(א) ויהי בימי - אמר רבי יהושע בן קרחה: שהשחיר פניהם של ישראל כשולי קדירה. ור' ברכיה אמר: שהכחיש ראשן של ישראל בצום ותעניות. ר' לוי אמר: שהשקה אותן רוש ולענה. ורבי יודא בר' סימון אמר: שבקש לקעקע ביצתן של ישראל. ור' תחליפא בר בר חנה אמר: שהיה אחיו של ראש אחיו של נבוכדנצר. וכי אחיו היה, והלא זה כשדי וזה מדיי? אלא זה ביטל מלאכת בית המקדש, וזה החריבו, לפיכך השווה אותם הכתוב כאחד.
דבר אחר: אחשורוש - ר' יהודה ור' נחמיה: חד אמר: אחשורוש שהרג אשתו מפני אוהבו, הוא אחשורוש שהרג אוהבו מפני אשתו. ור' נחמיה אמר: אחשורוש שבטל מלאכת בית המקדש, הוא אחשורוש שגזר עליו שיבנה. וכי הוא גזר, והלא כורש גזר? אלא כתיב (עזרא ו) בשנת חדא לכורש מלכא. באותה שעה נכנסו כל סנקליטין [=יועצים] שלו אצלו. אמרו לו: אביך גזר עליו שלא יבנה, ואת גוזר עליו שיבנה, וכי יש מלך מבטל גזירות מלך? אמר להם: הביאו לי קינסין ]=גזרות] הנעתקין. מיד הביאו לו. הדא הוא דכתיב: (עזרא ו') והשתכח באחמתא בבירתא [=ונמצא באמתחת עור בבירה]. מה כתיב ביה (שם ד') כען שימו טעם לבטלה [=עתה שימו חוק לבטל את האנשים מעבודתם]. אמר להם: ומי כתיב לעולם? לא כתיב אלא עד מני טעמא יתשם [=עד שממני יושם חוק]. מאן אמר לי שאילו היה אבא קיים לא היה בונה אותו?
(ג) אחשורוש - ר' לוי ורבנן - ר' לוי אמר: אחשורוש הוא ארתחששתא. ורבנן אמרי אחשורוש שכל מי שזוכרו חושש את ראשו. למה קראו הכתוב ארתחששתא? שהיה מרתיח ותש. ר' יצחק ורבנין: ר' יצחק אמר: אחשורוש שבאו כל הצרות בימיו: שנאמר: אבל גדול ליהודים. הוא אחשורוש שבאו כל הטובות בימיו: שנאמר: שמחה וששון ליהודים משתה ויום טוב. רבנן אמרי "אחשורוש", עד שלא נכנסה אסתר אצלו, "הוא אחשורוש" משנכנסה אסתר אצלו לא היה בועל נדות.
(יב) על כסא מלכותו - ר' כהן בשם ר' עזריה: על כסא מלכותו. מלכתו כתיב. בא לישב על כסא שלמה ולא הניחוהו. אמרו לו: כל מלך שאינו קוזמוקרטור [=שליט] בעולם אינו יושב עליו. עמד ועשה לו כסא משלו כדמותו. הדא הוא דכתיב: על כסא מלכותו - על כסא מלכתו כתיב. וכי איזה כסא היה? (ד"ה ב' ט') ויעש המלך כסא שן גדול. ... הושעיא רבה אומר: שהיה עשוי כטירכי [=תבנית] מרכבתו של מי שאמר והיה העולם, הקדוש ברוך הוא. וכן הוא אומר: שש מעלות לכסא, שש כנגד ששה רקיעים. ולא שבעה הן? אמר ר' אבון: הן דמלכא שארי טיטיוון [=מקום מושב המלך אינו נמנה]. שש כנגד שש ארצות: ארץ, אדמה, ארקא, גיא, ציה, נשיה, תבל. וכתיב (תהלים ט') והוא ישפוט תבל בצדק. שש כנגד ששה סדרי משנה: זרעים, מועד, נשים, נזיקין, קדשים וטהרות. שש כנגד ששת ימי בראשית. שש כנגד שש אמהות שרה רבקה רחל ולאה בלהה זלפה. אמר רבי הונא: שש כנגד שש מצות שהמלך הוא מוזהר עליהם ומצווה. דכתיב: (דברים ט"ז) לא ירבה לו נשים, לא ירבה לו סוסים, וכסף וזהב לא ירבה לו מאד. (דברים ט"ז) לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שחד. עלה במעלה ראשונה הכרוז מכריז ואומר לו (שם י"ז) לא ירבה לו נשים. בשנייה מכריז לא ירבה לו סוסים. בשלישית מכריז וכסף וזהב לא ירבה לו. ברביעית לא תטה משפט. בחמישית לא תכיר פנים. בששית לא תקח שחד. וכן הוא אומר: וידות מזה ומזה אל מקום השבת. בישיבתו בא לישב אומר לו: דע לפני מי אתה יושב, לפני מי שאמר והיה העולם. אמרו: כיוון שמת שלמה, עלה שישק מלך מצרים ונטלו [= את הכיסא] מהם. עשה מלחמה עם זרח הכושי ונטלו ממנו. עשה אסא מלחמה עם זרח הכושי ונפל בידו ונטלו ממנו. תאנא [=למדנו] אסא וכל מלכי יהודה ישבו עליו, וכיוון שעלה נבוכדנצר והחריב את ירושלים הגלה אותו לבבל, ומבבל למדי, וממדי ליון, ומיוון לאדום. אמר רבי אלעזר בר' יוסי: אני ראיתי שבריו ברומי. נבוכדנצר ישב עליו, כורש ישב עליו. אחשורוש בא לישב עליו לא הניחוהו. אמרו ליה: מי שאינו עשוי קוזמוקרטור [=שליט] בעולם אינו יושב עליו. עמד עשה משלו בדמים. הדא הוא דכתיב: על כסא מלכותו. מלכתו כתיב.
עלה במעלה הראשונה והארי פושט לו יד. ובשנייה נשר פושט לו יד אל מקום השבת. כך מקבלין אותו. ובמקום השבת שרביט הזהב מאחוריו, ויונה נתונה בראשו, ועטרה של זהב בפיה, כדי שיהא המלך יושב בשבת, ועטרה של זהב נוגע ואינו נוגע.
(טו) בשנת שלוש למלכו עשה משתה - ר' יהודה ור' נחמיה. ר' יהודה אמר: בשנת שלש למלאכת הכסא. כיוון שגמר מלאכת הכסא עשה משתה לכל שריו ועבדיו. ור' נחמיה אמר: בשנת שלש לביטול מלאכת בית המקדש. כיוון שגמר לביטול מלאכת בית המקדש שלש שנים, עשה משתה לכל שריו ועבדיו.
(1) It was in the days [of Aḥashveirosh, he was Aḥashveirosh]: Rabbi Yehoshua ben Korḥa said, "Because he darkened the faces of Israel like the sides of a pot." Rabbi B'rekhya said, "Because he withered the head of Israel with fasting and affliction." Rabbi Levi said, "Because he made them drink gall and wormwood." Rabbi Yuda son of Rabbi Simon said, "Because he tried to destroy the roots of Israel". Rabbi Taḥlifa son of Bar Ḥana said, "Because he was the brother of a leader, the brother of Nevukhadnetzar." Could he have been his brother? Wasn't one a Chaldean and another a Median? But one suspended work on the Temple and the other destroyed it, so Scripture considers them equivalent.
Another interpretation: Of Rabbi Yehuda and Rabbi Neḥemia one said "Aḥashveirosh" - that he killed his wife because of his friend, "He was Aḥashveirosh" - that he killed his friend because of his wife. Rabbi Neḥemia said, "Aḥashveirosh" - that he suspended work on the Temple, "He was Aḥashveirosh" - that decreed it be rebuilt. Did he decree that it be rebuilt? Didn't Koresh decree that? It is written, "In the first year of King Koresh." (Ezra 6:3) At that time all his counselors came to him and said, "Your father decreed that it not be rebuilt and you decree that it be rebuilt?! Can a king cancel the decrees of a king?" He said to them, "Bring me copies of the decrees". They brought them to him at once, as it is said "It was found in Aḥm'ta in the capitol" (Ezra 6:2). What was written in it? "Therefore make a decree to stop" (Ezra 4:21) He said to them, "Does it say forever? It only said 'until a decree is made by me.' Who can tell me that if my father were alive he would not have built it?"
(3) "Aḥashveirosh" Rabbi Levi and the Rabbis: Rabbi Levi said, "Aḥashveirosh was Artaḥshasta" and the Rabbis say "Aḥashveirosh - because anyone who remembers him has a ache (ḥoshesh) in his head (rosho)." Why did Scripture call him "Artaḥshasta"? Because he would rage (rataḥ) and then calm (tash). "Aḥashveirosh": Rabbi Yitzhak and the Rabbis. Rabbi Yitzhak said, "Aḥashveirosh - that all the troubles came in his time, as it is said 'A great mourning for the Jews' (Esther 4:3). He was Aḥashveirosh - that all the good things came in his time, as it is said 'Esther'." The Rabbis say 'Aḥashveirosh' - until Esther came to him. 'He was Aḥashveirosh' - once Esther came to him he would not lie with menstruating women."
אחשורוש: אמר רב אחיו של ראש ובן גילו של ראש אחיו של ראש אחיו של נבוכדנצר הרשע שנקרא ראש שנאמר (דניאל ב, לח) אנת הוא רישא די דהבא בן גילו של ראש הוא הרג הוא ביקש להרוג הוא החריב הוא ביקש להחריב שנאמר (עזרא ד, ו) ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלם.
שמואל אמר שהושחרו פניהם של ישראל בימיו כשולי קדרה ורבי יוחנן אמר כל שזוכרו אמר אח לראשו ורבי חנינא אמר שהכל נעשו רשין בימיו שנאמר (אסתר י, א) וישם המלך אחשורוש מס.
הוא אחשורוש: הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו.
המולך: אמר רב שמלך מעצמו. אמרי לה לשבח ואמרי לה לגנאי אמרי לה לשבח דלא הוה איניש דחשיב למלכא כוותיה. ואמרי לה לגנאי דלא הוה חזי למלכותא וממונא יתירא הוא דיהב וקם.
מהודו ועד כוש: רב ושמואל חד אמר הודו בסוף העולם וכוש בסוף העולם. וחד אמר הודו וכוש גבי הדדי הוו קיימי כשם שמלך על הודו וכוש כך מלך מסוף העולם ועד סופו.
שבע ועשרים ומאה מדינה: אמר רב חסדא בתחילה מלך על שבע ולבסוף מלך על עשרים ולבסוף מלך על מאה.
Ahashverosh: Rav said The brother of the head and the counterpart of the head — “The brother of the head”: the brother of Nebuchadnezzar the wicked who was called head, as it is written, “You are the head of gold” (Daniel 2:38). “The counterpart of the head”: the one slew, the other sought to slay; the one laid waste, the other sought to lay waste, as it is written, “And in the reign of Ahashverosh, in the beginning of his reign, wrote they an accusation against the inhabitants of Judah and Jerusalem” (Ezra 4:6).
Shmuel said: The face of Israel was blackened (hushcharu) in his days like the sides of a pot. R. Yohanan said: Everyone who thought of him said “alas for my head (ah lerosho).” R. Hanina said: That all became poor (rash) in his days, as it says, “And the king Ahashverosh laid a tribute”
“That (hu) is the Ahashverosh. — [this means that] he persisted in his wickedness from beginning to end.
“Who reigned”: Rav said: this indicates that he made himself king. There are those who interpret this to his credit, and those to his discredit. Those who interpret it to his credit hold that there was no other man equally fitted for the throne. Those who interpret it to his discredit hold that he was not fit for the throne, but that he was very wealthy, and that he gave and thereby became king. “From Hodu to Cush”: Rav and Shmuel: One said that Hodu is at one end of the world and Cush at the other, and the other said that Hodu and Cush are right next to each other, and that just as he ruled over Hodu and Cush, so he ruled from one end of the world to the other. Similarly you say, “For he had dominion over all the region on this side of the River, from Tiphsah until Gaza” (I Kings 5:4). Rav and Shmuel: One said that Tiphsah is at one end of the world and Gaza at the other, and the other said that Tiphsah and Gaza are near one another [and that what is meant is that] just as he [Solomon] ruled over Tiphsah and over Gaza, so he ruled over the whole world. “Seven and twenty and a hundred provinces”. R. Hisda said: At first he ruled over seven, then over twenty [more], and finally over a hundred [more]. But if so, [what did you do with the verse], “And the years of the life of Amram were seven and thirty and a hundred years?” (Exodus 6:20). How do you expound this? It is different here, because the whole text is superfluous, since it is written, “From Hodu to Cush,” what would I then do with, “seven and twenty and a hundred provinces”? You must conclude that it is for a special lesson. Our Rabbis taught: There were three who ruled over the whole globe: Ahab, Ahashverosh and Nebuchadnezzar. Ahab, as it is written, “As the Lord your God lives, there is no nation or kingdom which my Lord has not sent to seek you” (I Kings 18:10) etc. Now if he was not king over them, how could he make them take an oath? Nebuchadnezzar, as it is written: “And it shall come to pass that the nation and the kingdom which will not serve the same Nebuchadnezzar king of Babylon and will not put their neck under the yoke of the King of Babylon” (Jeremiah 27:8). Ahashverosh, as we have pointed out above.
בימים ההם כשבת המלך: וכתיב בתריה בשנת שלש למלכו אמר רבא מאי כשבת לאחר שנתיישבה דעתו אמר בלשצר חשב וטעה אנא חשיבנא ולא טעינא.
אי היא דכתיב (ירמיהו כט, י) כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם. וכתיב (דניאל ט, ב) למלאות לחרבות ירושלם שבעים שנה. חשוב ארבעין וחמש דנבוכדנצר ועשרים ותלת דאויל מרודך ותרתי דידיה הא שבעים. אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו. ... אמר השתא ודאי תו לא מיפרקי אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו
אמר איהו מיטעא טעי אנא חשיבנא ולא טעינא מי כתיב למלכות בבל לבבל כתיב מאי לבבל לגלות בבל כמה בצירן תמני חשיב ועייל חילופייהו חדא דבלשצר וחמש דדריוש וכורש ותרתי דידיה הא שבעין כיון דחזי דמלו שבעין ולא איפרוק אמר השתא ודאי תו לא מיפרקי. אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו. בא שטן וריקד ביניהן והרג את ושתי.
והא שפיר חשיב? איהו נמי מיטעא טעי דאיבעי ליה למימני מחרבות ירושלים. סוף סוף כמה בצירן (חדיסר) איהו כמה מלך ארביסר בארביסר דידיה איבעי ליה למיבני בית המקדש? אלמה כתיב (עזרא ד, כד) באדין בטילת עבידת בית אלהא די בירושלם אמר רבא שנים מקוטעות הוו.
בהראותו את עושר כבוד מלכותו: א"ר יוסי בר חנינא מלמד שלבש בגדי כהונה כתיב הכא יקר תפארת גדולתו וכתיב התם (שמות כח, ב) לכבוד ולתפארת (שם, ה).
ובמלאות הימים האלה וגו': רב ושמואל חד אמר מלך פיקח היה וחד אמר מלך טיפש היה מאן דאמר מלך פיקח היה שפיר עבד דקריב רחיקא ברישא דבני מאתיה כל אימת דבעי מפייס להו ומאן דאמר טיפש היה דאיבעי ליה לקרובי בני מאתיה ברישא דאי מרדו ביה הנך הני הוו קיימי בהדיה.
שאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה אמר להם אמרו אתם אמרו לו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע אם כן שבשושן יהרגו שבכל העולם כולו אל יהרגו אמרו לו אמור אתה אמר להם מפני שהשתחוו לצלם אמרו לו וכי משוא פנים יש בדבר אמר להם הם לא עשו אלא לפנים אף הקב"ה לא עשה עמהן אלא לפנים והיינו דכתיב (איכה ג, לג) כי לא ענה מלבו: (שם)
בחצר גנת ביתן המלך: רב ושמואל חד אמר הראוי לחצר לחצר הראוי לגינה לגינה הראוי לביתן לביתן וחד אמר הושיבן בחצר ולא החזיקתן בגינה ולא החזיקתן עד שהכניסן לביתן והחזיקתןץ במתניתא תנא הושיבן בחצר ופתח להם שני פתחים אחד לגינה ואחד לביתן (שם, ו)
גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים בית המלכות: בית הנשים מיבעי ליה אמר רבא שניהן לדבר עבירה נתכוונו
ביום השביעי כטוב לב המלך ביין: אטו עד השתא לא טב לביה בחמרא אמר רבא יום השביעי שבת היה שישראל אוכלין ושותין מתחילין בד"ת ובדברי תשבחות אבל עובדי כוכבים שאוכלין ושותין אין מתחילין אלא בדברי תיפלות וכן בסעודתו של אותו רשע הללו אומרים מדיות נאות והללו אומרים פרסיות נאות אמר להם אחשורוש כלי שאני משתמש בו אינו לא מדיי ולא פרסי אלא כשדיי רצונכם לראותה אמרו לו אין ובלבד שתהא ערומה. שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו מלמד שהיתה ושתי הרשעה מביאה בנות ישראל ומפשיטן ערומות ועושה בהן מלאכה בשבת היינו דכתיב אחר הדברים האלה כשוך חמת המלך אחשורוש זכר את ושתי ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה כשם שעשתה כך נגזר עליה.
ותמאן המלכה ושתי: מכדי פריצתא הואי דאמר מר שניהן לדבר עבירה נתכוונו מ"ט לא אתאי? א"ר יוסי בר חנינא מלמד שפרחה בה צרעת. במתניתא תנא [בא גבריאל ועשה לה זנב]
ויקצף המלך מאד: אמאי דלקה ביה כולי האי אמר רבא שלחה ליה בר אהורייריה דאבא אבא לקבל אלפא חמרא שתי ולא רוי וההוא גברא אשתטי בחמריה מיד וחמתו בערה בו
ויאמר המלך לחכמים: מאן חכמים רבנן יודעי העתים שיודעין לעבר שנים ולקבוע חדשים אמר להו דיינוה לי אמרו היכי נעביד נימא ליה קטלה למחר פסיק ליה חמריה ובעי לה מינן נימא ליה שבקה קא מזלזלה במלכותא אמרו לו מיום שחרב בית המקדש וגלינו מארצנו ניטלה עצה ממנו ואין אנו יודעין לדון דיני נפשות זיל לגבי עמון ומואב דיתבי בדוכתייהו כחמרא דיתיב על דורדייה מיד והקרוב אליו כרשנא שתר אדמתא תרשיש.
ויאמר ממוכן תנא ממוכן זה המן ולמה נקרא שמו ממוכן שמוכן לפורענות אמר רב כהנא מכאן שההדיוט קופץ בראש
להיות כל איש שורר בביתו: אמר רבא אלמלא אגרות הראשונות לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט אמרי מאי האי דשדיר לן להיות כל איש שורר בביתו פשיטא אפילו קרחה בביתיה פרדשכא ליהוי.