אמר כי אין ראוי לך שתאכל מאכל אדם שהוא רע עין שעינו רעה בשל אחרים ואל תתאוה למטעמותיו כי כמו שאמר ושער בנפשו שיספיק לו ולבני ביתו מן המזון כן הכין וזימן ממנו ולא יותר ואפי' אם יאמר לך בפיו אכול ושתה הוא יאמר לך בפיו בלבד אמנם לבו אינו טוב עמך כלו' מה שאומר לך בפיו אין בלבו כך. ואם תאכל מטעמותיו סוף שתרצה שהיית מקיא אותו בהתברר לך רצונו הכמוס בחדרי לבו. או יהיה אמרו פתך אכלת תקיאנה קללה שמקלל בעל הספר האוכל מלחם איש רע עין ואומר פתך שאכלת מלחם רע עין יהי רצון שתקיא אותה. ושחת דבריך הנעימים כלומר ואם דברת עמו בשבתך על שלחנו דבר נעים מחידה ומשל וכיוצא בהם לא תחשוב שנכנס מהם דבר באזנו רק כל דבריך הפסדת ואינו שומע אותם כי הוא לרוב דאגתו מאכילתך לא ישים לב אל דבריך והפסדת אותם. גם אפשר שאמרו פתך אכלת תקיאנה הם דברי האיש רע עין שהוא אומר לו בפיו אכול ושתה ולבו אין עמו רק הוא מקללו בלבו ואומר לו פתך אכלת תקיאנה כלומר יהי רצון שתקיאנה ואומר בלבו גם כן כל דבר שאמרת לי הכל הפסדת כי לבי בל עמך.
ויש מפרשים כי כמו שער בנפשו כן הוא בענין זה כלומר אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאיו למטעמותיו כי כל מה ששיער האדם ושאמר מנפש האיש שהוא רע עין כן הוא כלומר לא תחשוב שהאנשים שיזכרוהו לרעה וידברו בו בוז וקלון שיהיה לשון הבאי ולשון גוזמא רק כל מה ששיער האדם ושאמר בלבו שיהיה מן הגנות בנפשו של איש רע עין כן הוא האמת.
ויש מפרשים פתך אכלת תקיאנה בענין זה כלומר כשתחשוב אתה שאכלת הלחם של רע עין אתה תמצא שאכלת פתך ולא פתו וסוף סוף תקיא מה שאכלת משלו כי הוא לא יחשוב רק איך להוציא בלועיך מפיך ויקח ממך בכל ענין שיוכל כפליים מאשר אכלת משלו וזהו ביאור פתך אכלת תקיאנה. או יאמ' אם תאכל לחם איש רע עין לא די שתקיא מה שאכלת משלו אלא גם הפת שלך שאכלת לשעבר תקיא. ושחת דבריך הנעימים שדברת לשעבר אם תפול בדבר מגונה כזה לאכול לחם איש רע עין.
גם נכון לפרש פתך מן כי יפתה איש נערה שהוא ענין פתוי והסתה ובעבור שהזכיר למעלה מזה אכול ושתה יאמר לך אומר החכם הזה אל האיש האוכל מלחם רע עין דרך תימה מה זאת עשית שנתפתית לדברי האיש רע עין האומר לך אכול ושתה בפיו האם פתה אותך האיש רע עין בדבריו שאמר לך אכול ושתה ואכלת מלחמו יהי רצון שתקיאנה. או סופך שתקיאנה. ומוסף על זה ששיחת יפעתך ודבריך הנעימים שדברת לשעבר או על שולחנו.
ודע כי אמרו אל תלחם את לחם רע עין בא להזהיר את התלמיד שלא ישב לפני רב ואע"פ שהוא נודע בחכמה כשהרב ההוא הוא מונע בר ומדמה בלבו שיחסר לו מה שילמדו ממנו ולפיכך הוא מקנא בתלמידים. ומי שהוא רע עין כזה הוא מבטל תלמידיו ומאבד זמנם בדברים בטלים וישיא אותם מדבר לדבר עד שלא ישיגו חכמה. והוא גם כן תלך חכמתו הלוך וחסור כמו שדמה בנפשו אם היה מלמד אותם כראוי ואז היה טוב לו כי היה מוסיף חכמה בכל יום כמו שהמשילו רז"ל בעצים קטנים שמדליקים את הגדולים ולא כן ידמה הוא בנפשו אלא כאלו יחלטו התלמידים ממנו לחם חקו וימות הוא ברעב. ולפיכך הוא שומר חכמתו שמירת הכילי הנבל בממונו שהוא מונע טוב מבעליו וחומס אותו. וכשם שאין ראוי להתאכסן אצל הכילי לפי שהאכסנאי לא ישבע והכילי ישוב כאלו הוא נגוע ומוכה מדאגתו על חסרון הלחם ההוא וימות כמו שמת נבל בבוא אליו עבדי דוד. כן אין ראוי לתלמיד שישב לפני רב כזה. והוא שאמר להעיר על זה אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו כי כמו שער בנפשו כן הוא אכול ושתה יאמר לך ולבו בל עמך. רצה בו כי אתה לא תועיל לעצמך בישיבה ההיא ותזיק לאיש ההוא כפי אשר דמה. וכמו שהעיר החכם הזה את התלמיד בדבריו אלה כן העיר את הרב גם כן בהעירו את התלמיד שלא ישמור חכמתו שמירת הכילי.