1
אלא מזון וכו'. מפני חייו של ע"ה הלוקח. אבל לא ימכור לו יותר, מפני שהוא חשוד על הבעור בזמנו ועל סחורה בפירות שביעית, והתורה אמרה "לאכלה", ולא לסחורה. ולפיכך מותר למכור לו הרבה מדבר שאינו מתקיים, מפני שאין חוששין לסחורה בזמן מועט, ומכ"ש שאין לחשוש כאן שמא לא יבער.
2
מן הגוי וכו'. אין לוקחין מן הגוי מפני החשש שמא קנה מישראל פירות שביעית, ונמצא שנתפסו הדמים בקדושת שביעית, והוא מוסר דמי שביעית לגוי. וכותי הרי דינו כישראל חשוד. ופשיטא שאין מוכרין לשניהם פירות שביעית. ועיין מ"ש בבה"א.
3
ארבעה אסרות. פירש הרש"ס שהוא מזון ארבע סעודות (עיין במשנת פאה פ"ח סמ"א), שתים לו ושתים לאשתו. ומוכרים אף לכותי (ולגי' הרש"ס אף לגוי) מפני חייו של הלוקח.