הַסִפּוּר שֶׁלִּי בַּסִפּוּר שֶׁלָּנוּ - ערנ שפיר

ByEran Shafir

לַיְּהוּדִימ/יות יֵשׁ נִגּוּנ & סִפּוּר וְאִתָּמ הֵנ יוֹצְאוֹת לְתַקֵּנ אֶת הָעוֹלָמ

הַתּוֹרָה בְנִגּוּן

הַשְּׁכִינָה בְנִגּוּן

יִשְׂרָאֵל עוֹלִים מִתּוֹךְ הַגָּלוּת בְּנִגּוּן.

זֶהוּ שֶׁכָּתוּב אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת....

(תיקוני הזוהר ,כ"א דף נ"א)

שמות ט״ו:א׳

אָ֣ז יָשִֽׁיר־מֹשֶׁה֩ וּבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַשִּׁירָ֤ה הַזֹּאת֙ לַֽיהוָ֔ה וַיֹּאמְר֖וּ לֵאמֹ֑ר אָשִׁ֤ירָה לַֽיהוָה֙ כִּֽי־גָאֹ֣ה גָּאָ֔ה ס֥וּס וְרֹכְב֖וֹ רָמָ֥ה בַיָּֽם׃

Exodus 15:1

(1) Then Moses and the Israelites sang this song to the LORD. They said: I will sing to the LORD, for He has triumphed gloriously; Horse and driver He has hurled into the sea.

אֲבָל מַהוּ סִפּוּר ?
מָה כּוֹחוֹ?

'היהודים אינם עם שיש לו סיפור , אלה סיפור שיש לו עם'

הרב לורד פרופסור יונתן זקס

סיפורים הם נשק יעיל יותר מחרבות, חרבות יכולות להרוג רק את מי שניצב מולן, ואילו הסיפורים קובעים מי יחייה ומי ימות גם בדורות הבאים.

( יוכי ברנדס - מתוך הספר מלכים ג')

להסתכל על העולם כסיפור "סיפורים קורים לאנשים שמספרים סיפורים" (פול אוסטר)

מאז שנתקלתי במשפט הזה לפני שנים רבות הוא מלווה את חיי.

כזה אני – אוהב לשמוע סיפורים, אוהב לספר אותם, וחווה על בשרי בכל יום את נכונות התובנה הזאת.

סיפורים פשוט קורים לי. למה סיפורים קורים דווקא לאדם שמספר סיפורים? הסבר עמוק לכך אפשר למצוא בפתגם יפה אחר שאמר הסופר הצרפתי־היהודי

מרסל פרוסט (1871–1922 ) :

"אתגר החיים אינו לגלות ארצות חדשות אלא לראות את הישנות בעיניים חדשות".

אדם שמספר סיפורים רואה את העולם אחרת,

הוא מסתכל על החיים עצמם כסיפור.

שני בני אדם יכולים לעבור את אותו היום בדיוק. האחד יחווה את האירועים כמהלך רציף המורכב מהתחלה־אמצע־סוף, בעוד השני, האדיש, פשוט יחמיץ את כל הסיפור.

שזירתם של אירועים שונים היא שיוצרת את הסיפור החדש ומאפשרת לו לחשוף פנינים מהמציאות.

ילדים אוהבים לשחק במשחק "חבֵּר את הנקודות". הם מתיישבים מול ֹ דף שמפוזרות עליו עשרות נקודות באופן שנראה אקראי, והספרות שמעל הנקודות מורות להם איך לחבר את הנקודות זו לזו. אחרי כמה דקות של מאמץ הנקודות המפוזרות והאקראיות נעשות לתמונה ברורה.

אדם שמאמץ מבט סיפורי עובר תהליך דומה – בְּמקום שבו אחרים רואים רק קטעי אירועים מנותקים זה מזה, הוא מוצא את נקודות החיבור ורואה את החיים כסיפור.

בחוברות של ילדים יש רק דרך אחת נכונה לחבר. מה שמרתק ביחס לחיים הוא שלאדם עומדת חירות יצירתית לבחור כיצד לחבר את הנקודות זו לזו. יותר מכך, הסתכלות כזו על העולם גם משנה את המציאות עצמה.

אם נעדכן את מערכת ההתבוננות שלנו לכזו שכל הזמן תחפש אחר סיפורים חדשים – נהיה לאנשים הנכונים לאתגרים, פתוחים לתנודות החיים, ובוחנים את המאורעות בעין פקוחה וברוח הרפתקנית.

בעיניי, סיפור טוב אינו בהכרח כזה שהאיכות הספרותית שלו משובחת, אלא דווקא סיפור שעושה את האדם המספר ואת קהל השומעים לאנשים טובים יותר.

סיפור טוב גורם לי לצמוח, לחשוב שנית, ומלמד אותי איך לחיות טוב יותר.

סיפור טוב הוא סיפור שאפשר ללמוד ממנו, סיפור שמעודד התפתחות. אדם שמתבונן בחיים כהשתלשלות סיפורית שואל את עצמו: מה הסיפור הזה בא לומר לי? מה החלק שלי בתוכו? או באופן ממוקד יותר

איזה תפקיד יש לי כאן: מתבונן מהצד, שחקן משנה, אולי אפילו הגיבור? ומתוך כך עולה גם השאלה המשמעותית:

האם יש לי השפעה על הפרק הבא בעלילה?

(החיים כסיפור - הרב יעקב נגן)

א. מַהוּ הַסִּפּוּר הַפְּרָטִי שֶׁלִּי?

ב. לָמָּה אֲנִי בִּכְלָל צָרִיךְ/ה סִפּוּר?

ג. מִמָּה מֻרְכָּב הַסִּפּוּר הַקּוֹלֶקְטִיבִי שֶׁלִּי/שֶׁלָּנוּ ?

ד. כְּאִרְגּוּן ,אִלּוּ סִפּוּרִים חָשׁוּב לָנוּ לְסַפֵּר?

רחמים / אביתר בנאי

מסע של רחמים משיראז על גמל ושנה באוניות מסע
יעקב בנו ורחל אשתו אליהו הקטן וחנה השכנה
חתונה בחמסין בדרך לירושלים.
בכורה ומאיר נולדו כבר פה למאיר חנות ירקות בשוק
יצחק בנם הוא האבא שלי לומד משפטים עם כיפה בכיס
יורד לדרום בית משפט השלום

באר שבע תל אביב
הימאליה ניו יורק
עד שפגשתי בך עטופה במעיל
אוצר בשלג
חופה בירושלים
אוצר.

רחמים משיראז יעקב ורחל אליהו הקטן וחנה השכנה
בכורה ומאיר ויצחק אבי את ואני ושמואל הקטן
אין פרט מיותר בדרך לחתונה הגדולה

באר שבע תל אביב
הימאליה ניו יורק
עד שפגשתי בך עטופה במעיל
אוצר בשלג
חופה בירושלים
אוצר בשלג
אוצר.

חשבתי אבותיי הם בארט וליסה ג'ולייט לואיס וג'וני דפ
אל תקרא לי ישראל אל תקרא לי בנאי כלום מאחורי מלפני ומצדדי
אביתר בן רחמים בן אברהם ושרה

עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל.

(יגאל אלון - מתוך הספר "מסך של חול")

'אני מניח הנחה שכל אדם הוא ביסודו אומן. הוא יוצר ופועל ולכן הוא אומן. בעצם העשייה והיצירה שלו הוא גם מספר סיפור. אם הוא סתם מספר סיפור – הרי הוא חי את חיי היום יום ויכול להיות מאושר בדרכו.'

(יוסי אלפי , פורסם בבטאון היחידה לטיפול בנפגעי אלכוהול והימורים
עמותת אפשר , בחסות משרד הרווחה , גיליון 53 - דצמבר 2006 )

סיפור חיים

לכל אחד מאתנו יש סיפור חיים. עלילה פנימית – שהרציפות שלה, שהמשמעות שלה, היא עצם חיינו. אפשר לומר שכל אחד מאתנו בונה וחי 'עלילה', והעלילה הזו היא עצמנו, הזהות שלנו.
כשאנחנו רוצים להכיר אדם, אנחנו שואלים 'מה הסיפור שלו – הסיפור האמיתי הכי פנימי שלו?' – כי כל אחד מאתנו הוא ביוגרפיה, סיפור. כל אחד מאתנו הוא עלילה ייחודית, הנבנית ללא הרף, באורח לא מודע, על ידינו, באמצעותנו ובתוכנו – באמצעות התפיסות, התחושות, המחשבות והפעולות שלנו; ולא פחות באמצעות הדיבור שלנו, התיאורים המסופרים שלנו. מבחינה ביולוגית ופיסיולוגית אין בינינו הבדלים רבים; מבחינה היסטורית – כסיפורים–כל אחד מאתנו יחיד ומיוחד במינו.
כדי שנהיה אנו עצמנו, חייבת העצמיות שלנו להיות בידינו. עלינו להיות בעליו של סיפור החיים שלנו, ואם צריך – להחזיר אותו לבעלותנו. אנו חייבים 'לזכור' את עצמנו. לזכור את הדרמה הפנימית, את העלילה של עצמנו. אדם זקוק לעלילה כזו, עלילה פנימית רצופה, על מנת לשמר את זהותו,את עצמיותו.

אוליבר סאקס, האיש שחשב שאשתו היא כובע, הוצאת מחברות לספרות, עמוד 121. 1990

שמות כ״ד:א׳-ג׳

וְאֶל־מֹשֶׁ֨ה אָמַ֜ר עֲלֵ֣ה אֶל־יְהוָ֗ה אַתָּה֙ וְאַהֲרֹן֙ נָדָ֣ב וַאֲבִיה֔וּא וְשִׁבְעִ֖ים מִזִּקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶ֖ם מֵרָחֹֽק׃ וְנִגַּ֨שׁ מֹשֶׁ֤ה לְבַדּוֹ֙ אֶל־יְהוָ֔ה וְהֵ֖ם לֹ֣א יִגָּ֑שׁוּ וְהָעָ֕ם לֹ֥א יַעֲל֖וּ עִמּֽוֹ׃ וַיָּבֹ֣א מֹשֶׁ֗ה וַיְסַפֵּ֤ר לָעָם֙ אֵ֚ת כָּל־דִּבְרֵ֣י יְהוָ֔ה וְאֵ֖ת כָּל־הַמִּשְׁפָּטִ֑ים וַיַּ֨עַן כָּל־הָעָ֜ם ק֤וֹל אֶחָד֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ כָּל־הַדְּבָרִ֛ים אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה נַעֲשֶֽׂה׃

Exodus 24:1-3

Then He said to Moses, “Come up to the LORD, with Aaron, Nadab and Abihu, and seventy elders of Israel, and bow low from afar. Moses alone shall come near the LORD; but the others shall not come near, nor shall the people come up with him.” Moses went and repeated to the people all the commands of the LORD and all the rules; and all the people answered with one voice, saying, “All the things that the LORD has commanded we will do!”

משנה סנהדרין ד׳:ה׳

כֵּיצַד מְאַיְּמִין אֶת הָעֵדִים עַל עֵדֵי נְפָשׁוֹת, הָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתָן וּמְאַיְּמִין עֲלֵיהֶן. שֶׁמָּא תֹאמְרוּ מֵאֹמֶד, וּמִשְּׁמוּעָה, עֵד מִפִּי עֵד וּמִפִּי אָדָם נֶאֱמָן שָׁמַעְנוּ, אוֹ שֶׁמָּא אִי אַתֶּם יוֹדְעִין שֶׁסּוֹפֵנוּ לִבְדֹּק אֶתְכֶם בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה. הֱווּ יוֹדְעִין שֶׁלֹּא כְדִינֵי מָמוֹנוֹת דִּינֵי נְפָשׁוֹת. דִּינֵי מָמוֹנוֹת, אָדָם נוֹתֵן מָמוֹן וּמִתְכַּפֵּר לוֹ. דִּינֵי נְפָשׁוֹת, דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו תְּלוּיִין בּוֹ עַד סוֹף הָעוֹלָם, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְקַיִן שֶׁהָרַג אֶת אָחִיו, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ד) דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים, אֵינוֹ אוֹמֵר דַּם אָחִיךָ אֶלָּא דְּמֵי אָחִיךָ, דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו. דָּבָר אַחֵר, דְּמֵי אָחִיךָ, שֶׁהָיָה דָמוֹ מֻשְׁלָךְ עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים. לְפִיכָךְ נִבְרָא אָדָם יְחִידִי, לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל הַמְאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ אִבֵּד עוֹלָם מָלֵא. וְכָל הַמְקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא. וּמִפְּנֵי שְׁלוֹם הַבְּרִיּוֹת, שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ אַבָּא גָדוֹל מֵאָבִיךָ. וְשֶׁלֹּא יְהוּ מִינִין אוֹמְרִים, הַרְבֵּה רָשֻׁיּוֹת בַּשָּׁמָיִם. וּלְהַגִּיד גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאָדָם טוֹבֵעַ כַּמָּה מַטְבְּעוֹת בְּחוֹתָם אֶחָד וְכֻלָּן דּוֹמִין זֶה לָזֶה, וּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָבַע כָּל אָדָם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאֵין אֶחָד מֵהֶן דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ. לְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד חַיָּב לוֹמַר, בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם. וְשֶׁמָּא תֹאמְרוּ מַה לָּנוּ וְלַצָּרָה הַזֹּאת, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר (ויקרא ה) וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם לוֹא יַגִּיד וְגוֹ'. וְשֶׁמָּא תֹאמְרוּ מַה לָּנוּ לָחוּב בְּדָמוֹ שֶׁל זֶה, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר (משלי יא) וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה:

Mishnah Sanhedrin 4:5

How did they admonish witnesses in capital cases? They brought them in and admonished them, [saying], “Perhaps you will say something that is only a supposition or hearsay or secondhand, or even from a trustworthy man. Or perhaps you do not know that we shall check you with examination and inquiry? Know, moreover, that capital cases are not like non-capital cases: in non-capital cases a man may pay money and so make atonement, but in capital cases the witness is answerable for the blood of him [that is wrongfully condemned] and the blood of his descendants [that should have been born to him] to the end of the world.” For so have we found it with Cain that murdered his brother, for it says, “The bloods of your brother cry out” (Gen. 4:10). It doesn’t say, “The blood of your brother”, but rather “The bloods of your brother” meaning his blood and the blood of his descendants. Another saying is, “The bloods of your brother” that his blood was cast over trees and stones. Therefore but a single person was created in the world, to teach that if any man has caused a single life to perish from Israel, he is deemed by Scripture as if he had caused a whole world to perish; and anyone who saves a single soul from Israel, he is deemed by Scripture as if he had saved a whole world. Again [but a single person was created] for the sake of peace among humankind, that one should not say to another, “My father was greater than your father”. Again, [but a single person was created] against the heretics so they should not say, “There are many ruling powers in heaven”. Again [but a single person was created] to proclaim the greatness of the Holy Blessed One; for humans stamp many coins with one seal and they are all like one another; but the King of kings, the Holy Blessed One, has stamped every human with the seal of the first man, yet not one of them are like another. Therefore everyone must say, “For my sake was the world created.” And if perhaps you [witnesses] would say, “Why should we be involved with this trouble”, was it not said, “He, being a witness, whether he has seen or known, [if he does not speak it, then he shall bear his iniquity] (Lev. 5:1). And if perhaps you [witnesses] would say, “Why should we be guilty of the blood of this man?, was it not said, “When the wicked perish there is rejoicing” (Proverbs 11:10).]

מחר, היום יהיה סיפור / יצחק בשביס זינגר

כשיום עובר, הוא כבר איננו. מה נשאר ממנו?
רק סיפור, ותו לא.
אילו לא היו מספרים סיפורים וספרים לא היו נכתבים,
בני אדם היו חיים כמו חיות, רק בשביל היום.
אבל בסיפורים הזמן לא נעלם. גם לא האנשים והחיות.
עבור המספר והשומע, כל הברואים ממשיכים לחיות לנצח.
העבר עדיין הווה.
היום אנחנו חיים, אבל מחר, יהיה סיפור.
העולם כולו, כל האנושות, אינו אלא סיפור אחד ארוך.

יצחק בשביס זינגר, בתוך: נעם ומישאל ציון (עורכים), הלילה הזה - הגדה ישראלית, ירושלים 2004, עמ' 61 © זכויות יוצרים שמורות למחבר

יצחק בשביס-זינגר - יצחק בשביס-זינגר (1904 - 1991), סופר יידיש וחתן פרס נובל לספרות (תשל"ז - 1978). גדל בוורשה ובבגרותו היגר לארה"ב. כתב מאמרים לעיתונות היידיש וכן סיפורים, נובלות ורומנים. מהידועים שבהם - "העבד", "שושה", "ינטל בחור הישיבה".

אז מה הסיפור שלנו?