דף מקורות זה מהווה הרחבה של הלימוד אהבת חינם והוא חלק מסדרה של דפים שנלמדו בבית המדרש החברתי ע"ש ברקאי הפועל בסיוע של עמותת כל ישראל חברים (כי"ח).
רש"ר הירש, ויקרא יט, יז
ואכן שנאת חנם שכיחה בלב הדיוטות. דַיָם לאלה, שאח מתחרה איתם ב"מלחמת הקיום" - שהיא תוכן החיים מכּינים ועד ראמים, על פי השקפת העולם המודרנית; ואף על פי שהוא נאבק באמצעים כשרים, הרי הוא שואף יחד עמם לאותה מטרה; בחריצות ובכשרון הוא מאיים לעלות עליהם; ועל כל פנים הוא מאלצם למאמצים יתירים, שהרי אין הם רצים יחידים בזירה. דַיָם בכל אלה כדי לראות בו אדם הראוי לשנאה; שהרי הוא המעכב את שלומם; והם מצפים להרחקתו ולאובדנו הגמור (...) ושוב, אין לך דבר שיש בו כדי להוציא שנאה מן הלב - כאותו רעיון הכלול במלת "אחיך". כל אדם הוא "אח" בבית ה'; בבית אבינו אין מקום לשנאה הבאה מתוך הקנאה!
אדמו"ר הרש"ב, קונטרס החלצו – רנ"ט
אבל ענין המדון והריב והשנאה... אינה מצד איזה פרט, כי אם מפני שאינו יכול לסבול את זולתו, גם שלא יְדָעוֹ כלל ולא היה לו שום משא ומתן עמו (....) השנאה הוא מצד שלא יכול לסבול את הזולת, והסיבה הוא הישות (החשבה עצמית) שלו שהוא חשוב בעיני עצמו. ובכלל ענין הישות והרגשת עצמו שמרגיש את עצמו מאד בכל פרט ופרט שלו... ולכן אינו יכול לסבול את הזולת. דמפני הישות שלו אינו נותן מקום לזולתו, שהזולת בהכרח ממעט מציאותו ולכן אינו יכול לסבול אותו... נמצא שעיקר הסיבה הוא הישות שלו שעל ידי זה נעשה לו הזולת למנגד, וההתנגדות אינו שמנגד לו באיזה פרט כי אם במה שהוא נמצא, דבזה שנמצא מציאותו הוא הדבר ממעט הישות שלו ובזה הוא מנגד לו ואינו יכול לסובלו.
יוסי שריד, "בזכות השנאה ובגנות אהבת חינם", מתוך אתר 'חופש'
אז מה כאן "חינם" בכל השנאה הזאת? איך אפשר בכלל שלא לשנוא את הקנאים ואת הקנאות הלאומנית אם היא ממיטה אסונות איומים כאלה? אותה שנאה שמכנים אותה "שנאת חינם" היא לא רק טבעית ואנושית, היא גם חיונית כמנגנון פנימי של הגנה עצמית. במובן זה היא מאוד דומה לכאב. בלי כאב, לא נדע שגופנו הותקף על-ידי מחלה קשה. איך נדע בלי כאב שיש לנו התקף לב, לדוגמה? ובלי השנאה, איך נגן על עצמנו מפני העומדים עלינו, מבפנים, לכלותנו? הקם, מתוך המחנה, להורגך ולאמלל אותך, השכם, לפחות, לשנוא אותו, ואולי בכל זאת, תימלט בעור שיניך מגורל אכזר.
מידות הראי"ה אהבה ח
אע"פ שלפעמים אהבת הבריות מקפת היא את הכל, ונכנס גם רשע בכלל האהבה, אין זה מגרע כלל משנאת הרע, אדרבא היא מחזקת אותה. שהרי ודאי לא מצד הרשעות של הרע הוא נכנס בכלל האהבה, אלא מצד חלק הטוב שבו, שהאהבה אומרת שהוא נמצא בכל מקום, וכיון שמפרידים את חלק הטוב לאהבה אותו, נשארה השנאה לחלק הרע מפולשת וגמורה.
הרב אליהו בן-אמוזג, אם למקרא, ויקרא דף מ"ו עמ' א'-ב
'ואהבת לרעך כמוך' - ממה ששינה וכתב 'ואהבת לרעך' ולא אמר 'לבני עמך', שמענו שבכלל 'רעך' - כל מין האדם. והרי זה כאילו יאמר: כל כך צריך אתה ליזהר מלנקום ולנטור את בני עמך, כי זה כלל גדול, 'ואהבת לרעך כמוך' - יהיה מי שיהיה.
מדות הרא"יה, אהבה י
(את) המעמד היותר עליון באהבת הבריות צריכה לקחת אהבת האדם, והיא צריכה להתפשט על כל האדם כולו, למרות כל שינויי דעות דתות ואמונות, ולמרות כל החילוקים של הגזעים והאקלימים (...) כי רק על נפש עשירה באהבת הבריות ואהבת אדם, תוכל אהבת האומה להתנשא בגאון אצילותה וגדולתה הרוחנית והמעשית. וצרות-העין הגורמת לראות בכל מה שחוץ לגבול האומה המיוחדת, אפילו אם הוא חוץ לגבול ישראל, רק כיעור וטומאה, היא מהמחשכים הנוראים שגורמים הריסה כללית לכל בנין הטוב הרוחני, שכל נפש עדינה מצפה לאורו.