לשון השאלה:
Is one allowed (if yes, in which ones, and in what manner) to read the books that are included in the apocrypha (e.g. Ben Sira, Maaseh Tuvyah...)? Does it make a difference if it is based on the Christian translation, or if they are quoted or cited in Gemoro or by the Rishonim?
לשון התשובה:
As there are many books included in this broad category, it is very difficult to get one specific answer and thus we will provide some general guidelines.
The key issue with reading such books is Bittul Torah. Thus, Rishonim have ruled that if done on occasion it is not an issue. However, this should be done with the intention to derive Torah, ethics and appropriate behavior.
However, if there are nonsensical things, or worse - matters of romance, they should not be read at all. Matters of avoda zara of course should not be read.
לדינא האיסור בקורא ספרים חיצונים שאין לו חלק לעוה״ב היינו ספרי ע״ז, וכפי שפירשו בברייתא שם - ראה רמב״ם ע״ז ב, ב. רמ״א יו״ד רמו, ד. ובביהגר״א שם יט. וראה שו״ע אדה״ז ת״ת ג, ז.
וראה פירש״י סנהדרין ק, ב ד״ה רב יוסף, בנוגע לבן סירא, שהוא משום ביטול תורה. ומפורש שם בגמרא דמילי מעלייתא דרשינן. ונזכר בכ״מ בש״ס – ראה ב״ב צח, ב. ועוד.
(אבל בקיצור פסקי הרא״ש סנהדרין יא, ב משמע דספרים חיצונים קאי נמי בס׳ בן סירא. וכן גם ברי״ף שם. וראה משה״ק בפלפולא חריפתא שם, ועוד. וראה בארוכה בקובץ ויען שמואל דלקמן. ויתכן ליישר כל ההדורים, ע״פ הידוע – ראה גם אישי יובל ע׳ 363 – דתרי בן סירא איכא, שבן סירא שבידינו אין בו דברי הבל, רק דברי מוסר. ויש גם אלפא ביתא דבן סירא, ומלא לא רק דברי הבל אלא גם דברי עגבים. ומשו״ה א״ש מה שהטור בקיצור פסקי הרא״ש ושאר הראשונים – רוקח הל׳ תשובה כח. ועוד. וכ״מ בפיה״מ סנהדרין שם – הוסיפו וכללוהו ברשימת ספרים חיצונים שאין לו חלק לעוה״ב, שכוונתם לבן סירא שהי׳ בימיהם).
ובירושלמי סנהדרין יא, א להגיון ניתנו ולא לעמל ניתנו. וראה במפרשי ירושלמי שם. ותלוי בגירסאות בירושלמי – ראה גם באר שבע סנהדרין שם. וראה בשו״ת הרשב״א א, תיד, שאסור להגות בו מפני דברים בטלים שבו. ואינו סותר לירושלמי הנ״ל – שי״ל שהכוונה להגות בו בקביעות. ועפ״ז יש ליישב משה״ק בפלפולא חריפתא על הרא״ש סנהדרין יא, ג (וכ״ה בקיצור פסקי הרא״ש שם ובפלפולא חריפתא לשם, והביא שכ״ה ברי״ף), שגם דברים טובים שבתוכו אסור לקרוא, דהא מילי מעלייתא דרשינן – (נוסף להנ״ל שתלוי באיזה ס׳ בן סירא, עוד זאת), שהכוונה שאין ללמוד בקביעות. וכ״כ הריטב״א ב״ב שם, שלא אסרו ללמוד בו אלא בדרך קבע, אבל מ״מ ראוי להגות בו לעתים ללמוד ממנו חכמה ומוסר. והובא בנמוק״י שם מח, ב ד״ה ל״ל בדפי הרי״ף, הביאו בד״מ יו״ד רמו, יט. ואיהו קרי להשיטה שנקרא ס׳ חיצונים. וראה גם לחם שמים סנהדרין י, ח, והובא בתפא״י ביכין שם. (ושם גם בנוגע לספרי ע״ז שראוי לת״ח לעיין כדי לידע מה להשיב לאפיקורוס, ובפרט בביהכ״ס, אא״כ בדברי חשק. אבל בריטב״א מפורש לחלק בין ספרי מינים לבן סירא. וראה גם שו״ע אדה״ז שם. והוא ע״פ רמ״א הנ״ל, ושם מציין לריטב״א הנ״ל. ומדבריו משמע גם בנוגע לחכמות חיצוניות, שאם לא יוכל ללמוד ממנו תורה ויר״ש וד״א אסור גם באקראי. והן הן הדברים בריטב״א ״ללמוד ממנו חכמה ומוסר״, משא״כ בס׳ המינים. ובהעו״צ להל׳ ת״ת העיר נמי בל׳ אדה״ז שמותר ללמוד, משא״כ בריטב״א שראוי ללמוד, וכתב לחלק בין בן סירא לחכמות חיצוניות דבהכי עסיק בשו״ע אדה״ז שם. וראה גם שו״ע אדה״ז שז, ל. ובשו״ת שלמת חיים מהדו״ח תקמב, בנוגע לבן סירא, שהוא בגדר חכמות חיצוניות, שמותר במקום שאסור בד״ת. אבל להנ״ל, ג״ז רק באקראי ורק אם יועיל ללמוד תורה ויר״ש. וראה אג״ק א ע׳ קלו.
וראה בארוכה מכ״ז בקובץ ויען שמואל טו, סז.
ומצו״ב מה שהצבנו ציונים במכתב לח״א בנוגע לס׳ מכבים (מקבים), ושייך קצת לזה: ראה שו״ת רבבות אפרים ח”ח קע, ד. והס׳ נזכר בכ״מ בפוסקים. כן נזכר בהרבה שיחות קודש. וראה אג״ק א ע׳ קלו. לקו״ש טו ע׳ 368. כה ע׳ 235. ושקו״ט בקובץ הערות בתורת אד״ש השבוע מקץ תשפ״ג. ומצויין לשיחת זאת חנוכה תשל״ד שיחה א׳ דקה 9.35. ונזכר שניתוסף גם בהגה בצדיק למלך ו ע׳ 193. וראה במבוא לס׳ מכבים מהדורת חריטן בארוכה.
פענוח המראי מקומות
א) באיזה ספרים נתכוון במ"ש "הקורא בספרים החיצונים אין לו חלק לעוה"ב"?
"לדינא האיסור בקורא ספרים חיצונים שאין לו חלק לעוה״ב היינו ספרי ע״ז, וכפי שפירשו בברייתא שם"
מתני׳ כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר (ישעיהו ס, כא) ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר ואלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים ואפיקורוס ר"ע אומר אף הקורא בספרים החיצונים והלוחש על המכה ואומר (שמות טו, כו) כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך
MISHNA: All of the Jewish people, even sinners and those who are liable to be executed with a court-imposed death penalty, have a share in the World-to-Come, as it is stated: “And your people also shall be all righteous, they shall inherit the land forever; the branch of My planting, the work of My hands, for My name to be glorified” (Isaiah 60:21). And these are the exceptions, the people who have no share in the World-to-Come, even when they fulfilled many mitzvot: One who says: There is no resurrection of the dead derived from the Torah, and one who says: The Torah did not originate from Heaven, and an epikoros, who treats Torah scholars and the Torah that they teach with contempt. Rabbi Akiva says: Also included in the exceptions are one who reads external literature, and one who whispers invocations over a wound and says as an invocation for healing: “Every illness that I placed upon Egypt I will not place upon you, for I am the Lord, your Healer” (Exodus 15:26). By doing so, he shows contempt for the sanctity of the name of God and therefore has no share in the World-to-Come.
רבי עקיבא אומר אף הקורא בספרים החיצונים וכו': תנא בספרי מינים רב יוסף אמר בספר בן סירא נמי אסור למיקרי א"ל אביי מאי טעמא אילימא משום דכתב [ביה] לא תינטוש גילדנא מאודניה דלא ליזיל משכיה לחבלא אלא צלי יתיה בנורא ואיכול ביה תרתין גריצים אי מפשטיה באורייתא נמי כתב (דברים כ, יט) לא תשחית את עצה אי מדרשא אורח ארעא קמ"ל דלא ליבעול שלא כדרכה ואלא משום דכתיב בת לאביה מטמונת שוא מפחדה לא יישן בלילה בקטנותה שמא תתפתה בנערותה שמא תזנה בגרה שמא לא תינשא נישאת שמא לא יהיו לה בנים הזקינה שמא תעשה כשפים הא רבנן נמי אמרוה אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות אשרי מי שבניו זכרים אוי לו למי שבניו נקבות אלא משום דכתיב לא תעיל דויא בלבך דגברי גיברין קטל דויא הא שלמה אמרה (משלי יב, כה) דאגה בלב איש ישחנה ר' אמי ור' אסי חד אמר ישיחנה מדעתו וחד אמר ישיחנה לאחרים ואלא משום דכתיב מנע רבים מתוך ביתך ולא הכל תביא אל ביתך והא רבי נמי אמרה דתניא רבי אומר לעולם לא ירבה אדם רעים בתוך ביתו שנאמר (משלי יח, כד) איש רעים להתרועע אלא משום דכתיב זלדקן קורטמן עבדקן סכסן דנפח בכסיה לא צחי אמר במאי איכול לחמא לחמא סב מיניה מאן דאית ליה מעברתא בדיקני' כולי עלמא לא יכלי ליה אמר רב יוסף מילי מעלייתא דאית ביה דרשינן להו אשה טובה מתנה טובה בחיק ירא אלקים תנתן אשה רעה צרעת לבעלה מאי תקנתיה יגרשנה מביתו ויתרפא מצרעתו אשה יפה אשרי בעלה מספר ימיו כפלים העלם עיניך מאשת חן פן תלכד במצודתה אל תט אצל בעלה למסוך עמו יין ושכר כי בתואר אשה יפיה רבים הושחתו ועצומים כל הרוגיה רבים היו פצעי רוכל המרגילים לדבר ערוה כניצוץ מבעיר גחלת (ירמיהו ה, כז) ככלוב מלא עוף כן בתיהם מלאים מרמה מנע רבים מתוך ביתך ולא הכל תביא ביתך רבים יהיו דורשי שלומך גלה סודך לאחד מאלף משוכבת חיקך שמור פתחי פיך אל תצר צרת מחר (משלי כז, א) כי לא תדע מה ילד יום שמא למחר איננו ונמצא מצטער על עולם שאינו שלו (משלי טו, טו) כל ימי עני רעים בן סירא אומר אף לילות בשפל גגים גגו ובמרום הרים כרמו ממטר גגים לגגו ומעפר כרמו לכרמים
§ The mishna teaches that Rabbi Akiva says: Also one who reads external literature has no share in the World-to-Come. The Sages taught in a baraita: This is a reference to reading books of heretics. Rav Yosef says: It is also prohibited to read the book of ben Sira, due to its problematic content. Abaye said to Rav Yosef: What is the reason that it is prohibited to read the book of ben Sira? If we say that it is prohibited due to the fact that ben Sira wrote in it: Do not flay the skin of the fish from its ear, so that its skin does not go to ruin, but roast it on the fire and eat with it two loaves of bread, and you believe it to be nonsense, that is not a sufficient reason. If your difficulty is from its literal meaning, that does not pose a difficulty, as in the Torah, God also wrote: “You shall not destroy its trees” (Deuteronomy 20:19). It is prohibited to destroy both trees and fish skin arbitrarily. If your difficulty is from its homiletic interpretation as a euphemism, ben Sira is teaching us proper conduct: A man should not engage in sexual intercourse in an atypical manner, i.e., anal intercourse, with his wife, as it causes her discomfort. Rather, perhaps the book poses a difficulty because it is written there: A daughter is for her father false treasure; due to fear for her he will not sleep at night: During her minority, lest she be seduced; during her young womanhood lest she engage in licentiousness; once she has reached her majority, lest she not marry; once she marries, lest she have no children; once she grows old, lest she engage in witchcraft (Ben Sira 42:11–14). Perhaps you believe that one should not say this to the father of daughters. Didn’t the Sages also say it with regard to women? They said: It is impossible for the world to exist without males and without females; nevertheless, happy is one whose children are males and woe unto him whose children are females. Rather, perhaps the book poses a difficulty because it is written there: Do not introduce anxiety into your heart, as anxiety has killed mighty men (Ben Sira 14:1; 30:29). Didn’t Solomon already say it in the verse: “Anxiety in a man’s heart dejects him [yashḥena]” (Proverbs 12:25)? Rabbi Ami and Rabbi Asi interpret the term homiletically and read it as yesiḥenna. One says that it means: He shall remove it [yesiḥenna] from his mind, and that will ease his anxiety. And one says: He shall tell it [yesiḥenna] to others, and that will ease his anxiety. Both agree with the statement of ben Sira. Rather, perhaps the book poses a difficulty because it is written there: Prevent the multitudes from inside your house, and do not bring everyone into your house (Ben Sira 11:37). But didn’t Rabbi Yehuda HaNasi also say it, as it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: A person should never have many friends inside his house, as it is stated: “There are friends that one has to his own detriment” (Proverbs 18:24), as through his association with them he will become weak and be ruined. Rather, perhaps the book poses a difficulty because it is written there: A sparse-bearded man is clever; a thick-bearded man is a fool. One who blows on his cup is not thirsty. One who said: With what will I eat bread, take the bread from him. One who has a passage in his beard, the entire world is unable to overcome him. Abaye suggests: Due to all this nonsense, it is not appropriate to read this book. Rav Yosef says: Even though there are passages in the book that are inappropriate, we teach the superior matters that are in it even in public. A good wife is a good gift; she will be given into the bosom of a God-fearing man (Ben Sira 26:3). A bad wife is leprosy for her husband. What is his remedy? He shall chase her from his house and will be healed from his leprosy (Ben Sira 25:30). A beautiful wife, happy is her husband; the number of his days is doubled (Ben Sira 26:1). Due to his happiness, it is as though his life is twice as long. We also teach what it states there: Avert your eyes from a woman of grace, lest you be trapped in her snare. Turn not to her husband to mix wine and strong drink with him, as many have been corrupted by the beauty of the beautiful woman, and mighty are all her fatalities (Ben Sira 9:9–11). Many are the wounds of a peddler (Ben Sira 11:36), which in this context is referring to those who accustom others to matters of forbidden sexual relations. Like a spark ignites a coal (Ben Sira 11:43), like a cage full of birds, so too, their houses are filled with deceit (Ben Sira 11:36–37). Prevent the multitudes from inside your house, and do not bring everyone into your house (Ben Sira 11:37). Let many be those who greet you; reveal your secrets to one in a thousand. From she who lies in your bosom guard the openings of your mouth, i.e., do not tell her everything. Grieve not about tomorrow’s trouble, because you know not what a day may bring; perhaps tomorrow you will no longer be, and one will have worried about a world that is not his. The verse states: “All the days of the poor are terrible” (Proverbs 15:15). The book of ben Sira says: Also the nights are terrible, as then the poor person worries. The poor person’s roof is among the lowest roofs in the city, and in the elevation of the hills is his vineyard, at the highest point, as those are of the lowest quality and consequently the least expensive places for each. From the rain on the roofs of the entire city, water will flow down to his roof and dampen it, and the soil of his vineyard is eroded by the rain and swept down to other vineyards.
"ראה רמב״ם ע״ז ב, ב."
(ב) סְפָרִים רַבִּים חִבְּרוּ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים בַּעֲבוֹדָתָהּ הֵיאַךְ עִקַּר עֲבוֹדָתָהּ וּמַה מַּעֲשֶׂיהָ וּמִשְׁפָּטֶיהָ. צִוָּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹּא לִקְרוֹת בְּאוֹתָן הַסְּפָרִים כְּלָל וְלֹא נְהַרְהֵר בָּהּ וְלֹא בְּדָבָר מִדְּבָרֶיהָ. וַאֲפִלּוּ לְהִסְתַּכֵּל בִּדְמוּת הַצּוּרָה אָסוּר שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט ד) "אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים". וּבָעִנְיָן הַזֶּה נֶאֱמַר (דברים יב ל) "וּפֶן תִּדְרשׁ לֵאלֹהֵיהֶם לֵאמֹר אֵיכָה יַעַבְדוּ", שֶׁלֹּא תִּשְׁאַל עַל דֶּרֶךְ עֲבוֹדָתָהּ הֵיאַךְ הִיא אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אַתָּה עוֹבְדָהּ, שֶׁדָּבָר זֶה גּוֹרֵם לְהִפָּנוֹת אַחֲרֶיהָ וְלַעֲשׂוֹת כְּמָה שֶׁהֵן עוֹשִׂין שֶׁנֶּאֱמַר וְאֶעֱשֶׂה כֵּן גַּם אָנִי:
(2) The worshipers of false gods have composed many texts concerning their service, [describing] what is the essence of their service, what practices are involved, and what are its statutes. The Holy One, blessed be He, has commanded us not to read those books at all, nor to think about them or any matters involved with them.
It is even forbidden to look at the image of an idol, as [Leviticus 19:4] states: "Do not turn to the idols." In this regard, [Deuteronomy 12:30] states: "[Be careful]... lest you seek to find out about their gods, saying, 'How did they serve them.' This prohibits inquiring about the nature of their service even if you, yourself, do not serve them. This matter will ultimately cause you to turn to [the false god] and worship it as they do, as [the above verse continues]: "so that I will do the same."
"רמ״א יו״ד רמו, ד."
(א) ומה ששאלת מה היא חכמת יונית אשר יתרחק האדם ואם הם אותם ספרים המפורסמים בעולם כשמע טבעי ומה שאחר הטבע:
(ב) תשובה ממה שמוזכר שם בפרק אחרון מסוטה (מט:) ובב"ק ס"פ מרובה (בבא קמא פב:) ובמנחות בפ' ר"י (סד:) שאסרו ע"ד שכשהיתה ירושלים במצור היו משלשלין בכל יום מן החומה קופה של דינרי זהב והיו מעלין להם כבשים לתמידין והיה שם זקן אחד שמכיר חכמת יונית ולעז להם בחכמת יונית שכל זמן שעוסקין בעבודה אינן נמסרין בידן והעלו להם חזיר ובאותה שעה אמרו ארור אדם שיגדל חזרים ושילמד את בנו חכמת יונית והקשו שם איני והאמר מר בארץ ישראל לשון סורסי למה אלא או לשון הקדש או לשון יוני ותרצו לשון יוני לחוד וחכמת יונית לחוד ומזה נראה שאין הספרים ההם בכלל גזרה זו שאם מצד שהם כתובים בלשון יוני הלשון לא נאסר וכלם היו בקיאין בו ואדרבה אמר (במגילה יח.) לעז יוני לכל כשר ואם מצד החכמה בעצמה מהו זה שלעז להם הזקן ההוא ולכן נ"ל שחכמת יונית היא לדבר בלשון יוני בחידות ובלשון סתום שלא יבינו אותו ההמון רק אותם שלמדו והורגלו באותן החידות דמיון מ"ש (בפרק כיצד מעברין נג:) אמהתא דבי רבי כי הוו משתעון בלשון חכמה אמרין הכי עלת נקפ' בכד ידאון נשריא לקיניהון ור"ל שהכלי הקטן ששואבין בו היין מן החבית מנקפת בשולי החבית לפי שכבר כלה היין ולכן שיעופו וילכו התלמידים למקומן ויפסיקו הסעודה וכן שם רבי יוסי בן אסיין כי הוה משתעי בלשון חכמה אמר הכי עשו לי שור משפט בטור מסכן ור"ל תרדין בחרדל כי תרגום שור משפט תור דין וטור מסכן הוא תרגום של חרדל ולשונות אחרים כאלו מוזכרין שם וקראו להם חכמים לשון חכמה כמאמר הכתוב דברי חכמים וחידותם וכיוצא בזה הוא הנזכר בפ"ק דסנהדרין (יב.) שלחו ליה לרבא זוג בא מרקת ותפשו וכו' וחידות כאלו כשנאמר בלשון יוני נקראים חכמה יונית וזו היא שאסרו משום מעשה שהיה והתירו לשל בית ר"ג מפני שהיו קרובים למלכות והיו צריכין לה כי היה דרכם לדבר כן בחצר המלכות למען לא יבינו הכל דברי סתריהם וסודותם אמלם רש"י זכרונו לברכה פירש (בפרק ר"י) חכמה יונית רמיזות ונראה שכוונתו לפרש שלא היו מוצאים דבור בלשון רק שהיו רומזים בידיהם או באצבעותיהם או בשאר אברים והוא כמ"ש חז"ל חרש רומז ונרמז וכן כמו שכונס ברמיז' כך מוציא ברמיז' ובזה היו עושין לפני המלכים כמו שמוזכר בחגיגה (ה:) רבי יהושע ב"ח הוה קאי קמי קיסר אחוי לי' ההוא מינאה עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיני' אחוי לי' איהו ידו נטויה עלינו ולא הבין ההוא מינאה מה השיב לו ר"י ואמרו לו גברא דלא ידע מאי מחוו לי' במחוג מחוי קמי מלכא אפקוהו לההוא מינאה וקטלוהו וגם שם פירש רש"י ז"ל במחוג ברמיז' וצ"ל שנקראת חכמה יונית מפני שהיונים היו רגילין בה או שהי' להם ספר מחובר מזה והי' מחברו יוני אבל קשה לי על זה שלא הי' להם לומר על אותו זקן ולעז להם בחכמה יונית אלא ורמז להם כיון שלא הי' שם דבור כלל אלא רמיזה ולזה נראה לומר בפירוש חכמה יונית מה שפירשתי למעלה ואפשר שרש"י ז"ל כך דעתו כי הדבור שאינו מבואר נקרא רמז כמ"ש ז"ל (בפרק אין מעמידין לו:) רמז ליחוד מן התור' שנאמר כי יסיתך אחיך וכו' וכן בפ"ק דסנהדרין (יו"ד.) ובפ"ק דמכות (ב:) רמז לעדים זוממין שלוקין מן התורה שנאמר והצדיקו את הצדיק וכו' ובין שיהי' פירוש חכמה יונית רמיזה לבד או שיהיה דבור סתום וחידה בלשון יון כפירושי לא הי' אסור כלל רק מפני מעשה שהיה:
(ג) אמנם ספרי הטבע המפורסמים לא מן השם הוא זה אבל ראוי לימנע מהם אם הם מתאמצים לעקור עקרי תורתינו הקדושה ובפרט שני עמודי התוך אשר היא נכונה עליהם שזהו חדוש העולם והשגחת השם יתברך בפרטי המין האנושי והם מביאים ראיות ומופתים לפי דעתם לקיים קדמות העולם ושהוא מחוייב מן השם יתברך כמו שהאור מחוייב מן השמש והצל מן האילן ואין יכולת לשם יתברך לשנות דבר מטבעו ולא להאריך כנף הזבוב ולא לקצר רגל הנמלה כמו שאין יכולת בשמש לשנות האור הנמשך ממנו ולא האילן הצל וכן שהשגחת השם יתברך לא תהיה במה שהוא למטה מגלגל הירח וכתבו בספריהם שאין ידיעה שלמה רק אותה שהיא מצד החקיר' לא מצד הקבלה ואנחנו מקבלי האמת דעתנו שהתורה שלנו שלמה שבאה אלינו במעמד הר סיני מפי הגבורה ובאמצעות אדון הנביאים ע"ה היא למעלה מהכל וכל חקירתם אפס ותהו לערכה ובפרק חלק (סנהדרין צ.) שנינו ואלו הן שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים מן התורה ואין התורה מן השמים ואפיקורום רע"א אף הקורא בספרים החצונים ואמרו בגמרא תניא ספרי מינין היש ספרי מינין יותר מאלו שמביאין מופתים וראיות להכחיש עקרי התורה ולא אמר ר' עקיבא המאמינים בספרים החיצונים אלא אפילו הקורא אותם פן יטו את לבבו להאמין בדבריהם כמו שקרה לאלישע אחר דאמרינן בפרק אין דורשין (חגיגה טו:) אמרו עליו על אלישע אחר בשעה שהיה עומד מבית המדרש הרבה ספרי מינין נושרין מחיקו וכבר שאל הנגיד רב שמואל הלוי ז"ל מרבינו האי גאון ז"ל אם מותר להתעסק באותן החכמות והשיב לו וז"ל תקון הגוף ומשור הנהגת האדם הוא עסק המשנה והתלמוד ואשר טוב לישראל כי למוד התורה יועיל לעצמו ולאחרים שכמותו ויועיל לעמי הארץ כי ימשכם לדרכי התורה והמצוה ואשר יסיר לבו מזה ויתעסק בדברים ההם יסיר מעליו תורה ויראת שמים ויפסיד באותן הענינים כי יסלק מעליו כל דברי תורה לגמרי ומזאת ההסרה יארע לאדם שישבש דעתו עד שלא יחוש לעזיבת התפלה אבל אשר ימסרו עצמם לתורה ויראת שמים יצא להם מזה כי ינהגו כל ההמון לאחרית טובה בלא פקפוק ולא ישימו שום ספק בהקב"ה ואם תראה שאותן בני אדם המתעסקים באותן חכמות יאמרו לך כי הוא דרך סלולה ובזה ישיגו ידיעת הבורא לא תאבה להם ודע כי יכזבו לך באמת ולא תמצא יראת שמים ויראת חטא וזריזות וענוה וטהר' וקדוש אלא במתעסקים במשנה ובתלמוד עכ"ל התשובה ההיא. גם הרשב"א ז"ל כתב בכתב אחד שלח למנוע אותם המרגילים בניהם בלמוד אותן חכמות וז"ל והנער היולד על ברכי חכמת הטבע וירא' ראיות ארסטו' עליו שבע באמת יאמין בו ויכפור בעקר ואם נשיב אליו כל שכן שפקר ע"כ ואין להביא ראי' מהרמב"ם ז"ל כי הוא למד קודם לכן כל התורה כולה בשלמות הלכות ואגדות תוספת' ספרא וספרי וכולי' תלמודא בבלי וירושלמי כמו שנראה מספר משנה תורה שחבר וכדי להשיב את האפיקורוס עשה ספר המור' לסתור המופתים והראיות שהביא הפילוסוף לקיים קדמות העולם וכן בענין ההשגחה ולפי שהיו בזמנו הרבה מישראל נבוכים בעקרי התורה מפני מה שלמדו מן החכמה ההיא ויש לומר כמש"א ז"ל (חגיגה ט"ו:) על רבי מאיר היכי גמיר תורה מפומי' דאחר וכו' והית' התשוב' רבי מאיר קרא אשכח ודרש הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי לדעתם לא לאמר אלא לדעתי כלומר שרשעים הם ועכ"ז אמר הט אזנך ובארו שם הא בגדול הא בקטן כלומר כשהתלמיד אדם גדול מותר שיבור הסולת וישליך הפסולות כמו שאמרו שם ר"מ רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק ולכן הביא הרמב"ם ז"ל בראש ספר המור' פסוק זה של הט אזנך וכו' ועכ"ז לא נמלט הרב ז"ל מהמשך קצת אחר החכמה בקצת המופתים כגון בבן הצרפתית ובמעמד הר סיני ואולי לא היתה כונתו רק באשר לא יוכל להשיב האנשים ההם לגמרי מן הקצה אל הקצה ובאר להם ענינים מעטים מן התורה בדרך מסכמת אל הפילוסופיא וגם זה כתבו ברמז ובהעלם גם במלאכים שנראו לאברהם אבינו ע"ה אמר שהיה במראה הנבוא' וכבר השיב עליו הרמב"ן ז"ל בפירוש התורה שלו (בפרשת וירא) והחכם רבי לוי ז"ל גם הוא הי' חכם גדול בתלמוד ועשה פירוש נאה לתורה ולספרי הנביאים והלך בעקבות הרמב"ם ז"ל אמנם גם הוא הטו את לבבו אותן החכמות הרבה מדרך האמת והפך דעת הרב רבינו משה ז"ל בקצת ענינים כגון בענין ידיעת השם בעתיד האפשרי וכן בעמידת השמש ליהושע והשיב צל המעלות אחורנית כתב דברים שאסור לשומעם וכן בהשארות הנפש ובהשגחה בענין עונשי הרשעים בעה"ז כמ"ש כל זה בספרו קראו מלחמות השם ומעתה ישא כל אדם קו"ח בעצמו אם שני המלכים האלה לא עמדו רגליהם במישור בקצת דברים כבודם במקומם מונח ואם היו גדולי העולם איך נעמוד אנחנו אשר לא ראינו מאורות לערכם וכמה וכמה ראינו פרקו עול התפלה נתקו מוסרות התורה והמצוה מעליהם בסבת למוד אותן חכמות וכמ"ש רבינו האי גאון ז"ל בתשוב' שכתבתי למעל':
(1) Regarding "Greek wisdom" which one is to distance oneself from, and those well-known books like "Physics" and "Metaphysics" [from Aristotle]:
(2) From that which is described in the Talmud there (Sotah 49b, Bava Kamma 82b, Menachot 64b), where they forbade [Greek wisdom] on account of what happened when Jerusalem was besieged. They [in Jerusalem] would lower a basket of golden dinars every day over the wall, and [the Romans] would send back sheep for the Tamid offering. There was an old man there who knew Greek wisdom, and mocked them in Greek wisdom that so long as the Jews practiced Temple worship, they would never be defeated. So they sent [instead of sheep] a pig. At that moment, they declared that cursed is a person who raises pigs [in Israel], and cursed is one who teaches his son Greek wisdom. The Talmud then asks, "Is that so? But isn't there a statement 'Why would one speak the Syriac [Sursi] language? One should speak either the sacred tongue, Hebrew, or the Greek language!'" The Talmud answers that references to Greek language are one thing, and references to Greek wisdom is another. From that we see that books were never included in that decree, for if its that they are written in Greek, that was not the prohibition, and all of them were fluent in it. And to the contrary, it says in the Talmud (Megillah 18a) that the Greek language is kosher for everyone [to read the megillah in]. And if the problem is the wisdom itself, what does that have to do with the elder who mocked them in Greek? Therefore, in my opinion, "Greek wisdom" refers to speaking in Greek riddles and obscurities which the masses cannot understand, and only those knowledgeable and trained in riddles could. This is similar to the Talmud's statement (Eruvin 53b), "The maidservant of Rabbi's house would speak in wise language (i.e., enigmatically), saying, The ladle is knocking against the jug. Let the eagles fly to their nest." And this meant that the cup used to get wine from the barrel was knocking at the bottom of the barrel because the wine was finished. And the other statement is that the students should return and the meal is ended. Similarly, it states there that "when Rabbi Yosei bar Asyan would speak enigmatically, he would say: Prepare for me an ox in judgment on a poor mountain." He was asking for beets in mustard, since ox is tor in Aramaic; judgment is din. Combined they form teradin, beets. Tur Masken translated to chardal, mustard. And there are other examples there, and the Sages referred to it as "wise language", like the verse (Proverbs 1:6) says, "The words of the wise and and their riddle." Similarly in the Talmud (Sanhedrin 12a), "They sent [an encoded message] to Rava, 'A pair came from Rakat, but was apprehended." Such riddles, when said in Greek, are called "Greek wisdom", and that is what they prohibited because of the story, and they allowed Rabban Gamliel's household because they were close to the authorities, and they needed to use it because that was the way they would speak in the king's court, so that people would not know their mysteries and secrets. However, Rashi wrote in Menachot that "Greek wisdom" refers to "hints", and it seems he means to explain that they would not say anything, only using gestures with their hands, fingers, or other limbs. This accords with that which the Sages talk about (Gittin 59a) "A deaf-mute may express his wishes through gestures and respond through gestures." And also (Yevamot 119b) "Just as a deaf-mute marries through gestures, he can divorce through gestures." That is the way they would act before kings, as is mentioned in the Talmud (Chagigah 5b), "Rabbi Yehoshua ben Ḥananya was standing in the house of the Caesar. A certain heretic, who was also present, gestured to him, indicating that his was the nation whose Master, God, turned His face away from it. Rabbi Yehoshua gestured to him that His hand is outstretched over us in protection. The Caesar said to Rabbi Yehoshua: What did he gesture to you, and how did you respond? He replied: He indicated that mine is the nation whose Master turned His face from it, and I gestured to him that His hand is outstretched over us. He said to that heretic: What did you gesture to him? He said to them: I gestured that his is the nation whose Master has turned His face from it. They asked: And what did he gesture to you? He said to them: I don’t know; I did not understand. They said: How can a man who does not know what others gesture to him dare to gesture in the presence of the king? They took him out and killed him." And so Rashi explains there that he gestured through hints. So this is "Greek wisdom", which the Greeks were accustomed to, or there was a book they had related to this, and its author was Greek. But my question on this interpretation is that the Talmud did not need to write that the elder mocked them in "Greek wisdom", it could have said he mocked them through gestures, where no speaking at all takes place, and only gestures. Therefore, I believe "Greek wisdom" is as I explained above, and its possible Rashi is saying that any communication that is enigmatic is called "hinting/gesturing". We find this in the Talmud (Kiddushin 80b), "From where is there an allusion to the prohibition against seclusion? As it is stated [concerning one who incites others to idolatrous worship]: 'If your brother, the son of your mother, entices you' (Deuteronomy 13:7)." Similarly in the Talmud (Sanhedrin 10a and Makkot 2b) regarding an allusion to false witnesses. Regardless, whether "Greek wisdom" refers to gestures or enigmatic statements and riddles like I explained, it was only prohibited because of the story.
(3) However, the well-known [Greek philosophy] books of "Physics", this is not being referred to, though it is proper to distance oneself from them if they try to uproot the principles of our holy Torah, and especially two foundational pillars, which is creation ex nihilo and God's personal divine providence within the human species. They bring demonstrations and proofs according to their opinion to uphold eternity of the world, that it comes as a necessity from God, such as given that light necessarily comes from the sun, and the shade from the tree, God has no ability to change something as part of his very being, He cannot lengthen the wing of a fly and cannot shorten the leg of an ant, just like the sun cannot change the light which comes from it, nor the tree the shade. And similarly with Divine Providence, there is none beneath the sphere of the moon. They write in their books that one can only know through speculation, not through an accepted tradition. And we, receivers of the truth of our knowledge that our Torah is perfect, that it came to us at Sinai from the mouth of God, through the master of all prophets [Moses], this is higher than everything; all their speculation is nothing in comparison. We learn in the Talmud (Sanhedrin 90a) that "These are the ones without a share in the World to Come: One who says: There is no resurrection of the dead derived from the Torah, and one who says: The Torah did not originate from Heaven, and an epikoros. Rabbi Akiva said: Even those who read external books." The Talmud states that it was taught that this refers to the books of the heretics. Is there any greater "books of heretics" than these that try to disprove the principles of the Torah with proofs and demonstrations?! And Rabbi Akiva didn't say, "Those who *believe* in the external books," but rather even those who read them, lest their hearts are lead astray to believe their words, like what happened with Elisha [ben Avuya], Acher, which we see in the Talmud (Chagigah 15b), "They said about Elisha-Acher that when he would stand up in the study house, many books of heresy would fall from his lap." The Nagid, Rabbi Shmuel Halevi, already asked from Rabbi Hai Gaon whether one can learn these wisdoms, and he responded, "The goodness of the body and the ways of a man should be accomplished through learning Mishna and Talmud, and it is the fortune of Israel, for study of Torah helps him and others like him, and helps the regular masses, for it will draw them after the ways of the Torah and the commandments. And one who turns his heart away to study those things, it will turn one away from Torah and fear of heaven, it will cause him to lose those things, for he will cast off all the words of the Torah completely, and from this removal a person will have mistaken ideas, to the point that even abandoning worship won't be a concern for him. But those who have a solid foundation in Torah and fear of heaven stay away from this, for they lead the masses for the good, without doubts, and don't wish to place and doubts about God, and if you will see some people studying these wisdoms, and they will say to you that it is a paved path, that they can achieve knowledge of the Creator, you should not hate them, and you should know that they are lying to you, and one will not find fear of heaven, fear of sin, zealousness to perform commandments, humility, purity, holiness, except with someone who studies Mishna and Talmud." Thus was his answer. And the Rashba also wrote in a letter to stay away from those among them who are always learning these wisdoms, "And the youth brought up on the wisdom of "Physics" and sees Aristotle's proofs will always believe him, and he will will deny the principles [of faith], and if we try to respond to him, he will blaspheme all the more so." One should not bring proof from Maimonides [who studied Greek philosophy], for he first studied the entire Torah completely, its laws, narratives, the Tosefta, the Sifra, the Sifre, the entire Talmud both Babylonian and Jerusalem, as we can see from his Mishneh Torah that he wrote. Plus, he wrote the Guide for the Perplexed to respond to the heretic to fight the proofs and demonstrations that the Philosopher [Aristotle] offered for the eternality of the world, and also for divine providence, and because in his day, many Jews were perplexed about the principles of the Torah out of what they learned from that wisdom. One can also say like that which is stated in the Talmud (Chagigah 15b) regarding Rabbi Meir, "How could he learn Torah from Acher?" And they answered: Rabbi Meir found a verse and expounded it, (Proverbs 22:17) 'Incline your ear and listen to the words of the sages; Pay attention to my wisdom." It does not say "to their wisdom", but "to my wisdom", meaning to wicked ones who one must nevertheless incline one's ear toward. They explain there that this refers to a great man but not a regular person. Meaning, a student who is great, can separate the kernel from the chafe, as they said there about Rabbi Meir, he would eat the content of the pomegranate and through away the outer shell. Thus, Maimonides brings this verse in the beginning of the Guide. Nevertheless, Maimonides was drawn a bit after some of these proofs, like the [resurrection] of the son of the Zarephath woman [see Guide for the Perplexed 1:42], and regarding the revelation at Sinai. Perhaps he only allowed for these things because he could not give great answers for them from end to end, and so he explained some minor things in the Torah with a view of accordance with philosophy. This, too, he wrote in hints, and hid his opinion of the angels that Abraham saw, which he said happened in a prophetic vision, which Nachmanides responded to in his commentary on the Torah. And the sage Rabbi Levi [ben Gershon] was also a great sage, learned in Talmud, and he produced a beautiful commentary to the Torah and the Prophets, and he followed after Maimonides, but he also really inclined much more to those wisdoms that the way of truth, and he took the opposite approach to that of Maimonides in certain topics, such as whether God has knowledge of the possible future, and also whether the sun actually stood for Joshua, and the promise (Isaiah 38:8) of the sun and shadow - he wrote things that is forbidden to hear. Similarly regarding life of the soul after death, and divine providence regarding the punishment of the wicked in this world, all of which is written in the book he titled "Wars of the Lord." Now every person should make an a fortiori argument for himself using these two kings [Maimonides and Gersonides], that if they could not stay on the straight and narrow regarding some things, and they were among the greatest in the world, how much more so we, who cannot compare to them, we see those who have cast off the yoke of worship, loosening the bind of Torah and the commandments, from learning these wisdoms, like what Rabbi Hai Gaon wrote in that response I cited above.
הגה וי"א שבתלמוד בבלי שהוא בלול במקרא במשנה וגמרא אדם יוצא ידי חובתו בשביל הכל (טור בשם ר"ת וע"פ ע"ל סי' רמ"ה ס"ו) ואין לאדם ללמוד כי אם מקרא משנה וגמרא והפוסקים הנמשכים אחריהם ובזה יקנה העולם הזה והעוה"ב אבל לא בלמוד שאר החכמות (ריב"ש סי' מ"ה ותלמידי רשב"א) ומ"מ מותר ללמוד באקראי בשאר חכמות ובלבד שלא יהיו ספרי מינים וזהו נקרא בין החכמים טיול בפרדס ואין לאדם לטייל בפרדס רק לאחר שמלא כריסו בשר ויין והוא לידע איסור והיתר ודיני המצות (רמב"ם סוף מדע ס"פ ד' מהל' יסודי התורה):
[Rama gloss]: There are those who say that through Talmud Bavli, which combines Written Torah, Mishna, and Talmud, one fulfills his obligations for all [of the above].... And one should only learn Scripture, Mishnah and Talmud, and the Codifiers who come after them. Through this he will acquire this world and the next. But he should not learn other wisdoms (Rivash 45 and the disciples of the Rashba), however, one may learn other wisdoms at random, unless they are books of heretics...
"ובביהגר״א שם יט."
אָמְרוּ עָלָיו עַל אַחֵר: בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה עוֹמֵד מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ, הַרְבֵּה סִפְרֵי מִינִין נוֹשְׁרִין מֵחֵיקוֹ.
Similarly, they said about Aḥer: When he would stand after learning in the study hall, many heretical books, which he had been reading, would fall from his lap.
(יח) ומ"מ מותר כו' וזהו נקרא כו' ואין לאדם כו'. הוא מדברי הרמב"ם ומפרש שזהו ד' שנכנסו לפרדס ולכך נענשו שהיו כולם רכים בשנים חוץ מר"ע ואחר אמרו בגמ' (חגיגה ט"ו ב') מפני שהיו ספרי מינים כו' ור"א אמר לא קשאי (שם י"ג א') . אבל לא ראו את הפרדס לא הוא ולא הרמב"ם. ולשון הרב אינו מתוקן שאם זהו פרדס היאך אמר אבל לא כו' אין לך קיבול שכר יותר מזה כמ"ש (סוכה כ"ח א' וב"ב קל"ד א') דבר קטן הוויות דאביי ורבא דבר גדול כו' ועש"ך ואמת שאין לאדם לטייל כו' כמ"ש בחגיגה י"ג א' אין מוסרין סתרי תורה כו' וכנ"ל:
(יט) ובלבד כו'. פ' חלק (ק' ב') וכנ"ל באחר:
"וראה שו״ע אדה״ז ת״ת ג, ז."
(ז) ולא בדברים בטלים בלבד, אלא אפלו בחכמות (ספרי פרשת ואתחנן) העולם אסור לעסוק, שנאמר "ודברת בם", שלא תערב עמהם דברים אחרים. ואפלו מי שלמד כבר כל התורה כלה, שמא יאמר למדתי חכמת ישראל אלך ואלמוד חכמת אמות העולם, תלמוד לומר "ואת חקתי תשמרו ללכת בהם" אין לך רשות לפטר בתוכם. ואין צריך לומר תלמיד חכם שחיב לקים "והגית בו יומם ולילה" ממש - יצא ויבדוק (מנחות צ"ט) שעה שאינה מן היום ולא מן הלילה ויעסוק בהם. ומכל מקום, באקראי מתר לתלמיד חכם ללמוד בשאר חכמות, שיוכל (ריטב"א, נימוקי יוסף פרק ו' דבבא בתרא) ללמוד מתוכם דברי תורה ויראת שמים ודרך ארץ, אבל לא שאר העם. ובלבד (רע"ב וריב"ש) שלא יהיו ספרי מינים, שהם ספרי הפלוסופים מאמות העולם, שהיו מינים וכופרים בהשגחה ובנבואה, שאסור לקרות ולעין בהם כלל אפלו באקראי, ואפלו ללמוד מתוכם איזה מוסר ויראת שמים. ולכן גם כשדבריהם הובאו בספרי ישראל - צריך לזהר מהם. ועליהם אמרו חכמים (משנה ראש פרק חלק) שהקורא בספרים החיצונים - אין לו חלק לעולם הבא. ולא (ריב"ש, דרכי משה) עסקו בהם מקצת חכמי דורות שלפנינו, אלא כדי להשיב עליהם ולחזק דתנו, והשעה היתה צריכה לכך לתשובת המינים מאמות העולם שהיו בדורותיהים מתוכחים עם ישראל, מה שאין כן בדורות אלו:
ב) מה דינם של ספרי בן סירא וכיו"ב?
"וראה פירש״י סנהדרין ק, ב ד״ה רב יוסף, בנוגע לבן סירא, שהוא משום ביטול תורה."
רב יוסף אמר אף בספר בן סירא - שיש בו דברי הבאי ובא עליהם לידי ביטול תורה:
"ומפורש שם דמילי מעלייתא דרשינן."
אמר רב יוסף מילי מעלייתא דאית ביה דרשינן להו אשה טובה מתנה טובה בחיק ירא אלקים תנתן אשה רעה צרעת לבעלה מאי תקנתיה יגרשנה מביתו ויתרפא מצרעתו אשה יפה אשרי בעלה מספר ימיו כפלים העלם עיניך מאשת חן פן תלכד במצודתה אל תט אצל בעלה למסוך עמו יין ושכר כי בתואר אשה יפיה רבים הושחתו ועצומים כל הרוגיה רבים היו פצעי רוכל המרגילים לדבר ערוה כניצוץ מבעיר גחלת (ירמיהו ה, כז) ככלוב מלא עוף כן בתיהם מלאים מרמה מנע רבים מתוך ביתך ולא הכל תביא ביתך רבים יהיו דורשי שלומך גלה סודך לאחד מאלף משוכבת חיקך שמור פתחי פיך אל תצר צרת מחר (משלי כז, א) כי לא תדע מה ילד יום שמא למחר איננו ונמצא מצטער על עולם שאינו שלו (משלי טו, טו) כל ימי עני רעים בן סירא אומר אף לילות בשפל גגים גגו ובמרום הרים כרמו ממטר גגים לגגו ומעפר כרמו לכרמים
Rav Yosef says: Even though there are passages in the book that are inappropriate, we teach the superior matters that are in it even in public. A good wife is a good gift; she will be given into the bosom of a God-fearing man (Ben Sira 26:3). A bad wife is leprosy for her husband. What is his remedy? He shall chase her from his house and will be healed from his leprosy (Ben Sira 25:30). A beautiful wife, happy is her husband; the number of his days is doubled (Ben Sira 26:1). Due to his happiness, it is as though his life is twice as long. We also teach what it states there: Avert your eyes from a woman of grace, lest you be trapped in her snare. Turn not to her husband to mix wine and strong drink with him, as many have been corrupted by the beauty of the beautiful woman, and mighty are all her fatalities (Ben Sira 9:9–11). Many are the wounds of a peddler (Ben Sira 11:36), which in this context is referring to those who accustom others to matters of forbidden sexual relations. Like a spark ignites a coal (Ben Sira 11:43), like a cage full of birds, so too, their houses are filled with deceit (Ben Sira 11:36–37). Prevent the multitudes from inside your house, and do not bring everyone into your house (Ben Sira 11:37). Let many be those who greet you; reveal your secrets to one in a thousand. From she who lies in your bosom guard the openings of your mouth, i.e., do not tell her everything. Grieve not about tomorrow’s trouble, because you know not what a day may bring; perhaps tomorrow you will no longer be, and one will have worried about a world that is not his. The verse states: “All the days of the poor are terrible” (Proverbs 15:15). The book of ben Sira says: Also the nights are terrible, as then the poor person worries. The poor person’s roof is among the lowest roofs in the city, and in the elevation of the hills is his vineyard, at the highest point, as those are of the lowest quality and consequently the least expensive places for each. From the rain on the roofs of the entire city, water will flow down to his roof and dampen it, and the soil of his vineyard is eroded by the rain and swept down to other vineyards.
"ונזכר בכ״מ בש״ס - ראה ב״ב צח, ב."
דְּלָא דַּרְכָּא דְחַתְנָא לְמֵידַר בֵּי חֲמוּהּ כְּדִכְתִיב בְּסֵפֶר בֶּן סִירָא הַכֹּל שָׁקַלְתִּי בְּכַף מֹאזְנַיִם וְלֹא מָצָאתִי קַל מִסּוּבִּין וְקַל מִסּוּבִּין חָתָן הַדָּר בְּבֵית חָמִיו וְקַל מֵחָתָן אוֹרֵחַ מַכְנִיס אוֹרֵחַ וְקַל מֵאוֹרֵחַ מֵשִׁיב דָּבָר בְּטֶרֶם יִשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר מֵשִׁיב דָּבָר בְּטֶרֶם יִשְׁמָע אִוֶּלֶת הִיא לוֹ וּכְלִמָּה:
it is not the proper manner of conduct for a son-in-law to live in his father-in-law’s home. Therefore, it is the father of the groom who generally provides a bridal home for the couple and the bride will return to live near her parents’ house only if she is widowed or divorced. Support for this is as it is written in the book of ben Sira: I have weighed everything in the pan of a balance scale and I have not found anything inferior to bran; but inferior to bran is a son-in-law who lives in his father-in-law’s house; and inferior to a son-in-law is a guest who brings in a guest; and inferior to a guest is one who answers a matter before he listens. As it is stated: “He that gives an answer before he listens, it is folly for him and a disgrace” (Proverbs 18:13).
"ועוד."
כָּתוּב בְּסֵפֶר בֶּן סִירָא: ״אִשָּׁה טוֹבָה מַתָּנָה טוֹבָה לְבַעְלָהּ״, וּכְתִיב: ״טוֹבָה בְּחֵיק יְרֵא אֱלֹקִים תִּנָּתֵן״. ״אִשָּׁה רָעָה צָרַעַת לְבַעְלָהּ״, מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ — ״יְגָרְשֶׁנָּה וְיִתְרַפֵּא מִצָּרַעְתּוֹ״. ״אִשָּׁה יָפֶה אַשְׁרֵי בַּעְלָהּ, מִסְפַּר יָמָיו כִּפְלַיִם״. ״הַעְלֵם עֵינֶיךָ מֵאֵשֶׁת חֵן פֶּן תִּלָּכֵד בִּמְצוּדָתָהּ. אַל תֵּט אֵצֶל בַּעְלָהּ לִמְסוֹךְ עִמּוֹ יַיִן וְשֵׁכָר, כִּי בְּתוֹאַר אִשָּׁה יָפָה רַבִּים הוּשְׁחֲתוּ, וַעֲצוּמִים כׇּל הֲרוּגֶיהָ״. ״רַבִּים הָיוּ פִּצְעֵי רוֹכֵל״. ״הַמַּרְגִּילִים לִדְבַר עֶרְוָה כְּנִיצוֹץ מַבְעִיר גַּחֶלֶת. כִּכְלוּב מָלֵא עוֹף — כֵּן בָּתֵּיהֶם מְלֵאִים מִרְמָה״. ״אַל תֵּצַר צָרַת מָחָר, כִּי לֹא תֵדַע מַה יֵּלֶד יוֹם. שֶׁמָּא מָחָר בָּא וְאֵינֶנּוּ, נִמְצָא מִצְטַעֵר עַל הָעוֹלָם שֶׁאֵין שֶׁלּוֹ״. ״מְנַע רַבִּים מִתּוֹךְ בֵּיתֶךָ, וְלֹא הַכֹּל תָּבִיא בֵּיתֶךָ״. ״רַבִּים יִהְיוּ דּוֹרְשֵׁי שְׁלוֹמֶךָ. גַּלֵּה סוֹד לְאֶחָד מֵאָלֶף״.
It is written in the book of Ben Sira: A good wife is a good gift for her husband. And it is written: A good one will be placed in the bosom of a God-fearing man; a bad wife is a plague to her husband. What is his remedy? He should divorce her and he will be cured of his plague. A beautiful wife, happy is her husband; the number of his days are doubled. His pleasure in her beauty makes him feel as though he has lived twice as long. Turn your eyes from a graceful woman who is married to another man, lest you be caught in her trap. Do not turn to her husband to mix wine and strong drink with him, which can lead to temptation. For on account of the countenance of a beautiful woman many have been destroyed, and her slain is a mighty host. Furthermore, many have been the wounded peddlers. This is referring to men who travel from place to place to sell women’s jewelry. Their frequent dealings with women lead their husbands to harm the peddlers. Those who accustom themselves to licentious matters are like a spark that ignites a coal. As a cage is full of birds, so are their houses full of deceit. The Gemara quotes additional statements from the book of Ben Sira: Do not suffer from tomorrow’s trouble, that is, do not worry about problems that might arise in the future, as you do not know what a day will bring. Perhaps when tomorrow comes, the individual who was so worried will not be among the living, and he was consequently upset over a world that is not his. Prevent a crowd from inside your house, do not let many people enter, and do not even bring all your friends into your house. Make sure, however, that a crowd seeks your welfare, and that you have many allies. Reveal a secret to only one in a thousand, since most people are unable to keep a secret.
כָּתוּב בְּסֵפֶר בֶּן סִירָא: ״כׇּל יְמֵי עָנִי רָעִים״. וְהָאִיכָּא שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים? כְּדִשְׁמוּאֵל. דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: שִׁינּוּי וֶסֶת תְּחִלַּת חוֹלִי מֵעַיִם. בֶּן סִירָא אוֹמֵר: ״אַף לֵילוֹת, בִּשְׁפַל גַּגִּים גַּגּוֹ, וּבִמְרוֹם הָרִים כַּרְמוֹ, מִמְּטַר גַּגִּים לְגַגּוֹ, וּמֵעֲפַר כַּרְמוֹ לִכְרָמִים״.
it is written in Sefer Ben Sira: All the days of the poor are terrible. And yet there are Shabbatot and Festivals, when even the poor eat well. Once again, the Gemara answers: This is in accordance with the opinion of Shmuel, as Shmuel said: A change in one’s eating habits or in one’s place of residence is the start of intestinal disease, and as a result the poor suffer even from a change for the better. Since the Gemara quoted from Sefer Ben Sira, it cites the rest of the passage concerning the terrible days of the poor. Ben Sira says: Even the nights of the poor are bad. His roof is at the low point of the roofs, i.e., his residence is at the lowest point in the city, and his vineyard is at the mountain peaks, at the highest point of the slope, which means that the rain of roofs washes down to his roof, and the soil of his vineyard to other vineyards, i.e., the rain washes away the soil in his vineyard and carries it away to the vineyards below.
וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כׇּל יְמֵי עָנִי רָעִים וְהָא אִיכָּא שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים כְּדִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר שְׁמוּאֵל שִׁנּוּי וֶסֶת תְּחִלַּת חוֹלִי כְּתִיב בְּסֵפֶר בֶּן סִירָא כׇּל יְמֵי עָנִי רָעִים בֶּן סִירָא אוֹמֵר אַף לֵילוֹת בִּשְׁפַל גַּגִּים גַּגּוֹ מִמְּטַר גַּגִּים לְגַגּוֹ בְּרוּם הָרִים כַּרְמוֹ מֵעֲפַר כַּרְמוֹ לִכְרָמִים:
And Rabbi Yehoshua ben Levi says: Is it so that all the days of the poor are terrible? But aren’t there Shabbatot and Festivals, when even the poor enjoy their meals and rest? Rather, explain this in accordance with the statement of Shmuel, as Shmuel says: A change of regimen [veset] causes the onset of intestinal disease, and as a result the poor suffer even from a change for the good. It is written in the book of ben Sira: All the days of the poor are terrible. Ben Sira says: The nights as well. His roof is at the lowest point of the roofs; the rain of roofs go onto his roof. His vineyard is at the height of the mountains; the soil of his vineyard goes onto other vineyards.
וְאָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: עוֹד רָקִיעַ אֶחָד יֵשׁ לְמַעְלָה מֵרָאשֵׁי הַחַיּוֹת, דִּכְתִיב: ״וּדְמוּת עַל רָאשֵׁי הַחַיָּה רָקִיעַ כְּעֵין הַקֶּרַח הַנּוֹרָא״. עַד כָּאן יֵשׁ לְךָ רְשׁוּת לְדַבֵּר, מִכָּאן וְאֵילָךְ — אֵין לְךָ רְשׁוּת לְדַבֵּר, שֶׁכֵּן כָּתוּב בְּסֵפֶר בֶּן סִירָא: ״בַּמּוּפְלָא מִמְּךָ אַל תִּדְרוֹשׁ, וּבַמְכוּסֶּה מִמְּךָ אַל תַּחְקוֹר. בַּמֶּה שֶׁהוֹרְשֵׁיתָ הִתְבּוֹנֵן, אֵין לְךָ עֵסֶק בַּנִּסְתָּרוֹת״.
And Rav Aḥa bar Ya’akov said: There is one more firmament above these, which is above the heads of the divine creatures, as it is written: “And over the heads of the divine creatures there was the likeness of a firmament, like the color of the terrible ice” (Ezekiel 1:22). The Gemara comments: Until here, you have permission to speak; from this point forward you do not have permission to speak, as it is written in the book of Ben Sira: Seek not things concealed from you, nor search those hidden from you. Reflect on that which is permitted to you; you have no business with secret matters.
דְּלָא דַּרְכָּא דְחַתְנָא לְמֵידַר בֵּי חֲמוּהּ כְּדִכְתִיב בְּסֵפֶר בֶּן סִירָא הַכֹּל שָׁקַלְתִּי בְּכַף מֹאזְנַיִם וְלֹא מָצָאתִי קַל מִסּוּבִּין וְקַל מִסּוּבִּין חָתָן הַדָּר בְּבֵית חָמִיו וְקַל מֵחָתָן אוֹרֵחַ מַכְנִיס אוֹרֵחַ וְקַל מֵאוֹרֵחַ מֵשִׁיב דָּבָר בְּטֶרֶם יִשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר מֵשִׁיב דָּבָר בְּטֶרֶם יִשְׁמָע אִוֶּלֶת הִיא לוֹ וּכְלִמָּה:
t is not the proper manner of conduct for a son-in-law to live in his father-in-law’s home. Therefore, it is the father of the groom who generally provides a bridal home for the couple and the bride will return to live near her parents’ house only if she is widowed or divorced. Support for this is as it is written in the book of ben Sira: I have weighed everything in the pan of a balance scale and I have not found anything inferior to bran; but inferior to bran is a son-in-law who lives in his father-in-law’s house; and inferior to a son-in-law is a guest who brings in a guest; and inferior to a guest is one who answers a matter before he listens. As it is stated: “He that gives an answer before he listens, it is folly for him and a disgrace” (Proverbs 18:13).
ריש לקיש אמר מהכא (משלי יט, טז) בוזה דרכיו ימות. . . ור' יוחנן האי קרא דר"ל מאי דריש ביה מבעי לי' לכדכתיב בספר בן סירא שלשה שנאתי וארבעה לא אהבתי שר הנרגל בבית המשתאות ואמרי לה שר הנרגן ואמרי לה שר הנרגז והמושיב שבת במרומי קרת והאוחז באמה ומשתין מים והנכנס לבית חבירו פתאום אמר רבי יוחנן ואפילו לביתו
Reish Lakish says that the proof is from here: “But he who despises his ways shall die” (Proverbs 19:16). . . The Gemara asks: And Rabbi Yoḥanan, how does he interpret that verse cited by Reish Lakish? The Gemara answers that Rabbi Yoḥanan requires that verse: “But he who despises his ways shall die,” to teach that which is written in the book of ben Sira: Three people I have hated, and a fourth I have not loved: A minister who frequents [hanirgal] drinking houses, as he disgraces himself and leads himself to ruin and death; and some say a different version of the text: A minister who chats [hanirgan] in drinking houses; and some say a third version: A minister who is short-tempered [hanirgaz] when in drinking houses. That is the first that he hated. And the others are one who dwells at the highest point of the city, where everyone sees him; and one who holds his penis and urinates. And the fourth, whom he has not loved, is one who enters the house of another suddenly, without warning. Rabbi Yoḥanan says: And this includes even one who comes into his own house without prior warning, as the members of his household might be engaged in private activities.
תַּנִּי שְׁלֹשׁ מֵאוֹת נְזִירִין עָלוּ בִימֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח מֵאָה וַחֲמִשִּׁים מָצָא לָהֶן פֶּתַח. וּמֵאָה וַחֲמִשִּׁים לֹא מָצָא לָהֶן פֶּתַח. אֲתָא גַבֵּי יַנַּאי מַלְכָּא. אֲמַר לֵיהּ אִית הָכָא תְּלַת מְאָה נְזִירִין בְּעִייָן תְּשַׁע מְאוֹת קָרְבָּנִין. אֶלָּא יְהַב אַתְּ פַּלְגָּא מִן דִּידָךְ וַאֲנָא פַלְגָּא מִן דִּידִי. שְׁלַח לֵיהּ אַרְבַּע מְאָה וְחַמְשִׁין. אֲזַל לִשְׁנָא בִישָׁא וָמַר לֵיהּ לָא יְהַב מִן דִּידֵיהּ כְּלוּם. שָׁמַע יַנַּאי מַלְכָּא וְכָעַס. דְּחַל שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח וְעָרַק. בָּתַר יוֹמִין סָֽלְקוּן בְּנֵי נַשׁ רַבְרְבִין מִן מַלְכוּתָא דְפָרַס גַּבֵּי יַנַּאי מַלְכָּא. מִן דְּיָֽתְבִין אָֽכְלִין אָֽמְרִין לֵיהּ נְהִירִין אֲנָן דַּהֲוָה אִית הָכָא חַד גְּבַר סָב וַהֲוָה אֲמַר קוֹמִין מִילִּין דְּחָכְמָה. תַּנִּי לוֹן עוּבְדָּא. אָֽמְרִין לֵיהּ שְׁלַח וְאַייְתִיתֵיהּ שָׁלַח וִיהִיב לֵיהּ מִילָּא וַאֲתָא וְיָתֵיב בֵּין מַלְכָּא לְמַלְכְּתָא. אֲמַר לֵיהּ לָמָּה אַפְלַייָת לִי. אֲמַר לֵיהּ לָא אַפְלָייִת בָּךְ אַתְּ מִמָּמוֹנָךְ וַאֲנָא מִן אוֹרַייְתִי. דִּכְתִיב כִּי בְצֵל חָכְמָה בְּצֵל הַכֶּסֶף. אֲמַר לֵיהּ וְלָמָּה עָרַקְתְּ. אֲמַר לֵיהּ שְׁמָעִית דְּמָרִי כְעַס עָלַי וּבְעִית מְקַייְמָה הָדֵין קְרִייָא חֳבִי כִּמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבֹר זָעַם. וּקְרָא עִלּוֹי וְיִתְרוֹן דַּעַת הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ. אֲמַר לֵיהּ וְלָמָּה יָתַבְתְּ בֵּין מַלְכָּא וּמַלְכְתָא. אֲמַר לֵיהּ בְּסִפְרָא דְּבֶן סִירָא כְתִיב סַלְסְלֶהָ וּתְרוֹמְמֶךָּ וּבֵין נְגִידִים תּוֹשִׁיבֶךָּ. אֲמַר הֲבוּ לֵיהּ כַּסָּא דְּלִיבְרִיךְ. נְסַב כַּסָּא וָמַר נְבָרֵךְ עַל הַמָּזוֹן שֶׁאָכַל יַנַּאי וַחֲבֵירָיו. אֲמַר לֵיהּ עַד כְּדוֹן אַתְּ בְּקַשְׁיוּתָךְ. אֲמַר לֵיהּ וּמַה נֹאמַר עַל הַמָּזוֹן שֶׁלֹּא אָכַלְנוּ. אֲמַר הֲבוּן לֵיהּ דְּלֵיכוּל. יְהָבוּ לֵיהּ וְאָכַל. וָמַר נְבָרֵךְ עַל הַמָּזוֹן שֶׁאָכַלְנוּ.
It has been stated: 300 nezirim came in the days of Simeon ben Shetaḥ. For 150 of them he found an opening, for 150 of them he did not find an opening. He came to king Yannai and said to him: There are here 300 nezirim who need 900 sacrifices. You should give half of them from your side, I shall give half from my side. The king sent him 450 animals. An informer went around and said that the other one had not given anything from his own money. King Yannai heard about it and got angry. Simeon ben Shetaḥ feared and fled. After some time, important people from the Persian empire came to king Yannai. At the meal, they said to him: We remember that there was here an old man who gave us a rabbinic discourse. He told them what had happened. They said to him, send and bring him! He sent and gave him his word; he came and sat between king and queen. He said to him, why did you trick me? He said, I did not trick you; you with your money and I with my learning, as it is written (Eccl. 7:12) “In the shadow of wisdom, in the shadow of money.” He said to him, why did you disappear? He said to him, I heard that my lord was angry with me and I wanted to fulfill the verse (Is. 26:20) “Hide a little bit until the rage passes;” he used about himself (Eccl. 7:12): “Knowledge is an advantage, wisdom lets its possessor live.” He said to him, why did you sit between king and queen? He said to him, it is written in the book of Ben Sirach: “Esteem it and it will raise you and set you between princes.” He said, bring him a cup that he may recite Grace. He took the cup and said: “Let us give praise for the food that Yannai and his company ate.” He said to him, are you still obstinate as ever? He said to him, what should I say, “for the food that we did not eat?” He said, bring him something that he may eat. They brought, he ate and recited: “For the food that we ate.”
"(אבל בקיצור פסקי הרא״ש סנהדרין יא, ב משמע דספרים חיצונים קאי נמי בס׳ בן סירא."
קיצור פסקי הרא"ש סנהדרין יא:ג.
הקורא בספר הצדוקים או בספר בן סירא אין לו חלק לעולם הבא.
Kitzur Piskei HaRosh Sanhedrin 11:3.
"וכן גם ברי״ף שם".
(דף ק:) ר"ע אומר אף הקורא בספרים החיצונים תנא בספרים שפירשו התורה נביאים וכתובים ע"פ דעתם ולא סמכו על מדרש חכמים כי בדבריהם צד מינות וכ"מ שפקרו המינים אמרו חכמים תשובתן בצידן ואפילו דברי חכמים אסור לקרותם רב יוסף אמר אף ספר בן סירא נמי כספרי מינים דמי משום דכתיב בו דברים של הבל שאין בהם צורך.
"וראה משה״ק בפלפולא חריפתא שם,"
פלפולא חריפתא על קיצור פסקי הרא"ש סנהדרין יא:ו.
[ו] או בספר בן סירא אין לו חלק לעולם הבא. תמיהא לי דמדמה ספר בן סירא לספר צדוקים ממש ולא משמע כן בגמ' ודמו שהעתיק בפנים דאמרינן רב יוסף אסר נמי למקרי בספר בן סירא משמע דאיסורא בלבד הוא דאיכא ומיהו גירסת הרי"ף אמר רב יוסף אף ספר בן סירא כספרי צדוקים דמי אלא דקשיא לי טובא דבהדיא אמרינן בגמרא דרב יוסף עצמו אמר דמילי מעליותא דאית ביה דרשינן להו ואלו בספרי צדוקים כתב הרי"ף דדברי חכמים וגירסת הפנים דברים טובים שבהם נמי אסורין לקרותן והוא דבר תימה דהרי"ף וגם הפנים לא כתבו להא דרב יוסף תנינא ודוחק וכמעט שאי אפשר לומר שכל אותה סוגיא דמייתי רב יוסף מילי מעליותא מספר בן סירא דלא גרסינן להו בגמרא הרי"ף ורבינו אשר:
Pipula Charifta on Kitzur Piskei HaRosh Sanhedrin 11:6.
"בירושלמי סנהדרין יא, א להגיון ניתנו ולא לעמל ניתנו."
משנה: כָּל־יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. וְאֵילּוּ שֶׁאֵין לָהֶן חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא הָאוֹמֵר אֵין תְּחִײַת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה וְאֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם וְאֶפִּיקוּרוֹס. רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר אַף הַקּוֹרֵא בִסְפָרִים הַחִיצוֹנִים. . . הלכה:. . . רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. אַף הַקּוֹרֵא בִסְפָרִים הַחִיצוֹנִים. כְּגוֹן סִפְרֵי בֶּן סִירָא וְסִפְרֵי בֶּן לענה. אֲבָל סִפְרֵי הוֹמֵירָס וְכָל־הַסְּפָרִים שֶׁנִּכְתְּבוּ מִיכָּן וָהֵילַךְ הַקּוֹרֵא בָהֶן כְּקוֹרֵא בְאִיגֶּרֶת. מַאי טַעַם. וְיוֹתֵר מֵאֶלֶּה בְּנִ֣י הִזָּהֵ֑ר וגו׳. לְהִגָּיוֹן נִתְּנוּ. לִיגִיעָה לֹא נִיתְּנוּ.
MISHNAH: All of Israel have a part in the World to Come. But the following have no part in the World to Come: One who says that the resurrection of the dead is not biblical, or that the Torah is not from Heaven, or the Epicurean. Rebbi Aqiba says, also one who reads outside books. . . HALAKHAH:. . . “Rebbi Aqiba says, also he who reads outside books.” For example, the books of Ben Sirach and Ben Laana. But the books of Homer and all books written from now on, one who reads them is like one who reads a letter. What is the reason? More than these, my son, be careful etc. They are given to be read, not given for exertion.
"וראה במפרשי ירושלמי שם."
אף הקורא בספרים החיצונים. ספרי מינים כגון ספרי אריסטו וחביריו ודברי הימים שלהם שאין בהם תועלת ודברי חשק ושיר של עגבים שאין בהן חכמה אלא אבוד הזמן בלבד:
הקורא כהן כקורא באיגרת. שאדם קורא לצורך עניניו שאינו מעיין בהם אף אלו מותר לקרותן דרך עראי אבל לא יוציא זמנו בהן:
ויותר מהמה בני הזהר. עשות ספרים הרבה אין קץ להג הרבה ויגיעת בשר וה"ק בשאר ספרים שאינן ספרי תנ"ך ומחכמי תורה להגיון ולדבר בהם באקראי ניתנו אבל לא ליגע בהם:
רבי עקיבא אומר אף הקורא בספרים החיצונים כגון ספרי בן סירא כו' להגיון ניתנו כו'. בקיצור פסקי הרא"ש פ' חלק כתב דהקורא בספרי בן סירא אין לו חלק לעולם הבא וכתב שם הפילפלא חריפתא וז"ל תמיה לי דמדמה ס' בן סירא לספרי צדוקים ממש. ולא משמע כן בגמ' וכמו שהעתיק בפנים דאמרינן רב יוסף אסר נמי למקרי בספר בן סירא משמע דאיסורא בלבד הוא דאיכא עכ"ל. ולענ"ד מדברי הירושלמי הללו הוציא הקיצור פסקי הרא"ש דינו דאמרינן כאן להדיא על מה דאמר ר"ע דהקורא בספרים החיצונים אין לו חלק לעוה"ב כגון ספרי בן סירא מבואר להדיא דאין לו חלק לעוה"ב ובכדי דלא נשוה מחלוקת בין הבבלי להירושלמי ע"כ נצרך לפרש דמה דאמר רב יוסף דבספרי בן סירא אסור למקרי היא לאו דוקא וגם אין לו חלק לעולם הבא. והן אמת שראיתי להבאר שבע (דע"א ע"ב) שהאריך לתמוה בדברי הירושלמי הללו וסיים לכן נ"ל שמוחלפת השיטה בירושלמי וגרסינן איפכא אף הקורא בספרים החיצונים כגון ספרי המירס וספרי בן לענה אבל ספרי בן סירא כו' עכ"ל. ולפ"ז שוב אינו מוכח דספרי בן סירא הקורא בהן אין לו חלק לעולם הבא. ונ"ל דכן היתה גירסת הריטב"א בירושלמי. ומיושב מ"ש בב"ב פרק המוכר פירות דבספר בן סירא דוקא בקביעות אסיר אבל דרך ארעאי מותר (וע' בחידושי הריטב"א ערובין דסוף פ"א שרמז לדבריו שבב"ב) וראיתי למהר"ש יפה בביאורו לירושלמי בחגיגה (פ"ב סי' י' ) בסנהדרין (פי"א סי' י') שכתב דהירושלמי הוי תיובתיה דקאמר אבל ספרי המירס כו' הקורא בהן כקורא באגרת אלמא דבספרי בן סירא אפילו כקורא באיגרת אסיר ע"ש אבל לפי המבואר בבאר שבע א"ש דאדרבה מבואר בירושלמי דבספרי בן סירא הוי כקורא באיגרת ומזה הוציא הריטב"א כן. וצל"ע על התוי"ט בסנהדרין שכ' מ"ש הרב בספרים החיצונים ספרי מינים כגון ספרי אריסט"ו וז"ל ובמשנה כ"ב פ"ה דאבות התיר בבית הכסא ובמרחץ עכ"ל דמניין לו זה בדעת הרע"ב הא באבות לא התיר רק בחכמת עובדי ע"ז שמותר ללמוד אותו בבית הכסא אבל ספרי אריסט"ו שהם ספרי מינים שבספריו פקר באלקים חיים מניין לו שמותר ללמוד בבית הכסא הא לפי המבואר בירושלמי אסור גם בדרך ארעאי כמ"ש גם הרי"ף והרא"ש. אולם מקיצור פסקי הרא"ש מוכח דהיה לו הגירסא בירושלמי כמו שהוא לפנינו ומה שהקשה הבאר שבע ממה שבש"ס מבואר כמה דברים מבן סירא לק"מ דזה רק במילי מעליותא וכמ"ש גם המהר"ש יפה ומה שהקשה הבאר שבע דאיך מיקל יותר בספרי המירס מספרי בן סירא הלא ספרי המירס הם ספרי מינים לק"מ דבירושלמי הכוונה ספרי המירס ספרי חכמות ולא ספרי מינים וכמ"ש הערוך (ערך מרוס) וע"ש במעריך שסיים ע"ז ובהדיא כתוב בירושלמי בפ' חלק דסנהדרין אבל ספרי המירס הקורא בהן כקורא באיגרת עכ"ל מבואר שלהירושלמי הפירוש ספרי המירס הם ספרי חכמות וא"ש. ועיין בבאר שבע שם שגם להתלמד אסור לקרות בספרי מינים ולא כהתפארת ישראל שכ' בפשיטות דמותר ע"ש בסנהדרין ונעלם ממנו דברי הבאר שבע הללו. ועיין במגן אבות להתשב"ץ (פ"ב סי' י"ט) אין זה בכלל מה שאמרו הקורא בספרים החיצונים אין לו חלק לעוה"ב כי כבר אמרו פ' חלק כגון ספרי בן סירא כו' עכ"ל. מבואר ג"כ מדבריו דבבן סירא הקורא בו אין לו חלק לעוה"ב וע"ש שנוסחות הירושלמי היתה לפניו כמו שהוא לפנינו:
אף הקורא בספרים החיצונים כגון כו'. עי' בקונטרס וכ"פ רש"י. אך קשה א"כ מאי איכא בין ספר בן סירא לספרי המירם. ונראה שספר בן סירא חיברו מקצתם לספרי תנ"ך שגם בו ענינים ופסוקים כמשלי שלמה ואינו דומה לו אלא כקוף בפני אדם שזה נאמר ברוח הקדש וזה נאמר מדעתו ולכך נקראים ספרים חיצונים שאנו אין לנו אלא עשרים וארבע ספרי הקדש וחלילה לחבר אליהם אפי' פסוק אחד חוץ מהם ולכך אין לו חלק לעה"ב שיש בזה בזיון לכתבי הקדש אבל כפרי המירם שהכל מודים שאין בהן קדושה אין איסור בקריאתם אלא משום איבוד הזמן ולפעמים נמצא קצת צורה בקריאתן לעניני העולם או לתשובת החלוקים לכך מותר לקרותן כאיגרת אבל לא בקביעות:
רבי עקיבה (תנא בדור השלישי, מגדולי התנאים) אומר: אף הקורא בספרים החיצונים – בספרים שנתחברו בימי הבית השני או בתקופת המשנה ולא התקבלו לכתבי הקודש
הקורא בספרים החיצונים
במשנה שנינו: "ואלו שאין להן חלק לעולם הבא... רבי עקיבה אומר: אף הקורא בספרים החיצונים". מביאים דוגמה כהסבר לדברי המשנה: כגון סיפרי בן סירא (ספר בן סירא התחבר בידי שמעון בן סירא בשלהי המאה השלישית לפני הספירה או בראשית המאה השנייה לפני הספירה. הספר חובר בלשון עברית, לשונו דומה ללשון ספרות החוכמה המקראית) וסיפרי בן לענה (בקטע גניזה: 'בן לעגא') – ספרים אלה בלתי ידועים. - ספרים אלה הם הספרים החיצונים שלא ניתנו לקריאה מן הכתב (לפי "שיירי קורבן", איסור הקריאה בספרי בן סירא יסודו בסברה שהקורא בהם יטעה ויחשבם לכתבי קודש בשל סידורם וסגנונם). אבל סיפרי המירס (בקטע גניזה: 'הומירס' - הומרוס - גדול משורריה של יוון העתיקה) וכל ספרים שנכתבו מכאן והילך – שנכתבו אחרי ספרי המקרא, - הקורא בהן כקורא באיגרת – שמותר לקרוא בהם מן הכתב ככל קריאה מן הכתב של כתבי חול (איגרת היא מגילת פפירוס הנגללת אנכית, והיא שימשה לכתיבת מסמכים ושטרות. ראה "קריינא דאיגרתא", "שערי לשון" ב, עמודים 229-234. - על היתר הקריאה בספרי הומרוס ראה "יוונית ויוונות בארץ ישראל", עמודים 229-235). ומציעים פסוק עם דרשה כמקור לקביעה: מאי (צריך לומר: 'מה'. ובקטע גניזה: 'ומה') טעמא? – מה הטעם? (מה המקור בכתוב לדבר זה, שאסור לקרוא בספרים החיצונים?) "וְיֹתֵר מֵהֵמָּה, בְּנִי, הִזָּהֵר, עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ, וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר" (קוהלת יב,יב) – בנוסף על אלה, היזהר משני דברים אלה: אין תכלית בכתיבת ספרים רבים, והלימוד והעיון הרב מביאים לידי יגיעת הגוף; ויש לדרוש את הכתוב על הספרים החיצונים: - להגיון ניתנו, ליגיעה לא ניתנו (צריך לומר כמו בקטע גניזה: 'ליגיעה ניתנו') – הספרים החיצונים, כגון ספרי בן סירא, ניתנו רק להיגיון וליגיעה (להגות בהם בפה ולהתייגע בלימודם), אבל לא ניתנו לקריאה מן הכתב (אפשר שדרשו את הלשון "אֵין קֵץ" - ללא חלק לעולם הבא ("מפי סופרים: תפיסת התורה שבעל פה בראי המחקר", עמוד 24, הערה 15). - אפשר שהנוסח המקורי היה: 'להגיון וליגיעה ניתנו, לא ניתנו לקריאה', שהיא התבנית הרגילה בדרשות מעין אלו, ובשל אי הבנת הדרשה ועל מה היא מוסבת או בשל שיבוש שנפל בדרשה, נוצר הנוסח שלפנינו).
בבבלי סנהדרין ק,ב אמרו: "רבי עקיבא אומר: אף הקורא בספרים החיצונים". - תנא: בספרי מינים. - רב יוסף אמר: אף ספר בן סירא נמי כספרי מינים / כספרים החיצונים דמי.
בקוהלת רבה פרשה יב [יב] נאמר: "ויותר מהמה בני היזהר" - מהומה כתיב (מֵהֵמָּה = מְהוּמָה), שכל המכניס בתוך ביתו יותר מעשרים וארבעה ספרים - מהומה הוא מכניס בתוך ביתו, כגון ספר בן סירא וספר בן תגלא; "ולהג הרבה יגיעת בשר" - להגות ניתנו, ליגיעת בשר ניתנו.
כגון ספרי בן סירא... ומה טע'... (ירושלמי סנהדרין י,א)
מהצעת הדברים ומלשונם בירושלמי הקטע הזה נראה כברייתא (מעובדת במקצת: התלמוד, כדרכו, שילב בה את המונח "מה טעם" במקום "שנאמר").
נראה שנוסח קטע הגניזה "ליגיעה ניתנו" עדיף על נוסח הדפוס (כתב יד ליידן) "ליגיעה לא ניתנו". הרי להגיון וליגיעה נדרשים מן להג ויגיעה שבהמשך הכתוב המצוטט ("ויותר מהמה בני הזהר... ולהג הרבה יגיעת בשר"); לשתי המילים מעמד זהה בפסוק, ואין בו שום רמז שיכול להוביל להעמדה מנוגדת שלהם בדרשה.
במבט ראשון נראה באמת שהנושא של "ניתנו" הם ספרי הומרוס הנזכרים מיד לפניו, אלא שאין בזה שום הכרח, ואין מניעה להניח שהדרשה באה להסביר את עיקר ההלכה, את איסור הקריאה בספרי בן סירא ובן לעגא. יתר על כן, הדרשה המשובצת בברייתא מובאת בצורה מקוצרת, '"ויותר מהמה בני הזהר' וגו', להגיון ניתנו, ליגיעה ניתנו", וייתכן שהקיצור "וגו'" אינו קיצור הפסוק בלבד, אלא קיצור של דרשה שלמה שנאמרה עליו, שרק סופה נזכר כאן. אם אכן כך הוא, הרי שהמשפט האחרון מוסב על מה שהיה לפניו בדרשה אך איננו מופיע לפנינו. אפשר שספרי בן סירא הם שהוזכרו שם, ועליהם נאמר "להגיון ניתנו".
דרשה מעין זו נמצאת בקהלת רבה על הכתוב הזה : '"ויותר מהמה בני הזהר' - מהומה כת'. שכל המכניס בתוך ביתו יותר מכ"ד ספרים מהומה הוא מכניס בתוך ביתו, כגון ספר בן סירא וספר בן תלגא. 'ולהג הרבה יגיעת בשר' - להגות ניתנו, ליגיעת בשר לא ניתנו". גם כאן יש לגרוס "להגות ניתנו, ליגיעת בשר ניתנו", כמו בקטע הגניזה של הירושלמי, מן הטעם שנזכר לעיל, ונוסח כזה אכן מתועד באחת העדויות של קהלת רבה. בדרשה זו מפורש שהטעם "להגות ניתנו" וכו' על ספר בן סירא ודומיו נאמר.
כאמור, אין שום מניעה לפרש שגם בירושלמי הובאה הדרשה כדי לתת טעם לאיסור הקריאה בספרים החיצונים, ורגליים לדבר שאף בגרסה זו המשפט "להיגיון ניתנו, ליגיעה ניתנו" מוסב על מה שעמד לפניו בתוך הדרשה (המקוצרת). אלא שמחמת קיצור הדברים נתפס משפט זה כאילו הוא מוסב על מה שעומד לפניו בטקסט שלפנינו, על ספרי הומרוס.
דרשה זו אינה פוסלת את הלימוד בדברי בן סירא; להפך, לשיטתה ניתנו דברים אלה להגות ולהתייגע בהם, וזה לשבח נאמר. אם כן מה המהומה שבהכנסת ספר בן סירא אל הבית, ומדוע הקורא בו אין לו חלק לעולם הבא? מפני שדברי בן סירא ניתנו (רק) להגות ולהתייגע בהם, אבל לא לקרוא בהם; הפגם הוא בקריאה מן הספר הכתוב. אסור לכתוב יותר מכ"ד ספרים, ודברי בן סירא הם "דברי חכמים", תורה שבעל פה שניתנה להיגיון, להגות בה על פה, ולהתייגע בלימודה, אבל לא ניתנה ליכתב.
לפי הירושלמי הספרים החיצונים אסורים בקריאה לא מפני שתוכנם אינו ראוי, או מפני שקריאתם נעשית בדרך ריטואלית כלשהי, אלא רק בשל העובדה שחיבורים אלו כתובים בספר אף על פי שלא ניתנו ליכתב. בדורות הראשונים של חז"ל איסור כתיבת דברים שמחוץ למקרא היה מאפיין עיקרי של תרבותם הספרותית, שהבדיל אותם מקבוצות אחרות שהחזיקו בספרים כתובים מלבד ספרי המקרא. לאור ניגוד כיתתי זה מובן מדוע הקריאה בספרים שלא ניתנו ליכתב נחשבת בין עבירות של מינות שהעושה אותן אין לו חלק לעולם הבא המנויות במשנה (סנהדרין י,א).
אבל איסור הכתיבה (והקריאה מן הכתב) לא היה מוחלט. כדוגמה מובנת מאליה לטקסטים שאין שום איסור בכתיבתם, הברייתא מביאה את האיגרות, ומקישה להן את ספרי הומרוס. מעניינה של הברייתא ומהדרשה שבה נראה שאיסור הכתיבה חל רק על דברי תורה וחכמה שמחוץ למקרא, משום קדושתם דווקא, מפני שכתיבתם עלולה להעמיד אותם בדרגה אחת עם המקרא הכתוב, ולכן אין שום איסור כתיבה על דברי חולין נצרכים כמו איגרות. הברייתא מחדשת שגם הקורא בכתבים ספרותיים של חולין נחשב כקורא באיגרת, שאין עליה איסור כתיבה.
בברייתא יש אפוא שני טעמים, שאינם נוגעים זה בזה, לשתי ההלכות שבה: הספרים החיצונים אסורים משום ש"להגיון ניתנו, ליגיעה ניתנו" ולא לכתיבה, וספרי הומרוס מותרים משום ש"הקורא בהם כקורא באיגרת". בניגוד לפירושים שקשרו את "היגיון" עם "כקורא באיגרת" וראו בהם אופן קריאה מיוחד הגורם להיתר, הרי לפי הפירוש המוצע כאן היתר הקריאה נובע באופן אוטומטי מהיתר הכתיבה. לכן אין באיגרות אלה, ולא בקריאה בהן, שום ייחוד מלבד העובדה, הידועה ממילא, שהן כתיבה לא ספרותית של חולין. די בזה כדי שמעיקרא לא יהיה שום איסור בכתיבתן, וממילא גם לא בקריאתן ("קריינא דאיגרתא", "שערי לשון" ב, עמודים 243-249).
• • •
"וכתב הריטב״א ב״ב שם, שלא אסרו ללמוד בו אלא בדרך קבע, אבל מ״מ ראוי להגות בו לעתים ללמוד ממנו חכמה ומוסר."
חידושי הריטב"א על בבא בתרא צ"ח:ב
כתוב בספר בן סירא. פירוש ואעפ"י שקראוהו בסנהדרין בחלק ספרים החיצונים, שמעינן מינה שלא אסרו אלא לעשות ממנו קבע, אבל ראוי להגות בו בעתות ללמוד ממנו חכמה ומוסר, משא"כ בספרי מינין ממש:
"והובא בנמוק״י שם מח, ב ד״ה ל״ל בדפי הרי״ף,"
בספר בן סירא אע"פ שקראוהו בסנהדרין בחלק ספרים החיצונים שמעינן מינה שלא אסרו שם אלא שלא לעשותו קבע אבל מ"מ ראוי הוא להגות בו בעתות ללמוד ממנו חכמה ומוסר משא"כ בספרים חיצונים. הריטב"א ז"ל:
"הביאו בד״מ יו״ד רמו, יט."
כתב הנ"י פ' המוכר פירות דף ר"ה ע"א אע"פ שקראו בסנהדרין (ק.) לספר בן סירא ספרי החיצונים לא אמרו אלא לעשותן קבע אבל מ"מ ראוי להגות בו בעיתות ללמוד ממנו חכמה ומוסר משא"כ בספרי מינים עכ"ל
"וראה גם לחם שמים סנהדרין י, ח,"
לחם שמים סנהדרין י':א'
הקורא בספרים החצונים. עיין מי״ד פ״ב דאבות. ותדע צורך לידיעתן. ורז״ל עצמן צוו על כך. הא אין במשמע לשון קריאה זו אלא דרך קבע. ועשותן עיקר. כענין הקורא בתורה. אבל העיון והחקירה בהם. ודאי מההכרח הוא. שלא יעלמו דבריהם ודעותיהם מהאיש התורני. המאמין לא יחוש לקבל נזק מארס הארש. אכן ממר יוציא מתוק. ומיץ אף יוציא ריב לה׳ עם האפיקורסים. כל כלי יצר עליו לא יצלח. וכל לשון תקים אותו למשפט תרשיע. לאור יוציא משפט. לנצח בעל ריבו ביתר שאת ויתר עז. בהוודע על מה אדניה הטבעו. לנגד כל חלקי הסותר. וביחוד בשעי דבית הכסא. נכון לת״ח לעיין בספרי מירם. לידע מה להשיב לשטת שעותם. ולענות כסילים כאולתם. ישומו על עקב בשתם. ותכסם כלימתם.
כיוצא בה מש״ע רע״ב. ובכלל זה הקורא בסד״ה של מלכי עכו״ם. אינו כלל מוחלט. גם לא ידעתי מנין לו זה. אף אם סברא היא. דבכלל דברים בטלים הם (ועובר בעשה. שאין לו חלק. מנין. אלא שמכל מקום קרוב הדבר. משום דאתי לאמשוכי בתרייהו. ובזה משליך תורת ה' אחרי גוו. ומי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק. הרי הוא בכלל דבר ה׳ בזה. לכן ודאי אוי להם לאותם המבלים ימיהם בהם. ואינן זזין משם עד שיוצאין למינות על ידיהן ר״ל) אבל מ״מ לא כולהו בחדא מחיתא נינהו. וצ״ל בהם חוץ. כי עכ״פ המחוברים בלה״ק. מחויב החכם לדעתם. לא סגי בלא״ה. דנ״מ טובא לאסבורי קראי וד״ח ז״ל ג״כ. כאשר הראית לדעת בפירושי לס״ע והנלוה אליו. וכן בכ״מ בתלמוד. אך המחוברים בלעז. ראוי לאדם משכיל לעיין בהם בבהכ״ס ג״כ. מטעם דלעיל שכתבתי אצל ס׳ אריסטו. אמנם מש״ע ובשירי עגבים ודברי חשק. לא ידעתי יחס לאלה עם הקודמים (ואינם תחת סוג אחד) דכייל להו בכיילא רבה. והני כיילינהו בקבא זוטא.
איברא הנך חמירי טובא. וצריד לחלה בהם ג״כ. וכבר הארכתי בזו במו״ק א״ח סש״ו. ועמש״ע בס״ד בעץ אבות פ״ב מי״ד.
"והובא בתפא״י ביכין שם."
(א) רבי עקיבא אומר אף הקורא בספרים החיצונים
כספרי (האמעער), וספר דתות של ע"ז, וספרי שאר אפיקורסים וכולן דוקא בקורא בהן קבע, אבל בדרך עראי, המאמין לא יחוש מלקרות בהן, כדי לידע מה להשיב לאפיקורוס, ובפרט בביהכ"ס ראוי לת"ח לעיין בהם (לחם שמים). אמנם דברי חשק (שזכר הר"ב) גם שם אסור. [ומה שכתב עוד הר"ב שקריאת דברי הימים של עכו"ם וצייטונג נמי בכלל זה, תמוה מאד, דהא מנ"ל. ואינו רק בכלל שיחת חולין ודברים בטלים שעובר בעשה. (כיומא די"ט ב'), וגם הא נ"ל דבאקראי שרי דאל"כ מה שבח שבחו לריב"ז (סוכה דכ"ח א') שלא שח שיחת חולין מעולם. והרי אפי' בשבת רק להרבות בשיחות חולין אסור (כא"ח ש"ז ס"ב). וכ"כ אדברי בן סירא אמרי' בש"ס דרק אסור לקרות בו (ופשוט דזה נמי דוקא בקבע אסור, אבל שלא יהיה להקורא חלעה"ב לא שמענו בשום דוכתא. מיהו בביהכ"ס פשוט דהכל שרי, ורק דברי חשק אסור שם) אב"י והרי הרמב"ם פ"ב מעכו"ם ה"ב החמיר מאד מלקרות בספרי עכו"ם, והוא עצמו כ' במורה נבוכים ח"ג פכ"ט שקרא כל החיבורים הנ"ל. אע"כ כדברי ע"ר שליט"א, או דלהתלמד שרי, וכנטיעת קשואין, סנהדרין (ס"ח א') וצורת לבנות בר"ה דכ"ד ב'):
"(ושם גם בנוגע לספרי ע״ז שראוי לת״ח לעיין כדי לידע מה להשיב לאפיקורוס, ובפרט בביהכ״ס, אא״כ בדברי חשק. אבל ראה שו״ע אדה״ז שם."
ומכל מקום, באקראי מתר לתלמיד חכם ללמוד בשאר חכמות, שיוכל (ריטב"א, נימוקי יוסף פרק ו' דבבא בתרא) ללמוד מתוכם דברי תורה ויראת שמים ודרך ארץ, אבל לא שאר העם. ובלבד (רע"ב וריב"ש) שלא יהיו ספרי מינים, שהם ספרי הפלוסופים מאמות העולם, שהיו מינים וכופרים בהשגחה ובנבואה, שאסור לקרות ולעין בהם כלל אפלו באקראי, ואפלו ללמוד מתוכם איזה מוסר ויראת שמים. ולכן גם כשדבריהם הובאו בספרי ישראל - צריך לזהר מהם. ועליהם אמרו חכמים (משנה ראש פרק חלק) שהקורא בספרים החיצונים - אין לו חלק לעולם הבא. ולא (ריב"ש, דרכי משה) עסקו בהם מקצת חכמי דורות שלפנינו, אלא כדי להשיב עליהם ולחזק דתנו, והשעה היתה צריכה לכך לתשובת המינים מאמות העולם שהיו בדורותיהים מתוכחים עם ישראל, מה שאין כן בדורות אלו:
"שו״ע אדה״ז שז, ל)."
(ל) וכן ספרי מלחמות (ודברי הימים של מלכי אומות העולם) וכן מליצות ומשלים של שיחת חולין כגון ספר עמנואל ואין צריך לומר דברי חשק אסור לקרותן בשבת ואפילו לעיין בהם בלא קריאה גזירה משום שטרי הדיוטות ואף בחול אסור משום מושב לצים אף אם כתובים בלשון הקודש ובדברי חשק יש עוד איסור אפילו כתובים בלשון הקודש שמגרה יצר הרע בעצמו ומי שחיברן ומי שהעתיקן ואין צריך לומר המדפיסן הם בכלל מחטיאי הרבים אבל אותן ספרי דברי הימים שיוצא מהם ענייני מוסר ויראת שמים כגון ספר יוסיפון וכיוצא בו מותר לקרותם אפילו בשבת אפילו כתובים בלע"ז (ומכל מקום אין ראוי לבני אדם להרבות בהם):
"בארוכה ויען שמואל טו, סז מזה."
https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=56172&st=&pgnum=595
ג) בנוגע לספרי מכבים
"ומצו״ב מה שציינתי לח״א בנוגע לס׳ מכבים (מקבים), ושייך קצת לזה: ראה שו״ת רבבות אפרים ח"ח קע, ד."
שו"ת רבבות אפרים חלק ח' ק"ע:ד'
ד) באת לידי ספר בשם כתובים אחרונים קובץ ספרים ישנים היסטוריים שרובם נכתבו בזמן הבית שני כגון ספרי חשמונאים טוביה, יהודית, וגם שם ספר בן סירא הידוע הנז׳ בסנהדרין ק׳ ע״ב דר׳ יוסף אוסר לקרות בו ובירושלמי סנה׳ פ״י ה״א דר׳ עקיבא אוסר שם אבל על השאר האם יש איסור לקרות בהם ואם הם בכלל ספרים חיצונים?
[טוב להמנע מלעיין בהם, המחבר רבב״א, ולכשיגדל ויהי׳ זקן בעזהי״ת אז יעיין, המחבר],
"והס׳ נזכר בכ״מ בפוסקים."
(א) [א] שמונת ימים וכו'. כתב בשלטי גיבורים שסביב הגמרא לפי שאז חנכו הבית מעבודה שביטלו היוונים, ובעל העתים כתב לפי שביטלו המילה שהיא לשמונה ימים, עד כאן. והקשה כנסת הגדולה הא טעם בש"ס משום נס דנרות אלא צריך לומר דרוצים לתרץ הקושיא הא נס דנרות אינו רק שבעה ולא ידעתי איך מתרץ קושיא זו לטעם ראשון, עד כאן. ולעניות דעתי לא קשה מידי דבספר המכבי ובפיוט דשבת שני דחנוכה, ובמגילת תענית איתא להדיא שחנכוה באלו שמונת ימים שהיונים שקצו וסתרו המזבח ובנאוה מחדש וחנכוהו:
מור וקציעה על טור אורח חיים שו
"כל פעם שנלכדה אדום, לא הורישו יושביה ממנה, רק הכניעום להעלות מס למלכי ישראל, ולא הושיבו המלכים את ישראל תחתם. (רק באילת מצינו שנתיישבו בה ישראל לפעמים, כמו בימי שלמה שעשה אני בעציון גבר אשר את אילות [מלכים א׳ ט, כו]. ובימי אחז נתגרשו משם ככתוב [מלכים ב׳ טז, ו] וינשל את היהודים מאילת. ובימי בית שני נראה שחזרו וישבו שם. מאותה ששנינו ריש פ״ה דמעשר שני, ואילת מן הדרום, כמדומה לפי שהיה שם נמל לספינות, ומקום סחורה ושפע ימים, היו הכל רצים לשם. גם יש לידע כי בשדה אדום הסמוך לא״י שמה נתיישבו גם בני ישראל בבית שני. גם היו בכמה מקומות מעורבים יחד, כנראה מספר מלחמות החשמונאים ויוסיפון."
מור וקציעה על טור אורח חיים תרע
"וביחוד לנשים הוא דבר ראוי ונכון, לפי שהן קלות הדעת, ויבואו לעשות מלאכתן לאור הנר של מצוה. ואת זו מצאתי אחרי כותבי לבעל ט״ז ז״ל [ס״ק ב] שעשה ג״כ סמוכות לסברת הטור מאותו מנהג של ביטול מלאכה דר״ח. והוא ז״ל הוסיף לומר שנס חנוכה כמו כן נעשה ע״י הנשים. וזה דבר בדוי (אע״פ שכתבו כן קצת מפרשים) כי באמת אין שייכות כלל לנשים בנס חנוכה יותר מן האנשים. לא אמרו רז״ל, אלא שאף הן היו באותו הנס, וזה בפירש״י ז״ל, שהיוונים גזרו על האשה הנשאת, שתבעל להגמון תחלה (שגזרותם הרעות היו כוללות לנשים כמו לאנשים) לא שהן הנה היו סבה וגורם לנס, כנודע מספר מלחמות החשמונאים, ומדברי היוסיפון (גם הפייטן האשכנזי ביוצר דשבת חנוכה ערבב מעשה שני ניסים מתחלפים, ורחוקים מאד בזמניהם זה מזה, ולא קרב זה אל זה, אם לא שנאמר שרצה לתת זכרון גם לנס יהודית, שאירע בזמן קדמון, בימי גלות בית ראשון, ולא מצא לו מקום מיוחד, וצירפו לנס חנוכה, כמ״ש בס״ד בהגהות היוצרות) אלא העיקר כדברינו שנקבע מנהג זה על הנשים, לקלות דעתן, והוא הנכון."
(ה) והאמת כן הוא: דבמדרש איתא שמלאכת המשכן נגמרה בעשרים וחמישה בכסלו, ולא חנכוהו עד ראש חודש ניסן, שבו נולדו אבות. והקדוש ברוך הוא שילם לו בימי מתתיהו (מדרש זה הובא במהרש"א שם). ולכן עשו כמו חנוכת המשכן, שהיו שבעת ימי המילואים, וביום השמיני היה גמר התחלת העבודה במשכן על ידי אהרן ובניו, כמבואר בתורה. וכן שלמה המלך, בחנכו את בית המקדש, כתיב בדברי הימים (ב ז): "ויעש שלמה את החג שבעת ימים, וביום השמיני עצרת", עיין שם. ולכן לזכרון קראו יום טוב, זה גם כן "חנוכה", מלשון "חנוכת המזבח" ו"חנוכת הבית". ויש בזה רמז גם ליום עשרים וחמישה: חנו־כ"ה (ר"ן שם). ועוד טעם לזה מבואר בספר חשמונאי: לפי שעל ידי הגזרות – בטלו אז מלהקריב בחג הסוכות העבר, ובשמיני עצרת. ולכן לזכרון זה – עשו שמונה ימים חנוכה. וממילא כשהראו להם מן השמים הנס של הדלקה – הראום שהסכימו על ידם לעשות שמונה ימים. (וזהו שאמרו בשבת שם: לשנה אחרת קבעום וכו', כלומר: אחרי שראו דמשמיא הוא דאסכימו על ידייהו לעשות שמונה ימים, על ידי השמן שהראו להם שדלק שמונה ימים. ולזכרון הנס הזה קבעו להדליק נרות בחנוכה, כמו שכתב הטור.)
(5) And [the last reason] is the truth - as in the Midrash, it is found that the work of the tabernacle was finished on the 25th of Kislev, and they did not inaugurate it until the beginning of the month (Rosh Chodesh) of Nissan, when the forefathers had been born. And the Holy One, blessed be He, paid [Israel] back in the time of Mattityahu (this midrash is brought by Maharsha, Shabbat 21b). And hence they made it like the inauguration of the Tabernacle, which was [composed of] the seven days of installation and the eighth day, [which] was the completion of the beginning of the service in the Tabernacle by Aharon and his sons, as is explained in the Torah. And so [too] with King Shlomo, it is written in II Chronicles 7, "And Shlomo made the holiday... seven days, and... on the eighth day was a convocation" - see there. And hence to commemorate [this], they called this holiday Chanukah (inauguration) also, from the expression, chanukat hamizbeach (inauguration of the tabernacle) and chanukat habayit (inauguration of the Temple). And with this, there is also an allusion to the 25th day: chanu (they inaugurated) kah [which is made up of the letters kaf and hey, which together represent the number twenty-five] (Ran, op.cit.). And another reason for this is elucidated in the Book of the Maccabees: Since, as a result of the decrees, they were stopped from bringing the sacrifices of the holiday of the past Sukkot and Shemini Atzeret. And hence, to commemorate this, they made the eight days of Channukah. And [it followed] that when from the Heavens they were shown the miracle of the oil - 'They' showed them that 'They' agreed to them making eight days. (And this is [the meaning of] what they wrote in Shabbat, op.cit., "The following year, they fixed, etc.;" meaning to say, after they saw that there was agreement to them from the Heavens to make eight days - through the oil that 'They' showed them [stay] lit for eight days. And in commemoration of this miracle, they fixed that candles be lit on Channukah, as was written by Tur.)
"כן נזכר בהרבה שיחות קודש."
?
"וראה אג״ק א ע׳ קלו."
אגרות קודש כ"ק אדמו"ר שליט"א מלך המשיח חלק א' ע' קלו
במ״ש במגלת תענית, יש להעיר ממ״ש שם פ״ח, בכ״ג במרחשון איסתתר סוריגא מן עורתא כו׳ וכשגברה יד בית חשמונאי כו׳ ובאותו היום שסתרוהו עשאוהו יו״ט ושם רפ״ט בג׳ בכסלו איתנטלו סימואתא מן דרתא (העזרה) כו׳ וכשגברה יד בית חשמונאי כו׳ ובאותו יום שבטלום עשאום יו״ט דמשמע שעוד בסוף מ״ח ותחלת כסלו התחילו בטהרת העזרה וא״כ צ״ע למה חכו עד כ״ה בכסלו, והנה מצאתי בכתובים אחרונים ס׳ חשמונאים א׳ ד׳ "יבנו מזבח חדש כו׳ ויחדשו את כל כלי הקדש וישימו את המנורה אל ההיכל כו׳ ועל המנורה העלו את נרותי׳ כו׳ ויהי ביום החמישי ועשרים לחדש הט׳ הוא כסלו כו׳ וישכימו בבקר ויעלו עולות על המזבח כו׳ ויחוגו את חנכת המזבח ח׳ ימים״, אלא דמסתפינא להביא ראי׳ מספרים אלו, אף שבכ״מ מובאים דברי בן סירא, חכמת שלמה ועוד.
"לקו״ש טו ע׳ 368."
לקוטי שיחות חלק ט"ו ע' 368 הערה 17
(ראה ס' החשמונאים א קאפיטל ה - אבל לע"ע לא מצאתים מוזכרים בספרי פוסקי ישראל (מלבד פעם א' בס' בה"ג הל' סופרים - אף שנזכרו בסה"ד וכו'). מובא בס' מאור עינים. אבל ידוע היחס חספר הזה. ואכ"מ).
זקני בית שמאי וזקני בית הלל הם כתבו מגלת בית חשמונאי ועד עכשיו לא עלה לדורות עד שיעמוד כהן לאורים ותומים
"כה ע׳ 235."
לקוטי שיחות חלק כ"ה ע' 235 הערה 7
(וכן בס' חשמונאים** א ד, נב ואילך)
** הוזכר הס' בה"ג הל' סופרים. וראה לקו"ש חט"ו 368 הערה 17 ע"ד ספר זה.
"ושקו״ט בקובץ הערות בתורת אד״ש השבוע מקץ תשפ״ג. ומצויין לשיחת זאת חנוכה תשל״ד שיחה א׳ דקה 9.35. ונזכר שניתוסף גם בהגה בצדיק למלך ו ע׳ 193."
קובץ הערות וביאורים בתורת כ"ק אד"ש קכ"א ע' 9
סמכות ספרי החשמונאים
הת' לוי יצחק שי' גבריאל
ישיבת תו"ת המרכזית 770
בהתוועדות מוצאי זאת חנוכה תשל"ד בשיחה הראשונה, בביאור שיטת הרמב"ם בגדר ימי החנוכה כ"ימי שמחה" על נצחון המלחמה, אומר כ"ק אדמו"ר (דקה 9:35):
"דער רמב"ם האט דאך זיכער געהאט א יסוד, וואס ער איז מבאר די אלע פרטים בנוגע וואס איז געווען די גזירות פון מלכי יון, אף על פי וואס אין גמרא ווערט געבראכט מער ניט ווי שבת און חודש און מילה, ראשי תיבות "שמח".
איז דערפאר איז מוכרח צו זאגן, אז דער רמב"ם האט דאס געהאט פון די מדרשי חז"ל וואס זיינען צו אונז ניט דערגאנגען, אדער ווי ס'דא אנדערע וואס ברענגען אויף דערויף דעם מקור פון דעם מדרש וואס ווערט אנגערופען "מדרש חנוכה", וואס ווי ס'ווייזט אויס איז דאס א העתק אדער א נוסחא אחרינא אין מגילת אנטיוכוס, וואס ווערט געבראכט אין ראשונים.
- די ספרי חשמונאים - דערוויילע לכל-הפחות ניט געפונען אז גדולי ישראל זאל ברענגען, בפרט פון דורות הראשונים, אלס א ענין של בר סמכא ויסוד, משא"כ מגילת אנטיוכוס -.
על כל פנים, צי מ'זאל זאגן אז דער רמב"ם האט דאס גענומען פון מדרש חנוכה, וואס ער איז שוין געדרוקט בימינו, אדער פון מגילת אנטיוכוס וכו', ס'איז אבער קיין ספק ניט אז ער האט געהאט א מדרש חז"ל וואס דארט איז געווען אויסגערעכנט אט-די פרטים וואס ער רעכנט אויס אין אנהויבס פון הלכות חנוכה".
ובליקוט שיצא לאור משיחה זו (נדפס בלקו"ש ח"י ע' 142 ואילך), תחילה לא הכניסו המניחים ענין זה, ובהגהה הוסיף זאת רבינו (צילום כתי"ק נדפס בקונטרס צדי"ק למלך ח"ו ע' 193):
"והנה פשיטא שהרמב"ם לא יחדש מעצמו טעם לקביעות ימי חנוכה. ויסודו - מ"ועל הנסים". ואולי הי' לפניו גם מדרש חנוכה - שאז מובן בפשטות מה שכותב כמה פרטים: גזרו גזרות וכו' וכו'".
[ולהעיר שבלקו"ש שם נדפסה פיסקא זו בתוספת שתי תיבות, שאינן מופיעות בתצלום הכתי"ק, וכנראה נוספו בהגהה שני':
"והנה פשיטא שהרמב"ם לא יחדש מעצמו טעם לקביעות ימי חנוכה. ויסודו - מ״ועל הנסים״ וממדרז״ל. ואולי הה' לפניו גם מדרש חנוכה - שאז מובן בפשטות מה שכותב כאן כמה פרטים: גזרו גזרות וכו' וכו'".
והכוונה בתיבת "וממדרז"ל" (דלכאורה לאיזה מדרשי רז"ל הכוונה, ומה גם שעפ"ז צ"ב הרבותא בהמשך הדברים, ש"אולי הי' לפניו גם מדרש חנוכה - שאז מובן בפשטות כו'"), היא - כהלשון בעת אמירת השיחה "אז דער רמב"ם האט דאס געהאט פון די מדרשי חז"ל וואס זיינען צו אונז ניט דערגאנגען"].
והנה במה שאומר בהשיחה דתשל"ד "די ספרי חשמונאים - דערוויילע לכל-הפחות ניט געפונען אז גדולי ישראל זאל ברענגען, בפרט פון דורות הראשונים, אלס א ענין של בר סמכא ויסוד" -
יש להעיר מהנסמן בכמה מקומות לס' בה"ג הל' סופרים שם נזכר ספר זה:
בלקו"ש חט"ו ע' 368 הערה 17 מציין כ"ק אדמו"ר: "יוסיפון פ"כ. (ראה ס' החשמונאים א קאפיטל ב - אבל לע"ע לא מצאתים מוזכרים בספרי פוסקי ישראל (מלבד פעם א' בס' בה"ג הל' סופרים - אף שנזכרו בסה"ד וכו'). מובא בס' מאור עינים, אבל ידוע היחס לספר זה. ואכ"מ)".
ועד"ז בלקו"ש חכ"ה ע' 235, שבהערה 7 מציין לס' החשמונאים, ובשוה"ג (הב') כותב: "הוזכר בס' בה"ג הל' סופרים. וראה לקו"ש חט"ו ע' 368 הערה 17 ע"ד ספר זה".
אמנם לא קשיא מידי, ויתכן לומר שאדרבא הכוונה בשיחה דתשל"ד היתה לשלול ג"כ מקור זה.
דהנה זהו לשון בה"ג הלכות סופרים שם: "זקני בית שמאי וזקני בית הלל הם כתבו מגלת בית חשמונאי, ועד עכשיו לא עלה לדורות עד שיעמוד כהן לאורים ותומים".
חזינן שלא הובא שם "אלס א ענין של בר סמכא ויסוד", ואדרבא הובא בהקשר דשלילה - שלא עלה לדורות כו'.
ותן לחכם ויחכם עוד.
"ראה במבוא לס׳ מכבים מהדורת חריטן בארוכה."
https://www.academia.edu/37530493/%D7%9E%D7%A7%D7%91%D7%99%D7%9D_%D7%90_%D7%9E%D7%94%D7%93%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%94_%D7%95%D7%9E%D7%A4%D7%95%D7%90%D7%A8%D7%AA_%D7%97%D7%95%D7%91%D7%A8%D7%AA_%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%94_pdf