סבה ומסובב
כמו בהופעות הטבע אין שום מסובב בלי סבה גורמת, ככה גם כן כל התחדשות במשפטי התורה זקוקה לאיזו סיבה שהיא גורמת לכך1ראה מה שכתב על כך הגאון המחבר לעיל במבוא פרק ח אות ב.. Just as in natural phenomena there is no cause without a cause, so too every renewal in the laws of the Torah needs some cause that causes it.
וזה כלל גדול בכל התחדשות של חיובים, קנינים, אישות, איסורים וכדומה. And this is a great rule in every renewal of obligations, properties, persons, prohibitions, and the like.
אין חיוב מיתה, גלות מלקות קרבן, ממון קנס וכדומה, בלי איזו סיבה מחייבת, ואין אדם זוכה בשום דבר מהדברים ואין שום דבר יוצא מרשות אחד לרשות חברו בלי איזו סבה קנינית - וכמובן שאין להביא ראיה לסתור את הכלל הזה מ"הפקר ב"ד הפקר", כי מובן, שזהו גופא, הדין של הפקר ב"ד הפקר, זהו גופא משמש בתור סבה2על הגדרת הפקר בית דין הפקר לדעת הגאון המחבר, ראה מה שכתב הגאון המחבר בדרך הקודש שמעתתא ח פרק טז, במבוא לעיל פרק ד אות א ופרק ד אות טו, ולהלן מדה יב אות ד. - כל התחדשות באישות ובכלל זה גם עבדות, דרושה לסבה קדושין גירושין יבום חליצה, קניני עבדים ושחרורם, ואין דבר נאסר ונטמא אלא ע"י הסבות המיוחדות לכך. There is no obligation to die, exile, scourging, sacrifice, money, fines, and the like, without some compelling reason, and no person is entitled to any of these things, and nothing passes from one's possession to another's possession without some cause of ownership - and of course, no evidence can be brought to contradict this rule from "the uninhabited" in "the uninhabited", because it is understood that this is the body, the law of the uninhabited in the uninhabited, this body serves as the cause - every renewal in the uninhabited, including slavery, requires a cause of holiness, divorce, the redemption of slaves, and their liberation, and nothing is forbidden and impure except by the special causes for it.
ומושכל ראשון הוא, כי הסבה צריכה להיות קודמת להמסובב3ראה מה שכתב הגאון המחבר במבוא פרק ט אות ד., ואי אפשר לסבה ומסובב שיבואו כאחת ממש, זהו יסוד הגיוני המונח בעצם המושג סבה שהיא הגורמת להמסובב, ובכן בהכרח שהיא תהיה במציאות באיזה מדה שהיא לפני המסובב4עם יסוד זה ממשיך הגאון המחבר במידה זו, ומסביר על ידי זה את המושג 'באין כאחד'. ולדעתו אין אפשרות בלתי שתקדם הסיבה למסובב באיזה זמן. אך כפי שיצויין בהערות יש הסוברים שהקושי בהבנת 'באין כאחד' הינו רק במקרה בו הסיבה צריכה להיולד מתוך המסובב, אולם אין קושי להשיג סיבה ומסובב החלים בבת אחת. לכאורה גם הגאון המחבר מוכרח להודות שסיבה ומסובב באים יחד כגון בדברים שהם על ידי פעולה שפעמים רבות דנים האחרונים אם אם הפועל הוא עצם הפעולה או התוצאה שבאה בעקבות הפעולה. מובן למשל שאם חילול שבת הוא עשיית המלאכה ולא מה שנעשתה מלאכה, הרי לנו סיבה ומסובב החלים כאחת. ואפשר שכוונת הגאון המחבר היא רק למקום בו יש 'פעולה' ו'חלות' שהפעולה קודמת היא לחלות. לפי זה יש לדון בחלק מראיות המחבר להלן, אימתי יש סתירה הגיונית בין סיבה המוכרחה לקדום למסובב, לבין אופן בו הסיבה והמסובב יכולים לחול כאחת. האמת היא, שגם בפעולה ונפעל, החלוקה לזמנים – פעולה ואחר כך נפעל – אינה חלוקה אמיתית, משום שפעמים רבות הפעולה והתוצאה באים כאחת כדוגמת אדם השובר חפץ – אין החפץ נשבר לאחר השבירה אלא הפעולה והתוצאה באים כאחת. או באופן מעמיק יותר, שאם כי פעולת השבירה מבחינה הגיונית נמצאת בין היות החפץ שלם להיותו שבור, אלם מכל מקום לא תפסה הפעולה מקום, אלא היא הפעולה שהחליפה בין המצבים, כשהיא עצמה אינה תופסת זמן.
ראה להלן בדברי הגאון המחבר אות יג שישנם סיבה ומסובב עיוניים היכולים לבוא בבת אחת אף שמבחינה עיונית קודמת הסיבה למסובב, וכדוגמת זו אנו מוצאים במורה נבוכים חלק ב פרק ל, שהלב הוא תחילת החיים אע"פ שאינה קודמת לו בזמן. כעין זה במלות ההגיון שער הי"ב שעלית השמש קודמת לאור היום אע"פ שהם שניהם יחד, אולם עלית השמש היא הסיבה ואור היום המסובב.
ישנו גם מושג של סיבה תכליתית, והיינו שהכח המניע בסיבה הוא הרצון להגיע לתוצאת המסובב, גם שם אין הפעולה תוצאה של המסובב, אך מכל מקום הסיבה נמצאת במסובב. ראה פירוש מרכבת המשנה (למהר"י אלשקר ממגורשי ספרד נדפס מכת"י בשנת תשנ"ג) לאבות פ"ג מי"א שיראת חטא הקודמת לחכמה אינה קדימה בזמן אלא קדימה בסיבה, והיינו שסיבת השיגו את החכמה היא כדי שישיג את מעלת היראה. וראה להלן מדה י 'אמצעי ותכלית' ועיין להלן אות ה.
יש שהגדירו את המושג סיבה בשלש אופנים סיבה גורמת, סיבה פועלת וסיבה תכליתית. לדוגמה: נתינת אבן כדי שיפול הנופל. הסיבה הגורמת היא נתינת האבן, הסיבה הפועלת היא המכשול עצמו, והסיבה התכליתית היא כדי שהאדם יפול.. And the first logical thing is that a conversion must precede the conversion, and it is impossible for a conversion and a conversion to come as one, this is a logical basis that is laid down in the concept of a conversion that causes the conversion, well necessarily that it will be in reality in some way before the conversion
ומהמושכל ראשון הזה הביאו גם כן חכמינו הקדמונים מופת על מציאות אלקות שקראו לו ג"כ בשביל כך "עילת כל העילות וסבת כל הסבות", כלומר, שמאחר שאין דבר בעולם שלא יוקדם לו איזו סבה, בהכרח אנו צריכים לבוא להסבה הראשונה שהיא מחויבת המציאות ואינה זקוקה לשום סבה קודמת לה5באגרת אננומית (המיוחסת לרמב"ם) שנשלחה לר' חסדאי כתוב כדלהלן, ומה ששאלת על סבת הגלגל רוב החכמים הסכימו שאי אפשר לסובב בלי מסבב כמו שאי אפשר פועל או פעול בלי פועל ואלו היה בטבע היה קץ לסביבתו שהטבע יש לו קץ ותכלה לכחו והואיל והגלגל סובב תמיד בלי הפסק ואין לסביבתו קץ בידוע שכחו מחמת אלוה ולא חלק אדם על זה אלא מכופר באלוה יתברך עיין היטב בדברי חובות הלבבות שער היחוד פרק חמישי ושישי, השתלשלות ההוכחות לענין זה. וע"ע ספאר העקרים מאמר שני פ"ה ובענפים שם.
גם באדם מוצאים אנו כח שהוא ללא סיבה קודמת והיינו כח הבחירה, ובחירת האדם היא סיבה ראשונית לכל המסובבים שאחריה, ראה כוזרי מאמר חמישי אות א ..
וביחוד היתה חביבה המופת הזו על הרמב"ם שמשתמש בזה בהרבה מקומות. ב"יסודי התורה" (פ"א) הוא מביא את זאת בקצור נמרץ ואומר "שהגלגל סובב תמיד ואי אפשר שיסוב בלי מסבב והוא ברוך הוא המסבב אותו". וב"מורה נבוכים" הוא מאריך בזה הרבה מאד במקומות שונים ובהקדמות שצריך אליהן בקיום מציאת אלקים ומביא על זה בראש חלק שני עשרים וחמש הקדמות שעל "כולן בא עליהן המופת ואין ספק בדבר", וכשאנו מעיינים אנו רואים, כי החלק העיקרי בנוי רק על יסוד המושכל הראשון הזה, כמו ההקדמה הי"ז "כי כל מתנועע יש לה מניע בהכרח", והקדמה הי"ח "כי כל מה שיצא מן הכח אל הפועל מוצאו זולתו והוא חוץ ממנו בהכרח", וכמו כן ההקדמה הי"ט "כי כל מה שלמציאותו סבה הוא אפשר המציאות בבחינת עצמו, שאם ימצא סבותיו ימצא ואם לא ימצאו יעדרו או ישתנה ערכם המחוייב למציאותו לא ימצא". והאחרון אחרון חביב המופת הכ"ה שהוא "תורף דברי אריסטו שהחומר לא יניע עצמו, וזאת היא ההקדמה הגדולה המביאה לחקור על מציאת המניע הראשון", והדברים עתיקים.