסול לשניהם מאי בנים דאפילו להדדי בנים לעלמא מנא לן שיהו ב' קרובים פסולים לאחד אם כן ליכתוב קרא ובן על אבות אי נמי הם על אבות מאי ובנים אפילו בנים לעלמא. אשכחן קרובי האב קרובי לאם מנלן אמר קרא אבות אבות תרי זימני אם אינו ענין לקרובי האב תנהו ענין לקרובי האם. הרב כתב שקרובים מן האם אינם פוסלים אלא מדבריהם ונראה דהא דילפינן מקראי קרובי האם הינו כגון בני ראובן לבני דינה שהם קרובים להם מצד האם שהיא דינה דכיון דתחלת הקורבה היא מצד האב יעקב אבי ראובן ודינה הוו קרובים מן האב אבל אם הקורבה מן האם כגון שני אחים מאם אחד ולא מאב שאין תחלת קורבתם אלא מצד האם לא פסיל אלא מדרבנן דכיון דילפינן מאבות אבות תרי זימני משמע שתחלת הקורבה מן האב אף על גב דהשתא בשנייה הוו שנייה מצד האם ואפילו שני בני אחיות שהן אחיות מצד האב הן בכלל זה כיון דאביהם אחד וכדאמרן ואמרינן נמי התם אשכחן לחובה כדכתיב לא יומתו לזכות מנא לן אמר קרא יומתו תרי זימני אם אינו ענין לחובה תנהו ענין לזכות אשכחן בדיני נפשות דיני ממונות מנא לן אמר קרא משפט אחד יהיה לכם משפט השוה לכלכם.