משנטל הארון, אבן היתה שם מימות נביאים ראשונים, ושתיה היתה נקראת, גבוהה מן הארץ שלש אצבעות, ועליה היה נותן.
Once the ark was taken away there was a stone there from the days of the first prophets, and it was called foundation, elevated three fingers above the ground. Upon it he (the High Priest) would place it (the incense.)
אבן היתה [מימות הנביאים] הראשונים ושתייה היתה נקראת גבוהה מן הארץ ג' אצבעות שמתחלה היה [עליה ארון] נתון משניטל הארון מעליה היו [מקטירין] קטורת שלפני ולפנים רבי יוסי אומר ממנה [נשתת] העולם שנאמר (תהילים נ) מציון מכלל יופי אלהים הופיע.
There was a stone there from the days of the first prophets, and it was called foundation, elevated three fingers above the ground. In the beginning the ark was placed on it. Once the ark was taken away they would burn the incense which was offered in the inner chamber upon it. R’ Yose said that from it the world was founded as it says, “From Tzion, the perfection of beauty…appeared.” (Tehillim 50:2)
ושתיה היתה נקראת תנא שממנה הושתת העולם תנן כמאן דאמר מציון נברא העולם דתניא רבי אליעזר אומר עולם מאמצעיתו נברא שנאמר (איוב לח, לח) בצקת עפר למוצק ורגבים ידובקו רבי יהושע אומר עולם מן הצדדין נברא שנאמר (איוב לז, ו) כי לשלג יאמר הוי ארץ וגשם מטר וגשם מטרות עוזו רבי יצחק (נפחא) אמר אבן ירה הקב"ה בים ממנו נשתת העולם שנאמר (איוב לח, ו) על מה אדניה הטבעו או מי ירה אבן פנתה וחכמים אומרים מציון נברא שנאמר (תהלים נ, א) מזמור לאסף אל אלהים ה' ואומר מציון מכלל יופי ממנו מוכלל יפיו של עולם
‘and it was called foundation.’ He taught: Because from it the world was founded. We have learned according to the one who says that the world was created from Tzion. For it is taught, R’ Eliezer says: the world was created from its middle as it says, “When the dust was poured into a mass and the clods cleaved together.” (Iyov 38:38) R’ Yehoshua says: the world was created from the sides as it says, “For He says to the snow, 'Be upon the earth'; likewise to the shower of rain and to the showers of His mighty rain.” (Iyov 37:6) R’ Yitzchak (Nafcha) said: The Holy One cast a stone into the sea and from it the world was founded as it says, “On what were its sockets sunk, or who laid its cornerstone?” (Iyov 38:6) The Sages say: from Tzion it was created as it says, “A song of Asaph; God, God the Lord, spoke and called to the earth, from the rising of the sun until its setting.” (Tehillim 50:1) And it says, “From Zion, the perfection of beauty, God appeared” (Tehillim 50:2) - from it the beauty of the world was perfected.
כִּ֣י הַ֭שָּׁתוֹת יֵֽהָרֵס֑וּן צַ֝דִּ֗יק מַה־פָּעָֽל׃
When the foundations are destroyed, what hath the righteous wrought?
(ואומר) (תהלים יא, ג) כי השתות יהרסון צדיק מה פעל רב יהודה ורב עינא חד אמר אילו חזקיה וסיעתו נהרסים צדיק מה פעל וחד אמר אילו בית המקדש יהרס צדיק מה פעל ועולא אמר אילו מחשבותיו של אותו רשע אינן נהרסות צדיק מה פעל בשלמא למאן דאמר אילו מחשבותיו של אותו רשע היינו דכתיב כי השתות יהרסון ולמ"ד בית המקדש נמי דתנן אבן היתה שם מימות נביאים הראשונים ושתייה היתה נקראת אלא למ"ד חזקיה וסיעתו היכא אשכחן צדיקי דאיקרו שתות דכתיב (שמואל א ב, ח) כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל ואיבעית אימא מהכא (ישעיהו כח, כט) הפליא עצה הגדיל תושיה א"ר חנן למה נקרא שמה תושיה מפני שהיא מתשת כחו של אדם דבר אחר תושיה שניתנה בחשאי מפני השטן דבר אחר תושיה דברים של תוהו שהעולם משותת עליהם
“For when the foundations are destroyed…” Rav Yehudah and Rav Eina, one said ‘if Hezekiah and his supporters had been destroyed then what would the Righteous have accomplished?’ and one said ‘if the Holy Temple were destroyed, then what would the Righteous have accomplished?’ Ulah said ‘if the thoughts of that wicked man were not thwarted, then what would the righteous have accomplished? (Rashi: what would his award have been?) The verse makes sense according to the one who says it refers to the thoughts of the wicked one, that is why it says “for the foundations were destroyed.” So too according to the one who says it refers to the Holy Temple, as it is taught, there was a stone there from the time of the first prophets, and it was called shetiyah. But according to the one who says it refers to Hezekiah and his supporters, where do we find that righteous people are called foundation? It is written “For the pillars of the earth are the Lord's, and He placed the world upon them.” (Shmuel I 2:8) Or one can demonstrate it from here “He gave marvelous counsel, made great wisdom.” (Isaiah 28:29) ... R' Yochanan said, why is it (the Torah) called wisdom (toshia)? Because it wears out (mateshet) one’s strength. Another explanation: because it was given in secret due to the accuser. Another explanation: formless words, on which the world rests.
כי השתות יהרסון. רב יהודה ורב עינא חד אמר אילו חזקיהו וסיעתו נהרסין צדיק מה פעל, וחד אמר אילו בית המקדש יהררס צדיק מה פעל, עולא אמר אילו מחשבותיו של אותו רשע אינן נהרסות צדיק מה פעל, בשלמא למאן דאמר מחשבותיו של אותו רשע היינו דכתיב כי השתות יהרסון, ולמאן דאמר נמי בית המקדש דתנן אבן אחת היתה שם מימות הנביאים הראשונים ושתיה היתה נקראת, אלא למען דאמר חזקיה וסיעתו היכא אשכחנא צדיקי דאתקרו שתות, דכתיב כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל, ואיתימא מהכא הגדיל עצה הפליא תושיה, אמר רבי יוחנן למה נקרא שמה תושיה שמתשת כחו של אדם.
“For when the foundations were destroyed…” Rav Yehudah and Rav Eina, one said ‘if Hezekiah and his supporters had been destroyed then what would the Righteous have accomplished?’ and one said ‘if the Temple were destroyed, then what would the Righteous have accomplished?’ Ulah said ‘if the thoughts of that wicked man were not thwarted, then what would the righteous have accomplished? The verse makes sense according to the one who says it refers to the thoughts of the wicked one, that is why it says “for the foundations were destroyed.” So too according to the one who says it refers to the Holy Temple, as it is taught, there was a stone there from the time of the first prophets, and it was called shetiyah. But according to the one who says it refers to Hezekiah and his supporters, where do we find that righteous people are called foundation? It is written “For the pillars of the earth are the Lord's, and He placed the world upon them.” (Shmuel I 2:8) Or one can demonstrate it from here “He gave marvelous counsel, made great wisdom.” (Isaiah 28:29) Rebbe Yochanan said, why is it (the Torah) called wisdom (toshia)? Because it wears out (mateshet) one’s strength.
כי הנה הרשעים ידרכון קשת. ר' ברכיה בשם ר' אבא אמר זה שבנא ויואש. מה עשו כתבו אגרות ותחבוה בחץ ופשטוה (לנסחריב) [לסנחריב] בעד החלון וכתבו בה כל ישראל מבקשין להשלים לך וחזקיה וישעיה אינן מניחין לנו. לירות במו אופל. לשני ישרי לב לחזקיה וישעיה: כי השתות יהרסון צדיק מה פעל. אם הצדיקים שהשתיתו עולמך באו הרשעים ופיגרו אותם צדיק העולם מה פעולה הניחו לך בעולמך. אם אבן שתיה שממנה הושתת העולם עמדו רשעים ופיגרו אותה צדיק העולם מה הנייה יש לך בעולמך. מה אם השיתין שהם מגיעים עד התהום עמדו הרשעים ופיגרו אותם צדיק העולם מה פעולה פעלת לפועלי מצוות:
“For, behold, the wicked bend the bow…” (Tehillim 11:2) R’ Berachia said in the name of R’ Aba that this is referring to Shevna and Yoach who wrote a letter, fastened it to an arrow and shot it out through a window to Sancheriv. They wrote on it ‘Hezekiah and Isaiah will not allow us to make peace with you. “…that they may shoot in darkness at the upright in heart” (ibid.) at the two upright in heart, Hezekiah and Isaiah. “For when the foundations are destroyed; what has the righteous man done?” (Tehillim 11:3) If the wicked arose and destroyed the righteous who founded your world, as it is written “and the righteous is the base of the world,” (Mishle 10:25) Righteous of the World (the Holy One) – what work have they left for You in Your world? If the wicked arose and destroyed the foundation stone, from which the world was begun, You oh Righteous One of the world, what benefit is left for You in Your world or Your works? And if the wicked arose and destroyed the foundations which precede the deeps, Righteous one of the world – what work have You achieved?
מסכת שמחות ספר חיבוט הקבר פרק א הלכה א
ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה, ללמדך שכשברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, כילוד אשה בראו. מה ילוד אשה מתחיל מטבורו ומותח לכאן ולכאן לארבעת צדדיו, כך התחיל הקדוש ברוך הוא לברוא את העולם מאבן שתיה ומקדש הקדשים, וממנה הושתת העולם, ולכך נקראת אבן שתיה שממנה התחיל הקדוש ברוך הוא לברוא את עולמו. וברא בית המקדש למעלה בשמים, ובית המקדש למטה בארץ, זה לעומת זה, שנאמר תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך, אל תקרי מכון, אלא מכוון לשבתך זה כנגד זה. וכל זמן שהיו ירושלם ובית המקדש קיימים למטה, והיה כהן גדול מזרע אהרן עומד ומקריב קרבנות לפני הקדוש ברוך הוא, ומיכאל שר הגדול העומד על ישראל, היה ממונה ככהן גדול עומד ומקריב קרבנות למעלה לפני הקדוש ברוך הוא. ומיום שבטלו הקרבנות למטה, כביכול אין קרבנות למעלה, ועתיד הקדוש ברוך הוא להשיבן לישראל שנאמר לכן כה אמר ה' שבתי לירושלם ברחמים ביתי יבנה בה נאם ה' צבאות וקו ינטה על ירושלם.
Masechet Semachot The Book of Suffering in the Grave 1:1
“The Lord founded the earth with wisdom, established the heavens with discernment.” (Mishle 3:19) This comes to teach you that when the Holy One created His world, He created it like a newborn. Just as a fetus begins at the navel and stretches outward toward four sides, so the Holy One began the creation of the world from the Foundation Stone and the Holy of Holies and from it the world was founded. Therefore it is called the Foundation stone because from there the Holy One began to create His world. And He created a Holy Temple above in the heavens and a Holy Temple below on the earth aligned with one another, as it says “You shall bring them and plant them on the mount of Your heritage, place (machon) of Your dwelling…” (Shemot 15:17) Don’t read it as place (machon) but rather as aligned (m’kuvan) to your dwelling place. So long as Jerusalem and the Holy Temple were standing below, and the High Priest of the line of Aharon stood up and brought offerings before the Holy One, Micha’el the great ministering angel stood over Israel and was appointed like the High Priest to stand and bring offerings above before the Holy One. From the day that the offerings ceased below there were no offerings above, so to speak. In the future the Holy One will bring them back to Israel, as it is written “Therefore, so said the Lord: 'I have returned to Jerusalem with mercy; My house shall be built there,' says the Lord of Hosts. 'And a plumb line shall be stretched out over Jerusalem.' (Zechariah 1:16)
ויהי ביום כלות וגו' - הה"ד (שיר ג): אפריון עשה לו, זה העולם שהוא עשוי כמין כילה. המלך שלמה, זה הקדוש ברוך הוא ששם שלום בין אש למים, ופתכן זה בזה ועשה מהן רקיע, שנאמר (בראשית א): ויקרא אלהים לרקיע שמים, שהוא אש ומים. מעצי הלבנון, שנבנה ממקום בית המקדש. אמר רבי יוסי בר חלפתא: למה נקרא אבן שתיה? שממנה הושתת העולם. הה"ד (תהלים נ): מציון מכלל יופי אלהים הופיע. עמודיו עשה כסף, זה הרקיע, כמה דתימא (איוב כו): עמודי שמים ירופפו. ולמה קרי ליה כסף? שהוא מכסף, על כל מעשה בראשית. וכן הוא אומר (תהלים יט): השמים מספרים וגו'. רפידתו זהב, זו הארץ שהיא מעלה פירות הארץ ופירות האילן, שהן דומים לזהב. מה הזהב, יש בו מינין הרבה וגוונין הרבה, אף פירות הארץ מהן ירוקין ומהן אדומין. מרכבו ארגמן, זה השמש שהוא נתון למעלה, והוא רוכב במרכבה, ומאיר לעולם, כמה דתימא: והוא כחתן יוצא מחופתו וגו'. ומכח השמש, הגשמים יורדים ומכח השמש, הארץ מעלה פירות, ולכך קראו: ארגמן שיצרו הקב"ה לארוג מן לבריות, ואין מן אלא פירות ומזונות, כמה דתימא (דניאל א): וימן להם המלך וגו'. תוכו רצוף אהבה, שאחר כל מעשה בראשית, ברא אדם וחוה למשול בכולם. וכן הוא אומר (משלי ט): שלחה נערותיה תקרא הוי, מבנות ירושלים, שיהיו כל הבריות יראים מהם ומושלמים להם, כמה דתימא (בראשית ט): ומוראכם וחתכם יהיה וגו'. דבר אחר: אפריון, זה העולם. למה קראו אפריון? שלא בראו, אלא לפריה ורביה. וכן הוא אומר (ישעיה מה): לא תוהו בראה, לשבת יצרה. עשה לו המלך שלמה, שלא בראו הקדוש ברוך הוא, אלא על מנת שיהא שלום בין הבריות, שנאמר (שם): יוצר אור ובורא חושך עושה שלום וגו'. מעצי הלבנון, שבעצת התורה המלובנת בדבריה, ברא הקב"ה עולמים. וכן הוא אומר (משלי ח): לי עצה ותושיה. ומנין שהתורה מלובנת בדבריה? שכן כתיב (איוב כח): אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ויאמר לאדם וגו'. עמודיו עשה כסף, זה שלשלת יוחסין. וכן הוא אומר (משלי י): וצדיק יסוד עולם ואין כסף, אלא זיקוק יחוס, כמה דתימא (מלאכי ג): וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את בני לוי וזקק אותם. רפידתו זהב, זו התורה, שכתוב בה (תהלים יט): הנחמדים מזהב ומפז רב ולא נתנה הקדוש ברוך הוא ללומדיה, אלא מי שמשמר יחוסו. וכן הוא אומר (תהלים נ): ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי ותשא בריתי עלי פיך. למה כן? (שם): אם ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים חלקך. ואומר (שם צו): הבו לה' משפחות עמים הבו לה' כבוד ועוז. מרכבו ארגמן, זה הקב"ה, שכתוב בו (דברים לג): רוכב שמים בעזרך והוא אורג את העולם, שיצאו כולם למיניהם ולא יתערבו מין בשאינו מינו, כמה דתימא (בראשית א): תדשא הארץ דשא, והוא אין משרה שכינתו, אלא על המיוחסים שבישראל. וכן הוא אומר (שם יז): להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך, בזמן שזרעך ניכר אחריך, הקדוש ברוך הוא הווה לך לאלהים, ובזמן שאין זרעו ניכר אחריו, שהם מערבים זרעם בנשי חבריהם, אין הווה להם לאלהים. תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים ר' יודן אמר: זו זכות התורה, שנאמר בה: אילת אהבים וזכות הצדיקים, שנאמר (מלאכי א): ואוהב את יעקב. ר' עזריה, בשם ר' יהודה בר סימון אמר: זו השכינה, כמה דתימא (דברים ו): ואהבת את ה' אלהיך. דבר אחר: אפריון, זה בית העולמים. למה נקרא אפריון? שכל הצורות של זהב מן מיניה. מעצי הלבנון, כמה דתימא (ד"ה ב ב): ואנחנו נכרת עצים מן הלבנון וגו'. עמודיו עשה כסף, ויקם את העמודים על פני ההיכל אחד מימין וגו'. וכי כסף היה והלא נחשת היה? אלא שהיה נחשת ממורט שוה ככסף. רפידתו זהב תני שכל הבית היה נטוח בזהב, חוץ מאחורי הדלתות. אמר רבי איבו: מתניתין, בבנין שני, אבל בבנין ראשון, אפילו אחרי הדלתות. שבעה מיני זהבים הם: זהב טוב, זהב טהור, זהב שחוט, זהב סגור, זהב מופז, זהב מזוקק, זהב פרוים. זהב טוב, כמשמעו, כמה דאת אמר: (בראשית ב): וזהב הארץ ההיא טוב. אמר רבי יצחק: טוביו דהוא בביתיה, טוביו דהוא בלוייתיה. זהב טהור, מכניסין אותו לאור ואינו חסר כלום. רבי יהודה, בשם רבי אמי אמר: אלף ככר הכניס שלמה אלף פעמים לכור ולא עמדו, אלא על ככר אחת. והא תני, רבי יוסי ב"ר יהודה: מעשה במנורות בית המקדש, שהיתה יתירה על של מדבר, משקל דינר גורדייני והכניסוה לכור פ' פעמים, עד שחסרה מן קדמוי הות חסרה סגין, מכאן ולהלן לא הוות חסרה אלא ציבחר. זהב שחוט, שנטווה כחוט והיה נמשך כשעוה. אדרינוס היה לו משקל ביצה, דיקלטיינוס היה לו משקל דינר. גורדייני הדה אומתה, לית לה מיניה. זהב סגור, שהיה סוגר בעד כל הזהבים. כתיב: ושבעת אלפים ככר כסף מזוקק לטוח לקירות הבתים. וכי כסף היה, והלא זהב היה?! דכתיב (ד"ה ב ג): ואת הבית הגדול חפה עצי ברושים ויחפהו זהב טוב. ולמה קרי ליה כסף? שהיה מכסיף בעד כל הזהבים, וכל הכלים היו נעשים ממנו: הספות, והיעים, והמזרקות, והמזלגות, והכפות, והמחתות, זהב סגור. תמן כתיב (מלכים א ז): והפותות לדלתות הבית. מהו פותות? ר' יצחק מגדלאה אמר: זה פותה שתחת הציר. ר' סימאי אומר: אלו פותחות, ללמדך, שאפילו דבר קל לא היה בית המקדש חסר. זהב מופז ר' פטרוקי אחוי דר' דרוסאי, בשם ר' ואיבו אבא אומר: דומה לגפרית מוצתת באש. ר' אבין אמר: לשם מקומו, נקרא זהב מאופז. זהב מזוקק בית ריש לקיש אמר: מחתכים אותו כזיתים ומאכילים אותו לנעמיות, והוא יוצא מזוקק. זהב פרוים ר' שמעון בן לקיש אומר: אדום ודומה לדם הפר. וי"א: שעושה פירות. אמר רבי חנינא בר יצחק: יום שהכניס מנשה צלם להיכל, יבשו כל אותן הפירות. הה"ד (נחום ח): ופרח לבנון אומלל ולעתיד לבא הכל חוזר, דכתיב (ישעיה לה): פרוח תפרח ותגל וגו'. מרכבו ארגמן, ויעשו את הפרוכת תכלת וארגמן וכרמיל ובוץ, לפי שארגמן חשוב שבכולן, שהוא לבוש מלכות, כמה דתימא (דניאל ו): וארגוונא ילבש לכן חשב ליה לדידיה. ודכותה (ישעיה סו): אוכלי בשר החזיר והשקץ והעכבר. ומה איסור גדול יש להחזיר מן שאר בהמות טמאות ולעכבר משאר שרצים? אלא חשב חזיר, והוא הדין לכל הבהמות וחיות טמאות, ומנה לעכבר, והוא הדין לכל השרצים שבעולם. דבר אחר: אפריון, זה הארון. רבי יהודה בר רב אלעאי אמר: למלך שהיה לו בת נאה, משובחת וחסודה. אמר המלך: עשו לה פרוים, מוטב שתראה נויה של בתי מן פרוים. כך התורה נאה ומשובחת וחסודה. אמר הקב"ה: עשו לה ארון שיראה נויה של תורה מן הארון. עשה לו המלך שלמה, זה הקדוש ברוך הוא שהשלום שלו, ועשה כן התורה כולה, שנאמר (משלי ג): וכל נתיבותיה שלום. מעצי הלבנון, ועשו ארון עצי שטים עמודיו עשה כסף, אלו שני עמודים של כסף שהיו עומדין לפניו, כמין איסטווה. רפידתו זהב, וצפית אותו זהב טהור. מרכבו ארגמן רבי תנחומא אמר: זה הכפורת שהוא דומה לארגמן, וכתוב בו: ונתת את הכפרת על הארון מלמעלה. תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים רבי יהודה ב"ר סימון אמר: זו זכות התורה, זו זכות הצדיקים שעוסקין בה. ר' עזריה, בשם רבי יהודה בר' סימון אמר: זו השכינה. אמר רבי אבא בר כהנא: כתיב: ונועדתי לך שם וגו' וכולה. דבר אחר: אפריון, זה המשכן. אמר רבי עזריה, משום רבי יהודה ב"ר סימון: משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם, שהיה לו בת והיה אוהבה יותר מדאי, כל זמן שבתו קטנה, היה מדבר עמה בפרהסיא, ראה אותה בחצר היה מדבר עמה, כיון שהגדילה ובאת לידי סימנים, אמר המלך: אין זו כבודה של בתי שאהיה מדבר עמה בפרהסיא, אלא עשו לה פאפליון, לכשאני מבקש לדבר עם בתי, אהיה מדבר עמה מן הפאפליון ולפנים. כך כשראה הקב"ה את ישראל במצרים, היו נערים, שנאמר (הושע יא): כי נער ישראל ואוהבהו וממצרים קראתי לבני. ראה אותם על הים, היה מדבר עמם, שנאמר (שמות יד): ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי. ראה אותם בסיני, היה מדבר עמם, שנאמר (דברים ה): פנים בפנים דבר ה' עמכם. וכיון שקבלו את התורה ונעשו לו אומה שלימה, אמרו (שמות כד): כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. אמר הקדוש ברוך הוא: אין שבחן של בני שאהיה מדבר עמהם בפרהסיא, אלא עשו לי משכן. וכשאני צריך לדבר עמהן, אהיה מדבר עמהם מן המשכן. הה"ד (במדבר ז): ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וגו'. עשה לו המלך שלמה, זה הקב"ה, שהשלום שלו, שהוא עושה שלום עם ישראל מן התחרות שהיה לו עמהן, מן מעשה העגל. מעצי הלבנון, ועשית את הקרשים למשכן וגו'. עמודיו עשה כסף ווי העמודים וחשוקיהם כסף. רפידתו זהב, ואת הקרשים תצפה זהב. מרכבו ארגמן, ועשית פרוכת תכלת וארגמן. וכתיב (שמות מ): וסכת על הארון את הפרכת וגו'. תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים רבי עזריא, בשם רבי יהודה בר' סימון אמר: זו השכינה. ר' יודן אמר: זה זכות התורה, וזה זכות הצדיקים. אמר רבי יהושע דסכנין, בשם ר' לוי: ולא יכול משה לבא וגו'. משל למה הדבר דומה? למערה, שהיא נתונה על שפת הים, רעש הים ונתמלאת המערה והים לא חסר כלום. כך אהל מועד נתמלא מזיו השכינה, והעולם לא חסר כלום. הוי, תוכו רצוף אהבה. מבנות ירושלים, זו השכינה. אמר רבי אבא בר כהנא: כתיב: ונועדתי לך שם וגו' ללמדך שאפילו מה שאחורי הכפורת, אינו פנוי מן השכינה. עובד כוכבים' אחד שאל את רבן גמליאל אמר: מפני מה נגלה הקדוש ברוך הוא למשה מתוך הסנה? אמר לו: אלו נגלה על חרוב אחד, או על תאנה אחת, כך היית שואלני, ולהוציאך חלק א"א, ללמדך שאין מקום בארץ פנוי מן השכינה, שאפילו מן הסנה היה מדבר עם משה. דבר אחר: אפריון וגו' מה כתיב למעלה? (שיר ג): הנה מטתו שלשלמה וגו', זו ברכת כהנים. כדאמרינן למעלה, ללמדך ששלמה לא בא אלא לפרש את התורה, וסמך דבריו על סדר התורה, כשם שלמעלה מפרשת המשכן כתוב פרשת ברכת כהנים, כך עשה שלמה בתחלה, זכר ברכת כהנים (וגו'), ואחר דיבר על המשכן. אפריון עשה לו וגו' למה כן? אמר רבי יהושע דסכנין, בשם ר' לוי: למה הדבר דומה? למלך, שקדש את בתו ועשה לה קדושין גדולים, ושלטה בהם עין רעה, כשבא המלך להשיא את בתו, מה עשה? נתן לה קמיע. אמר לה: יהא הקמיע הזה עליך, שלא ישלוט בך עין רעה עוד. כך עשה הקב"ה, כשבא ליתן תורה לישראל, עשה פומבון גדולה, כמה שכתוב (שמות כ): וכל העם רואים את הקולות ולא היו אלא קדושים, כמו שכתוב (שם יט): לך אל העם וקדשתם היום ומחר, ושלטה בהם עין רעה ונשתברו הלוחות, כמה דתימא (שמות לב): וישבר אותם תחת ההר לא עשה כן, אלא כיון שבאו ועשו את המשכן, נתן להם הקדוש ברוך הוא את הברכות תחלה, כדי שלא תשלוט בהן עין רעה, לפיכך כתוב תחלה: יברכך ה' וישמרך מן עין רעה, ואח"כ, ויהי ביום כלות וגו':
“And it was that on the day that Moses finished erecting the Mishkan…” (Bamidbar 7:1) This is what is written “King Shlomo made himself a palanquin…” (Song of Songs 3:9) this is the world which is made like a type of canopy. ‘King Shlomo’ is the Holy One who made peace between fire and water, blending them together and making the firmament from them as it says “and Gd called the firmament heavens…” because it is fire and water. “…of the trees of Lebanon,” means that it (the world) was constructed from the place of the Holy Temple. R’ Yosi bar Halifta said, why is it called Foundation Stone? Because from it the world was begun. This is what is written, “From Zion, the sum of beauty, God appeared.” (Tehillim 50:2)…
וכי תבואו אל הארץ. זה שאמר הכתוב, עשיתי לי גנות ופרדסים ונטעתי בהם עץ כל פרי (קהל' ב ה). וכי כל בני אדם היכן נוטעין כל מה שמבקשין. כל מה שיטע אדם, בארץ הוא נוטע, בין פלפלין בין כל דבר, אם יטע אדם הן עושין, שאין אדם יודע מקום כל נטיעה ונטיעה היכן הוא נוטע. אבל שלמה שהיה חכם, נטע כל מיני אילנות, שנאמר, עשיתי לי גנות ופרדסים ונטעתי בהם עץ כל פרי. מהו עץ כל פרי, אוכל. אמר רבי ינאי, אפילו פלפלין נטע שלמה בארץ. וכיצד היה נוטען. אלא שלמה חכם היה והיה יודע עיקר משתיתו של עולם. למה. מציון מכלל יופי אלהים הופיע (תה' נ ב), מציון נשתכלל כל העולם כולו, כדתנינן, למה נקראת שמה אבן שתיה, שממנה הושתת העולם. והיה שלמה יודע איזה הוא הגיד שהוא הולך לכוש, ונטע עליו פלפלין ומיד היו עושין פירות. שכן הוא אומר, נטעתי בהם עץ כל פרי. דבר אחר, נטעתי בהם עץ כל פרי. כשם שהטבור הזה נתון באמצע האיש, כך ארץ ישראל נתונה באמצע העולם, שנאמר, יושבי על טבור הארץ (יחז' לח יב). וממנה משתיתו של עולם יוצא, שנאמר, מזמור לאסף, אל אלהים ה', דבר ויקרא ארץ, ממזרח שמש (ו) עד מבואו (תה' נ א). מנין. מציון מכלל יופי אלהים הופיע (שם שם ב). ארץ ישראל יושבת באמצעיתו של עולם, וירושלים באמצעיתה של ארץ ישראל, ובית המקדש באמצע ירושלים, וההיכל באמצע בית המקדש, והארון באמצע ההיכל, ואבן שתיה לפני הארון, שממנה נשתת העולם. ושלמה שהיה חכם, עמד על השרשין היוצאין ממנה לכל העולם, ונטע בהם כל מיני אילנות ועשה פירות. לפיכך הוא אומר, עשיתי לי גנות ופרדסים:
“When you come into the land and plant…” (Leviticus 19:23)This is what is written “And I made for myself gardens and orchards, and planted in them fruit trees of every kind.” (Kohelet 2:5) Doesn’t all humanity plant anything which they desire?! Whatever a man plants in the earth it produces, whether pepper or anything else – if a man plants it, it grows! Rather, people do not know the proper place for each particular plant. But Shlomo, who was wise, planted all manner of trees [as it says “And I made for myself gardens and orchards, and planted in them fruit trees of every kind”]. R’ Yannai said that Shlomo even planted pepper plants, and how did he plant them?! Shlomo was wise and knew the essential foundation of the world. From where? “From Tzion the sum of all (miclal) beauty Gd appears...” (Tehillim 50:2), from Tzion which completed (nishtaclal) the whole world. Why is it called the Foundation Stone? Because the whole world was founded from it. Shlomo knew which ligament extended to Kush and planted pepper on it, and it produced immediately, just as he said “and I planted in them trees of every kind.” Another explanation: “and I planted in them fruit trees of every kind…” Just as the navel is placed in the middle of a man, so is the Land of Israel the navel of the world, as it says “those who sit on the center of the land (Ezekiel 38:12). The land of Israel sits in the middle of the world, and Jerusalem in the middle of the land of Israel, and the Temple in the middle of Jerusalem, and the palace in the middle of the Temple, and the ark in the middle of the palace and the Foundation stone before the palace from which the world was founded. Shlomo, who was wise, understood the roots that went out from it to the whole world and planted on them all types of trees, and therefore he said – I made for myself gardens and orchards.
כי מלאכיו יצוה לך. רבי יהודה אומר מי גדול הפוטר או הנפטר. הוי אומר הפוטר גדול מן הנפטר. אם כן גדול היה יעקב אבינו (מתפרש) מן המלאך. מה המלאך אומר לו (בראשית לב כו) שלחני כי עלה השחר. הרי יעקב פוטר למלאך. רבי יוסי אומר מי גדול הנושא או הנישא. הוי אומר הנישא גדול. הדא הוא דכתיב על כפים ישאונך. רבי יהודה אומר בשעה שהיה יעקב מהרהר ואומר שנים עשר שבטים אני מעמיד. מה עשה נטל שנים עשר אבנים ונתן תחת מראשותיו ואמר אם נעשו כולן אחת יודע אני שאני מעמיד שנים עשר שבטים. ולבו היה מתכוין לבוראו שנאמר (שם כח יא) ויקח מאבני המקום וישם. שנעשו אבן אחת. רבי נחמיה אמר שלשה אבנים היו ואמר אם מיחד השם שמו עלי כשם שיחד שמו על אבותי יעשו כולן אחת. עמד ומצאן כולן אחת שנאמר (שם יח) ויקח את האבן. מלמד שנעשו כולן אחת. ורבנן אמרי אבנים שנים. והשכים יעקב ומצאן אחת והיה בפחד גדול ואמר ביתו של הקב"ה במקום הזה ולא ידעתי שכינתו שנאמר (שם יז) ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים. מכאן אמרו כי כל מי שהוא מתפלל בירושלים כאילו מתפלל לפני כסא הכבוד ששער השמים הוא שם ופתח פתוח לשמוע תפלה שנאמר וזה שער השמים. חזר יעקב ללקט את האבנים ומצאן אחת לקח יעקב את האבן ושם אותה מצבה בתוך המקום וירד לו שמן מן השמים ויצק עליה שנאמר ויצק שמן על ראשה. מה עשה הקב"ה נטל רגל ימינו וטבע אותה עד עומק תהומות ועשה אותה סניף לארץ כאדם שהוא נותן סניף לכיפה. לפיכך נקראת אבן שתיה ששם טבור הארץ ומשם נפתחה כל הארץ ועליה היכל ה' שנאמר (שם כב) והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים. נפל יעקב ארצה לפני אבן שתיה והיה מתפלל לפני השם ואומר רבונו של עולם אם תשיבני במקום הזה בשלום אז אזבחה לפניך זבחי תודה ועולה שנאמר (שם כ) וידר יעקב נדר לאמר. ונדר ושלם ומשם נשא רגליו ושם הניח את הבאר שהיתה הבאר מהלכת לפניו. ובהריפת עין בא לחרן שנאמר (שם י) ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. ועליו הכתוב אומר (משלי ד יב) בלכתך לא יצר צעדך ואם תרוץ לא תכשל. א"ר חנינא בשם רבי אבהו בשם רבי יוחנן המלאכים טענו אותו שנאמר על כפים ישאונך. ולא צרו צעדיו של יעקב ולא נכשל כחו וכגבור גלל את האבן מעל פי הבאר. והיתה הבאר עולה ושופעת מים חוצה לה וראו הרועים ותמהו שכולם לא היו יכולין לגלול את האבן והוא לבדו גלל אותה שנאמר (בראשית כט י) ויגש יעקב (לבדו) ויגל את האבן:
... Another version. The Rabbis said the minimum number that the word ‘stones’ can refer to is two, and Yaakov woke up in the morning and found that they were one. He was in great fear and said ‘the house of the Holy One is in this place and I was not conscious of His Presence’ as it says “And he was afraid and said, How dreadful is this place! This is no other than the house of Gd…” (Bereshit 28:17) From here they said that anyone who prays in Jerusalem is as if they pray before the Throne of Glory, because the gate of heaven is there; and an open door to hear prayer, as it says “…and this is the gate of heaven. (ibid.) Yaakov went back to gather the stones and he found that they were one stone. Yaakov took the stone and placed it as a monument in the midst of the place and oil descended from heaven for him and he pour it out on the stone, as it says “…and he poured oil on top of it.” (Bereshit 28:18) What did the Holy One do? He took its right foot, sank it to the deepest depths and made it a keystone for the earth, like a man who places a keystone in an arch. Therefore it is called foundation stone, because there is the navel of the world and from there the world was opened out. And upon it is the palace of Gd, as it says “And this stone, which I have placed as a monument, shall be a house of God…” (Bereshit 28:22) And Yaakov fell to the ground before the foundation stone, praying before the Holy One, and said ‘Master of the World! If you bring me back to this place in peace, then I will sacrifice before you whole offerings and thanksgiving offerings!’ as it says, “And Jacob uttered a vow, saying…” (Bereshit 28:20) He vowed and he fulfilled his vow. From there he picked up his feet (to go) and there he left the well, because the well had been going before him, and in the blink of an eye came to Haran as it says, [“Now Jacob lifted his feet…” (Bereshit 29:10)] “And Jacob left Be’er Sheva, and he went to Haran.” (Bereshit 28:10) About him the tradition says, “When you walk, your step will not be constrained, and if you run, you will not stumble.” (Mishle 4:12) R’ Abahu said in the name of R’ Yochanan – the angels carried him as it says, “On [their] hands they will bear you…” (Tehillim 91:12) Ya’akov’s steps were not constrained and his strength did not falter and like a mighty man he rolled back the stone from off of the mouth of the well. Then the well rose up and overflowed and the shepherds were astounded because all together they were unable to roll off the stone and he did it alone as it says, “…that Jacob drew near and rolled the rock off…” (Bereshit 29:10)
בחמישי ברח יונה מפני אלהים, ולמה ברח, אלא פעם ראשון שלחו להשיב את גבול ישראל ועמדו דבריו, שנאמר (מלכים ב יד, כה): "הוּא הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבוֹא חֲמָת" וגו'. פעם שניה שלחו לירושלים להחריבה, כיון שעשו תשובה הקב"ה עשה כרוב חסדיו ונחם על הרעה ולא חרבה, והיו ישראל קוראין אותו נביא שקר. פעם ג' שלחו לנינוה, דן יונה דין בינו לבין עצמו, אמר: אני יודע שזה הגוי קרובי התשובה הם, עכשיו עושין תשובה והקב"ה שולח רוגזו על ישראל, ולא די שישראל קורין אותי נביא השקר אלא אף העכומ"ז. הריני בורח לי למקום שלא נאמר כבודו שם; אם על השמים נאמר שכבודו שם, שנאמר (תהלים קיג, ד): "עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ", על הארץ נאמר שכבודו שם, שנאמר (ישעיהו ו, ג): "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ", הריני בורח לי למקום שלא נאמר כבודו שם. ירד יונה ליפו ולא מצא שם אניה לירד בה, והאניה שירד בה יונה היתה רחוקה מיפו מהלך שני ימים לנסות את יונה. מה עשה הקב"ה, הביא עליה רוח סערה בים והחזירה ליפו, וראה יונה ושמח בלבו ואמר: עכשיו אני יודע שדרכי מיושרה לפני. אמר להם: ארד עמכם, אמרו לו: הרי אנו הולכים לאיי הים תרשישה, אמר להם: אבא עמכם, ודרך כל האניות כשאדם יוצא ממנה הוא נותן שכרה ויונה בשמחת לבו הקדים ונתן שכרה, שנאמר (יונה א, ג): "וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יְהוָה וַיֵּרֶד יָפוֹ" וגו', פרשו מהלך יום אחד ועמד עליהם רוח סערה בים מימינם ומשמאלם ודרך כל האניות עוברות ושבות בשלום בשתיקות הים והאניה שירד בה יונה היתה בצרה גדולה, שנאמר (יונה א, ד): "וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר", ר' חנינא אומר משבעים לשונות היו באניה וכל אחד ואחד שקוצו בידו, שנאמר (יונה א, ה): "וַיִּירְאוּ הַמַּלָּחִים וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל אֱלֹהָיו" וישתחוו ויאמרו: נקרא איש אל אלהיו והיה אלהים אשר יענהו ויציל אותנו מצרה זאת הוא האלהים; וקראו איש אל אלהיו ולא הועילו, ויונה בצרת נפשו נרדם וישן לו. בא אליו רב החובל, אמר לו: הרי אנו עומדים בין מות לחיים ואתה נרדם וישן? מאיזה עם אתה? אמר לו: עברי אנכי. אמר לו: והלא שמענו שאלהי העברים גדול הוא, קום קרא אל אלהיך, אולי יתעשת האלהים לנו ויעשה עמנו נסים כמו שעשה לכם בים סוף. אמר להם: לא אכחד מכם, כי בשבילי הצרה הזאת עליכם; שאוני והטילוני אל הים וישתוק הים מעליכם, שנאמר (יונה א, יב): "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי" וגו'. רבי שמעון אומר: לא קבלו האנשים להפיל את יונה אל הים והפילו גורלות עליהם ויפול הגורל על יונה, שנאמר (יונה א, ז): "וַיַּפִּלוּ גּוֹרָלוֹת" וגו', מה עשו, נטלו את הכלים שבאניה והשליכו אותם אל הים להקל מעליהם ולא הועיל מאומה; רצו לחתור ביבשה ולא יכלו; מה עשו, נטלו את יונה ועמדו על ירכתי הספינה ואמרו: אלהי עולם ה', אל תתן עלינו דם נקי, שאין אנו יודעין מה טיבו של האיש הזה. אמר להם: בשבילי הצרה הזאת עליכם, שאוני והטילוני אל הים. מיד נטלוהו והטילוהו עד ארכובותיו ועמד הים מזעפו; לקחו אותו אצלם והים סוער עליהם; הטילוהו עד צוארו והעמיד הים מזעפו; ועוד העלו אותו אצלן והים הולך וסוער עליהם; הטילוהו כולו ומיד עמד הים מזעפו. רבי טרפון אומר: ממונה היה אותו הדג לבלוע את יונה מששת ימי בראשית, שנאמר (יונה ב, א): "וַיְמַן ה' דָּג גָּדוֹל לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה ", נכנס בפיו כאדם שהוא נכנס בבית הכנסת הגדולה ועמד, והיו שתי עיניו של דג כחלונות אפומיות מאירות ליונה. ר' מאיר אומר: מרגלית אחת היתה תלויה במעיו של דג מאירה ליונה כשמש הזה שהוא מאיר בצהרים ומראה לו כל מה שבים ובתהומות, ועליו הכתוב אומר (תהלים צז, יא): "אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק" אמר לו הדג ליונה: אין אתה יודע שבא יומי להאכל בפיו של לויתן? אמר לו יונה: הוליכני אצלו, אמר יונה ללויתן: בשבילך ירדתי לראות מקום מדורך שאני עתיד ליתן חבל בלשונך ולהעלותך ולזבוח אותך לסעודה הגדולה של צדיקים, הראהו חומתו של אברהם, אמר: הבט לברית, וראה לויתן וברח מפני יונה מהלך שני ימים. אמר לו: הרי הצלתיך מפיו של לויתן, הראני כל מה שבים ובתהומות, והראהו נהר גדול של מימי אוקיינוס, שנאמר (יונה ב, ו): "תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי", והראהו ים סוף שעברו בתוכו ישראל, שנאמר (יונה ב, ו): "סוּף חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי" והראהו מקום משברי ים וגליו יוצאים ממנו, שנאמר (יונה ב, ד): "כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ", והראהו עמודי ארץ ומכוניה, שנאמר (יונה ב, ז): "הָאָרֶץ בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם", והראהו גיהנם, שנאמר (יונה ב, ז): "וַתַּעַל מִשַּׁחַת חַיַּי ה' אֱלֹהָי", והראהו שאול תחתית, שנאמר (יונה ב, ב): "מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי", והראהו היכל ה', שנאמר (יונה ב, ז): "לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי", מכאן אנו למדין שירושלים על שבעה הרים היא עומדת, הראהו אבן שתיה קבועה בתהומות תחת היכל ה' ובני קרח עומדים ומתפללין עליה, אמר לו הדג: יונה, הרי אתה עומד תחת היכל ה', התפלל ואתה נענה. אמר יונה לדג: עמוד במקום עמדך שאני מבקש להתפלל. עמד הדג והתחיל יונה להתפלל לפני הקב"ה, ואמר לפניו: רבש"ע, נקראת מוריד ומעלה, ירדתי – העלני; נקראת ממית ומחיה, הרי נפשי הגיעה למות – החייני, ולא נענה, עד שיצא מפיו דבר זה ואמר: אשר נדרתי אשלמה, אשר נדרתי להעלות את לויתן ולזבוח אותו לפניך אשלם ביום ישועת ישראל, מיד רמז הקב"ה והשליך את יונה, שנאמר (יונה ב, יא): "וַיֹּאמֶר ה' לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה", ראו המלחים את כל האותות והנפלאות הגדולות שעשה הקב"ה עם יונה מיד עמדו והשליכו איש את אלהיו בים, שנאמר (יונה ב, ט): "מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי שָׁוְא חַסְדָּם יַעֲזֹבוּ", וחזרו ליפו ועלו לירושלים ומלו את בשר ערלתם, שנאמר (יונה א, טז): "וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה אֶת ה' וַיִּזְבְּחוּ זֶבַח לַה'"; וכי זבח זבחו – והלא אין מקבלין זבח מן העכומ"ז, אלא זה הוא דם ברית שהוא כדם זבח, ונדרו ושלמו להביא איש את אשתו ואת כל אשר לו ליראת אלהי יונה ונדרו ושלמו ועליהם הוא אומר על הגרם גירי הצדק.
... R’ Meir said: there was a single pearl suspended in the belly of the fish which gave light for Yona like the sun at its strength in the midday and Yona could see everything that was in the sea and the deeps as it says, “A light is sown for the righteous…” (Tehillim 97:11) The fish said to Yona, ‘don’t you know that my day has come to be fed into the mouth of Leviathan?’ He replied, ‘take me to him and I will save you and myself from his mouth.’ He brought him to Leviathan and he (Yona) said to him, ‘Leviathan! For your sake I descended, to see your dwelling place in the sea and further more I am prepared to come down and place a rope in your tongue and to bring you up to the great feast of the righteous. He showed him the seal of Avraham (saying) ‘look at the sign of the covenant!’ Leviathan saw Yona and fled before him two days journey. He (Yona) said to it (the fish), ‘behold, I saved you from the mouth of Leviathan! Now show me what is in the sea and the deeps. It showed him the great river of the waters of the ocean as it says, “…and a river surrounded me…” (Yona 2:4) It showed him the paths of the Red Sea through which Israel passed as it says, “…the weeds were wrapped about my head.” (Yona 2:6) It showed him the place from which the breakers and waves of the sea come forth as it says, “…all Your breakers and waves passed over me.” (Yona 2:4) It showed him the pillars of the earth on their base as it says, “…the earth with her bars closed on me forever…” (Yona 2:7) It showed him the lowest part of the netherworld as it says, “…yet you have brought up my life from the pit…” (ibid.) It showed him Gehinnom as it says, “…out of the belly of She’ol I cried…” (Yona 2:3) It showed him underneath the palace of Gd as it says, “I went down to the bottom of the mountains…” (Yona 2:7) From here we learn that Jerusalem stands on seven mountains. And he saw there the foundation stone fixed in the deeps, and he saw there also the sons of Korach standing and praying for it. They said to Yona, ‘behold, you are standing under the palace of Gd – pray and you will be answered immediately!’ He said to the fish, ‘stop where you are because I want to say a prayer.’ The fish stopped and Yona began to pray before the Holy One saying, ‘Master of all the worlds! The One who is called bringer of death and giver of life! Behold, my soul has arrived at death – give me life! He was not answered until the following came out of his mouth, ‘that which I vowed I will fulfill! My vow to bring up Leviathan and to prepare him before you I will fulfill on the day of Israel’s salvation as it says, “But I will sacrifice to You with a voice of thanksgiving…” (Yona 2:10) Immediately the Holy One gestured to the fish and it vomited Yona up onto the dry land as it says, “And the Lord spoke to the fish, and it vomited out Yona…” (Yona 2:11) And the sailors saw all the signs, miracles and great wonders that the Holy One did with Yona and they arose and cast aside each one his gods as it says, “They that guard lying vanities forsake their loyalty.” (Yona 2:9) They returned to Yafo, went up to Jerusalem and circumcised the flesh of their foreskins as it says, “Then the men feared the Lord greatly and offered a sacrifice to the Lord…” (Yona 1:16) And did they actually offer sacrifice?! Rather this refers to the blood of the covenant of circumcision which is like the blood of sacrifice. Then each one vowed to bring his children and all he had to the Gd of Yona. They vowed and fulfilled and because of them one calls converts righteous converts.
אוצר המדרשים (אייזנשטיין) כונן עמוד 254
יום ראשון נטל גוש של שלג מתחת כסא הכבוד וזרק על פני המים באמצעו של עולם ונעשה ארץ, שנאמר כי לשלג יאמר הוי ארץ, ולקח אבן שתיה וירה אותה במקום בית המקדש ונתיסד עליה העולם שנאמר או מי ירה אבן פינתה, וקרא לארץ ועמדה במקומה כדי שלא תזוז לא לכאן ולא לכאן כאניה בפלגוס, שנאמר אל אלקים י"י דבר ויקרא ארץ. וכיון שזרח אורו, על ארץ ישראל זרח תחלה, ומשם האיר לכל העולם כולו, שנאמר מציון מכלל יופי אלקים הופיע. כיצד האירו? לבש טליתו ונתעטף באורו והאיר לעולם שנאמר עוטה אור כשלמה וגו'. והיו המים כל אותו היום מכסין את הארץ והיתה מתמוגגת עד שלבש לבוש גיאות ונתראה כבודו שנאמר ה' מלך גאות לבש וגו', וחגר מחגורת של עוז והעמידה בעוזו שנאמר ה' עוז התאזר אף תכון וגו'.
Otzar Midrashim konen p.254
On the first day He took a lump of snow from beneath the Throne of Glory and threw it on the face of the waters in the middle of the world and it became land as it says, “For He says to the snow, 'Be upon the earth'…” (Iyov 37:6) And He took the foundation stone and cast it onto the place of the Temple and the world was founded upon it as it says, “…or who laid its cornerstone?” (Iyov 38:6) He called to the land and it stood in its place in order that it not move back and forth like a ship on the high seas as it says, “…God, God the Lord, spoke and called to the earth…” (Tehillim 50:1) And since His light shined, it shined first on the land of Israel and from there illuminated the whole world as it says, “From Zion, the perfection of beauty, God appeared.” (Tehillim 50:2) How did He illuminate it? He donned His tallit and wrapped Himself in His light and lit up the world as it says, “[You] enwrap Yourself with light like a garment…” (Tehillim 104:2) All that day the waters covered the land and it was dissolving until He donned the garments of majesty and His glory was seen as it says, “The Lord has reigned; He has attired Himself with majesty…” (Tehillim 93:1) And He girded Himself with a belt of might and established it through His might as it says, “…He has girded Himself with might. The world also is established that it cannot be moved.” (ibid.)
ויהי אחר הדברים האלה וארא בפתאים אלו השבטים בערביא צווחים למינוקא פתיא. אבינה בבנים חסר לב זה יוסף שהיה אומר על אחיו לשון הרע היש חסר לב יותר מזה. והנה אשה לקראתו זה אשת אדוניו. שית זונה ליוסף ונצורת לב בעלה. הומיה היא וסוררת בוכה היא וטעיתא. בביתה לא ישכנו רגליה לא פעם בחוץ פעם ברחובות. ואצל כל פנה תארוב שלחה ואמרה חמיתון ליוסף החזיקה בו ונשקה לו ותתפשהו בבגדו. העיזה פניה ותאמר שכבה עמי. כי לא ינוח שבט הרשע זו אשתו של פוטיפר. על גורל הצדיקים זה יוסף שנאמר ותשא אשת אדוניו מה כתיב למעלה מן הענין ויהי יוסף יפה תאר וגו' ותשא אשת אדוניו משל לגבור שהיה יושב בשוק ממשמש בעיניו מתקן בשערו אמר אנא גבר א"ל אין את גבר הא דובא קומך קפחיניה. ויהי אחר הדברים האלה הרהורי דברים היו שם מי הרהר יוסף הרהר אמר כשהייתי בבית אבי היה אבי רואה איזה מנה יפה ונותן לי והיו אחי מכניסים בי עין הרע עכשיו שאני כאן מודה אני שאני ברוחה. אמר ליה הקב"ה הטליס חייך שאני מגרה בך את הדוב. ד"א אמר אבי נתנסה זקני נתנסה אני איני מתנסה א"ל הקב"ה חייך שאני מנסה אותך יותר מכולם כך היה וסתן של אומות העולם אחד מהם לוקח לו עבד הולך אצל אסטרולוגוס וא"ל האטב נחשא אין לשון זה ותשא אלא לשון אסטרולוגיא כד"א ופן תשא עיניך השמימה. ותאמר שכבה עמי ארורים הן הרשעים כאן ותאמר שכבה עמי כבהמה ולהלן ופרשת כנפך על אמתך. וימאן ויאמר אל אשת אדוניו בדבר מצוה ממאנין בדבר עבירה אין ממאנין. אתמהה. בדבר מצוה ממאנין מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל בדבר עבירה אין ממאנין. בדבר מצוה ממאנין אם מאן ימאן אביה בדבר עבירה אין ממאנין. וימאן ויאמר הן אדוני וגו' אמר לה למוד הוא הקב"ה להיות בוחר בבית אבא לעולם שנאמר קח נא את בנך אם אשמע לך שמא אבחר לעולה ואפסל מן הקרבן. ד"א [וימאן] ויאמר אל אשת אדוניו למוד הוא הקב"ה להיות נגלה על בית אבא בלילה. אברהם אחר הדברים האלה היה דבר ה' [אל אברם] במחזה. יצחק וירא אליו ה' בלילה ההוא. יעקב ויחלום והנה ה' נצב עליו אשמע לך שמא יגלה עלי הקב"ה וימצאני טמא. הן אדוני מתירא אני מאדם הראשון על ידי שעבר עבירה קלה נטרד מגן עדן וזו גלוי עריות שהיא עבירה חמורה על אחת כמה וכמה. הן אדוני מתירא אני מאבא שבארץ כנען. ראובן ע"י שכתוב וילך ראובן וישכב נטל בכורתו ונתנה לי אשמע לך וארד מבכורתי. הן אדוני מתירא אני מאדוני. אמרה לו הורגתו אני. א"ל לא די לי שאמנה באיסטרטין של נואפים אלא שאמנה באיסטרטין של רצחנין. ואם את הדבר הזה את מבקשת הן אדוני הידא לקומיך. א"ל חלב עזים שחורות וחלב עזים לבנות טעם אחד להם. ד"א הן אדוני מתירא אני מה' א"ל איננו א"ל גדול ה' ומהולל מאד הכניסתו מחדר לחדר ומקיטון לקיטון עד שהעמידה אותו לפני מטתה והיתה עבודה זרה למעלה הימנה הלכה וכסתו אמר לה הלין אפיא כסית מי שכתוב בו עיני ה' [המה משוטטים בכל הארץ] על אחת כמה וכמה. איננו גדול בבית הזה ממני. לא שבק קריא כלום. לה' אין כתיב כאן אלא לאלקים לאלקים איני עושה את הדבר הזה. ויהי כדברה אל יוסף יום יום בניה של רחל נסן שוה וגדולתן שוה נסן שוה ויהי כדברה אל יוסף יום יום ויהי כאמרם אליו יום יום. גדולתן שוה ויסר פרעה את טבעתו. וילבש אותו בגדי שש וילבש את מרדכי. וישם רביד הזהב ומרדכי יצא מלפני המלך. וירכב אותו במרכבת המשנה וירכיבהו על הסוס. ויקרא לפניו אברך ויקרא לפניו ככה יעשה לאיש. ולא שמע אליה לשכב אצלה בעולם הזה להיות עמה לעתיד לבוא. מטרונא שאלה לרבי יוסי אפשר יוסף בן י"ז שנה היה עומד בכל חומו ולא היה עושה את הדבר הזה. הביא לפניה ספר בראשית התחיל קורא מעשה ראובן ומעשה יהודה ותמר א"ל ומה לו שהיו גדולים וברשות אביהם לאכסה עליהן הכתוב זה שהוא קטן וברשות עצמו על אחת כמה וכמה. ולא שמע אליה אמר רבי שמע לה אלא שהביא הקב"ה איקונין שלאביו ונתבייש וברח. פעם שניה נכנס נטל הקב"ה אבן שתיה א"ל אם תגע בה הריני משליכו ואחריב את העולם הה"ד ויפוזו זרועי ידיו מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל העושה מצוה אחת בעולם הזה מקדמתו והולכת לפניו לעולם הבא שנאמר והלך לפניך צדקך וכל העובר עבירה אחת בעולם הזה מלפפתו והולכת לפניו ליום הדין שנאמר ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו וגו'. רבי אלעזר אומר קשורה בו ככלב שנאמר ולא שמע אליה לשכב אצלה בעולם הזה להיות עמה לעולם הבא. ת"ר עני ועשיר ורשע באין לדין עני אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה אומר עני היה וטרוד במזונותיו אומרים לו כלום היית עני יותר מהלל. אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום היה משתכר בטרעפקיא חצי ונותן לפרנסתו ופרנסת אנשי ביתו וחציו לשומר ב"ה פעם אחת לא מצא להשתכר ולא הניחו שומר ב"ה ליכנס מה עשה עלה ונתלה וישב על פני ארוכה כדי שישמע דברי אלקים חיים מפי שמעיה ואבטליון. אמרו ערב שבת היתה ותקופת טבת הוה ירד עליו שלג כיון שעלה עמוד השחר אמר ליה שמעיה לאבטליון אבטליון אחי בכל יום הבית מאיר והיום אפל הציצו בו וראו דמות אדם בארובה עלו ומצאו שלג רום ג' אמות ופרקוהו ורחצוהו וסכוהו והושיבוהו כנגד המדורה אמרו ראוי זה לחלל עליו שבבת. עשיר אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה אומר עשיר הייתי וטרוד בנכסי הייתי אומרים לו כלום אתה עשיר יותר מרבי אלעזר בן חרסום. אמרו עליו שהניח לו אביו אלף עיירות ביבשה וכנגדן אלף ספינות בים ולא הלך וראה אותם מעולם אלא ישב ועסק בתורה פעם אחת מצאוהו עבדיו ועשו בו אנגריא א"ל הניחו לי שאני הולך ללמוד תורה אמרו לו חי אדוננו אין אנו מניחין אותך וכו'. רשע אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה אומר נאה וטרוד ביצרי הייתי אומרים לו כלום היית יפה תואר יותר מיוסף הצדיק. אמרו עליו שהיתה אשת פוטיפר משדלתו בדברים בגדים שלבשה לו שחרית לא לבשו לו ערבית ערבית לא לבשה לו שחרית. אמרה לו השמע לי אמר לה לא. נתנה לו אלף ככר כסף ולא שמע אליה. נמצא הלל מחייב את העניים ורבי אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים ויוסף הצדיק מחייב את הרשעים:
“…that he did not obey her…” (Bereshit 39:10) Rebbe said: he listened to her but the Holy One brought the likeness of his father and he was embarred and fled. The second time he went in (to her) the Holy One lifted up the foundation stone and said to him, ‘if you touch her, behold I will throw it down and destroy the world!’ This is what is written, “…and his arms were gilded from the hands of the Mighty One of Jacob; from there he sustained the rock of Israel.” (Bereshit 49:24) R’ Shmuel bar Nachmani said in the name of R’ Yochanan: anyone who does one commandment in this world, it precedes him and goes before home in the World to Come as it says, “…and your righteousness shall go before you…” (Isaiah 58:8) and anyone who transgresses one transgression in this world it clings to him and goes before him to the Day of Judgement as it says, “The paths of their way are held [by them]; they go up in waste and are lost.”
ומלת "אֵת", כמו עצם הדבר. ודרשו בה שהיא לעולם לרבות, כי היא נגזרה מן "אָתָה בֹקֶר וְגַם לָיְלָה" (ישעיהו כא יב). וכן אמרו רבותינו (ברשית רבה פרשה א): "אֵת הַשָּׁמַיִם", לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות; "וְאֵת הָאָרֶץ", לרבות האילנות ודשאים וגן עדן. ואלו כלל כל הנבראים בעל הגוף. ואחר שאמר כי בתחילה – במאמר אחד ברא אלהים השמים והארץ וכל צבאם, חזר ופירש, כי הארץ אחר הבריאה הזו היתה "תהו", כלומר, חומר אין בו ממש; והיתה "בֹהוּ", כי הלביש אותה צורה. ופירש שבצורה הזו צורת ד' יסודות, שהם האש והמים והעפר והאויר, ומלת "הָאָרֶץ" תכלול ארבעת אלה. והאש נקראת "חֹשֶׁךְ", מפני שהאש היסודית חשוכה; ואלו היתה אדומה, היתה מאדימה לנו הלילה. והמים שנגבל בהם העפר יקרא "תְהוֹם", ולכן יקראו מי הים "תְּהֹמוֹת", כדכתיב (שמות טו ה): "תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ"; "קָפְאוּ תְהֹמֹת" (שם ח); "תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי" (יונה ב ו). ויקרא קרקע הים "תְּהוֹם": "וַיִּגְעַר בְּיַם סוּף וַיֶּחֱרָב וַיּוֹלִיכֵם בַּתְּהֹמוֹת כַּמִּדְבָּר" (תהלים קו ט); "מוֹלִיכָם בַּתְּהֹמוֹת כַּסּוּס בַּמִּדְבָּר" (ישעיהו סג יג). והאוויר יקרא "רוּחַ". וכבר נודע כי היסודות הארבעה – מקשה אחת, והעמוד שלה הוא עיגול הארץ. והמים מקיפין על הארץ, והאוויר מקיף על המים, והאש מקיף על האוויר. ואמר הכתוב כי הארץ לבשה צורה, והיה האש מקיף למעלה על המים והעפר המעורבים, והרוח מנשבת ותיכנס בחושך ותרחף על המים. ויראה לי שהנקודה הזאת, בלובשה הצורה והיתה בהו, היא שהחכמים קורין אותה "אבן שתיה" (יומא נד ב) שממנה נשתת העולם. והנה שיעור הכתובים: בתחילה ברא אלהים מאין את השמים, וברא מאין את הארץ, והארץ בהבראה היתה תהו והיתה בהו, ובהם חשך ומים ועפר, ורוח נושבת על המים. והנה הכל נברא ונעשה. וסמך "הרוח" ל"אלהים", בעבור שהיא דקה מכולם, ולמעלה מהם, רק שהיא מרחפת על פני המים במאמרו של הקב"ה. ואם תבקש בריאה למלאכים שאינם גוף, לא נתפרש זה בתורה. ודרשו בהם שנבראו ביום שני, שלא תאמר שסייעו בבריאת העולם. אבל אם תזכה ותבין סוד מלת בְּרֵאשִׁית, ולמה לא הקדים לומר "אֱלֹהִים בָּרָא בְּרֵאשִׁית", תדע כי על דרך האמת – הכתוב יגיד בתחתונים וירמוז בעליונים. ומילת בְּרֵאשִׁית תרמוז בחכמה, שהיא ראשית הראשים, כאשר הזכרתי. ולכך תרגמו בתרגום ירושלמי "בחכמתא", והמילה מוכתרת בכתר בי"ת.
And the word, et [in the phrase et hashamayim (the heavens)] is like [saying,] the actual thing. And they expounded about it that it is always [meant to] include [something beyond what is written]; since its meaning [is understood from the phrase] (Isaiah 21:12), "the morning has come (ata) and also the night." And so did our Rabbis state (Bereishit Rabbah 1:14), "et hashamayim, to include the sun and the moon, stars and constellations; ve'et haarets to include the trees and the grasses and the Garden of Eden." And these included all the physical creations. And after it stated that at the beginning - with one word - God created the heavens and the earth 'and all of their hosts,' it went back to explain that after this creation, this earth was tohu, meaning material that has no substance; and it was bohu, since he fashioned it with a form. And the explanation is that in this form is the form of the four elements, which are fire, water, dirt and air; and the word, "the earth," includes these four. And fire is called, "darkness," as elemental fire is dark; and if it were red, it would redden the night for us. And the water, with which the dirt was kneaded, is called "the deep." Therefore, the waters of the seas are the depths, as it is written (Exodus 15:5); "The depths covered them;" (Ibid., 15:8) "the depths congealed;" (Jonah 2:6) "the deep surrounded me" - and the floor of the sea is called 'deep;' (Psalms 106:9) "And He rebuked the Reed Sea and it dried up and they walked in the depths like in a wilderness;" (Isaiah 63:13) "He led them through the depths like a horse in the wilderness." And the air is called "spirit." And it is already know that the four elements are one [construct] and their axle is the planet Earth. And the waters encircle the earth, and the air encircles the waters and the fire encircles the air. And the verse states, that the earth took on a form, and the fire encircled above over the water and dirt - that were mixed - and the wind blew and entered the darkness (the fire) and hovered over the waters. And it appears to me that this dot - that with the fashioning of its form became bohu - is what the Sages called 'the Foundation Stone' (Yoma 54b), from which the world was set. And behold the structure of the verses is [as follows]; in the beginning, God created the heavens from nothing and created the earth from nothing, and when the earth was created it was tohu and [then] it was bohu; and in [the heavens and earth] were darkness (fire) and water and dirt, and wind was hovering over the waters. And behold all [of this] was created and made. And wind (spirit) was made relational to God (meaning "the wind/spirit of God"), because it is finer than [the other elements] and higher than all of them; only that it hovers over the water by the proclamation of the Holy One, blessed be He. And if you will seek [to find] the creation of the angels, which are not bodies, this is not explained in the Torah. And they expounded about them that they were created on the second day, that you should not say that they helped in the creation of the world. But if you merit and understand the secret of the word, Bereishit (In the beginning), and why it did not [have the word, God] precede to say, "God created, in the beginning," you will know that according to the path of truth, the verse tells about the lower ones, but hints to the higher ones. And the word, Bereishit, hints to wisdom, which is the beginning of the beginnings, as I have mentioned. And for this reason, they translated it in the Targum Yerushalmi, as "with wisdom." And the word is crowned with the crown of the house (bayit, which is similar to bet, the first letter of Bereishit).
רבינו בחיי בראשית פרק ה:ב
(ב) זכר ונקבה בראם. הנפש והשכל, כי הם העקר בלמוד החכמה, כי הגוף אינו נחשב לכלום, אבל הוא כלי להם: ויברך אותם. ברכם ברבוי ותוספת חכמה. ויקרא את שמם אדם. כי אין האדם נקרא "אדם" רק בסבת הנפש והשכל, שאלמלא הם נמשל כבהמות נדמה. ואחר שהיה בצלם אלהים, היה לו להוליד בצלמו ובדמותו, וכן עשה כי הוליד השכל והחכמה אשר כנהו בשת, לפי שהשכל עקר ויסוד הכל, מלשון (יומא נג ב) "אבן שתיה", כשם שהיה שת בנו עקר כל התולדות וראש לכל הצדיקים.
Rabbenu Bechaye Bereshit 5:2
(2) male and female He made them – The soul (nefesh) and the intellect, because they are the essential components in learning wisdom and the body is considered as nothing other than their vessel. And He blessed them – He blessed them with plentitude and additional wisdom. And he called them Adam - For human beings are only called human (Adam) by reason of the soul and intellect, without which they are “…compared to the muted animals.” (Tehillim 49:13) And once he came to be in the image of Gd, he should have reproduced in his likeness and image, and so he did because he birthed the intellect and wisdom which he named Shet (from the term foundation stone – even shetiya), because the intellect is the essence and foundation of everything just as his son Shet was the essence of all generations and the chief of all the righteous.
לעבוד את האדמה אשר לוקח משם. לא לחנם הזכיר אשר לוקח משם, גם מצאתי (במדרש שוח"ט תהלים צב) שכתב שאדם הראשון נתיישב בהר המוריה, ומהיכן למדו לומר כן, גם נמצא לרז"ל (חולין ס.) שאדם הראשון הקריב פר מקרין מפריס מאין יצא להם סמך מן התורה על זה. ונראה שמקום לכל אלו הדברים מן פסוק אשר לוקח משם. דהיינו ממקום שנאמר בו מזבח אדמה תעשה לי. (שמות כ.כא) כאמרו רז"ל בר"ר (יד.ח) הקב"ה בראו ממקום כפרתו והלואי תהא לו לכפרה, והוא הר המוריה אשר שלחו שם ה' לעבוד את האדמה ולבנות ממנה מזבח אדמה ויקריב עליו קרבן לכפר עליו, ויען כי לוקח מאותה אדמה והוא שער שעבר בו כי האדמה נתנה בו חומר עב וגס אשר בסבתו נפל אל החטא כמבואר למעלה בפסוק עץ עושה פרי (א.יא) ע"ש. על כן במקום שגרם החטא שם תהיה כפרתו כי המקום ההוא דהיינו אותה אדמה גרמה לו לחטוא על כן האדמה ההיא חייבת לעזור לו אל הכפרה ע"י שיעבוד אותה לעשות ממנה מזבח להקריב עליו פר מקרין מפרים. וזה טעם נכון על מצות מזבח אדמה תעשה לי כי בדבר שגרם החטא בו יתקן אשר קלקל בו. וגם לדברי האומר צבר עפרו מכל האדמה כך פירושו. לפי שמקום שנאמר בו מזבח אדמה תעשה לי שם אבן שתיה ומשם הושתת כל העולם והעפר אשר לוקח ממרכז העולם דומה כאילו צבר עפרו מכל העולם. ובזה מיושב גם מה שנאמר (בראשית כח.יג) הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה. פירש רש"י קפל כל הארץ תחתיו לאו דווקא קפל אלא לפי ששכב על מקום טבור הארץ ומרכזו על כן דומה כאילו שכב על כל הארץ.
to work the ground from where he had been taken – It is not for naught that the verse mentions “from where he had been taken.” I also found written in the midrash (Shachar Tov Tehillim 92) that the first man (Adam HaRishon) settled himself on Mount Moriah, and from where did they learn this? I further found in the words of our Sages (Chullin 60a) that Adam HaRishon offered a young bull with horns and hooves, and where did they find support in the Torah for this? It appears to me that the source for these statements is the verse “from where he had been taken.” That is to say, from the place about which it says “an altar of earth you shall make for Me…” (Shemot 20:21) As the Sages said, ‘the Holy One created him from the place of his atonement, if only that it be an atonement for him!’ (Bereshit Rabbah 14:8) This refers to Mount Moriah to which Gd sent him to work the ground, build an earthen altar from it and offer upon it an offering of atonement; he was taken from that earth and it is the gate through which he passed, as it gave him his thick, coarse substance through whose agency he fell into sin - as is explained above on the verse “…a tree which makes fruit.” (Bereshit 1:11) Therefore in the place which caused his sin, his atonement will be found because that place – that is, that earth – caused him to sin and therefore that earth is obligated to help him to attain atonement through working it into an altar upon which to offer a bull with horns and hooves. This is a correct explanation of the commandment ‘“an altar of earth you shall make for Me,’ because the damage will be fixed through that which caused the sin. Even according to the opinion that Gd gathered dust for the first man from the whole earth this is still the explanation, because the place about which it says “an altar of earth you shall make for Me” is the location of the foundation stone, from which the world was founded. Dust taken from the center of the world is like dust gathered from the whole earth. Through this the difficulty presented by the verse “…the land upon which you are lying to you I will give it and to your seed” is resolved. (Bereshit 28:13) Rashi explains the verse that Gd folded the entire land underneath Ya’akov. According to my explanation we do not have to say this, rather we can say that he lay down on the spot which is the navel of the world and its center - therefore it was as if he lay down on all the land in its entirety.
ומטעם זה לא נאמר בתחלת מראה זו וירא אליו ה'. כי אם עד אחר שנכנס בארץ כי אז היה מוכן לראות במראות השכינה, אבל קודם זה שהיה עדיין בח"ל לא היה שומע כ"א קול דברים כי לא נראה אליו ה' עדיין עד בואו לארץ וכמו שנתבאר בסמוך וע"כ קרא למקום ההוא סולמא של צור כדאיתא בילקוט פר' זו (יב.א) כיון שהגיע אברהם לסולמא של צור אמר יהא חלקי בארץ הזאת. מי הגיד לבעל המדרש שהגיע אברהם לסולמא של צור. ודאי כוונתו על הר המוריה כי שם מקום הסולם אשר ראה יעקב עומד בבית אל ודרך אותו סולם עולים ויורדים הנשמות ושם צור חוצבו של הגוף כמ"ש (ישעיה נא.א) הביטו אל צור חצבתם כי מאותו צור שנקרא אבן שתיה הושתת העולם הכללי, גם האדם שנקרא עולם קטן נוצר ממקום אותו צור, אשר בו מקום הסולם גם לנשמה כאמור. ומטעם זה נאמר לך לך כאן, ובעקידה, וכן בפסוק אלך לי אל הר המור, וכן הגשם חלף הלך לו. הלך למקום מקורו, כי אד עולה מן הארץ. וכן (דברים ב.יג) קומו ועברו לכם את נחל זרד היינו ג"כ לא"י. וכן (ירמיה ה.ה) אלכה לי אל הגדולים. כי שם דירת השלימים. וכן כל לי ולו ולך ולהם שבמקרא פירש על דרך זה, והבין אברהם ממלת לך לך לילך לארץ כנען אע"פ שלא נאמר לאיזה ארץ ילך.
…and for this reason it did not say at the beginning of this vision, ‘and Gd appeared to him’ but rather only once he (Avraham) had entered the land, because then he was prepared to behold visions of the Divine Presence. Beforehand, when he was still outside the land, he only heard a voice speaking of things. This is because Gd did not appear to him until he came to the land, as is explained shortly. Therefore he called that place the ladder of Tzur (sulma shel tzur) as it says in the Yalkut on this portion (remez 62) that once Avraham arrived at the ladder of Tzur he said ‘let my portion be in this land.’ Who told the author of this midrash that Avraham arrived at the ladder of Tzur? He certainly meant Mount Moriah, because that was the location of the ladder which Yaakov saw standing in the house of Gd (Bet El). Via that ladder souls ascend and descend, and there is the bedrock from which the body is hewn as it says, “…look at the rock whence you were hewn...” (Isaiah 51:1) because from that rock, which is called the foundation stone, the world in general was founded. Also man, who is called a microcosm (olam katan), was fashioned from the place of that rock, which is the also the place of the ladder for the soul as stated. For this reason it says “go to you” (lech l’cha) here and at the binding of Yitzchak, and so too in the verse “…I will go to the mountain of myrrh…” (Shir HaShirim 4:6) and so too “…the rain is over, and gone (to itself – halach lo)” (ShirHaShirim 2:11) it returned to the place of its source, 'because a mist comes up from the land' (compare Bereshit 2:6 and Taanit 9b). The same construction is found in the verse “Now get up and cross (to yourselves) the brook of Zered…” (Devarim 2:13) that is, so too into the land of Israel. And also “I will go (to me) to the great ones…” (Jeremiah 5:5) because there is the dwelling place of the whole ones. This is true of all ‘to me, to him, to you, to them’ (li, lo, lecha, lahem) in the Bible that they should be interpreted so. Therefore Avraham understood from the phrase go you (to yourself – lech lecha) to go to the land of Canaan, even though it was not stated to which land he should head.
ולך לך אל ארץ המוריה. הזכיר לך לך היינו אל עצמותיך כי משם תוצאות החומר, אשר לוקח ממקום שנאמר בו (שמות ככא) מזבח אדמה תעשה לי, כמבואר פר' לך לך (יב.א). ובמלת המוריה נראה יה מיותר שהרי נאמר אלך לי אל הר המור (שיר ד.ו). אלא לפי ששם מקום אבן שתיה, אשר ממנו הושתתו שני עולמות שנבראו בשם של יה, כי שער השמים שם הוא, ושם נשלם הזיווג בין הקב"ה לישראל, כדיבוק בעל באשתו אשר שם יה מתווך ביניהם, ויגיד עליו ריעו ט"ו מעלות שהיו מן עזרת נשים כמספר שם יה. והיה סימן לב"ה שיבנה בו אחר ט"ו דורות שמאברהם עד שלמה.
And go (you) to the land of Moriah – It mentioned ‘go you’ meaning go to your essence, because from there the origin of human physicality was taken, from the place of which it is said “An altar of earth you shall make for Me…” (Shemot 20:21) as was explained in the portion of Lech Lecha (Bereshit 12:1). In the word Moriah, the yud hey appears superfluous, because it is said “I will go to the mountain of myrrh (mor)…” (Shir HaShirim 4:6) However, there is the place of the foundation stone, from which two worlds created with the letters yud hey were founded, because the gate of heaven is there, and there the union between the Holy One and Israel is made complete, like the cleaving of a man to his wife between whom the name yud hey mediates, and His beloved said fifteen (songs of praise) parallel to the fifteen (yud hey) steps which came up from the Court of Women. These letters are also a sign of the Holy Temple which would be built there after the fifteen generations from Avraham to Shlomo.
חומת אנך מלכים א פרק ח
בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים. אפשר במה שהקשו בירושלמי איך נבנה בית המקדש על הר והלא כל מקום שאתה מוצא הר וכו' בידוע שהיה שם ע"ז. ותירץ הרב מהר"א רוזאניס ז"ל במ"ש בזהר הקדוש דכשהשכינה שרתה במקום אחד אין רשות לסט"א לבא שם ואמרו רז"ל דעל אבן שתיה התפלל כביכול הקדוש ברוך הוא קודם (שיברא) [שנברא] העולם א"כ אין רשות לסט"א לבא שם עכ"ד וז"ש בנה בניתי בית זבול לך ואין לחוש דהיה הבנין על הר לומר דבכל הר יש ע"ז. לז"א מכון לשבתך עולמים דכל סט"א יודעת דשרתה שכינה קודם שנברא העולם שם ולכך הסט"א אין לה מקום לבא שם:
Chomat Anach Melachim I 8:13
“I have surely built You a house to dwell in; a settled place for You to dwell in forever.” (Kings I 8:13) It is possible to say something from this regarding the difficulty presented by the Talmud Yerushalmi - how could the Temple have been built on a mountaintop, isn’t it said that everywhere you find a mountain…you know that there was idolatry there? Our teacher the Rabbi Avraham Rozenis (of blessed memory) answered this with what it says in the holy Zohar – that once the Divine Presence has come to rest in a place, the Other Side does not have the permission to come there. Further, our Sages taught that Gd prayed on the foundation stone (so to speak) before the world was created, and if this is so then the Other Side does not have the permission to go there. That which is written “I have surely built You a house to dwell in” should not be a cause for concern, that since the building was on a mountain on might say that on every mountaintop is found idolatry. This is why the verse continues “a settled place for You to dwell in forever” that all the forces of the Other Side know that the Divine Presence dwelt there before the world was created and therefore the Other Side has no place there.