גמ' מי יימר דמשתבעת יש להקשות לפמ"ש תוס' לעיל ל"א ע"א ד"ה ורבנן כו' אף ע"ג דמדרבנן לא מהני עדותו כיון דמדאורייתא מהני מחייב ואם כן דלמא אביי נמי כרב פפא ס"ל וכיון דמדאורייתא נוטל בלא שבועה כיון שכנגדו חשיד ודינו מתוך שיל"מ ולכל הפחות יחלוקו אם כן הפסידו ממון מדאורייתא ומחייב ויש לומר דאביי סתמא קאמר וקאי אכנגדו חשיד דתנן במתני' לקמן ועי' מ"ז ע"א פיסקא היה אחד מהן משחק כו' וא"כ איירי נמי בחשיד דרבנן דמדאורייתא נשבע ונפטר ואם כן העדים אומרים ממ"נ אי בתר דאורייתא אזלת אין כאן ממון דנפטר בשבועה ואי בדרבנן דחשיד הוא אתה צריך לשבע ומי יימר דמשתבעת:
ובזה מיושב פסק הפוסקים דס"ל דגם בנסכא דר' אבא אינו נוטל בלא שבועה והקשה הרשב"א מדוע לא הקשה הש"ס גם שם מי יימר דמשתבעת לקמן בסמוך והא"ש דא"ל כקו' הנ"ל דעכ"פ מפסידו ממון מדאורייתא:
מיהו לפע"ד היה נראה לישב קו' תוס' לעיל ארב פפא בקיצור דודאי בתר דרבנן אזלינן לעולם וס"ל לרב פפא דמשכחת ליה משביע עדי משחק בקוביא כגון דאית ליה ע"א המחייבו שבועה דאורייתא וב' משחקי בקוביא ואם כן מן התורה מחויב לשלם מפני עדים המשחקים נהי דרבנן פסלום להוציא ממון על ידיהם מ"מ א"א להשביעו להכחיש העד א' כיון דמדאורייתא איכא ב' סהדי דחייב לו ומשויל"מ ולכל הפחות שכנגדו נשבע ונוטל וכשהוא חשוד ג"כ משלם ושפיר ממעט רק מלך ולפ"ז איכא למימר דמלך מדאורייתא חזי ורבנן פסלוהו משום מעשה דינאי המלך בסנהדרין י"ט ע"א ומודה רב פפא דכל לא חזי מדרבנן פטור אלא דשאני משחק בקובי' דמשכחת כנ"ל מיהו במתני' וגמרא דמסכת הוריות ח' ע"ב משמע דמדאורייתא לא חזי וצ"ע ודו"ק:
תוס' ד"ה שמע מיניה כו' קאי נמי אהכל מודים בעד סוטה עכ"ל יש לומר דלעיל הבעל רוצה להרויח נמי שאר כסות ועונה דהוה מטלטלין דנגבה בחייו מגלימא דעל כתפיה והכא איירי בכתובה דלעולם אינה נגבית אלא ממקרקע ודו"ק:
גמ' שכפרו שניהם וחזר אחד מהם והודה הקשה הר"ן והמהרש"א לימא איפכא שהודו שניהם וחזר אחד מהם וכפר ויש לומר דתוכ"ד דהודאה הוא רק ג' תיבות כמ"ש לעיל ויש לומר תוכ"ד ממש משא"כ כשהודו וחזר וכפר בתכ"ד טובא הוה וצ"ל כתי' הש"ס לעיל כל אחד בתכ"ד של חבירו ומנ"ל להוכיח כ"כ ממתני' ותפסת מועט תפסת. והא"ש נמי קו' תוס' ד"ה אבל כו' וכ' המהרש"א בשם הר"ן דאשמועינן דמהני דבורא דידיה בתכ"ד של חבירו והקשה המהרש"א הא נמי שמעינן ממ"ש תוס' לעיל ד"ה בתוך כו' והא"ש דלעיל אשמועינן דמהני הודאתו בתוכ"ד של כפירתם שהוא תכ"ד קטן והכא ממשנה יתירא אשמועינן נמי בהיפך דמהני כפירתו בהודאת חבירו וכקו' המהרש"א באמת דלקושטא דמלתא ממשנה יתירא דייקינן הכל ודו"ק:
בשלמא שניה תתחייב כו' אלא ראשונה אמאי. ומוקמי ליה בשהיו נשותיהם גוססת ופרש"י קרובים בנשותיהם העדים היו קרובים זה לזה בנשותיהם והא דלא פי' בקיצור שהיו קרובים לתובע ונתבע בנשותיהם וצ"ל דקשה ליה קו' תוס' ד"ה וקרובים כו' דבעי תחילתו וסופו בכשרות ותי' תוס' נ"ל לדוחק שבשעת ראיה היו רחוקים ולכן פי' בנשותיהם של עדים והוה שפיר תחילתו בכשרות דאפשר לצרף עם אחר ואינו בפסול. מיהו צ"ע אכתי הראשון שבכת הראשונה לפטור דהא שבק השני לצרף עם א' מכת השנייה ויש לדחוק דאיירי דכת א' ראתה שבפניהם הלוהו וכת השנייה מעידים שהודה בפניהם וא"א לצרפם:
ובלא"ה צ"ל כן דאל"ה ונניח ג"כ שכבר היו קרובים בשעת ראייה דלא כתוס' ה"ל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כשני אחים שראו באחד שהרג הנפש ספ"ק דמכות ואם כן כת הראשונה אמאי תתחייב ודו"ק: