(ט) וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יי. (י) וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם. (יא) וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יֵרֵד יי לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי.
-
(9) And God said unto Moses: ‘Lo, I come to you in a thick cloud, that the people may hear when I speak with you, and may also believe in you for ever.’ And Moses told the words of the people to God. (10) And God said to Moses: ‘Go to the people, and sanctify them to-day and to-morrow, and let them wash their garments, (11) and be ready on the third day; for on the third day God will come down in the sight of all the people upon mount Sinai.
-
(א) והיו נכנים. אולי לא יישן אדם בהם בלילה. שישמעו קול ה' בבקר. כדרך כהן גדול ביום הכפורים:(1) Be Ready: Perhaps a person shouldn't sleep on them at night, because they will hear the voice of God in the morning, like the way of the Kohen Gadol on Yom Kippur.
-
----
-
זוהר - אמור - עברית ממאיר בר אילן
ועל זאת חסידים הראשונים לא היו ישנים באותו לילה והיו עוסקין בתורה ואומרים: נבוא לנחול ירושה קדושה לנו ולבנינו בשני עולמים... ר' שמעון כך אמר בשעה שהתכנסו החברים באותו לילה אצלו: נבוא לתקן תכשיטי כלה למען תימצא מחר בתכשיטיה ומתוקנת למלך כראוי.
...Because of this, the early righteous ones would not sleep all that night, and they would engage in Torah ... R' Shimon would say ... "Come let us prepare the jewelry of the bride, so that she will be found tomorrow with her jewelry, and prepared for the king as is fitting."
-
מכתב שלמה הלוי אלקבץ
משני לוחות הברית
מסכת שבועות, כט ע"ד - ל ע"א
דעו לכם כי הסכמנו, הרב החסיד (ר' יוסף קארו), נר"ו (=נטריה רחמנא ופרקיה), ואני עבדו ועבדיכם מהחברים לעמוד על נפשינו ליל שבועות ולנדד שינה מעינינו. ותודה לאל כן עלה בידינו כי לא הפסקנו רגע, רק אשר תשמעו ותחי נפשיכם. וזהו הסדר שתיקנתי וסדרתי בלילה ההוא: ראשונה תורה... (נביאים... כתובים)... וכל זה באימה ביראה בניגון בטעם לא יאומן כי יסופר. ואחר כך למדנו משנה כל סדר זרעים, ואחר כך למדנו על דרך האמת (=קבלה). ובעת שהתחלנו ללמוד המשנה ולמדנו שתי מסכתות זיכנו בוראנו ונשמע את קול המדבר בפי החסיד נר"ו, קול גדול בחיתוך אותיות... והקול הולך וחזק, ונפלנו על פנינו, ולא היה רוח באיש לישא עיניו ופניו לראות מרוב המורא. והדיבור ההוא מדבר עמנו והתחיל ואמר: שמעו ידידי... כי אתם מבני עליה... ומלאכים שתקו, ושרפים דממו, והחיות עמדו, וכל צבא מעלה להקב"ה שומעים את קולכם, והנני המשנה... ואשריכם ואשרי יולדתיכם ידידי אשר נדדתם שינה מעיניכם ועל ידיכם נתעלתי הלילה הזה... לכן בני התחזקו ואמצו... לכן חזקו ואמצו ועלצו בני ידידי המהדרים ועל )צריך להיות: ואל( תפסיקו הלימוד כי חוט של חסד משוך עליכם, ותורתכם ערבה לפני הקב"ה. לכן עמדו בני ידידי על רגליכם והעלוני ואמרו בקול רם כיום הכפורים 'ברוך שם כבוד' כו' )מלכותו לעולם ועד('. ועמדנו על רגלינו... ועלו לארץ ישראל... את כל הדברים האלה דבר אלינו ושמעה אזנינו ורבות כהנה וכהנה... וכלנו געינו בבכיה מרוב השמחה... ואז נתחזקנו עד אור הבקר ולא פסק גירסא מפומנא בגילה וברעדה. ויהי בבקר הלכנו וטבלנו כאשר עשינו שני ימים קודם... וגם ביום לא הונח לישן כי דרוש דרש החסיד נר"ו אחר המנחה... ועשינו בלילה השני כסדר הראשון ומרוב השמחה שהיינו עשרה, לא המתינו עד עת קרא המשנה, ולא עד חצות כמה בלילה הראשונ', שהיה ממש בחצות הלילה, רק תכף שהיינו קורין דברות של משנה תורה, בהגיענו לפרשת שמע קול דודינו דופק והתחיל.
-
(א) ביום חמישים לספירת העמר הוא חג השבועות. וסדר התפלה כמו ביום טוב של פסח, אלא שאומרים "את יום חג השבועות הזה זמן מתן תורתנו". וגומרים ההלל. ומוציאין שני ספרים, וקורין בראשון חמשה מ"מחדש השלישי" עד סוף הסדר, ומפטיר קורא בשני "וביום הבכורים" ומפטיר במרכבה דיחזקאל ומסים בפסוק "ותשאני רוח".(1) The fiftieth day of the count of the Omer is the holiday of Shavuot. The order of prayer is like the holiday of Passover, rather we say "the Holiday of Shavuot, the time of the giving of our Torah". We say full Hallel. We take out two Torah scrolls and read in the first one five [sections] from "The third month" until the end of the order. The Maftir is read in the second scroll, "On the day of the first fruits". As Haftorah we read the chariot of Ezekiel, and end with the verse "and the wind took me up."
-
רי אברהם ברי מרדכי גלאנטי - על מנהגי צפת
(הוא נפטר ב1589)
ערב שבועות: ישנים שעה אחת או ב' שעות, אחר שעשו צרכי מועד, לפי שבלילה אחר האכילה מתקבצים בבתי כנסיות, כל קהל וקהל בב"ה שלו, ואינם ישנים כל הלילה, וקורין תורה נביאים וכתובים, ומשניות וזהר ודרשות בקראי עד אור הבוקר, ואז כל העם טובלים בבוקר קודם תפלת שחרית, כדאיתא בזוהר פ' אמור, מלבד הטבילה שטובלין בערב שבועות.
The evening before Shavuot: they sleep an hour or two, after preparing the needs of the holiday, because on the night after the meal they gather in the synagogues, each community in its synagogue, and don't sleep the whole night...
-
ר׳ חיים ויטאל - שער הכוונות
דע שכל מי שבלילה זה לא ישן כלל ועיקר והיה עוסק בתורה — מובטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק
Know - that anyone who doesn't sleep at all on this night, and more importantly engages in Torah - it's guaranteed that he will live out the year and no damage will befall him.
-
מגן אברהם א׳:תצ״ד:א׳(א) איתא בזוהר שחסידים הראשונים היו נעורים כל הלילה ועוסקים בתורה. וכבר נהגו רוב הלומדים לעשות כן. ואפשר לתת טעם על פי (ה)פשוטו, לפי שישראל היו ישנים כל הלילה והוצרך הקב"ה להעיר אותם, כדאיתא במדרש, לכן אנו צריכים לתקן זה.
(1) It says in the Zohar that the original pious ones would be awake all the night working in Torah. And already most of those who learn do this. It's possible to give a reason for this according to its simple understanding, that Israel slept all the night, and the Holy One Blessed be He had to wake them, as the midrash says. Therefore, we need to fix this.
-
----
-
ר' פנחס בשם רבי הושעיא אמר: עד שהמלך במסבו עד שהמלך מלכי המלכים הקדוש ב"ה במסבו ברקיע. כבר הקדים, שנאמר: (שמות י"ט) ויהי ביום השלישי בהיות הבקר. למלך שגזר ליום פלוני, אני נכנס למדינה, וישנו להם בני המדינה כל הלילה. וכשבא המלך ומצאם ישנים, העמיד עליהם בקלאנין בוקינס ושופר, והיה השר של אותה מדינה, מעוררן ומוציאן לאפנתי של מלך, והיה המלך מהלך לפניהם, עד שהגיע לפלטין שלו. כך הקדוש ברוך הוא הקדים, דכתיב: ויהי ביום השלישי בהיות הבקר. וכתיב: כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם. ישנו להם ישראל כל אותו הלילה, לפי ששינה של עצרת עריבה והלילה קצרה. אמר ר' יודן: אפילו פורטענא לא עקץ בם. בא הקדוש ברוך הוא ומצאן ישנים, התחיל מעמיד עליהם בקלאנין. הדא הוא דכתיב: "ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים". והיה משה מעורר לישראל ומוציאן, לאפנתי של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. הדא הוא דכתיב: ויוצא משה את העם לקראת האלהים. והיה הקדוש ברוך הוא מהלך לפניהם, עד שהגיע להר סיני. דכתיב: והר סיני עשן כלו. אמר רבי יצחק: זה הוא, שמקנתרן על ידי ישעיהו. שנאמר: (ישעיה נ') מדוע באתי ואין איש, קראתי ואין עונה, הקצר קצרה ידי מפדות?!
... It is like a king, who said that he is coming on a particular day, and the people slept on the night before the king arrived. He found them sleeping, and sounded trumpets to wake them up... So too, the people of Israel slept all of the night before the giving of Torah ... because the sleep of the season is sweet, and the night is short. Rav Yudan says, even a flea didn't bite them ...
-
ספר התודעה
ועוד אמרו. שלפיכך נתקן סדר הלילה כדי לתקן פגם של מקבלי התורה הראשונים שהיו בהם רבים שהלכו לישון באותו הלילה והקב״ה עוררם מן השינה שיבואו לקבל התורה כדאיתא במדרש. ואין זו קטגוריא ח״ו על ישראל שבאותו הדור שכלם בני דעה היו ומצפים לשמוע דבר ה׳׳ אלא מפני שהיו בהם חלשים והתיראו שמא לא יוכלו לעמוד על כל כחס בשעת הדיבור אם לא יינפשו בלילה. ואנשי אמת היו כלם ולא עשו מפני הבושה מזה על זה ואם שיער אדם בנפשו ששנתו בלילה יפה לו כדי שישמע הדיבור והוא בכל כחו וזיוו, עשה שלא נאסרו בבך.
It is said that the custom of staying awake was enacted to repair the wrong of the generation that received the Torah - that many of them slept that night, and God had to rouse them. This is not a criticism of that generation, who were all conscious people who looked forward to hearing the word of God. Rather, they were tired, and were worried that they wouldn't be able to stand in their strength when they heard God speaking if they didn't sleep...
-
----
-
זוהר - אמור
דף צז א
רבי אבא ורבי חייא הוו אזלי באורחא א"ר חייא כתיב וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה. מאי קא מיירי. א"ל הא אוקמוה חברייא אבל ת"ח ישראל כד הוו במצרים הוו ברשותא אחרא והוו אחידן במסאבותא כאתת דא כד היא יתבא ביומי דמסאבותא. בתר דאתגזרו עאלו בחולקא קדישא דאקרי ברית כיון
דף צז ב
דאתאחדו ביה פסק מסאבותא מנייהו כדא אתתא כד פסקו מנה דמי מסאבותא בתר דאתפסקו מנה מה כתיב וספרה לה שבעת ימים. אוף הכא כיון דעאלו בחולקא קדישא פסקא מסאבו מנייהו ואמר קב"ה מכאן ולהלאה חושבנא לדכיותא. וספרתם לכם. לכם דייקא כד"א וספרה לה שבעת ימים לה לעצמה. אוף הכא לכם לעצמכם ולמה בגין לאתדכאה במיין עלאין קדישין ולבתר למיתי לאתחברא ביה במלכא ולקבלא אורייתיה. התם וספרה לה שבעת ימים הכא שבע שבתות אמאי שבע שבתות בגין למזכי לאתדכאה במיין דההוא נהר דנגיד ונפיק ואקרי מים חיים וההוא נהר שבע שבתות נפקו מניה. ועל דא שבע שבתות ודאי בגין למזכי ביה כמה דאתתא דכיו דילה בליליא לאשתמשא בבעלה כך כתיב וברדת הטל על המחנה לילה. על המחנה כתיב ולא כתיב וברדת הטל לילה אלא על המחנה בגין דיורד מההוא נקודה על אינון יומין דאתקריאו מחנה ומתחברת במלכא קדישא ואימתי נחת האי טלא כד קריבו ישראל לטורא דסיני כדין נחת ההוא טלא בשלימו ואדכי ואתפסקת זוהמתן מנייהו ואתחברו ביה במלכא וכ"י וקבילו אורייתא והא אוקימנא. ובההוא זמנא ודאי כל הנחלים הולכים אל הים לאתדכאה ולאסתחאה וכלא אתקשרו (ס"א אתקדשו) ואתחברו ביה במלכא קדישא. ת"ח כל ב"נ דלא מני חושבנא דא אינון שבע שבתות תמימות למזכי לדכיותא דא לא אקרי טהור ולאו בכללא דטהור הוא ולאו הוא כדא למהוי ליה חולקא באורייתא. ומאן דמטי טהור להאי יומא וחושבנא לא אתאביד מניה כד מאטי להאי ליליא לבעי ליה למלעי באורייתא ולאתחברה בה ולנטרא דכיו עלאה דמטי עליה בההוא ליליא ואתדכי. ואוליפנא
דף צח א
דאורייתא דבעי ליה למלעי בהאי ליליא אורייתא דבע"פ. בגין דיתדכון (ס"א דיתדבק) כחדא ממבועא דנחלא עמיקא. לבתר בהאי יומא ליתי תורה שבכתב ויתחבר (ס"א בהו) בה וישתכחון כחדא בזווגא חד לעילא. כדין מכריזי עליה ואמרי ואני זאת בריתי אותם אמר יי' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך וגו'. ועל דא חסידי קדמאי לא הוו ניימי בהאי ליליא והוו לעאן באורייתא ואמרי ניתי לאחסנא ירותא קדישא לן ולבנן בתרין עלמין וההוא ליליא כנסת ישראל אתעטרא עלייהו ואתיא לאזדווגא ביה במלכא ותרווייהו מתעטרי על רישייהו דאינון דזכאן להכי. ר"ש הכי אמר בשעתא דמתכנשי חברייא בהאי ליליא לגביה ניתי לתקנא תכשיטי כלה בגין דתשתכח למחר בתכשיטהא ותקונהא לגבי מלכא כדקא יאות. זכאה חולקהון דחבריא כד יתבע מלכא למטרוניתא מאן תקין תכשיטהא ואנהיר עטרהא ושוי תקונהא. ולית לך בעלמא מאן דידע לתקנא תכשיטי כלה אלא חברייא זכאה חולקהון בעלמא דין ובעלמא דאתי. תא חזי חברייא מתקני בהאי ליליא תכשיטהא לכלה ומעטרי לה בעטרהא לגבי מלכא ומאן מתקין ליה למלכא בהאי ליליא לאשתכחא בה בכלה לאזדווגא בה במטרוניתא נהרא קדישא עמיקא דכל נהרין. אימא עלאה הה"ד צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה וגו'. לבתר דאתקינת ליה למלכא ואעטרת ליה אתיית לדכאה לה למטרוניתא ולאינון דמשתכחי גבה. למלכא דהוה ליה בר יחידאי אתא לזוגא ליה במטרוניתא עלאה מאי עבדת אמיה כל ההוא ליליא עאלת לבי גניזהא אפיקת עטרא עלאה בשבעין
דף צח ב
אבני יקר סחרנהא ואעטרת ליה אפיקת לבושין דמילת ואלבישת ליה ואתקנת ליה בתקוני דמלכין. לבתר עאלת לבי כלה חמאת עולימתהא דקא מתקני עטרהא ולבושהא ותכשיטהא לתקנא לה. אמרה לון הא אתקינת בי טבילה אתר דמיין נבעין וכל ריחין ובוסמין סוחרני אינון מיין לדכאה לכלתי לית כלתי מטרוניתא דברי ועולימתהא ויתדכון בההוא אתר דאתקינת בההוא בי טבילה דמיין נבעין דעמי לבתר תקינו לה בתכשיטהא אלבישו לה לבושהא אעטרו לה בעטרהא. לבתר כד ייתי ברי לאזדווגא במטרוניתא. יתקין היכלא לכלהו וישתכח מדוריה בכו כחדא. כך מלכא קדישא ומטרוניתא וחברייא כהאי גוונאי ואימא עלאה דמתקנת כלא אשתכח דמלכא עלאה ומטרוניתא וחברייא מדוריהון כחדא ולא מתפרשין לעלמין הה"ד יי' מי יגור באהלך וגו'. הולך תמים ופועל צדק. מאן הוא פועל צדק אלא אלין אינון דמתקני למטרוניתא בתשכיטההא בלבושהא בעטרהא. וכל חד פועל צדק אקרי. א"ר חייא אלמלא לא זכינא בעלמא אלא למשמע מלין אלין דיי. זכאה חולקהון דאינון דמשתדלי באורייתא וידעין אורחוי דמלכא קדישא דרעותא דלהון באורייתא עלייהו כתיב כי בי חשק ואפלטהו. וכתיב אחלצהו ואכבדהו: