מתני׳ לא ירבה לו סוסים אלא כדי מרכבתו וכסף וזהב לא ירבה לו מאד אלא כדי ליתן אספניא וכותב לו ס"ת לשמו יוצא למלחמה מוציאה עמה נכנס הוא מכניסה עמו יושב בדין היא עמו מיסב היא כנגדו שנאמר (דברים יז, יט) והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו:
וכותב ספר תורה לשמו: תנא ובלבד שלא יתנאה בשל אבותיו אמר (רבא) אף על פי שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה מצוה לכתוב משלו שנאמר (דברים לא, יט) ועתה כתבו לכם את השירה איתיביה אביי וכותב לו ספר תורה לשמו שלא יתנאה בשל אחרים מלך אין הדיוט לא לא צריכא לשתי תורות וכדתניא (דברים יז, יח) וכתב לו את משנה וגו' כותב לשמו שתי תורות אחת שהיא יוצאה ונכנסת עמו ואחת שמונחת לו בבית גנזיו אותה שיוצאה ונכנסת עמו (עושה אותה כמין קמיע ותולה בזרועו שנאמר (תהלים טז, ח) שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט) אינו נכנס בה לא לבית המרחץ ולא לבית הכסא שנאמר (דברים יז, יט) והיתה עמו וקרא בו מקום הראוי לקראות בו
MISHNA: The king “shall not accumulate many horses for himself” (Deuteronomy 17:16), but only enough for his chariot in war and in peace. “Neither shall he greatly accumulate silver and gold for himself” (Deuteronomy 17:17), but only enough to provide his soldiers’ sustenance [aspanya]. And the king writes himself a Torah scroll for his sake, as stipulated in Deuteronomy 17:18. When he goes out to war, he brings it out with him. When he comes in from war, he brings it in with him. When he sits in judgment, it is with him. When he reclines to eat, it is opposite him, as it is stated: “And it shall be with him and he shall read it all the days of his life” (Deuteronomy 17:19).
... The mishna teaches that the king writes a Torah scroll for his sake. The Sages taught in a baraita (Tosefta 4:4): The king fulfills the mitzva provided that he does not beautify himself with the Torah scroll of his ancestors for this purpose, i.e., he must write his own scroll. Rava says: With regard to the mitzva for every Jew to write himself a Torah scroll, even if a person’s ancestors left him a Torah scroll, it is a mitzva to write a scroll of one’s own, as it is stated: “Now, therefore, write for yourselves this song and teach it to the children of Israel” (Deuteronomy 31:19). Abaye raised an objection to him from a baraita concerning the king’s Torah scroll: And he writes himself a Torah scroll for his sake, so that he does not beautify himself with the Torah scroll of others. Read precisely, this indicates that a king, yes, he is included in the halakha not to have a scroll inherited from his ancestors suffice, but an ordinary person is not. The Gemara dismisses Abaye’s objection: No, the ruling of that baraita is necessary to teach that the king is commanded to write two Torah scrolls; he writes one scroll as does any Jew, and he writes an additional scroll because he is king. And this is as it is taught in a baraita: The verse states: “That he shall write for himself a second Torah in a scroll, out of that which is before the priests the Levites” (Deuteronomy 17:18). This teaches that he writes for his sake two Torah scrolls, one that goes out and comes in with him at all times, and one that is placed in his treasury. The baraita continues: With regard to the one that goes out and comes in with him, he makes it very small, like an amulet, and he hangs it on his arm, as it is stated: “I have set the Lord always before me; He is at my right hand, that I shall not be moved” (Psalms 16:8). This alludes to the small Torah scroll that is always on his right hand. He does not go into the bathhouse with it, nor into the bathroom, as it is stated: “And it shall be with him and he shall read from it” (Deuteronomy 17:19), meaning, it shall remain in a place that is appropriate for reading from it.
(א) יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו, שיהא הוא מעורר השחר. גם בהצנע לכת ובשכבו על משכבו – ידע לפני מי הוא שוכב. ומיד שיעור משנתו, יקום בזריזות לעבודת בוראו יתברך ויתעלה (טור).
(1) One should strengthen herself like a lion to get up in the morning to serve her Creator, so that it is she who awakens the dawn...And when she lies on her bed she should know before Whom she lies, and as soon as she wakes up from sleep she should rise eagerly to the service of her Creator, May God Be Blessed and Exalted. (Tur)
Kitzur Shnei Luchot Habrit
To renew your faith in the morning, do not involve yourself in any worldly activity or speech when you get out of bed; just to go to the bathroom, wash, then meditate, thinking of the Creator of the world with full concentration--that God is one, Single and Unique.
Look through your window at the sky and the earth and recall the verse, "Lift up your eyes on high and see--who created all of this?" (Isa. 40:26), and think that God created it all out of absolute nothingness. And think, "How many are Your works, O Lord, with wisdom have you made them all; the earth is full of your creations (Ps.. 104:24). Think of how great God's works are, in the creation of the heaven and the earth and all that is in them--inanimate and animate--plants, animals, humans, creatures great and wonderful. "God created the ocean and all that is in it, the awesome whales, God formed the mountains and created winds and fire."
מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה. רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ
Morning Blessing:
Modeh ani lefanekha melekh chai ve-kayam she-hehezarta bi nishmati be-chemlah, rabbah emunatecha
I give thanks to You, Source of life and existence, that you have once again placed my soul within me, great is your faith in me.
הַמֵּאִיר לָאָרֶץ וְלַדָּרִים עָלֶיהָ בְּרַחֲמִים. וּבְטוּבו מְחַדֵּשׁ בְּכָל יום תָּמִיד מַעֲשה בְרֵאשִׁית. מָה רַבּוּ מַעֲשיךָ ה'. כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשיתָ.
From the daily liturgy:
You light up the earth and its creatures with compassion. And with goodness You renew each day, and always, all of Creation. How great are your deeds! You Created everything with wisdom.
ירחץ ידיו ויברך על נטילת ידים: הגה וי"א גם אשר יצר ואפי' לא עשה צרכיו (וכן נהגו) (אבודרהם) מים הפסולים לנטילת ידים לסעודה לקמן סימן ק"ס כשרים לנטילת ידים לתפלה מיהו יש מי שאומר דלא מברך עלייהו:
Netilat Yadayim: 3 Times, 3 Reasons
Rabbi Nachman of Bratsalv, Prayer for Nature
Grant me the ability to be alone; may it be my custom to go outdoors each day among the trees and grass - among all growing things and there may I be alone, and enter into prayer, to talk with the One to whom I belong. May I express there everything in my heart, and may all the foliage of the field - all grasses, trees, and plants - awake at my coming, to send the powers of their life into the words of my prayer so that my prayer and speech are made whole through the life and spirit of all growing things, which are made as one by their transcendent Source. May I then pour out the words of my heart before your Presence like water, O L-rd, and lift up my hands to You in worship, on my behalf, and that of my children!
Suggested Discussion Questions
1. How do you understand Reb Nachman's prayer?
2. What is the relationship between solitude in nature and prayer? What does Reb Nachman's prayer imply about the need for environmentalism and sustaining nature?
יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו שיהא הוא מעורר השחר: הגה ועכ"פ לא יאחר זמן התפלה שהצבור מתפללין. (טור) הגה שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול ולא דבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו כדבורו במושב המלך כ"ש כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו עומד עליו ורואה במעשיו כמו שנאמר אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ה' מיד יגיע אליו הירא' וההכנעה בפחד הש"י ובושתו ממנו תמיד (מורה נבוכים ח"ג פ' כ"ב) ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת הש"י גם בהצנע לכת ובשכבו על משכבו ידע לפני מי הוא שוכב ומיד כשיעור משנתו יקום בזריזות לעבודת בוראו יתברך ויתעלה (טור):
(א) דין השכמת הבוקר ובו ט סעיפים:
יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו שיהא הוא מעורר השחר: הגה ועכ"פ לא יאחר זמן התפלה שהצבור מתפללין. (טור) הגה שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול ולא דבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו כדבורו במושב המלך כ"ש כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו עומד עליו ורואה במעשיו כמו שנאמר אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ה' מיד יגיע אליו הירא' וההכנעה בפחד הש"י ובושתו ממנו תמיד (מורה נבוכים ח"ג פ' כ"ב) ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת הש"י גם בהצנע לכת ובשכבו על משכבו ידע לפני מי הוא שוכב ומיד כשיעור משנתו יקום בזריזות לעבודת בוראו יתברך ויתעלה (טור):
(1) One should strengthen himself like a lion to get up in the morning to serve his Creator, so that it is he who awakens the dawn. Rem"a: At least, one should not delay beyond the time when the congregation prays (Tur). Rem"a: "I have set the Lord before me constantly" (Psalms 16:8); this is a major principle in the Torah and amongst the virtues of the righteous who walk before God. For a person's way of sitting, his movements and his dealings while he is alone in his house are not like his way of sitting, his movements and his dealings when he is before a great king; nor are his speech and free expression as much as he wants when he is with his household members and his relatives like his speech when in a royal audience. All the more so when one takes to heart that the Great King, the Holy One, Blessed Is He, Whose glory fills the earth, is standing over him and watching his actions, as it is stated: "'Will a man hide in concealment and I will not see him?' - the word of God" (Jeremiah 23:24), he immediately acquires fear and submission in dread of God, May He Be Blessed, and is ashamed of Him constantly (Guide for the Perplexed III 52). And one should not be ashamed because of people who mock him in his service of God, and should also go modestly. And when he lies on his bed he should know before Whom he lies, and as soon as he wakes up from sleep he should rise eagerly to the service of his Creator, May He Be Blessed and Exalted (Tur).
