Photo by Square Lab on Unsplash
במקרא
וַיִּשְׁלַ֣ח יְהוֹשֻֽׁעַ־בִּן־נ֠וּן מִֽן־הַשִּׁטִּ֞ים שְׁנַֽיִם־אֲנָשִׁ֤ים מְרַגְּלִים֙ חֶ֣רֶשׁ לֵאמֹ֔ר לְכ֛וּ רְא֥וּ אֶת־הָאָ֖רֶץ וְאֶת־יְרִיח֑וֹ וַיֵּ֨לְכ֜וּ וַ֠יָּבֹ֠אוּ בֵּית־אִשָּׁ֥ה זוֹנָ֛ה וּשְׁמָ֥הּ רָחָ֖ב וַיִּשְׁכְּבוּ־שָֽׁמָּה׃ וַיֵּ֣אָמַ֔ר לְמֶ֥לֶךְ יְרִיח֖וֹ לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֣ה אֲ֠נָשִׁ֠ים בָּ֣אוּ הֵ֧נָּה הַלַּ֛יְלָה מִבְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לַחְפֹּ֥ר אֶת־הָאָֽרֶץ׃ וַיִּשְׁלַח֙ מֶ֣לֶךְ יְרִיח֔וֹ אֶל־רָחָ֖ב לֵאמֹ֑ר ה֠וֹצִ֠יאִי הָאֲנָשִׁ֨ים הַבָּאִ֤ים אֵלַ֙יִךְ֙ אֲשֶׁר־בָּ֣אוּ לְבֵיתֵ֔ךְ כִּ֛י לַחְפֹּ֥ר אֶת־כׇּל־הָאָ֖רֶץ בָּֽאוּ׃ וַתִּקַּ֧ח הָאִשָּׁ֛ה אֶת־שְׁנֵ֥י הָאֲנָשִׁ֖ים וַֽתִּצְפְּנ֑וֹ וַתֹּ֣אמֶר ׀ כֵּ֗ן בָּ֤אוּ אֵלַי֙ הָאֲנָשִׁ֔ים וְלֹ֥א יָדַ֖עְתִּי מֵאַ֥יִן הֵֽמָּה׃ וַיְהִ֨י הַשַּׁ֜עַר לִסְגּ֗וֹר בַּחֹ֙שֶׁךְ֙ וְהָאֲנָשִׁ֣ים יָצָ֔אוּ לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי אָ֥נָה הָלְכ֖וּ הָאֲנָשִׁ֑ים רִדְפ֥וּ מַהֵ֛ר אַחֲרֵיהֶ֖ם כִּ֥י תַשִּׂיגֽוּם׃ וְהִ֖יא הֶעֱלָ֣תַם הַגָּ֑גָה וַֽתִּטְמְנֵם֙ בְּפִשְׁתֵּ֣י הָעֵ֔ץ הָעֲרֻכ֥וֹת לָ֖הּ עַל־הַגָּֽג׃ וְהָאֲנָשִׁ֗ים רָדְפ֤וּ אַֽחֲרֵיהֶם֙ דֶּ֣רֶךְ הַיַּרְדֵּ֔ן עַ֖ל הַֽמַּעְבְּר֑וֹת וְהַשַּׁ֣עַר סָגָ֔רוּ אַחֲרֵ֕י כַּאֲשֶׁ֛ר יָצְא֥וּ הָרֹדְפִ֖ים אַחֲרֵיהֶֽם׃ וְהֵ֖מָּה טֶ֣רֶם יִשְׁכָּב֑וּן וְהִ֛יא עָלְתָ֥ה עֲלֵיהֶ֖ם עַל־הַגָּֽג׃ וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל־הָ֣אֲנָשִׁ֔ים יָדַ֕עְתִּי כִּֽי־נָתַ֧ן יהוה לָכֶ֖ם אֶת־הָאָ֑רֶץ וְכִֽי־נָפְלָ֤ה אֵֽימַתְכֶם֙ עָלֵ֔ינוּ וְכִ֥י נָמֹ֛גוּ כׇּל־יֹשְׁבֵ֥י הָאָ֖רֶץ מִפְּנֵיכֶֽם׃ כִּ֣י שָׁמַ֗עְנוּ אֵ֠ת אֲשֶׁר־הוֹבִ֨ישׁ יהוה אֶת־מֵ֤י יַם־סוּף֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם בְּצֵאתְכֶ֖ם מִמִּצְרָ֑יִם וַאֲשֶׁ֣ר עֲשִׂיתֶ֡ם לִשְׁנֵי֩ מַלְכֵ֨י הָאֱמֹרִ֜י אֲשֶׁ֨ר בְּעֵ֤בֶר הַיַּרְדֵּן֙ לְסִיחֹ֣ן וּלְע֔וֹג אֲשֶׁ֥ר הֶחֱרַמְתֶּ֖ם אוֹתָֽם׃ וַנִּשְׁמַע֙ וַיִּמַּ֣ס לְבָבֵ֔נוּ וְלֹא־קָ֨מָה ע֥וֹד ר֛וּחַ בְּאִ֖ישׁ מִפְּנֵיכֶ֑ם כִּ֚י יהוה אֱלֹהֵיכֶ֔ם ה֤וּא אֱלֹהִים֙ בַּשָּׁמַ֣יִם מִמַּ֔עַל וְעַל־הָאָ֖רֶץ מִתָּֽחַת׃ וְעַתָּ֗ה הִשָּֽׁבְעוּ־נָ֥א לִי֙ בַּֽיהוה כִּֽי־עָשִׂ֥יתִי עִמָּכֶ֖ם חָ֑סֶד וַעֲשִׂיתֶ֨ם גַּם־אַתֶּ֜ם עִם־בֵּ֤ית אָבִי֙ חֶ֔סֶד וּנְתַתֶּ֥ם לִ֖י א֥וֹת אֱמֶֽת׃ וְהַחֲיִתֶ֞ם אֶת־אָבִ֣י וְאֶת־אִמִּ֗י וְאֶת־אַחַי֙ וְאֶת־[אַחְיוֹתַ֔י] (אחותי) וְאֵ֖ת כׇּל־אֲשֶׁ֣ר לָהֶ֑ם וְהִצַּלְתֶּ֥ם אֶת־נַפְשֹׁתֵ֖ינוּ מִמָּֽוֶת׃ וַיֹּ֧אמְרוּ לָ֣הּ הָאֲנָשִׁ֗ים נַפְשֵׁ֤נוּ תַחְתֵּיכֶם֙ לָמ֔וּת אִ֚ם לֹ֣א תַגִּ֔ידוּ אֶת־דְּבָרֵ֖נוּ זֶ֑ה וְהָיָ֗ה בְּתֵת־יהוה לָ֙נוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וְעָשִׂ֥ינוּ עִמָּ֖ךְ חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ וַתּוֹרִדֵ֥ם בַּחֶ֖בֶל בְּעַ֣ד הַחַלּ֑וֹן כִּ֤י בֵיתָהּ֙ בְּקִ֣יר הַחוֹמָ֔ה וּבַֽחוֹמָ֖ה הִ֥יא יוֹשָֽׁבֶת׃ וַתֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ הָהָ֣רָה לֵּ֔כוּ פֶּֽן־יִפְגְּע֥וּ בָכֶ֖ם הָרֹֽדְפִ֑ים וְנַחְבֵּתֶ֨ם שָׁ֜מָּה שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֗ים עַ֚ד שׁ֣וֹב הָרֹֽדְפִ֔ים וְאַחַ֖ר תֵּלְכ֥וּ לְדַרְכְּכֶֽם׃ וַיֹּאמְר֥וּ אֵלֶ֖יהָ הָאֲנָשִׁ֑ים נְקִיִּ֣ם אֲנַ֔חְנוּ מִשְּׁבֻעָתֵ֥ךְ הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר הִשְׁבַּעְתָּֽנוּ׃ הִנֵּ֛ה אֲנַ֥חְנוּ בָאִ֖ים בָּאָ֑רֶץ אֶת־תִּקְוַ֡ת חוּט֩ הַשָּׁנִ֨י הַזֶּ֜ה תִּקְשְׁרִ֗י בַּֽחַלּוֹן֙ אֲשֶׁ֣ר הוֹרַדְתֵּ֣נוּ ב֔וֹ וְאֶת־אָבִ֨יךְ וְאֶת־אִמֵּ֜ךְ וְאֶת־אַחַ֗יִךְ וְאֵת֙ כׇּל־בֵּ֣ית אָבִ֔יךְ תַּאַסְפִ֥י אֵלַ֖יִךְ הַבָּֽיְתָה׃ וְהָיָ֡ה כֹּ֣ל אֲשֶׁר־יֵצֵא֩ מִדַּלְתֵ֨י בֵיתֵ֧ךְ ׀ הַח֛וּצָה דָּמ֥וֹ בְרֹאשׁ֖וֹ וַאֲנַ֣חְנוּ נְקִיִּ֑ם וְ֠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר יִֽהְיֶ֤ה אִתָּךְ֙ בַּבַּ֔יִת דָּמ֣וֹ בְרֹאשֵׁ֔נוּ אִם־יָ֖ד תִּֽהְיֶה־בּֽוֹ׃ וְאִם־תַּגִּ֖ידִי אֶת־דְּבָרֵ֣נוּ זֶ֑ה וְהָיִ֣ינוּ נְקִיִּ֔ם מִשְּׁבֻעָתֵ֖ךְ אֲשֶׁ֥ר הִשְׁבַּעְתָּֽנוּ׃ וַתֹּ֙אמֶר֙ כְּדִבְרֵיכֶ֣ם כֶּן־ה֔וּא וַֽתְּשַׁלְּחֵ֖ם וַיֵּלֵ֑כוּ וַתִּקְשֹׁ֛ר אֶת־תִּקְוַ֥ת הַשָּׁנִ֖י בַּחַלּֽוֹן׃ וַיֵּֽלְכוּ֙ וַיָּבֹ֣אוּ הָהָ֔רָה וַיֵּ֤שְׁבוּ שָׁם֙ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים עַד־שָׁ֖בוּ הָרֹֽדְפִ֑ים וַיְבַקְשׁ֧וּ הָרֹדְפִ֛ים בְּכׇל־הַדֶּ֖רֶךְ וְלֹ֥א מָצָֽאוּ׃ וַיָּשֻׁ֜בוּ שְׁנֵ֤י הָֽאֲנָשִׁים֙ וַיֵּרְד֣וּ מֵֽהָהָ֔ר וַיַּֽעַבְרוּ֙ וַיָּבֹ֔אוּ אֶל־יְהוֹשֻׁ֖עַ בִּן־נ֑וּן וַ֨יְסַפְּרוּ־ל֔וֹ אֵ֥ת כׇּל־הַמֹּצְא֖וֹת אוֹתָֽם׃
Joshua son of Nun secretly sent two spies from Shittim, saying, “Go, reconnoiter the region of Jericho.” So they set out, and they came to the house of a harlot named Rahab and lodged there. The king of Jericho was told, “Some men have come here tonight, Israelites, to spy out the country.” The king of Jericho thereupon sent orders to Rahab: “Produce the men who came to you and entered your house, for they have come to spy out the whole country.” The woman, however, had taken the two men and hidden them. “It is true,” she said, “the men did come to me, but I didn’t know where they were from. And at dark, when the gate was about to be closed, the men left; and I don’t know where the men went. Quick, go after them, for you can overtake them.”— Now she had taken them up to the roof and hidden them under some stalks of flax which she had lying on the roof.— So the men pursued them in the direction of the Jordan down to the fords; and no sooner had the pursuers gone out than the gate was shut behind them. The spies-a had not yet gone to sleep when she came up to them on the roof. She said to the men, “I know that the LORD has given the country to you, because dread of you has fallen upon us, and all the inhabitants of the land are quaking before you. For we have heard how the LORD dried up the waters of the Sea of Reeds for you when you left Egypt, and what you did to Sihon and Og, the two Amorite kings across the Jordan, whom you doomed. When we heard about it, we lost heart, and no man had any more spirit left because of you; for the LORD your God is the only God in heaven above and on earth below. Now, since I have shown loyalty to you, swear to me by the LORD that you in turn will show loyalty to my family. Provide me with a reliable sign that you will spare the lives of my father and mother, my brothers and sisters, and all who belong to them, and save us from death.” The men answered her, “Our persons are pledged for yours, even to death! If you do not disclose this mission of ours, we will show you true loyalty when the LORD gives us the land.” She let them down by a rope through the window—for her dwelling was at the outer side of the city wall and she lived in the actual wall. She said to them, “Make for the hills, so that the pursuers may not come upon you. Stay there in hiding three days, until the pursuers return; then go your way.” But the men warned her, “We will be released from this oath which you have made us take [unless,] when we invade the country, you tie this length of crimson cord to the window through which you let us down. Bring your father, your mother, your brothers, and all your family together in your house; and if anyone ventures outside the doors of your house, his blood will be on his head, and we shall be clear. But if a hand is laid on anyone who remains in the house with you, his blood shall be on our heads. And if you disclose this mission of ours, we shall likewise be released from the oath which you made us take.” She replied, “Let it be as you say.”She sent them on their way, and they left; and she tied the crimson cord to the window. They went straight to the hills and stayed there three days, until the pursuers turned back. And so the pursuers, searching all along the road, did not find them. Then the two men came down again from the hills and crossed over. They came to Joshua son of Nun and reported to him all that had happened to them.
וַֽיַּחֲרִ֙ימוּ֙ אֶת־כׇּל־אֲשֶׁ֣ר בָּעִ֔יר מֵאִישׁ֙ וְעַד־אִשָּׁ֔ה מִנַּ֖עַר וְעַד־זָקֵ֑ן וְעַ֨ד שׁ֥וֹר וָשֶׂ֛ה וַחֲמ֖וֹר לְפִי־חָֽרֶב׃ וְלִשְׁנַ֨יִם הָאֲנָשִׁ֜ים הַֽמְרַגְּלִ֤ים אֶת־הָאָ֙רֶץ֙ אָמַ֣ר יְהוֹשֻׁ֔עַ בֹּ֖אוּ בֵּית־הָאִשָּׁ֣ה הַזּוֹנָ֑ה וְהוֹצִ֨יאוּ מִשָּׁ֤ם אֶת־הָֽאִשָּׁה֙ וְאֶת־כׇּל־אֲשֶׁר־לָ֔הּ כַּאֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּעְתֶּ֖ם לָֽהּ׃ וַיָּבֹ֜אוּ הַנְּעָרִ֣ים הַֽמְרַגְּלִ֗ים וַיֹּצִ֡יאוּ אֶת־רָ֠חָ֠ב וְאֶת־אָבִ֨יהָ וְאֶת־אִמָּ֤הּ וְאֶת־אַחֶ֙יהָ֙ וְאֶת־כׇּל־אֲשֶׁר־לָ֔הּ וְאֵ֥ת כׇּל־מִשְׁפְּחוֹתֶ֖יהָ הוֹצִ֑יאוּ וַיַּ֨נִּיח֔וּם מִח֖וּץ לְמַחֲנֵ֥ה יִשְׂרָאֵֽל׃ וְהָעִ֛יר שָׂרְפ֥וּ בָאֵ֖שׁ וְכׇל־אֲשֶׁר־בָּ֑הּ רַ֣ק ׀ הַכֶּ֣סֶף וְהַזָּהָ֗ב וּכְלֵ֤י הַנְּחֹ֙שֶׁת֙ וְהַבַּרְזֶ֔ל נָתְנ֖וּ אוֹצַ֥ר בֵּית־יהוה׃ וְֽאֶת־רָחָ֣ב הַ֠זּוֹנָ֠ה וְאֶת־בֵּ֨ית אָבִ֤יהָ וְאֶת־כׇּל־אֲשֶׁר־לָהּ֙ הֶחֱיָ֣ה יְהוֹשֻׁ֔עַ וַתֵּ֙שֶׁב֙ בְּקֶ֣רֶב יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֤י הֶחְבִּ֙יאָה֙ אֶת־הַמַּלְאָכִ֔ים אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח יְהוֹשֻׁ֖עַ לְרַגֵּ֥ל אֶת־יְרִיחֽוֹ׃ {פ}
They exterminated everything in the city with the sword: man and woman, young and old, ox and sheep and ass. But Joshua bade the two men who had spied out the land, “Go into the harlot’s house and bring out the woman and all that belong to her, as you swore to her.” So the young spies went in and brought out Rahab, her father and her mother, her brothers and all that belonged to her—they brought out her whole family and left them outside the camp of Israel. They burned down the city and everything in it. But the silver and gold and the objects of copper and iron were deposited in the treasury of the House of the LORD. Only Rahab the harlot and her father’s family were spared by Joshua, along with all that belonged to her, and she dwelt among the Israelites—as is still the case. For she had hidden the messengers that Joshua sent to spy out Jericho.
במדרש
ומה אלו, שקירבו את עצמם – כך קירבם המקום; ישראל שעושים את התורה – על אחת כמה וכמה! וכן אתה מוצא ברחב הזונה: מהו אומר (דברי הימים א ד) "ומשפחת בית עבודת הבוץ לבית אשבוע" – עבודת הבוץ – שהטמינה את המרגלים. עבודת הבוץ – שנשבעו לה המרגלים. ר' אליעזר אומר: זו רחב הזונה, שהיתה עסוקה באכסנאי. שמונה כהנים ושמונה נביאים עמדו מרחב הזונה, ואלו הם: ירמיהו חלקיהו ושריה ומחסיה וברוך ונריה וחנמאל ושלום. רבי יהודה אומר: אף חולדה הנביאה היתה מבני בניה של רחב הזונה, שנא' (מלכים ב כב) "וילך חלקיהו הכהן ואחיקם בן עכבור ושפן ועשייה, ואומר (יהושע ב) "הנה אנחנו באים בארץ, את תקות חוט השני הזה תקשרי". והרי דברים ק"ו: ומה מי שהיתה מעם שנאמר בו (דברים כ) "לא תחיה כל נשמה", על שקירבה עצמה – כך קירבה המקום; ישראל שעושים את התורה – על אחת כמה וכמה!
If those, who drew near (to Israel), were thus drawn near by the L-rd, then Israelites who do the will of the L-rd, how much more so (will He draw them near!) And thus do you find with Rachav Hazonah. What is written (of her)? (I Chronicles 4:21) "And the families of the house of the linen work, of the house of Ashbea": "the families" — Rachav Hazonah ("the feeder"), who kept an inn to feed her family. "the linen work" — She hid the spies among the linens. "the house of Ashbea" — The spies swore ("nisb'u") to her (to spare her family). Eight prophets, issued from Rachav Hazonah: Yirmiyahu, Chilkiyahu, Serayah, Machseyah, Baruch, Neriah, Chanamel, and Shalom. R. Yehudah says: Chuldah the prophetess was also of the descendants of Rachav Hazonah, as it is written (II Kings 22:14) "And Chilkiyahu the Cohein and Achikam and Achbor and Shafan and Asayah went to Chuldah the prophetess, the wife of Shalom the son of Tikvah, etc." And it is written (Joshua 2:18) "behold, when we (the spies) come to the land, you (Rachav) shall bind this line (tikvah) of scarlet thread, etc." Now does this not follow a fortiori, viz.: If she, who came from a people of whom it is written (Devarim 20:16) "You shall not spare any soul," because she drew near (to Israel), was thus drawn near by the L-rd, then Israelites, who do the will of the L-rd, how much more so (will He draw them near!)
אָמַר רַב נַחְמָן: חוּלְדָּה מִבְּנֵי בָנָיו שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ הָיְתָה — כְּתִיב הָכָא: ״בֶּן חַרְחַס״, וּכְתִיב הָתָם: ״בְּתִמְנַת חֶרֶס״.
Furthermore, Rav Naḥman said: Huldah was a descendant of Joshua. An allusion to this is written here: “Huldah the prophetess, the wife of Shallum, the son of Tikvah, the son of Harhas [ḥarḥas]” (II Kings 22:14), and it says elsewhere with regard to Joshua: “And they buried him in the border of his inheritance in Timnath-heres [ḥeres]” (Judges 2:9), therefore intimating that there is a certain connection between them.
אֵיתִיבֵיהּ רַב עֵינָא סָבָא לְרַב נַחְמָן: שְׁמוֹנָה נְבִיאִים וְהֵם כֹּהֲנִים יָצְאוּ מֵרָחָב הַזּוֹנָה, וְאֵלּוּ הֵן: נֵרִיָּה, בָּרוּךְ, וּשְׂרָיָה, מַחְסֵיָה, יִרְמְיָה, חִלְקִיָּה, חֲנַמְאֵל, וְשַׁלּוּם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף חוּלְדָּה הַנְּבִיאָה מִבְּנֵי בָנֶיהָ שֶׁל רָחָב הַזּוֹנָה הָיְתָה. כְּתִיב הָכָא: ״בֶּן תִּקְוָה״, וּכְתִיב הָתָם: ״אֶת תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי״.
Rav Eina the Elder raised an objection from a baraita to Rav Naḥman’s teaching. The baraita indicates that Huldah was in fact a descendant of Rahab, and seemingly not of Joshua: Eight prophets, who were also priests, descended from Rahab the prostitute, and they are: Neriah; his son Baruch; Seraiah; Mahseiah; Jeremiah; his father, Hilkiah; Jeremiah’s cousin Hanamel; and Hanamel’s father, Shallum. Rabbi Yehuda said: So too, Huldah the prophetess was a descendant of Rahab the prostitute, as it is written here with regard to Huldah: “The son of Tikvah,” and it is written elsewhere in reference to Rahab’s escape from the destruction of Jericho: “This cord of [tikvat] scarlet thread” (Joshua 2:18).
אֲמַר לֵיהּ: עֵינָא סָבָא, וְאָמְרִי לַהּ: פַּתְיָא אוּכָּמָא, מִינִּי וּמִינָּךְ תִּסְתַּיֵּים שְׁמַעְתָּא: דְּאִיגַּיַּירָא וְנַסְבַהּ יְהוֹשֻׁעַ. וּמִי הֲווֹ לֵיהּ זַרְעָא לִיהוֹשֻׁעַ? וְהָכְתִיב: ״נוֹן בְּנוֹ יְהוֹשֻׁעַ בְּנוֹ״! בְּנֵי לָא הֲווֹ לֵיהּ, בְּנָתָא הֲווֹ לֵיהּ.
Rav Naḥman responded to Eina the Elder and said to him: Eina the Elder, and some say that he said to him: Blackened pot, i.e., my colleague in Torah, who has toiled and blackened his face in Torah study, from me and from you the matter may be concluded, i.e., the explanation lies in a combination of our two statements. For Rahab converted and married Joshua, and therefore Huldah descended from both Joshua and Rahab. The Gemara raises a difficulty: But did Joshua have any descendants? But isn’t it written in the genealogical list of the tribe of Ephraim: “Nun his son, Joshua his son” (I Chronicles 7:27)? The listing does not continue any further, implying that Joshua had no sons. The Gemara answers: Indeed, he did not have sons, but he did have daughters.
דִּכְתִיב וַיַּסֵּ֧ב חִזְקִיָּ֛הוּ פָּנָי֖ו אֶל־הַקִּ֑יר וַיִּתְפַּלֵּל֭ אֶל־יְי. לְאֵי זֶה קִיר נָשָׂא עֵינָיו. רִבִּי יְהוֹשֻׂעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. לְקִירָהּ שֶׁלְּרָחָב נָשָׂא עֵינָיו. כִּ֤י בֵיתָהּ֙ בְּקִ֣יר הַֽחוֹמָ֔ה וּבַֽחוֹמָה֭ הִ֥יא יוֹשָֽׁבֶת: אָמַר לְפָנָיו. רִבּוֹן כָּל־הָעוֹלָמִים. רָחָב שְׁתֵּי נְפָשׁוֹת הִצִּילָה לָךְ. רְאֵה כַּמָּה נְפָשׁוֹת הִצַּלְתָּ לָהּ. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַיָּבוֹאוּ הַנְּעָרִ֣ים הַֽמְרַגְּלִ֗ים וַיּוֹצִיאוּ אֶת־רָ֠חָב וְאֶת בֵּית אָבִ֨יהָ וְאֶת־אִמָּ֤הּ וְאֶת־אַחֶ֨יהָ֙ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לָ֔הּ וְאֵ֥ת כָּל־מִשְׁפְּחוֹתֶי֭הָ הוֹצִיא וַיַּ֙נִּיח֔וּם מִח֖וּץ לְמַֽחֲנֵ֥ה יִשְׂרָאֵֽל. תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי. אֲפִילוּ הָֽיְתָה בְמִשְׁפְּחוֹתֶיהָ מָאתַיִם אֲנָשִׁים וְהָֽלְכוּ וְנִדְבְּקוּ בְּמָאתַיִם מִשְׁפָּחוֹת כּוּלְּהֶן הָיוּ נִיצָּלִין בִּזְכותָהּ. אֲבוֹתַיי שֶׁקִּרְבוּ לָךְ כָּל־הַגֵּרִים הַלָּלוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁתִּתֵּן לִי אֶת נַפְשִׁי.
Hezekiah turned his face to the wall. Which wall did he lift his eyes to? Rebbi Joshua ben Levi said, he lifted his eyes to Raḥab’s wall, for her house was on the wall of the fortification; she lived on the wall. He said before Him: Master of all worlds, Raḥab saved two souls for You, and see how many souls You saved for her. That is what is written: The youths, the spies, came and led out Raḥab, and her father’s house, and her mother, and her brothers, and all of hers, and all her families they brought out and left them outside of Israel’s camp. Rebbi Simeon ben Ioḥai stated, even if her family was 200 persons strong and they furthermore were related to other families, all of whom were saved by her merit. My forefathers who brought to You all these proselytes so much more that You should spare my life.
רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וְרַבִּי חָמָא אֲבוּי דְּרַבִּי הוֹשֵׁעַ בְּשֵׁם רַבִּי לֹא נִתַּן דִּבְרֵי הַיָּמִים אֶלָּא לְהִדָּרֵשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים א ד, כא): בְּנֵי שֵׁלָה בֶן יְהוּדָה עֵר אֲבִי לֵכָה, אַב בֵּית דִּין שֶׁל לֵכָה. וְלַעְדָּה אֲבִי מָרֵשָׁה, אַב בֵּית דִּין שֶׁל מָרֵשָׁה. וּמִשְׁפְּחוֹת בֵּית עֲבֹדַת הַבֻּץ, זוֹ רָחָב הַזּוֹנָה שֶׁהִטְמִינָה הַמְרַגְּלִים בַּבּוּץ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יהושע ב, ו): וַתִּטְמְנֵם בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן בְּבוּסְמִין הָיְתָה עִסְקָהּ. לְבֵית אַשְׁבֵּעַ, שֶׁנִּשְׁבְּעוּ לָהּ הַמְּרַגְּלִים, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ב, יב): וְעַתָּה הִשָּׁבְעוּ נָא לִי בַּיהוה. (דברי הימים א ד, כב): וְיוֹקִים, שֶׁקִּיְּמוּ לָהּ הַשְּׁבוּעָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יהושע ו, כג): וַיָּבֹאוּ הַנְּעָרִים הַמְרַגְּלִים, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר וְאֵת כָּל מִשְׁפְּחוֹתֶיהָ הוֹצִיאוּ, תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי שֶׁאֲפִלּוּ הָיְתָה מִשְׁפַּחְתָּהּ מָאתַיִם אֲנָשִׁים וְהָלְכוּ וְנִדְבְּקוּ בְּמָאתַיִם מִשְׁפָּחוֹת אֲחֵרוֹת, כֻּלָּן נִצּוֹלוֹת בִּזְכוּתָהּ. וְאֵת כָּל מִשְׁפַּחְתָּהּ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא וְאֵת כָּל מִשְׁפְּחוֹתֶיהָ. וְאַנְשֵׁי כֹזֵבָה, שֶׁכִּזְּבָה בְּמֶלֶךְ יְרִיחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ב, ד): וַתֹּאמֶר כֵּן בָּאוּ אֵלַי הָאֲנָשִׁים וגו'. וְיוֹאָשׁ, שֶׁנִּתְיָאֲשָׁהּ מִן הַחַיִּים. וְשָׂרָף, שֶׁתִּקְנָה עַצְמָהּ לִשְׂרוּפִין. אֲשֶׁר בָּעֲלוּ לְמוֹאָב, שֶׁבָּאתָה וְנִדְבְּקָה בְּיִשְׂרָאֵל וְעָלוּ מַעֲשֶׂיהָ לְאָבִיהָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם. וְיָשֻׁבִי לָחֶם, שֶׁנִּדְבְּקָה בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה שֶׁכָּתוּב בָּהּ (משלי ט, ה): לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי. וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים, רַבִּי אַיְּבוּ וְרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אוֹמְרִים דְּבָרִים הַלָּלוּ סְתוּמִין כָּאן וּמְפֹרָשִׁין בְּמָקוֹם אַחֵר. (דברי הימים א ד, כג): הֵמָּה הַיּוֹצְרִים, אֵלּוּ הַמְּרַגְּלִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יהושע ב, א): וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים וגו', רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה חַד אָמַר כְּלֵי נַגָּרוּת הָיָה בְּיָדָם, מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לֵאמֹר, רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר כְּלֵי קַדָּרוּת הָיָה בְּיָדָם, מְקַדְּרִין חֶרֶשׂ לֵאמֹר. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי חֶרֶשׁ כְּמַשְׁמָעוֹ, אָמַר לָהֶם עֲשׂוּ עַצְמְכֶם חֵרְשִׁין וְאַתֶּם עוֹמְדִים עַל רָזֵיהֶם. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִתּוֹךְ שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים עַצְמְכֶם חֵרְשִׁים אַתֶּם עוֹמְדִין עַל אָפְנָיִם שֶׁלָּהֶם. וְישְׁבֵי נְטָעִים שֶׁהָיוּ בְּקִיאִין בִּנְטִיעָה, עַל שֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יג, כג): וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה. וּגְדֵרָה, שֶׁהִטְמִינָה אוֹתָן אַחֲרֵי הַגָּדֵר, שֶׁנֶּאֱמַר וַתֹּאמֶר לָהֶם הָהָרָה לֵּכוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁשָּׁרְתָה עָלֶיהָ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ עַד שֶׁלֹא נִכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ, וְכִי מֵהֵיכָן הָיְתָה יוֹדַעַת שֶׁחוֹזְרִין לִשְׁלשֶׁת יָמִים, מִכָּן שֶׁשָּׁרְתָה עָלֶיהָ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. עִם הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתוֹ יָשְׁבוּ שָׁם, מִכָּאן אָמְרוּ עֲשָׂרָה כֹּהֲנִים נְבִיאִים עָמְדוּ מֵרָחָב הַזּוֹנָה: יִרְמְיָה, חִלְקִיָּה, שְׂרָיָה, מַחְסֵיָה, חֲנַמְאֵל, שַׁלּוּם, בָּרוּךְ, נֵרִיָה, יְחֶזְקֵאל, בּוּזִי. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה מִבְּנֵי בָנֶיהָ שֶׁל רָחָב הַזּוֹנָה הָיְתָה.
Rabbi Simon in the name of Rabbi Yehoshua ben Levi and Rabbi Ḥama, father of Rabbi Hosea in the name of Rabbi: Chronicles was given only to be expounded. that is what is written: “The sons of Shela, son of Judah: Er, father of [avi] Lekha” (I Chronicles 4:21) – the President of the Court [Av Beit Din] of Lekha. “And Lada, father of [avi] Maresha” (I Chronicles 4:21) – the President of the Court [Av Beit Din] of Maresha. “And the families of the house of those who wrought fine linen” (I Chronicles 4:21) – this is Raḥav the prostitute, who concealed the spies in flax; that is what is written: “She hid them in stalks of flax” (Joshua 2:6). Rabbi Yehuda ben Rabbi Simon said: Her occupation was with perfumes. “To the house of Ashbea” (I Chronicles 4:21), as the spies took an oath [nishbe’u] to her, as it is stated: “Now, please, take an oath to me by the Lord” (Joshua 2:12). “And Yokim” (I Chronicles 4:22), as they fulfilled [shekiyemu] the oath to her; that is what is written: “The young spies came, [and took out Rahab…and they took out all her families…]” (Joshua 6:23). Why does the verse state: “And they took out all her families”? Rabbi Shimon ben Yoḥai taught: Even if her family consisted of two hundred people, and they went and joined two hundred other families, they would all be rescued, thanks to her. All her family is not stated, but rather “all her families.” “And the people of Kozeva” (I Chronicles 4:22), as she deceived [kizva] the king of Jericho, as it is stated: “She said: Yes, the men came to me…” (Joshua 2:4). “And Yoash” (I Chronicles 4:22), because she despaired [nitya’asha] of life. “And Saraf” (I Chronicles 4:22), as she prepared herself to be burned [lisrufin]. “Who had dominion over Moav [ba’alu leMoav]” (I Chronicles 4:22), she came [ba’a] and cleaved to Israel, and her actions arose [alu] to her Father [le’aviha] in Heaven. “And Yashuvi Laḥem ” (I Chronicles 4:22), she cleaved to Israel, who received the Torah in which it is written: “Come eat of my bread [laḥmi]” (Proverbs 9:5). “And the matters are ancient” (I Chronicles 4:22) – Rabbi Aivu and Rabbi Yehuda ben Rabbi Simon say: These matters are vague here, but explicit elsewhere.“They are the potters” (I Chronicles 4:23) – these are the spies; that is what is written: “Joshua bin Nun sent from Shittim [two men, spies, secretly [ḥeresh], saying…]” (Joshua 2:1). Rabbi Yehuda and Rabbi Neḥemya, one said: They had carpenter’s tools in their hands; spies, carpenters [ḥarash], saying...” Rabbi Neḥemya says: Earthenware vessels were in their hands, “crafting earthenware [ḥeres], saying. Rabbi Shimon ben Yoḥai taught: Ḥeresh, in its plain sense [of one who is deaf and mute]; he said to them: Conduct yourselves like deaf mutes and you will ascertain their secrets. Rabbi Shimon ben Elazar says: By conducting yourself like deaf mutes you will ascertain their conduct.“And the dwellers among the plants” (I Chronicles 4:23), as they were experts in planting, on the basis of what is said: “They cut a vine branch from there” (Numbers 13:23). “And a fence” (I Chronicles 4:23), as she [Raḥav] concealed them behind the fence, as it is stated: “She said to them: Go to the mountain” (Joshua 2:16). Some say that the Divine Spirit rested upon her before Israel entered the Land. How did she know that they would return in three days? From here [it may be derived that] the Divine Spirit rested upon her. “They dwelt there with the king in his service” (I Chronicles 4:23) – from here they said: Ten priests, prophets, emerged from Raḥav the prostitute: Jeremiah, Ḥilkiya, Seraya, Maḥseya, Ḥanamel; Shalum, Barukh, Neriya, Ezekiel, Buzi. Some say: Ḥulda the prophetess, too, was among the descendants of Raḥav the prostitute.
ועתה השבעו לי באלהים (יהושע ב, יב). כתיב ולא היית כזונה לקלס וגו' אמר רבי שמעון את מוצא כל מה שכתב בישראל לגנאי כתב ברחב לשבח. ברחב כתיב השבעו לי באלהים ובישראל כתיב אכן לשקר נשבעו. ברחב כתיב והחייתם את אבי ואת אמי ובישראל כתיב אב אם הקלו בך. ברחב כתיב והיא העלתם הגגה ובישראל כתיב ואת המשתחוים על הגגות, ברחב כתיב ותטמנם בפשתי העץ ובישראל כתיב אומרים לעץ אבי אתה. ברחב כתיב ההרה לכו ובישראל כתיב על ראשי ההרים יזבחו. ברחב כתיב ונתתם לי אות אמת ובישראל כתיב ואמת לא ידברו, הוי כל מה שכתב בישראל לגנאי כתב ברחב לשבח:
אָמַר רַבִּי יִצְחָק: כׇּל הָאוֹמֵר ״רָחָב״ ״רָחָב״ מִיָּד נִקְרֵי. אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן: אֲנָא אָמֵינָא וְלָא אִיכְפַּת לִי! אֲמַר לֵיהּ: כִּי קָאָמֵינָא, בְּיוֹדְעָהּ וּבְמַכִּירָהּ.
Rabbi Yitzḥak said: Anyone who says: Rahab Rahab, immediately experiences a seminal emission, due to the arousal of desire caused by Rahab’s great beauty. Rav Naḥman said to him: I say Rahab and it does not affect me. Rabbi Yitzḥak said to Rav Naḥman: When I said this I was specifically referring to a man who knew her and to one who recognized her. With regard to anyone who had met Rahab in person, the mere mention of her name would arouse his lust.
מפרשי המקרא
אִשָּׁה זוֹנָה תִּירְגֵּם יְהוֹנָתָן: פּוּנְדְּקִיתָא, מוֹכֶרֶת מִינֵי מְזוֹנוֹת.
A lady innkeeper. According to Targum Yonasson, an innkeeper who sold various kinds of foodstuff.
זונה. כמשמעה או מוכרת מזון כמו שתרגם יונתן פונדקיתא והוא בשקל טובה והאמת דעת יונתן זונה ממש כי כן דרכו במקומות לתרגם זונה פונדקית וכן שתים נשים זונות פונדקן ואף על פי שתרגם מקצתן נפקת ברא ודעתו לפי שהזונה כפונדקיתא שמפקרת עצמה לכל:
Zonah literal, or a seller of baked goods, like the Targum Yonatan has it, seller of baked goods [pundekita], and this is with a good weight. And the true opinion of Yonatan was an actual zonah, since such was the way in places, to translate zonah as seller of baked goods. And so "two women who were prostitutes [zonot]" (I Kings 3:16), [is translated in Targum Jonathan as] sellers of baked goods [pundekan]. And this even though a few of the translations are according to the opinion of Bara, and his opinion was that a zonah is like a seller of baked goods in that she sells herself to all.
וילכו ויבואו בית אשה זונה וגו', ויאמר למלך יריחו וגו', וישלח מלך יריחו וגו'. תרגם יונתן זונה פונדקיתא, והמפרשים פירשו שהוא כמשמעו. ואחשוב אני שגם יונתן ב"ע לא יכחיש פירוש המפרשים, לפי שכל אשה פונדקיתא, מפני רוב האנשים המתעסקים עמה בבית מזה אחד ומזה אחד, יתחייב שתהיה זונה, כי אחד מהם יכבשה, והיא גם היא תטה אחריו, וגם כי רוב הנשים הבאות באומנות הזה היו זונות קודם לזה, וזכר הכתוב שגם המרגלים האלה פשעו בדבר, כי לא היה להם להכנס בבית, כי אם בשדה או ברחוב העיר, וכאשר נטו ללון באכסניא מיד הרגישו בהם ונמלטו בחמלת ה', וזהו אמרו, לכו וראו את הארץ ואת יריחו, שצום לבד על ראיית הארץ, והמה לא עשו כן, אבל וילכו ויבאו בית אשה זונה וישכבו שמה, ומזה נמשך שנאמר למלך יריחו וגו', (ג) והרגיש בדבר ושלח לרחב לומר לה, הוציאי האנשים הבאים אליך אשר באו לביתך כי לחפור את כל הארץ באו, ר"ל ששלוחי המלך אמרו אליה הוציאי האנשים הבאים לכאן, אם שבאו לזנות עמך ואם שבאו לפונדקיתא ולאכסניא, באיזה אופן שבאו הוציאי אותם, וזהו אמרו, הבאים אליך שהוא לזנות, אשר באו לביתך שהוא לבקש אכסניא, ואמרו כי לחפור את כל הארץ באו, ר"ל אל תחשוב שבאו לזנות עמך או לבקש אכסניא כמו שאמרו, לשבעבור זה תאמר, איך אתנם ואמגנם כי על כן באו בצל קורתי? אבל הוציאי האנשים החוצה, כי הם לא באו כי אם לחפור את כל הארץ, ולזה לא תרחם עליהם, שהמה מבקשים את נפשך לקחתה ונפש כל אנשי העיר:
מקורות מקבילים
וְיָדַעְתָּ֣ הַיּ֗וֹם וַהֲשֵׁבֹתָ֮ אֶל־לְבָבֶךָ֒ כִּ֤י יְהוָה֙ ה֣וּא הָֽאֱלֹהִ֔ים בַּשָּׁמַ֣יִם מִמַּ֔עַל וְעַל־הָאָ֖רֶץ מִתָּ֑חַת אֵ֖ין עֽוֹד׃
Know therefore this day and keep in mind that יהוה alone is God in heaven above and on earth below; there is no other.
כְּח֤וּט הַשָּׁנִי֙ שִׂפְתֹתַ֔יִךְ וּמִדְבָּרֵ֖יךְ נָאוֶ֑ה כְּפֶ֤לַח הָֽרִמּוֹן֙ רַקָּתֵ֔ךְ מִבַּ֖עַד לְצַמָּתֵֽךְ׃
Your lips are like a crimson thread,Your mouth is lovely.Your brow behind your veil[Gleams] like a pomegranate split open.
קָשַׁר לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית בְּרֹאשׁ שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ וְהֶעֱמִידוֹ כְנֶגֶד בֵּית שִׁלּוּחוֹ, וְלַנִּשְׁחָט כְּנֶגֶד בֵּית שְׁחִיטָתוֹ. בָּא לוֹ אֵצֶל פָּרוֹ שְׁנִיָּה, וְסוֹמֵךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו וּמִתְוַדֶּה.
The High Priest tied a strip of crimson wool upon the head of the scapegoat and positioned the goat opposite the place from which it was dispatched, i.e., near the gate through which it was taken; and the same was done to the goat that was to be slaughtered, opposite the place of its slaughter. He comes and stands next to his bull a second time, and places his two hands upon it, and confesses.
וַתֹּ֧רֶד מִיכַ֛ל אֶת־דָּוִ֖ד בְּעַ֣ד הַחַלּ֑וֹן וַיֵּ֥לֶךְ וַיִּבְרַ֖ח וַיִּמָּלֵֽט׃
Michal let David down from the window and he escaped and fled.
לְכוּ־נָ֛א וְנִוָּכְחָ֖ה יֹאמַ֣ר יְהֹוָ֑ה אִם־יִהְי֨וּ חֲטָאֵיכֶ֤ם כַּשָּׁנִים֙ כַּשֶּׁ֣לֶג יַלְבִּ֔ינוּ אִם־יַאְדִּ֥ימוּ כַתּוֹלָ֖ע כַּצֶּ֥מֶר יִֽהְיֽוּ׃
“Come, let us reach an understanding,-e—says the LORD.Be your sins like crimson,They can turn snow-white;Be they red as dyed wool,They can become like fleece.”