'אלי אלי נפשי בכי'– פיוט לט' באב וקינות חורבן
הדף מאת: מיכל ברגמן
לימוד הפיוט 'אלי אלי נפשי בכי' שכתב יהודה לייב ביאלר [ סופר, משורר, פעיל ציבור וחבר בתנועת 'המזרחי', 1896-1977]. הלימוד יתמקד בהכרת מילות הפיוט בזיקה לקינות חורבן השואה שכתבו משוררים נוספים – אצ"ג ויצחק קצנלסון. בנוסף, מובא בדף 'חזון העצמות היבשות' שמהווה מעין קינה ונבואת נחמה הנקשרת לחורבן השואה.
יהודה לייב ביאלר, אלי אלי נפשי בכי
אֱלִי אֱלִי נַפְשִׁי בְּכִי / יהודה לייב ביאלר, ורשה 1945
אֱלִי אֱלִי נַפְשִׁי בְּכִי
וְזַעֲקִי בַּת יִשְׂרָאֵל
מִסְפֵּד שְׂאִי וְהִתְיַפְּחִי
אָכְלָה הָאֵשׁ בְּיִשְׂרָאֵל עַל טֶבַח עַם אֲשֶׁר הוּכַן
יִסּוּרֵי שְׁכוֹל אַשְׁדוֹת דָּמִים
זָקֵן גַּם טַף לֹא רוּחַם
עַל עֲקֵדָה קָרְבָּן תָּמִים

עַל הַקְּהִלּוֹת הַשּׁוֹמֵמוֹת
וְעַל חוּרְבָּן מִקְדְּשֵׁי אֵל
יְקוּדֵי לַהַב שַׁלְהָבוֹת
עָרֵי פְּאֵר בְּיִשְׂרָאֵל

עֲלֵי דּוֹרוֹת אֲשֶׁר נִגְדְּעוּ
דְּמֵי אָבוֹת עַל דְּמֵי בָּנִים
בְּגֵיא אוֹשְׁבִיץ תַּמּוּ גָּוְעוּ
עֲלֵי מוֹקְדוֹת הַכִּבְשָׁנִים

עֲלֵי כְּלוּאִים חֲגוּרֵי שַׂק
הַנְּמַקִּים בְּרִבְבוֹתֵיהֶם
בִּטְרֶבְּלִינְקִי וּמַיְדָנֶק
וְאֵין מְלַקֵט עַצְמוֹתֵיהֶם

עֲלֵי קְרוֹנוֹת צְפוּפֵי אָדָם
אֲשֶׁר רוּפְּדוּ גָּפְרִית וָסִיד
צַחֵי צָמָא כִּכְלוֹת נַפְשָׁם
צָעֲקוּ מַיִם וְאֵין מוֹשִׁיט עֲלֵי גְּוִילִים הַמְּחוּלָלִים
בִּידֵי נָאצִים מְנַאֲצֵי אֵל
טְרוּפִים קְרוּעִים וּמְגֹאָלִים
בֵּין אַשְׁפָּתוֹת וְאֵין גּוֹאֵל

עֲלֵי קִדּוּשׁ הַשֵּׁם וָעַם
וְעַל נִקְמַת דַּם טְהוֹרִים
בְּתַעֲצוּמוֹת מָסְרוּ נַפְשָׁם
לָחֲמוּ נָפְלוּ הַגִּבּוֹרִים

עַל שֶׁבֶר עַם נִשָּׂא קִינָה
כְּבוּלֵי יָגוֹן עֲטוּיֵי שׁוֹאָה
הֲלָנֶצַח תַּאֲפִיל שִׂנְאָה
וְלֹא תִּפְרשׂ הַנְּגֹהָה

רְאֵה אֱלֹהִים עוֹרִי צָפַד
נָפַל לִבִּי שׂוֹנְאַי קָמִים
הַקְשִׁיבָה שַׁוְעִי חִישָׁה מִפְלָט
הַצִּילָה נַפְשִׁי מֵאַנְשֵׁי דָּמִּים



להאזנה לביצוע הפיוט באתר 'הזמנה לפיוט' לחצו כאן
Error loading media...
אלי אלי נפשי בכי, יהודה לייב ביאלר, קינות לט' באב, מתוך אתר: YouTube
אלי אלי נפשי בכי - יהודה לייב ביאלר
דיון
  • בחרו משפט ממשפטי הפיוט שנגע בכם באופן אישי והסבירו כיצד ומודע הוא דיבר אל לבכם: האם הוא הזכיר לכם סיפור ששמעתם, זיכרון משפחתי וכד'?
  • הפיוט 'אלי אלי נפשי בכי' הוא קינה באלו דרכים מבטא הפייטן את קינתו?
  • אלו מבין תיאורי החורבן של הפייטן גרמו לכם להזדהות, אם בכלל? מדוע?
  • קראו את חלקו האחרון של הפיוט, המתחיל במילים 'הֲלָנֶצַח תַּאֲפִיל שִׂנְאָה': האם אתם מזדהים עם המסר של הפייטן בחלק זה? הסבירו את דעתכם.
אצ"ג, כל כתבי אצ"ג, כרך ו', רחובות הנהר, הוצ' מוסד ביאליק 1990-2004, עמ' 42
אלוהי אבי גויים/ אורי צבי גרינברג
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
דיון
  • איזה רגש מעוררת בכם קינתו של אצ"ג?
  • מה נקודות הדמיון ומה השוני בין הפיוט 'אלי אלי נפשי בכי' לבין שירו של אצ"ג?
  • השוו את הפנייה לאלוהים בשתי היצירות האם הן דומות?
  • עם איזו מבניהן אתם מזדהים יותר? מדוע?
יצחק קצנלסון, מתוך – קינה על העם היהודי שנהרג, כתבים אחרונים, הוצ' הקיבוץ המאוחד ובית לוחמי הגטאות, תשכ"ט
קינה על העם היהודי שנהרג [ חלק] / יצחק קצנלסון
א.
שירה-נא!! קח נבלך ביד, חלול ומעורטל וקל,
באצבעות כבדות הכה על דוק כל נים ונים,
זו כל אצבע כלב דווי... שא שיר אחרון עוד על
יהודי אדמת-אירופה אחרונים. ב.
- איך אשיר , איכה אפצה את פי ואיך אכיל,
הן לבדי, גלמוד נשארתי בשממה
אשתי ואפרוחי השנים הה, אימה וחיל!
אימה תבעתני...קול בוכים!
הרחק קול בכי אשמע

ג.
שירה, שירה נא! קולך מכאב נשבר, שאהו נא מרום,
בקש, בקשהו שם למעלה, אם עודנו שם מעל
ושירה לו... אחרון שירים תשיר
על היהודי האחרון,
הוא חי, הוא מת, גם לא נקבר, איננו וחסל...

ד.
- איך אשיר? ואיך ראשי אוכל ארים?
אשתי הובלה, ובני, בניונקה וניומלה - הרך
לא עוד עמי הם פה, ומעלי אינם סרים!
אהה, צללים עוורים של מאורות חיי, הה,
צללי קרה ומחשך!

ה.
שירה, שירה נא עוד זאת הפעם האחרונה על אדמות,
הפשל ראשך לאחור, גלגל עיניים
בדבקות ובעיים,
ופעם אחרונה תשירה לו,
את נבלך תעיר בקול-ענות:
כי תמו יהודים ואינם עוד, נהרגו, נכרתו, ואינם!

ו.
- איך אשיר? ואיך ראשי אוכל לשאת
בעיינים לטושות מרום? דמעה אחת בעיני
שם נקשרה-נקרשה... חורגה חורגה לצאת
ותש כוחה לנשור... ריבון, הה, ריבוני!

ז.
שירה, שירה-נא, אל מול שחקים רמים,
סומים את מבטך תגל
כמו עוד אלוהים שם בשמים...קרוץ לו, רמוז -
כמו עוד מזהיר, מאיר לנו שם אושר רב, גדול!
בא, שב עלי חרבות העם אשר נהרג
ושירתך חרוז!

ח.
- איך אשיר - והעולם נהפך עלי שומם?
איך אנגן, בעוד ידיים אפרך?
היכן מתי? מתי אני מבקש, אלי,
באשר כל גל אשפה שם מתרומם,
באשר תל אפר שם: - הגידו-נא,
איה אמצאכם ואיך?

ט.
זעקו, שאו קול מכל צרור חול, מתחת לאבנים,
יזעק כל נד אבק, כל אש וכל עשן המיתמר -
דמכם הוא ולשדכם, זה מח-עצמים,
זעקו, הרימו קול! הנפש והשאר! י'.
תעלה זעקתכם מבטן חייתו-יער,
מיאור, ממעי דגה,
שהם אכלו אתכם, זעקו מכבשנים,
שוועו קטן, גדול,
זעקת-חמס אחפוץ למשוע, תאניה אחפוץ,
שאו קול, לקול מכם אתגעגע,
זעק, עם-ישראל אשר נהרג, שאג, השמיע קול!

יא.
לא לשמים קרא, אזנם אטמו כאדמה -
זה גל אשפות -
לא אל השמש תשווע, אל הבל עששית זו...
הה, מי יתנני, בה אפח
כאשר ייפחו בעששית כאן,
במאורת רוצחים זו, לכבות!
עמי, אור רב מזה שפעת! אורך בהיר מזה וצח!

יב.
הה, הראה עמי, לי! קום, ידיים פשט ושלח
מני בורות העמוקים, מילין ארכם,
מלאים הם וגדושים,
שכבה עלי שכבה, משרפות בסיד אשר שופך,
עלו! עלו! אשר ברובד התחתון,
מתחת לעמוק שבגושים!

יג.
צאו כולכם מתוך טרבלינקי, מאושונצים,
מסוביבור, הכל,
מבלז'יץ בואו, מפונרי, ומעוד, מעוד! פינות לרוב!
פעורי עיניים, בזעקה קרושה, יללה ואין קול,
מני ביצות, שקועים עמוק, מטיט יוון, מרקב אזוב

יד.
צאו-צאו, אשר יבשו ונטחנו ונשחקו,
יתייצב כל הקהל,
בחוג סביבי, כמו במחול-מחנים, מעגל גדול אחד נכון, -
סבים, סבות פה, אימהות וילדיהן בחיק,
יחד אם וגם עולל, -
עלו-נא עצמות יהודיות, מאבקות צאו ומגזרי-סבון.

טו.
הוי, שובו-נא והראו לי, הגלו-נא לי כולכם, קהל עולם,
לראות כולכם אתאו, להביט בכם, אביט ואתבונן,
אראה עמי שלי, שלי אשר נהרג,
אתן מבט אלם בו, נאלם
ואז אשירה... כן... הנבל תנו ואנגן!

3-5,10,1943

דיון
  • למי פונה המשורר בשירו?
  • השיר בנוי כתשובה האם יש בשיר דיאלוג? אם כן, מיהם המשתתפים בו?
  • האם ישנו חלק בפואמה שעשה עליכם רושם מיוחד מהו ומדוע?
  • במה דומה השיר לפיוט 'אלי אלי נפשי בכי' ובמה הוא שונה?
  • השוו את אזכור אלוהים בשני המקורות - אם איזו מבניהם אתם מזדהים? מדוע?
יחזקאל, פרק ל"ז, פס' א-יד
חזון העצמות היבשות
הָיְתָה עָלַי, יַד-ה', וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ ה', וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה; וְהִיא, מְלֵאָה עֲצָמוֹת. ב וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם, סָבִיב סָבִיב; וְהִנֵּה רַבּוֹת מְאֹד עַל-פְּנֵי הַבִּקְעָה, וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד. ג וַיֹּאמֶר אֵלַי--בֶּן-אָדָם, הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה; וָאֹמַר, אֲדֹנָי יְהוִה אַתָּה יָדָעְתָּ. ד וַיֹּאמֶר אֵלַי, הִנָּבֵא עַל-הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה; וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם--הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת, שִׁמְעוּ דְּבַר-ה'. ה כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה', לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה: הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם, רוּחַ--וִחְיִיתֶם. ו וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּידִים וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר, וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר, וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ, וִחְיִיתֶם; וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי ה'. ז וְנִבֵּאתִי, כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי; וַיְהִי-קוֹל כְּהִנָּבְאִי, וְהִנֵּה-רַעַשׁ, וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת, עֶצֶם אֶל-עַצְמוֹ. ח וְרָאִיתִי וְהִנֵּה-עֲלֵיהֶם גִּדִים, וּבָשָׂר עָלָה, וַיִּקְרַם עֲלֵיהֶם עוֹר, מִלְמָעְלָה; וְרוּחַ, אֵין בָּהֶם. ט וַיֹּאמֶר אֵלַי, הִנָּבֵא אֶל-הָרוּחַ; הִנָּבֵא בֶן-אָדָם וְאָמַרְתָּ אֶל-הָרוּחַ {ס} כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי ה', מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ, וּפְחִי בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה, וְיִחְיוּ. י וְהִנַּבֵּאתִי, כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי; וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ וַיִּחְיוּ, וַיַּעַמְדוּ עַל-רַגְלֵיהֶם--חַיִל, גָּדוֹל מְאֹד-מְאֹד. יא וַיֹּאמֶר, אֵלַי, בֶּן-אָדָם, הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה; הִנֵּה אֹמְרִים, יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ--נִגְזַרְנוּ לָנוּ. יב לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת-קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם, עַמִּי; וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל. יג וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי ה': בְּפִתְחִי אֶת-קִבְרוֹתֵיכֶם, וּבְהַעֲלוֹתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם--עַמִּי. יד וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם, וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל-אַדְמַתְכֶם; וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי ה', דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי--נְאֻם-ה'.
דיון
  • מדוע, לדעתכם, הפך חזון העצמות היבשות למקושר לחורבן השואה?
  • האם אתם מסכימים עם קישור זה?
  • האם ישנו קשר רעיוני בין החזון לבין הקינות שנלמדו בדף זה? מדוע?
  • קראו את פסוקים י"ב-י"ד: לאלו מבין סיומי הקינות דומה סיומו של החזון?
  • האם הייתם משלבים את אחד המקורות בציון יום השואה? איזה מקור ומדוע?
  • איך היו הקינות הללו נכתבות היום?האם היו נכתבות בדיוק כך? מה היה משתנה?
  • האם הזמן משנה משהו בעומק הכאב ובאופי הקינה?