דף מקורות זה מהווה הרחבה של הלימוד המלחמה באדישות- לימוד ושיעור מאת אודי לאון והוא חלק מסדרה של דפים שנלמדו בבית המדרש החברתי ע"ש ברקאי הפועל בסיוע של עמותת כל ישראל חברים (כי"ח).
1. מה סוד רשעותם של תושבי הערים? מדוע גובים האינדיבידואליזם, שהוא המקור ליצירתיות, וריבוי האינטראקציות הבין-אישיות, שהוא סוד הקידמה, מחיר מוסרי כה נורא? הסיבה הפשוטה לכך היא שהחיים בצפיפות האורבאנית מלמדים את כולנו שהאחריות לכל דבר מתבזרת ומתחלקת בין אינספור אנשים. גם מי שאינו צדיק מטבעו לא היה עומד מנגד לנוכח אישה מפרפרת שראשה במים, המצויה במרחק כמה תנועות שחייה במי נחל עומדים, אילו היה ברור לו שהוא עומד שם יחיד.
יצרם של העומדים על גדות הירקון לא היה רע מנעוריהם. הם הסתכלו ימינה ושמאלה, ראו עשרות אנשים כמותם עומדים אף הם ומתבוננים זה בזה, ואמרו לעצמם "מישהו בוודאי יטפל בזה. יש כאן צעירים ממני, ככל הנראה שחיינים טובים יותר, אנשים הקרובים אולי לאירוע, אולי שוטרים, או בעלי סמכות. אני הגעתי לכאן כצופה, לא כשחקן".
עמדתם היתה הגיונית, על אף שנבעה ממנה התנהגות מרושעת: כאשר עשרות אנשים אחראים במקביל לאותה תוצאה, נוצרת ביניהם "דילמת אסיר", שבה כל אחד מהם מגלגל את האחריות המוסרית לפתחם של האחרים. ההיגיון של עמדה זאת הוא כל-כך מוצק, עד שקביעת המחוקק הישראלי בשנת תשנ"ח, כי הימנעות מסיוע לאדם בסכנה מהווה עבירה פלילית לא תצליח לחדור אותו.
... פרשת יסמין פיינגולד מספקת אפוא לקח חשוב לכל מנהל, מחנך ומחוקק - אחריות מבוזרת נוטה להתנדף ולהיעלם. במצבים שהאחריות איננה מיוחדת לאנשים מסוימים, כמו במקרים של אלימות במשפחה שאין איש מדווח עליה, נצטרך תמיד להזדקק לצדיקים יחידי סגולה, בעוד מרבית האנשים יתנהגו כרשעים מוחלטים, לא משום שהם רעים מטבעם, אלא משום שנסיבות הזמן והמקום משיאות אותם מהעניין עצמו.
...ותעמוד לנו זכותו של צדיק אחד בסדום, אבי טויבין בן ה-62, שקפץ למים והציל את חייה של פיינגולד בנוכחות קהל משתאה וסקרן. עליו מעלה הכתוב כאילו קיים עולם מלא.
2. ואחר כך אמר שהמעלות לא יגיעו לאדם לפי רוב גודל המעשה אבל לפי רוב מספר המעשים והוא שהמעלות אמנם יגיעו בכפול המעשים הטובים פעמים רבות ועם זה יגיע קנין חזק לא כשיעשה אדם פעל אחד גדול מפעולות הטובות כי בזה לבדו לא יגיע לו קנין חזק והמשל בו כשיתן האדם למי שראוי אלף זהובים בבת אחת לאיש א' ולאיש אחר לא נתן כלום לא יעלה בידו מדת הנדיבות בזה המעשה האחד הגדול כמו שמגיע למי שהתנדב אלף זהובים באלף פעמים ונתן כל זהוב מהם על צד הנדיבות מפני שזה כפל מעשה הנדיבות אלף פעמים והגיע לו קנין חזק וזה פעם אחת לבד התעוררה נפשו התעוררות גדולה לפעל טוב ואח"כ פסקה ממנו וכן בתורה אין שכר מי שפדה אסור במאה דינרים או עשה צדקה לעני במאה דינרים שהוא די מחסורו כמו שפדה עשרה איסרים או השלים חסרון עשרה עניים כל אחד בעשרה דינרים ואל זה ההקש וזה ענין אמרו לפי רוב המעשה אבל לא לפי גודל המעשה:
This statement includes great things and [so] it is fitting that this statement would be of Rabbi Akiva. And this is its explanation in brief on condition that you know all that came before it in the earlier chapters. He said [that] all that is in the world is known to Him, may He be blessed and He comprehends it. And that is his saying, "Everything is foreseen." And afterwards he said [that] you should not think that in His knowing actions [in the future], it is obligated by necessity - meaning to say that a person is forced in his actions to [do one] action out of the [many] actions. The matter is not like this, but [rather] freewill is in the hand of a man as to what he will do. And this is his saying, "and freewill is given." He means to say that freewill is given to every man, as we elucidated in the eighth chapter (Eight Chapters 8). And he said that the judgement of God, may He be blessed, with people, however, is with kindness and good - not according to the judgement that befits them, as He, may He be blessed, explained (Exodus 34:6), "of great patience and much kindness and truth" - and the rabbis, may their memory be blessed, said "'of great patience' with the righteous and the evil." And the prophet (recounter) said (Psalms 145:9), "Good to all is the Lord." And afterwards he said that the virtues do not come to a man according to the quantity of the greatness of the deed, but rather according to the great number of good deeds. And this is that indeed the virtues arrive by repetition of the good deeds many times. And with this does a strong acquisition come - not when a man does one great deed from the good deeds; as from this alone, a strong acquisition will not come to him. And the parable with this is that when a man gives a thousand gold coins at one time to one man to whom it is fitting and he does not give anything to another man; the trait of generosity will not come into his hand with this great act, as [much as] it will come to one who donates a thousand gold pieces a thousand times and gives each one of them out of generosity. [This is] because this one repeated the act of generosity a thousand times and a strong acquisition of it came to him [in this way]. But [the other] only aroused his soul with a great arousal towards a good act, and afterwards it ceased from him. And so [too] with Torah, the reward of the one who redeems one captive with a hundred dinar or [gives] charity to a poor person with a hundred dinar which is enough for what he lacks is not like the one who redeems ten captives or fills the lack of ten poor people - each one with ten dinar. And in this comparison and this matter is that which he said, " in accordance to the majority of the deed" - and not in accordance to the greatness of the deed.