כתוב ברש''י (מנחות דף מה: ד''ה במדבר קרבו כבשים בלא לחם) שלא היה להם אלא מן.
כתוב בתוספות (מנחות דף מה: ד''ה קרבו כבשים בלא לחם) שמוכח מהגמרא (מנחות דף צה.) שבמדבר היה לחם הפנים, וגם שהיו מקריבין מנחת העומר.
אומר החיד''ה בספרו פתח עינים (על תוס' במנחות דף מה: ד''ה קרבו כבשים בלא לחם) בפירש"י שבידינו ליתיה אמנם הרמב"ם פירוש המשנה ורבינו עובדיה כתבו כן. ויש להעיר שהרי מקרא מלא בלחם הפנים ויערוך עליו ערך לחם. וכתוב ולחם התמיד עליו תהיה. ומבואר במילואים דהקריבו חלות מצות ורקיקים ובפסח שני שעשו בשנה השנית כתיב ככל חקותיו ופירש"י מצה וחמץ וכו'. וכן איכא קראי אחריני דמוכח דהיה בידם לחם למצוות שטעונות לחם ורש"י עצמו בפ"ק דקדושין פירש דלכ"ע בקרבן צבור קרבו נסכים ע"ש דף ל"ז ובתוס' בזבחים דף קי"א.
אז מוכרח שהיו מביאים מהישוב כמו שאמרו בתרגום שיר השירים (א, יד) שהיו מביאים יין לנסכים במדבר מכרמי עין גדי; וכן מצאתי להרב הגדול מהר"י זאבי בדרשותיו פרשת קרח, שהביא דברי התרגום הנזכר וכתב עלה ומינה אתה דן למנחת התמיד.
וגם כותב החיד''ה בספרו מראית העין שמצא בפירוש התורה לרבינו אפרים ז"ל כ"י ובסוף פרשת בשלח כתוב שם מגאוני קמאי ז"ל דמהמן נעשה כגרעיני חיטה מגובל כעיסה שיש בה מים הרבה וזהו ודגן שמים נתן למו ומקריבין ממנו למנחות ולחם הפנים.
כתוב בבמדבר רבה (יט, כו) שבארה של מרים היה משקה והיה מעלה אילנות, זרעונים ודשאים בלי סוף, וכן אמר רב יוחנן כך בשיר השירים רבה (ד, יב) אז אפשר שגם חיטה גדלה ועשו לחם.
וגם כתוב בשיר השירים רבה (ד, יב) שרבנן אמרו שהיה להם יין ממה שהיו תגרי עובדי כוכבים מוכרים לישראל, אז אפשר שקנו גם קמח.