תוס' ד"ה צריך שהיי' כו' עי' מהרש"א מה שלא הקשה המהרש"א ז"ל דנכנס טמא למקדש בלא התראה היינו משום דפשיטא דבנטמא בחוץ לא גמירי שהיי' אע"פ שנכנס לפנים בלא התראה וכ"כ במשנה למלך (ומ"ש מהרש"א לקמן בלשון רש"י ד"ה היכי משכחת ליה כו' דבנכנס דרך גגין בעי שהיי' אף ע"פ שנטמא בחוץ לאו דוקא שהיי' אדרבא אי לא בעי שהיי' קשיא טפי) ומה שלא הוקשה לו מקבל עליו נזירות בבית הקברות ולא התרו בו צ"ל ג"כ כתי' המשנה למלך פ"י מהל' נזירות דנזיר בבית הקברות במזיד תליא בטימא עצמו במקדש במזיד דאיבעיא בסמוך דכך לו נזיר בבה"ק כמו טמא במקדש אך לפי זה צ"ע קצת מה הקשה המהרש"א מנזיר שנכנס בלא התראה דכשם דפשיטא ליה דטמא בחוץ לא בעי שהיי' במקדש ה"ה נזיר בחוץ לא בעי שהיי' בבה"ק:
מיהו לולי דברי המשנה למלך הנ"ל הייתי אומר דמקבל עליו נזירות בבה"ק בלא התראה לק"מ כיון דרבא בעי הכי בנזיר ואיהו ס"ל בתמורה כל מה דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני והא דלקי דעבר אמימרא דרחמנא וא"כ נזיר בבה"ק נהי דלקי אם התרו בו משום דעבר אמימרא דרחמנא מ"מ אינו נזיר דלא מהני ואם לא התרו בו באופן דלא לקי אקבלה א"א להלקותו אשהיי' דהרי אינו נזיר באמת לרבא ודו"ק:
ד"ה או אין צריך כו' כוונת התוס' בזה הדיבור לפע"ד משום דחזינן דפשיטא ליה לרבא דלקי אשהיי' אלא דמספקא ליה ללקות אפילו בלא שהיי' ולענין כלאים מצינו בהפך דבפחות משיעור שהיי' ליכא למ"ד ובשהיי' נמי פליג רב ביבי וע"ז משני דרב מודה דבשהיי' נמי איכא לאו ושהיי' דהתם היינו כדי לפשוט וללבוש והכא מספקינן אי סגי בהך שהיי' או בעי כדי השתחויי' משום דמסתמא מלקות דומיא דקרבן. כך עלה במחשבה לפני בהשקפה ראשונה. ואחר כך מצאתי במשנה למלך פרק ג' מהל' ביאת מקדש ה' כ"א מראה פנים לכאן ולכאן ולבסוף העלה ככל הנ"ל וק"ל:
גמ' ותפשוט ליה מדידיה כו' פי' דהמקשן סבור כיון דאמר רבא עקב בצד גודל ואפי' כל היום כולו הך ואפי' כל היום כולו לאו אעקב בצד גודל קאי דתרתי למה לי אלא מלתא באנפי נפשיה הוא כל היום כולו ע"י שהיות קטנות בנתיים וק"ל:
והנה לדברי רבא דמהלך עקב בצד גודל בקצרה פטור ע"כ משום דס"ל דוקא גמירי דאי שיעורא גמירי אמאי פוטר אם כן מכ"ש דחייב בארוכה שיעור קצרה לכן פירש"י דאביי בעי מרבה בר נחמני דאלו מרבא ליכא למיבעיא ודו"ק:
בפרש"י ד"ה היכי משכחת ליה כו'. מ"ש מהרש"א בכאן בנכנס דרך גגין בעי שהיי' לאו דוקא אלא אפילו בלא שהיי' נמי כיון דנטמא בחוץ וכמ"ש לעיל. והמשנה למלך פרק ג' מהל' ביאת מקדש ה' י"ט לא כ"כ עי"ש היטב:
ולפע"ד הא דהוצרך רש"י לפרש כך משום דלכאורה משכחת ליה עבודה בלא שהיי' כלל בדרך הליכתו הוליך דם אל המזבח והולכת דם עבודה היא שחייב זר עליה וכן הקשה הרשב"א ז"ל ולפע"ד דא"א משום דשוחטין מן המזבח והלאה ואם כן כשעומד בצד השוחט מסתמא הדרך הקרובה לנוס שמה דרך פתח העזרה היא בצידו ולא יסוב פני המזבח ואם כן לא משכחת ליה דאם כן ה"ל ארוכה. ואם כן אי לאו דחייב בכניסתו טמא הוה משכחת ליה שפיר שנכנס דרך שער זה ויצא בשער שכנגדו ובדרך הליכתו הוליך דם למזבח בלי שהיי' כלל לכן פרש"י שחייב על הכניסה וק"ל:
תוס' ד"ה אי דשהה בר כרת הוא כו' נפטרו מידי כריתתן כו'. לפע"ד דהיינו דוקא כשמלקות וכרת באין כאחד אם כן נפטר כשלקה אבל הכא דלא איפשטא בעיין דלעיל דשהיי' למלקות. ואפשר דחייב מלקות מיד וכרת אינו חייב עד ששהה שיעור השתחוייה לא נפטר בכה"ג וא"ש:
ועיין בהרמב"ם פרק ד' מהל' ביאת מקדש ה"ד שכתב נמי הך דינא בטבול יום ששמש. והראב"ד השיג עליו דלא משכחת ליה אלא בבמה דפטור אשהיי' וחייב אשימש. ועיין במשנה למלך פרק ג' מהל' הנ"ל ה' י"ט האריך מאוד מ"ט לא משני הכא הכי. ולפע"ד פשוט מאוד משום דטמא ששימש נפקא לן ס"פ הנשרפין מקרא דיבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו וגו' וילפינן חילול מתרומה ואי קרא דוקא בבמה איירי מה ענין אהרן ובניו לכאן הלא קיי"ל אין כיהון בבמה עי' סוף מסכת זבחים אע"ג דלקושטא דמלתא זר ששמש טמא בבמה נמי חייב ובקרא לא כתיב אלא אהרן ובניו משום דעיקר עבודה היא במקדש ע"י אהרן ובניו ואחר כך ילפינן מיניה זר טמא בבמה אבל אי לא איירי קרא במקדש כלל לא שייך אהרן ובניו בהא מילתא טפי מכל ישראל ולכן לא הוי מצי לשנויי הכי אבל הראב"ד דקאי אטבול יום דנפקא התם מקרא אחרינא שפיר מצי איירי בבמה ודו"ק:
מיהו הרמב"ם דלא פירש כן בטבול יום משום דלמסקנא דס"ל למלקות בעי שהיי' אם כן נפקא מיניה כקו' תוס' דכשלקה לא נפטר כמ"ש לעיל והא דכ' בטמא ששמש משכחת ליה בצינורא עדיפא מיניה קאמר כתי' הש"ס באמת אבל בטבול יום דא"א בצינורא דכיון דנטמא וטבל במקדש כבר שהה אפשר לשנויי כמ"ש דנ"מ שלא יפטר ממלקות וזהו עדיף מלוקמי דוקא בבמה:
ועיין בשבת ס"פ במה מדליקין ל"ה סוף ע"א ול"ד ע"ב תוס' ד"ה ספק לטומאה כו' מוכח ששיעור טבילה אחת עם הסיפוג כדי הילוך חמשים אמה שהוא אחד מק"כ בשעה בקירוב שקורין חצי מינוט ע"פ חשבון אלפיים אמה למיל ע"ש ואם כן מכ"ש הכא דמצי איירי שנטמא במקדש וטבל בבגדיו דקיי"ל נדה מערמת וטובלת בבגדיה ולא נסתפג כלל והפך בצינורא ובתוך עבודתו העריב עליו השמש ובין הכל לא היה כשיעור שהיי' ומ"מ אעבודה חייב שתחלתו היתה קודם הערב שמש ודוק:
א"נ יש לומר בקו' תוס' דהרי הכא לאביי קיימי' דאית ליה ר"פ אלו נערות דמיתה בידי שמים ככרת לר' נחוניא דפטור מתשלומין ואם כן ה"ה דאינו לוקה משום דה"ל ב' רשעות ואפי' חייבי מיתה שוגגין פטורין כחזקיה. הקצרתי ודו"ק היטב: