שחורות כעורב
רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז קְוּצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב׃
His head is finest gold, His locks are curled And black as a raven.

ראו גם כאן

https://www.sefaria.org.il/sheets/93515 "כל המשחיר פניו"

א ועוד ביישוב סתירות, כתוב אחד אומר: "לבושה כתלג חור ושער ראשה כעמר נקא" (דניאל ז, ט) [לבושו כשלג לבן ושיער ראשו כצמר לבן נקי]. וכתיב [ונאמר גם כן]: "קוצותיו תלתלים שחרת כעורב" (שיר השירים ה, יא)! ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה]; כאן הדימוי הראשון שמדמים את ה' כבעל שיער לבן הוא כאשר הוא בישיבה של מעלה, כאן ("שחורות כעורב") — כאשר הוא במלחמה. שאמר מר [החכם]: אין לך נאה בישיבה ללמד תורה אלא זקן, ואין לך נאה במלחמה אלא בחור, ולכן מתואר הקדוש ברוך הוא בכל פעם בדימוי אחר.

קוצותיו תלתלים, אמר רב חסדא אמר מר עוקבא מלמד שיש לידרש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות, שחורות כעורב במי אתה מוצא במי שמשחיר ומעריב עליהם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, רבי אבא אמר במי שמשחיר עיניו עליה כעורב, רבי אבא אמר במי שנעשה אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב, כי הא דרב אדא בר מתנה הוה קא אזיל לבי רב אמרה ליה דביתהו לא בעי ינוקא ריפתא, אמר לה מי שלימו להו (קוקאי) [קורמי] דאגמא:

רַבִּי יְהוּדָה פָּתַר קְרָא בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, תַּלְתַּלִּים שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב, אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁנִּרְאִין כְּעוּרִין וּשְׁחֹרִין בָּעוֹלָם הַזֶּה, לֶעָתִיד לָבוֹא (נחום ב, ה): מַרְאֵיהֶן כַּלַּפִּידִים כַּבְּרָקִים יְרוֹצֵצוּ. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק פָּתַר קְרָא בְּפָרָשִׁיּוֹת הַתּוֹרָה, תַּלְתַּלִּים שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב, אֵלּוּ תַּלְמוּדוֹת שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁנִּרְאוֹת כְּעוּרוֹת וּשְׁחֹרוֹת מִלְּאָמְרָן בָּרַבִּים, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲרֵבוֹת הֵן עָלַי, הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (מלאכי ג, ד): וְעָרְבָה לַה' מִנְחַת יְהוּדָה. תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵּן הַדָּבָר, שֶׁהֲרֵי פָּרָשַׁת זָב וְזָבָה לֹא נֶאֶמְרוּ שְׁתֵּיהֶן כְּאֶחָד, אֶלָּא זוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְזוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טו, ב כה): אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ וגו' וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ.
וְזוֹכֶה בָּהּ לָעוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (פאה א' א'): אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל וְכוּ' וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם. וְאָמְרוּ חֲזַ"ל (בבבא מציעא פ"ה:): מַאי דִּכְתִיב קָטָן וְגָדוֹל שָׁם הוּא וְעֶבֶד חָפְשִׁי מֵאֲדוֹנָיו? כָּל הַמַּקְטִין עַצְמוֹ עַל דְּבַר תּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, נַעֲשֶׂה גָּדוֹל לָעוֹלָם הַבָּא, וְכָל הַמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּעֶבֶד עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, נַעֲשֶׂה חָפְשִׁי לָעוֹלָם הַבָּא. וּבְאָבוֹת פֶּרֶק ו' (ג'): אֵין כָּבוֹד אֶלָּא תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (מִשְׁלֵי ג' ל"ה): "כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ". אַל תַּחְמֹד גְּדֻלָּה יוֹתֵר מִלִּמּוּדֶךָ וְאַל תִּתְאַוֶּה לְשֻׁלְחָנָם שֶׁל שָׂרִים, שֶׁשֻּׁלְחָנְךָ (פֵּרוּשׁ: לָעוֹלָם הַבָּא) גָּדוֹל מִשֻּׁלְחָנָם בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְכִתְרְךָ גָּדוֹל מִכִּתְרָם וְכוּ'. וּבְפֶרֶקּ חֵלֶק (סנהדרין ק'.): כָּל הַמַּשְׁחִיר פָּנָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַבְהִיק זִיווֹ לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ה' ט"ו): "מַרְאֵהוּ כַּלְּבָנוֹן בָּחוּר כַּאֲרָזִים". וּכְעֵין זֶה אִיתָא גַּם כֵּן בְּמִדְרָשׁ רַבָּה: ר' יְהוּדָה פָּתַר קְרָא מִתַּלְמִידֵי חֲכָמִים, כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר (שם י"א): "שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב", וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (נַחוּם ב' ה'): "מַרְאֵיהֶן כַּלַּפִּידִים כַּבְּרָקִים יְרוֹצֵצוּ". אֶלָּא אֵלּוּ בְּנֵי תּוֹרָה, שֶׁהֵם נִרְאִין כְּעוּרִין וּשְׁחוֹרִין בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֲבָל לֶעָתִיד מַרְאֵיהֶן כְּלַפִּידִים. אָמַר ר' תַּנְחוּם בַּר חֲנִילַאי: כָּל הַמַּרְעִיב עַצְמוֹ עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׂבִּיעוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ל"ו ט'): "יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ" וְגוֹ'.
And through it [Torah study] one merits the world to come, as Chazal have said (Peah 1:1): “These are the things … and Torah study over and against all.” And Chazal have said (Bava Metzia 85b): “That which is written (Iyyov 3:19): ‘The small and the great are there [in the next world], and the servant free of his master.’ Do we not know that the small and the great are there? — [The intent is] rather, that all who make themselves small for Torah in this world are made great in the world to come, and all who make themselves servants for Torah in this world are made free men in the world to come.” And in Avoth 6:3: “There is no honor but Torah, as it is written (Mishlei 3:35): ‘The wise will inherit honor.’ Do not desire more honor than your learning and do not lust for the table of kings. For your table [in the world to come] is greater than their table in this world, and your crown is greater than their crown, etc.” And in Sanhedrin 100a: “All who blacken their faces in Torah study in this world, the Holy One Blessed be He brightens them in the world to come, as it is written (Song of Songs 5:15): ‘His countenance is as Levanon, choice as the cedars.’” And, similarly, in Midrash Rabbah: “R. Yehudah interpreted the verse as relating to Torah scholars. One verse states (Ibid. 11) ‘black as a raven,’ and another (Nachum 2:5): ‘Their appearance is like flames, they flash like lightning.’ These are the Torah scholars, who look ungainly and black in this world but whose appearance is flamelike in the next world.” R. Tanchum ben Chanilai said: ‘All who starve themselves for words of Torah in this world, the Holy One Blessed be He sates them in the world to come, as it is written (Psalms 36:9): ‘They will be sated with the fatness of Your house.’”

נתיבות התורה פרק ג'

ובפרק עושין פסין (עירובין כ"א ב') שחורות כעורב במי אתה מוצא סדרי התורה במי שמשכים ומעריב עליהם בבית המדרש רבה אמר במי שמשחיר פניו עליהם כעורב רבא אמר במי שמשים עצמו על בניו אכזרי כמו עורב כי הא דרב אדא בר מתנא הוי קאזיל לבי רב אמרה ליה דביתהו ינוקי מה עבדי אמר לה איכא קרמי באגמא עד כאן. ור"ל כי צריך שיהיה האדם דבק בתורה לגמרי עד שלא יפרד מאתו, ואם לא כן אין זוכה האדם אל התורה כי צריך שיתאחד עם השכלי. ועוד כי צריך שיהיה לאדם התמדה בתורה מאוד, כי אין התורה כמו שאר דברים הגשמיים שהם דברים שהם תחת הזמן, ואם האדם נוהג עם התורה כאלו הוא דבר זמניי ולמודו בתורה לפי שעה ולפי הזמן אינו קונה התורה, ולכך צריך שישכים ויעריב עליהם כי זהו ענין השכל שאינו תחת הזמן והוא תמידי בלא זמן כמו שפרשתי לפנים. ולרבה לא תמצא התורה אלא במי שמשחיר עצמו, דהיינו שיתן עצמו אל העדר על דברי תורה כמו שאמרנו לפני זה על המשחיר פניו בתורה, ואם לא יסלק את גופו בשביל התורה אינו קונה התורה השכלית כי הגוף הוא מונע אל השכלי וכמו שהתבאר כמה פעמים. רבא סובר אין מתקיימת אלא במי שעושה עצמו על בניו אכזרי, לפי שנפשו ודעתו קשורה בבניו וכאשר נעשה אכזרי על בניו אשר נפשו ודעתו קשורה בהם, מורה זה שהוא שכלי לגמרי כאשר הדעת הוא שכלי והוא דוחה הדעת של אדם מפני התורה שהיא שכל נבדל לגמרי. והבן אלו שלשה דברים, האחד שמשכים ומעריב על דברי תורה שדבק לגמרי בשכלי, השני שהוא משחיר פניו על דברי תורה ובזה שנותן גופו אל העדר לגמרי על דברי תורה ובזה נעשה שכלי, והשלישי שנעשה אכזרי על בניו והם תולדות שלו וכל אשר הוא לאדם הוא מבטל בשביל התורה השכלית שהיא על הכל ובאדם כמו זה תמצא התורה. ואי אפשר לפרש יותר כי הדברים עמוקים מאוד מה שרמזו כאן. ובפרק הפועלים (ב"מ פ"ה ע"ב) אמר לו רבי נחמיה לרבי זירא מאי דכתיב קטון וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדוניו אטו לא ידעינן דקטון וגדול שם הוא אלא כל המקטין עצמו על דברי תורה בעולם הזה נעשה גדול בעולם הבא וכל המשים עצמו כעבד על דברי תורה בעולם הזה נעשה חפשי לעולם הבא. ור"ל כי צריך האדם שישעבד נפשו וגופו אל התורה בעולם הזה, ובזה שמקטין עצמו בשביל התורה משעבד נפשו אל התורה, ובמה שהוא עושה עצמו עבד משעבד גופו אל התורה דהיינו לטרוח בתורה יומם ולילה. וכאשר הוא עושה כך נעשה גדול וחפשי לעולם הבא. ושני דברים אלו צריכין לו, כי לפעמים צריך האדם לילך ללמוד לפני אדם דבר אחד והוא יותר גדול מן אותו אדם שהלך אליו ללמוד ועושה עצמו קטון, ועוד שצריך לטרוח הרבה. ואלו שני דברים הם עולם הבא בעצמו, כי העולם הבא הוא כמו שאמר למעלה צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם, ולכך אמר שהמקטין עצמו על דברי תורה נעשה גדול לעולם הבא, ודבר זה שיהיה לו עטרה שהוא כמו מלך שהוא גדול, וזה שעשה עצמו עבד שאין לו מנוחה ועונג, כנגד זה יזכה אל מה שאמר ונהנה מזיו שכינה שהוא המנוחה והעונג.