ספורט -
פרק א - התקופה המקראית (1200-586 לפנה"ס)
בתקופה המקראית הפעילות הגופנית הייתה חלק משגרת חייו של האדם. כל פעולה דרשה מאמץ פיזי. שאיבת מים מן הבאר, עבודות יומיום לצרכי קיום או פרנסה דרשו מאמץ רב. לכן סביר שספורט מיועד למטרות פיתוח הכושר הגופני, אורח חיים בריא או למטרות הנאה. יחד עם זאת, כן יש לנו עדויות על פעילות גופנית למטרות אימון למלחמה, יציאה לטבע למטרת טיול (לשוח בשדה).
על פי יחיעם שורק, במזרח הקדום בו חיו בני-ישראל לא הייתה לתרבות הגופנית חשיבות ערכית כי אם פונקציונאלית. יכולת גופנית גבוהה הייתה חלק מחיייו של האדם לשרוד להילחם ולקיים פולחן דתי. הפעילות הגופנית-הספורטיבית לא היתה אלא סובלימציה (עידון) להישרדות ולשימוש בכלי נשק, ובהפוך-על-הפוך: הספורט משחרר מחד אגרסיות, אך מאידך הוא טעון אגרסיות ואף מהווה מין מקפיץ אגרסיות אובססיבי.
בעולם המקראי לא סגדו לכוח הגופני ולא ראו בטיפוח הגוף חלק מהשקפת עולם סדורה או יעד אסתטי. גוף חזק היה אמצעי, ואדם חזק ובעל מיומנות גופנית זכה להערכה. יעקב קיבל את השם ישראל לאחר שהוכיח את כוחו במאבק עם האלוהים ועם אנשים, כפי המסופר בספר בראשית פרק ל''ב.
הנה למדנו בעזרת רשי על מקור ענף הספורט היאבקות. בימי המקרא, אנשים היו נאבקים אחד בשני ומעלים עפר ואבק. ודרך כך השורש א.ב.ק התחבר לענף הספורט היאבקות
הזיקה בין יהדות ציונות ותרבות הגוף – מבט היסטורי
העימות בתקופה ההלניסטית תקופת המקרא.
בראשית ל"ב 25-29 (והוכיח יכולות פיסיות מרשימות בהרמת אבנים כבדות ( בראשית כ"ט 10 ,ל"א 45 (השופט שמשון נערץ בגלל כוחו הרב (שופטים, י"ג - ט"ז) ודוד מבהיר כי ביכולתו להלחם בדובים ואריות (שמ"א, י"ז 34-35 .(חלק מגיבורי המקרא מוכיחים מיומנויות ריצה מרשימות: כמו איש בנימין מאפק (שמ"א, ד' 12-18 ,(מבשרי בשורת מות אבשלום לדוד (שמ"ב, י"ח 19-32 ;(ואליהו שרץ לפני מרכבתו של אחאב ( מל"א י"ח 46 .(הפולחן היה מלווה בריקוד וטקסים, שהצריכו תנועות גופניות רבות ומגוונות כשדוגמה לכך היא ההתגודדות והפסיחה של כהני הבעל על הר הכרמל (מל"א י"ח 26-28 .( עדויות רבות מצביעות כי המאפיינים הכורכים את תרבות הגוף לתרבות הפנאי רווחו כבר בתקופות קדומות - אך המשחקים השונים שהיו נהוגים נשאו אופי בידורי אפיינו בעיקר את המעמדות העליונים ולא היוו השתקפות של מערכת פילוסופית-ערכית .