חובר על ידי: שרה וולקנפד, מנהלת מחלקת החינוך בספריא
תרגום: רחל קסל
צילום: שי לביא
חגיגת ל"ג בעומר היא ביטוי למתח שקיים בין שני אידיאלים ביהדות.
"עומר" הוא מידה; התורה מתארת את ספירת העומר כספירה לקראת הקרבת מנחה. כמובן, זו גם ספירה לקראת היום שבו קיבלנו את התורה בסיני – חג השבועות. מחד, הימים שלפני הקרבת המנחה מעלים על נס את הדימוי של החקלאי, עובד האדמה, אדם שמעורב בעולם ובאפשרותו לקיים את המצוות החקלאיות הרבות. מאידך, ר' שמעון בר יוחאי, ה"גיבור" של ל"ג בעומר, הוא המודל של תלמיד חכם שמקדיש את זמנו ללימוד ובמידה רבה מתעלם מהעולם הפיזי. הראשון הוא זה שיכול לבצע בפועל הרבה מצוות מעשיות; האחרון הוא זה שיכול להעמיק בלימוד הדיבור האלוקי ולהשקיע את זמנו בהתעלות רוחנית ושכלית. כיצד אנחנו מתמודדים עם שני המודלים הללו בחיי היום-יום?
תנו רבנן ואספת דגנך מה תלמוד לומר לפי שנאמר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך יכול דברים ככתבן תלמוד לומר ואספת דגנך הנהג בהן מנהג דרך ארץ דברי רבי ישמעאל רבי שמעון בן יוחאי אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח תורה מה תהא עליה אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים שנאמר ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו׳ ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי עצמן שנאמר ואספת דגנך ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן שנאמר ועבדת את אויבך וגו׳ אמר אביי הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן כרבי שמעון בן יוחי ולא עלתה בידן
המקור מכיל מחלוקת בין ר' ישמעאל לר' שמעון. לדעת ר' ישמעאל התורה מורה לנו במפורש לעבוד את האדמה כדי שלא נטעה לחשוב שאנחנו אמורים להיות עסוקים בתורה בכל רגע. ר' ישמעאל חולק ומסביר את העבודה כעונש, כדבר שיהודים צריכים לעשות רק כשאין להם ברירה.
שאלות לדיון:
- הקדישו כמה דקות לדיון הזה. מהם היתרונות והחסרונות של כל עמדה?
- האם יש דמויות בחייכם, או האם אתם יכולים לחשוב על דמויות הסטוריות, שמגלמות את אחד הצדדים בדיון הזה?
- בסופו של דבר, דעתו של מי גוברת? איך אפשר לדעת?
דיתבי רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ויתיב יהודה בן גרים גבייהו פתח רבי יהודה ואמר כמה נאים מעשיהן של אומה זו תקנו שווקים תקנו גשרים תקנו מרחצאות רבי יוסי שתק נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן תקנו שווקין להושיב בהן זונות מרחצאות לעדן בהן עצמן גשרים ליטול מהן מכס הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם ונשמעו למלכות אמרו יהודה שעילה יתעלה יוסי ששתק יגלה לציפורי שמעון שגינה יהרג אזל הוא ובריה טשו בי מדרשא כל יומא הוה מייתי להו דביתהו ריפתא וכוזא דמיא וכרכי כי תקיף גזירתא אמר ליה לבריה נשים דעתן קלה עליהן דילמא מצערי לה ומגליא לן אזלו טשו במערתא איתרחיש ניסא איברי להו חרובא ועינא דמיא והוו משלחי מנייהו והוו יתבי עד צוארייהו בחלא כולי יומא גרסי בעידן צלויי לבשו מיכסו ומצלו והדר משלחי מנייהו כי היכי דלא ליבלו איתבו תריסר שני במערתא אתא אליהו וקם אפיתחא דמערתא אמר מאן לודעיה לבר יוחי דמית קיסר ובטיל גזירתיה נפקו חזו אינשי דקא כרבי וזרעי אמר מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה כל מקום שנותנין עיניהן מיד נשרף יצתה בת קול ואמרה להם להחריב עולמי יצאתם חיזרו למערתכם הדור אזול איתיבו תריסר ירחי שתא אמרי משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חדש יצתה בת קול ואמרה צאו ממערתכם נפקו כל היכא דהוה מחי רבי אלעזר הוה מסי רבי שמעון אמר לו בני די לעולם אני ואתה בהדי פניא דמעלי שבתא חזו ההוא סבא דהוה נקיט תרי מדאני אסא ורהיט בין השמשות אמרו ליה הני למה לך אמר להו לכבוד שבת ותיסגי לך בחד חד כנגד זכור וחד כנגד שמור אמר ליה לבריה חזי כמה חביבין מצות על ישראל יתיב דעתייהו
The Gemara relates that this resulted due to an incident that took place when Rabbi Yehuda and Rabbi Yosei and Rabbi Shimon were sitting, and Yehuda, son of converts, sat beside them. Rabbi Yehuda opened and said: How pleasant are the actions of this nation, the Romans, as they established marketplaces, established bridges, and established bathhouses. Rabbi Yosei was silent. Rabbi Shimon ben Yoḥai responded and said: Everything that they established, they established only for their own purposes. They established marketplaces, to place prostitutes in them; bathhouses, to pamper themselves; and bridges, to collect taxes from all who pass over them. Yehuda, son of converts, went and related their statements to his household, and those statements continued to spread until they were heard by the monarchy. They ruled and said: Yehuda, who elevated the Roman regime, shall be elevated and appointed as head of the Sages, the head of the speakers in every place. Yosei, who remained silent, shall be exiled from his home in Judea as punishment, and sent to the city of Tzippori in the Galilee. And Shimon, who denounced the government, shall be killed. Rabbi Shimon bar Yoḥai and his son, Rabbi Elazar, went and hid in the study hall. Every day Rabbi Shimon’s wife would bring them bread and a jug of water and they would eat. When the decree intensified, Rabbi Shimon said to his son: Women are easily impressionable and, therefore, there is room for concern lest the authorities torture her and she reveal our whereabouts. They went and they hid in a cave. A miracle occurred and a carob tree was created for them as well as a spring of water. They would remove their clothes and sit covered in sand up to their necks. They would study Torah all day in that manner. At the time of prayer, they would dress, cover themselves, and pray, and they would again remove their clothes afterward so that they would not become tattered. They sat in the cave for twelve years. Elijah the Prophet came and stood at the entrance to the cave and said: Who will inform bar Yoḥai that the emperor died and his decree has been abrogated? They emerged from the cave, and saw people who were plowing and sowing. Rabbi Shimon bar Yoḥai said: These people abandon eternal life of Torah study and engage in temporal life for their own sustenance. The Gemara relates that every place that Rabbi Shimon and his son Rabbi Elazar directed their eyes was immediately burned. A Divine Voice emerged and said to them: Did you emerge from the cave in order to destroy My world? Return to your cave. They again went and sat there for twelve months. They said: The judgment of the wicked in Gehenna lasts for twelve months. Surely their sin was atoned in that time. A Divine Voice emerged and said to them: Emerge from your cave. They emerged. Everywhere that Rabbi Elazar would strike, Rabbi Shimon would heal. Rabbi Shimon said to Rabbi Elazar: My son, you and I suffice for the entire world, as the two of us are engaged in the proper study of Torah. As the sun was setting on Shabbat eve, they saw an elderly man who was holding two bundles of myrtle branches and running at twilight. They said to him: Why do you have these? He said to them: In honor of Shabbat. They said to him: And let one suffice. He answered them: One is corresponding to: “Remember the Shabbat day, to keep it holy” (Exodus 20:8), and one is corresponding to: “Observe the Shabbat day, to keep it holy” (Deuteronomy 5:12). Rabbi Shimon said to his son: See how beloved the mitzvot are to Israel. Their minds were put at ease and they were no longer as upset that people were not engaged in Torah study.
ר' שמעון נאבק עם האיזון שבין עבודת האדמה והקיום הפיזי מחד, למפגש עם התורה והאלוקי מאידך.
בסיפור זה, ר' שמעון ובנו נדחים מהעולם ה"נורמלי" הודות לדעותיהם הפוליטיות החתרניות. במערה קיים רק לימוד תורה. הם מתקיימים בעזרת אמצעים נסיים; מנקודת המבט של המספר, אלוקים תומך במעשיהם. בזמן יציאתם מהמערה, ר' שמעון בר יוחאי ובנו כבר איבדו כל סבלנות לפעולות החיים השגרתיות, היומיומיות. ר' אלעזר הופך מקור להרס, ור' שמעון בר יוחאי, שמנסה אולי להרגיע ולהשקיט אותו, אומר לו שהם עצמם "די לעולם", כלומר מספיקים עבור העולם. בסוף, הם נרגעים כשהם נוכחים בדוגמה המראה כיצד מוצרים חקלאיים פיזיים יכולים להשתלב בחיים הרוחניים.
שאלות לדיון:
- מה דעתכם על ההבחנה הזו בין עיסוקים יומיומיים ללימוד תורה? איך אפשר לשלב בין השניים? האם אתם מעוניינים בשילוב כזה או שאתם מעדיפים לשמור על הפרדה בין "חיי יום-יום" לחיים הרוחניים?
- למה לדעתכם ר' שמעון בר יוחאי ובנו מתקשים כל כך להשתלב מחדש בעולם אחרי הזמן ששהו במערה? מה בחוויה הזו שינה אותם?
- האם היתה לכם אי פעם חוויה בה הרגשתם שהתרחקתם משאר העולם? כשחזרתם, איך החוויה הזו השפיעה על התחושות שלכם לגבי "החיים הרגילים"? איך היא השפיעה על תחושותיכם לגבי חייכם הדתיים (אם מדובר בחוויה שלא מתחום זה)?
(ב) רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר, יָפֶה תַלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן. וְכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה וְגוֹרֶרֶת עָוֹן...
(2) Rabban Gamliel the son of Rabbi Yehudah HaNasi said: Excellent is the study of the Torah together with a worldly occupation; for the exertion [expended] in both of them causes sin to be forgotten. And all [study of the] Torah in the absence of a worldly occupation comes to nothing in the end and leads to sin....
במקור הזה בפרקי אבות, רבן גמליאל יוצר קשר בין לימוד תורה ל"דרך ארץ", לא רק משום ששניהם חשובים ובעלי ערך אלא גם משום שאלו הם דרכי חיים שמחזקות זו את זו. הוא טוען שכשאדם יגע בשניהם הדבר עוזר להימנע מחטא. למעשה, תורה ללא "מלאכה" – שהיא עבודה יצירתית, סוג העבודה אותה אוסרת עלינו התורה לעשות בשבת – אין בה תועלת.
שאלות לדיון:
- מדוע לדעתכם מאמין רבן גמליאל שלימוד תורה צריך לבוא יחד עם עבודה? מה יכולה להיות כוונתו בדבר היגיעה שעוזרת לאדם לשכוח עוון?
- איך אתם תופסים את האיזון בין לימוד לעבודה בחייכם? מה האידיאל שלכם, ולמה?
(ט) גְּדוֹלֵי חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ מֵהֶן חוֹטְבֵי עֵצִים וּמֵהֶן שׁוֹאֲבֵי מַיִם וּמֵהֶן סוּמִים וְאַף עַל פִּי כֵן הָיוּ עוֹסְקִין בְּתַלְמוּד תּוֹרָה בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וְהֵם מִכְּלַל מַעְתִּיקֵי הַשְּׁמוּעָה אִישׁ מִפִּי אִישׁ מִפִּי משֶׁה רַבֵּנוּ:
(9) Among the great ones of the sages of Israel, there were wood-choppers (1) and water-drawers (3), and blind men, and despite this, they engaged in Torah study during the day and night, and are included among the transmitters of the tradition from person to person from Moses, our teacher.
הרמב"ם (שגם הוא היה תלמיד חכם גדול ובעל מקצוע) אומר שבין חכמי ישראל היו אנשים בעלי מקצועות וכישורים שונים. הוא משתף מידע זה בהקשר של הצגת הלכות תלמוד תורה, שם הוא מדגיש את החובה ללמוד תורה.
שאלות לדיון:
- המקור הזה, כקודמו, מדבר על הערך (או המציאות) של לימוד תורה במקביל לעיסוק במקצוע או לעיסוקים אחרים בחיים. מה דרוש לכם בחיים על מנת למנוע הסחות דעת ולהקדיש זמן ללימוד?
- הרמב"ם מתאר חיים מלאים מאוד – של עבודה, לימוד מתמיד והעברת המסורת. איך אנחנו יוצרים תחושת שלווה או אושר תוך איזון בין כל הדברים שאנחנו רוצים לעשות? האם אתם מתפתים לפעמים, כמו ר' שמעון בר יוחאי, להסתגר בתוך מערה משלכם? כיצד אתם מתמודדים עם התחושות הללו?