דף מקורות זה מהווה הרחבה של הלימוד עדתיות- לימוד ושיעור מאת אלי ברקת והוא חלק מסדרה של דפים שנלמדו בבית המדרש החברתי ע"ש ברקאי הפועל בסיוע של עמותת כל ישראל חברים (כי"ח).
הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל, מכמני עוזיאל א, עמ' שכה
1. דבר אחד אני יכול לציין מעתה, והוא: רצוני הכביר לאחד את קרעי הגלות שהתהוו בנו, בדמותם של קהילות ועדות נפרדות, ספרדים, אשכנזים, תימנים וכו'. לא קשה תהיה לי עבודה זו, כי הלא האחדות היא בטבע הוויתנו הלאומית, ורק הפיזור הגלותי הוא שהפרידנו לקהילות ועדות, ונתנה בפינו שפות הגלות; ובשובנו אל ארצנו אין שום סיבה להמשיך את פירוד הגולה לקהילות מורחבות ושפות שונות, אבל קהילה אחת תאחד אותנו בפנימיותנו, ותייצג אותנו כלפי הממשלה וכלפי כל; ושפה אחת תהיה בפי כולנו בבית וברחוב, בעיר ובשדה, היא שפת התורה, הנבואה והמשנה, שתהיה שגורה בפי כל במילוליה ושמורה בלבנו ונפשנו בתוכנה הקדוש והנעלה, כי ממנה תוצאות חיים לנו; וגדולה תהיה זכותי אם אוכל לעזור להגשמה מהירה ומלאה של אחדות זו.
בנימין פורת, "עדת ארץ ישראל", מוסף 'שבת' 'מקור ראשון' ז' ניסן תשע"ה, 27.3.2015
2. איזו רלוונטיות יש עוד להגדרות "אשכנזי" ו"ספרדי" עבור יהודים שהם כבר דור שלישי ורביעי בארץ, שאינם יודעים להרכיב אפילו משפט פשוט ביידיש או בערבית, ואשר החיים במצרים או בערבות רוסיה הם עבורם לכל היותר "סיפורי סבתא", פשוטו כמשמעו, תמונות דהויות בשחור־לבן? האם נגזר עלינו לשאת על גבינו את ההגדרות "עדות אשכנז" ו"עדות ספרד" עד סוף כל הדורות? בַּשְלָה העת להכריז על הקמתה, ואולי פשוט להכיר בעובדת קיומה, של עדה חדשה־ישנה, היא עדת ארץ ישראל. חשוב להדגיש, זו אינה הצעה ליהדות־כור־היתוך־נטולת־עדתיות. להיפך...
מהם מנהגיה של עדת ארץ ישראל? הם תמהיל של מנהגי אשכנז, ספרד, תימן ועוד, אשר נאפו יחדיו בתנורה של ארץ ישראל. יש בהם עושר של צבעים, ניגונים, ריחות וטעמים. על שולחן הסדר שלה מגישים מרק עם קניידלך לאחר דגים מרוקאיים... מבחינה הלכתית, מנהגיה של עדה זו יהיו תערובת מאוזנת של המסורות השונות שקדמו לה.
הרב אליהו בקשי דורון, שו"ת בנין אב א, אורח חיים ז
3. במבט חיצוני נראה הדבר כהכרח המציאות שהגלות מחייבת – מגוון בתי הכנסת וצורת התפילה היה לפי מנהגי המוצא והעדות, ונראו כהנצחה של עדתיות. כולם קיוו שעם מיזוג הגלויות תהיה גם בתפילה שפה אחת ודברים אחדים, ויגיע היום שבכל שכונה וקהלה יהיה בית כנסת אחד השוה לכל נפש. המציאות הוכיחה שדוקא בקהלות שהגלויות נתמזגו והמיוג איפשר תפלה אחידה לכל העדות, בתי הכנסת התפצלו. ובכל קהלה תוססת וגדולה יש מספר רב של בתי כנסת...
ברכה רבה במנינים מצומצים של חוגים שונים, השומרים על מסגרת חברתית ונעם תפלה המתאים להם, וזו הדרה של התפלה.
4. אבל כשכבר נשרשה הקדושה בי"ב שבטים, נעשו מהרכבות אלה הג' דרכים כמה וכמה נתיבות חלוקות, ומ"מ כולן עולות בקנה אחד, וכן הוא רצון השי"ת שכאו"א יעסוק בתורה ומצות לפי מדתו רק שיתאחד עם הכלל וילך ע"פ דרך התורה. ע"כ כ"ז שהי' דרך אחד לרבים היתה עבודה רצוי' על מצבה של אבן אחת לרמז על כח אחד ודרך אחד, אבל אח"כ רצה הקב"ה שע"י ריבוי הדרכים ושינוי הדעות וכ"א יתנהג בתו"ע כפי ענינו וכולם יתכוונו לש"ש, בזה יתגדל ויתקדש שמו הגדול ב"ה. ע"כ רצונו דוקא במזבח של הרבה אבנים שכולן מתחברות יחד, אבל מצבה שנא, שעכשיו מורה מצבה על דרך אחד נבדל וזה לא ירצה בעיני השי"ת.
החיד"א, קשר גודל, יב ט
5. מנהגי שרשי התפלות אין לשנות מן המנהג הקדום, כי י"ב שערים ברקיע כנגד י"ב שבטים, והתפלות של כל שבט אחד עולה דרך שער מיוחד. ותפלת נוסח הספרדים עולה בכל אחד מהי"ב שערים. האר"י ז"ל.
הרב יהודה אלקלעי, כתבי הרב יהודה אלקלעי ,עמ' 570
6. ואף כי אמרו המקובלים כי שנוי המנהגים הוא כי כל שבט יש לו שביל ודרך מיוחד לתפילתו, כמו שנאמר: "איש אשר כברכתו בכך אותם" אבל מטעם זה היה לנו לכנות המנהגים בשמם מנהג ראובן מנהג שמעון .אדרבה רבותינו ז"ל יסדו לנו שמונה עשרה ברכות דרך וסדר אחד לכל ישראל. ובאורך הגלות נתהוו שינוי המנהגים לפי שינוי המדינות.
הרב אליהו בקשי דורון, שו"ת בנין אב א, אורח חיים ז
7. דוקא מה שנראה במבט ראשון כחוסר אחדות, היא האחדות האמיתית. רַאָה (בלעם) את ישראל שוכן לשבטיו... רַאָה שלמרות מגוון השבטים והדגלים הסדר הוא מופתי ומאורגן, כשכל אחד מוצא את מקומו הנכון, "וישא משלו ויאמר: מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל".
היופי בציור הוא לא הצבע האחד, אלא מגוון הצבעים המשתלבים כל אחד בשיעורו ובמקומו. היופי שבנגינה הוא לא בטון אחד וכלי אחד, אלא ביצירה המגוונת המתבטאת בכלים שונים ובטונים המשלימים זה את זה. כך טיבם והדרם של אהלי יעקב ומשכנות ישראל בחלוקתם המסודרת והטבעית, איש על מחנהו ואיש על דגלו. אחדות אין פרושה ביטול הפרט, אלא יצירת כלל הבנוי מקיבוץ הפרטים המשלימים זה את זה. כך גם חברה המבטלת את יחודו של היחיד והקבוצות שבתוכה, אינה חברה אחידה אלא מוגבלת, ועצם ההגבלה היא היוצרת את המחלוקת והפילוג.