'אלי אלי נפשי בכי'– פיוט לט' באב וקינות חורבן

לימוד הפיוט 'אלי אלי נפשי בכי' שכתב יהודה לייב ביאלר [ סופר, משורר, פעיל ציבור וחבר בתנועת 'המזרחי', 1896-1977]. הלימוד יתמקד בהכרת מילות הפיוט בזיקה לקינות חורבן השואה שכתבו משוררים נוספים – אצ"ג ויצחק קצנלסון. בנוסף, מובא בדף 'חזון העצמות היבשות' שמהווה מעין קינה ונבואת נחמה הנקשרת לחורבן השואה.

יהודה לייב ביאלר, אלי אלי נפשי בכי
אֱלִי אֱלִי נַפְשִׁי בְּכִי / יהודה לייב ביאלר, ורשה 1945

אֱלִי אֱלִי נַפְשִׁי בְּכִי וְזַעֲקִי בַּת יִשְׂרָאֵל מִסְפֵּד שְׂאִי וְהִתְיַפְּחִי אָכְלָה הָאֵשׁ בְּיִשְׂרָאֵל עַל טֶבַח עַם אֲשֶׁר הוּכַן יִסּוּרֵי שְׁכוֹל אַשְׁדוֹת דָּמִים זָקֵן גַּם טַף לֹא רוּחַם עַל עֲקֵדָה קָרְבָּן תָּמִים עַל הַקְּהִלּוֹת הַשּׁוֹמֵמוֹת וְעַל חוּרְבָּן מִקְדְּשֵׁי אֵל יְקוּדֵי לַהַב שַׁלְהָבוֹת עָרֵי פְּאֵר בְּיִשְׂרָאֵל עֲלֵי דּוֹרוֹת אֲשֶׁר נִגְדְּעוּ דְּמֵי אָבוֹת עַל דְּמֵי בָּנִים בְּגֵיא אוֹשְׁבִיץ תַּמּוּ גָּוְעוּ עֲלֵי מוֹקְדוֹת הַכִּבְשָׁנִים עֲלֵי כְּלוּאִים חֲגוּרֵי שַׂק הַנְּמַקִּים בְּרִבְבוֹתֵיהֶם בִּטְרֶבְּלִינְקִי וּמַיְדָנֶק וְאֵין מְלַקֵט עַצְמוֹתֵיהֶם

עֲלֵי קְרוֹנוֹת צְפוּפֵי אָדָם אֲשֶׁר רוּפְּדוּ גָּפְרִית וָסִיד צַחֵי צָמָא כִּכְלוֹת נַפְשָׁם צָעֲקוּ מַיִם וְאֵין מוֹשִׁיט עֲלֵי גְּוִילִים הַמְּחוּלָלִים בִּידֵי נָאצִים מְנַאֲצֵי אֵל טְרוּפִים קְרוּעִים וּמְגֹאָלִים בֵּין אַשְׁפָּתוֹת וְאֵין גּוֹאֵל עֲלֵי קִדּוּשׁ הַשֵּׁם וָעַם וְעַל נִקְמַת דַּם טְהוֹרִים בְּתַעֲצוּמוֹת מָסְרוּ נַפְשָׁם לָחֲמוּ נָפְלוּ הַגִּבּוֹרִים עַל שֶׁבֶר עַם נִשָּׂא קִינָה כְּבוּלֵי יָגוֹן עֲטוּיֵי שׁוֹאָה הֲלָנֶצַח תַּאֲפִיל שִׂנְאָה וְלֹא תִּפְרשׂ הַנְּגֹהָה רְאֵה אֱלֹהִים עוֹרִי צָפַד נָפַל לִבִּי שׂוֹנְאַי קָמִים הַקְשִׁיבָה שַׁוְעִי חִישָׁה מִפְלָט הַצִּילָה נַפְשִׁי מֵאַנְשֵׁי דָּמִּים

להאזנה לביצוע הפיוט באתר 'הזמנה לפיוט' לחצו כאן

יצחק קצנלסון, מתוך – קינה על העם היהודי שנהרג, כתבים אחרונים, הוצ' הקיבוץ המאוחד ובית לוחמי הגטאות, תשכ"ט
קינה על העם היהודי שנהרג [ חלק] / יצחק קצנלסון

א. שירה-נא!! קח נבלך ביד, חלול ומעורטל וקל, באצבעות כבדות הכה על דוק כל נים ונים, זו כל אצבע כלב דווי... שא שיר אחרון עוד על יהודי אדמת-אירופה אחרונים. ב. - איך אשיר , איכה אפצה את פי ואיך אכיל, הן לבדי, גלמוד נשארתי בשממה אשתי ואפרוחי השנים הה, אימה וחיל! אימה תבעתני...קול בוכים! הרחק קול בכי אשמע ג. שירה, שירה נא! קולך מכאב נשבר, שאהו נא מרום, בקש, בקשהו שם למעלה, אם עודנו שם מעל ושירה לו... אחרון שירים תשיר על היהודי האחרון, הוא חי, הוא מת, גם לא נקבר, איננו וחסל... ד. - איך אשיר? ואיך ראשי אוכל ארים? אשתי הובלה, ובני, בניונקה וניומלה - הרך לא עוד עמי הם פה, ומעלי אינם סרים! אהה, צללים עוורים של מאורות חיי, הה, צללי קרה ומחשך! ה. שירה, שירה נא עוד זאת הפעם האחרונה על אדמות, הפשל ראשך לאחור, גלגל עיניים בדבקות ובעיים, ופעם אחרונה תשירה לו, את נבלך תעיר בקול-ענות: כי תמו יהודים ואינם עוד, נהרגו, נכרתו, ואינם! ו. - איך אשיר? ואיך ראשי אוכל לשאת בעיינים לטושות מרום? דמעה אחת בעיני שם נקשרה-נקרשה... חורגה חורגה לצאת ותש כוחה לנשור... ריבון, הה, ריבוני! ז. שירה, שירה-נא, אל מול שחקים רמים, סומים את מבטך תגל כמו עוד אלוהים שם בשמים...קרוץ לו, רמוז - כמו עוד מזהיר, מאיר לנו שם אושר רב, גדול! בא, שב עלי חרבות העם אשר נהרג ושירתך חרוז! ח. - איך אשיר - והעולם נהפך עלי שומם? איך אנגן, בעוד ידיים אפרך? היכן מתי? מתי אני מבקש, אלי, באשר כל גל אשפה שם מתרומם, באשר תל אפר שם: - הגידו-נא, איה אמצאכם ואיך?

ט. זעקו, שאו קול מכל צרור חול, מתחת לאבנים, יזעק כל נד אבק, כל אש וכל עשן המיתמר - דמכם הוא ולשדכם, זה מח-עצמים, זעקו, הרימו קול! הנפש והשאר! י'. תעלה זעקתכם מבטן חייתו-יער, מיאור, ממעי דגה, שהם אכלו אתכם, זעקו מכבשנים, שוועו קטן, גדול, זעקת-חמס אחפוץ למשוע, תאניה אחפוץ, שאו קול, לקול מכם אתגעגע, זעק, עם-ישראל אשר נהרג, שאג, השמיע קול! יא. לא לשמים קרא, אזנם אטמו כאדמה - זה גל אשפות - לא אל השמש תשווע, אל הבל עששית זו... הה, מי יתנני, בה אפח כאשר ייפחו בעששית כאן, במאורת רוצחים זו, לכבות! עמי, אור רב מזה שפעת! אורך בהיר מזה וצח! יב. הה, הראה עמי, לי! קום, ידיים פשט ושלח מני בורות העמוקים, מילין ארכם, מלאים הם וגדושים, שכבה עלי שכבה, משרפות בסיד אשר שופך, עלו! עלו! אשר ברובד התחתון, מתחת לעמוק שבגושים! יג. צאו כולכם מתוך טרבלינקי, מאושונצים, מסוביבור, הכל, מבלז'יץ בואו, מפונרי, ומעוד, מעוד! פינות לרוב! פעורי עיניים, בזעקה קרושה, יללה ואין קול, מני ביצות, שקועים עמוק, מטיט יוון, מרקב אזוב יד. צאו-צאו, אשר יבשו ונטחנו ונשחקו, יתייצב כל הקהל, בחוג סביבי, כמו במחול-מחנים, מעגל גדול אחד נכון, - סבים, סבות פה, אימהות וילדיהן בחיק, יחד אם וגם עולל, - עלו-נא עצמות יהודיות, מאבקות צאו ומגזרי-סבון. טו. הוי, שובו-נא והראו לי, הגלו-נא לי כולכם, קהל עולם, לראות כולכם אתאו, להביט בכם, אביט ואתבונן, אראה עמי שלי, שלי אשר נהרג, אתן מבט אלם בו, נאלם ואז אשירה... כן... הנבל תנו ואנגן! 3-5,10,1943

יחזקאל, פרק ל"ז, פס' א-יד
חזון העצמות היבשות
הָיְתָה עָלַי, יַד-ה', וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ ה', וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה; וְהִיא, מְלֵאָה עֲצָמוֹת. ב וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם, סָבִיב סָבִיב; וְהִנֵּה רַבּוֹת מְאֹד עַל-פְּנֵי הַבִּקְעָה, וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד. ג וַיֹּאמֶר אֵלַי--בֶּן-אָדָם, הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה; וָאֹמַר, אֲדֹנָי יְהוִה אַתָּה יָדָעְתָּ. ד וַיֹּאמֶר אֵלַי, הִנָּבֵא עַל-הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה; וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם--הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת, שִׁמְעוּ דְּבַר-ה'. ה כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה', לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה: הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם, רוּחַ--וִחְיִיתֶם. ו וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּידִים וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר, וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר, וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ, וִחְיִיתֶם; וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי ה'. ז וְנִבֵּאתִי, כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי; וַיְהִי-קוֹל כְּהִנָּבְאִי, וְהִנֵּה-רַעַשׁ, וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת, עֶצֶם אֶל-עַצְמוֹ. ח וְרָאִיתִי וְהִנֵּה-עֲלֵיהֶם גִּדִים, וּבָשָׂר עָלָה, וַיִּקְרַם עֲלֵיהֶם עוֹר, מִלְמָעְלָה; וְרוּחַ, אֵין בָּהֶם. ט וַיֹּאמֶר אֵלַי, הִנָּבֵא אֶל-הָרוּחַ; הִנָּבֵא בֶן-אָדָם וְאָמַרְתָּ אֶל-הָרוּחַ {ס} כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי ה', מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ, וּפְחִי בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה, וְיִחְיוּ. י וְהִנַּבֵּאתִי, כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי; וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ וַיִּחְיוּ, וַיַּעַמְדוּ עַל-רַגְלֵיהֶם--חַיִל, גָּדוֹל מְאֹד-מְאֹד. יא וַיֹּאמֶר, אֵלַי, בֶּן-אָדָם, הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה; הִנֵּה אֹמְרִים, יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ--נִגְזַרְנוּ לָנוּ. יב לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת-קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם, עַמִּי; וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל. יג וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי ה': בְּפִתְחִי אֶת-קִבְרוֹתֵיכֶם, וּבְהַעֲלוֹתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם--עַמִּי. יד וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם, וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל-אַדְמַתְכֶם; וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי ה', דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי--נְאֻם-ה'.