דרשה זו של ר' שמעון מתארת באופן נפלא כיצד הנערות מקשטות את הכלה לפני חתונתה. וויכוח הנערות על האופן בו יש לקשט את הכלה הוא דימוי ללומדי התורה ולמחלוקות ביניהם- כאשר כל אחד בדרכו מוסיף יופי וחן לכלה היא התורה.
בדף המקורות כאן הדרשה המלאה בארמית ולאחריה התרגום לעברית.
(קנח) פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן. אוֹרַיְיתָא דִּבְעַל פֶּה, הֲוָה אָמְרָה לְגַבֵּי אוֹרַיְיתָא דְּבִכְתַב, דְּאִיהִי אָזְלַת בָּתַר אִינוּן נְשִׁיקִין דְּתוֹרָה דְּבִכְתַב, בָּתַר מְתִיקוּ דִילָהּ, לְאִתְחַבָּרָא דָּא עִם דָּא בְּאִינוּן נְשִׁיקִין. וּכְדֵין אִיהִי בִּפְלוּגְתָּא בְּעוּלֵימְתָהָא, לְאִתְתַּקְנָא בַּהֲדָהּ, לְמֶהֱוֵי כּוּלְהוּ קְשִׁיטִין לְגַבֵּי תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב.
(קנט) וְכַד אִתְחַבְּרַת וְאִתְכְּלִילַת בְּתוֹרָה שֶׁבִּכְתַב בְּחֶדְוָה, בְּחִבּוּרָא חָדָא, דְּנָשֵׁיק דָּא בְּדָא בִּרְחִימוּ, אַתְקָפַת בֵּיהּ, וַאֲמָרָה לֵיהּ בַּחֲבִיבוּ, כַּמָּה יַקִּירִין חֲבִיבוּתֵיךְ, מֵחַמְרָא דִילָךְ, דְּאַתְקֵיף בִּי רְחִימוּ דִילָךְ, עַד דְּרָוֵי לִי חֲמַר דִּרְחִימוּ, לְאִתְתַּקְפָא בָּךְ, קִישּׁוּטָא דְּאִתְקַשְׁטַת אוֹרַיְיתָא דְּעַל פֶּה בְּעוּלֵימְתָהָא, לְאִתְחַבְּרָא בְּאוֹרַיְיתָא דְּבִכְתָב.
(קס) מִשְּׁנָה אִיהִי שֵׁרוּתָא דְרֵישָׁא, בְּרָזָא דְּתִיקוּנָא דְּאִתְחֲזֵי לָהּ, בָּרַיְיתָא אִיהִי בְּרָזָא דְּתִיקּוּנָא יַרְכִין וְרַגְלִין. גּוּפָא בְּתִיקּוּנָא דְּאִתְחֲזֵי לָהּ.
(קסא) אָתָאן עוּלֵימְתָהָא, מְקָרְבִין לָהּ, לְתַקָּנָא לָהּ. דָּא אֲמַר מוּתָּר, וְדָא אֲמַר אָסוּר, דְּדָא אִיהוּ קִישּׁוּטָא דְּכַלָּה, כַּד מְקַשְׁטֵי לָהּ. דָּא אֲמַר כַּד מְקַשְׁטֵי, הָכֵי אָזְלָא קִישׁוּטָא דָא. וְדָא אֲמַר לָאו הָכֵי. דָּא אֲמָרָה קִישּׁוּטָא דְרֵישָׁא הָכֵי אָסִיר וּמְהַדַּק. וְדָא אֲמָרָה כִּיפָה דְרֵישָׁא מוּתָּר בְּסִטְרָא דָא, וְאָסִיר וּמְהַדַּק בְּסִטְרָא דָא.
(קסב) דָּא אֲמָרָה, קִישּׁוּטָא דְדַהֲבָא דָא, בִּלְבוּשָׁא דָא, אִיהוּ פָּסוּל לְמֶהֱוֵי קִישּׁוּטָא לְגַבֵּי דָא. וְדָא אֲמַר, כָּשֵׁר וְיָאוֹת הוּא לְאִתְחֲזָאָה דָּא בְּדָא. וְכָל דָּא אִיהוּ תִּיקּוּנָא וְקִישּׁוּטָא דְכַלָּה.
(קסג) וְעִם כָּל דָּא, בְּעוֹד דְּאִינוּן מְקַשְׁטָן, וְרַמְיָא קִטְרוּגָא בְּקִישּׁוּטָא, הִיא אוֹסִיפַת חֵילָא וְנוֹי וְגַוָּון, וְתִיקּוּן בְּהוּ וְיַתְבָא בִּיקָרָא בֵּינַיְיהוּ, וְאִתְחַשְּׁבַת בְּנַפְשָׁהּ יַתִּיר מִכַּמָּה דַּהֲוַת מְאָה זִמְנִין.
(קסד) כֵיוָן דְּאִתְקַשְׁטַת בְּהוּ, כּוּלְהוּ אַחֲדִין לָהּ בְּקִישּׁוּטָהָא, וּבְתִיקּוּנֵי שְׁפִּירָתָא, וְעָאלִין לָהּ לְגַבֵּי מַלְכָּא, אוֹרַיְיתָא דְבִכְתָב.
(קסה) כַד יָתְבָא מַטְרוֹנִיתָא בְּמַלְכָּא, בְּתִיקּוּן שַׁפִּירָא, וּמַלְכָּא חָזֵי לָהּ מִתְקַשְׁטָא בְּשַׁפִּירוּ, הַהוּא קִישּׁוּטָא מַכְרִיז וַאֲמַר לְמַלְכָּא, לְנַשְׁקָא לָהּ, דְּדָא אִיהוּ דְּבֵקוּתָא דִּרְחִימוּ, לְאִתְכְּלָלָא דָּא בְּדָא. מַאן גָּרֵים בְּאִינוּן נְשִׁיקִין וּבְהַהוּא רְחִימוּ, אִינוּן עוּלֵמְתָאן דְּקַשִּׁיטוּ לָהּ.
(קסו) כַד בָּעְיָא לְאוֹטָבָא לְעוּלֵימְתָהָא, הִיא וּמַלְכָּא לְמֵיהַב לוֹן נְבַזְבְּזָן, לְכוּלְהוּ יָהֵיב כַּחֲדָא. לְכוּלְהוּ דַּהֲווֹ מְקַטְרְגֵי דָּא בְּדָא עַל קִישּׁוּטָהָא, יַהֲבֵי מַלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא נְבַזְבְּזָן וּמַתְּנָן בִּרְעוּ בַּחֲבִיבוּ, לְמֵיחְסַן לוֹן יְרוּתָא בְּאֶלֶף עָלְמִין דִּכְסִיפִין לְעַלְמָא דְאָתֵי. וְכָּל שֶׁכֵּן אִינוּן דְּיָדְעֵי בְּרָזִין דְּחָכְמְתָא, לְקַשְׁטָא קִישּׁוּטָהָא, דְּלֵית שִׁיעוּרָא לְאַחְסָנַת יְרוּתָא דִּלְּהוֹן בְּעַלְמָא דְאָתֵי. עֲלַיְיהוּ כְתִיב, (משלי כא) לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵ''שׁ וְגו'.
תרגום לעברית
פתח רבי שמעון ואמר: 'ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין'.
תורה שבעל פה היתה אומרת אודות התורה שבכתב, שהיא הולכת אחרי הנשיקות של תורה שבכתב, אחרי המתיקות שלה. להתחבר זו בזו באלו הנשיקות. אז היא במחלוקת בין נערותיה, בבואה להיתקן עימה, להיות כולן קישוטים לגבי תורה שבכתב.
כאשר היא מתחברת ונכללת בתורה שבכתב בחדוה, בחבור אחד, שנושקות זו בזו באהבה. אוחזת היא בה, ואומרת לה בחיבה: כמה יקרה חביבותך מן היין שלך. גברה בי אהבתך, עד שהרוותה אותי יין של אהבה, שהתעצמה בך.
קישוטים שהתקשטה תורה שבעל פה בנערותיה, להתחבר בתורה שבכתב, אלו הם:
המשנה היא תחילת הראש, בסוד התיקון הראוי לה. הברייתא היא סוד התיקון של ירכיים ורגלים. והגוף בתיקון הראוי לה.
באות נערותיה, קריבות אליה כדי להתקין אותה, את קישוטיה. זו אומרת להתיר, וזו אומרת לאסור – לקשור. שכך הוא קישוטה של הכלה כאשר מקשטים אותה. זו אומרת, כאשר מקשטים, כך הולך הקישוט הזה, וזה אומר: לא כך. זו אומרת הקישוט של הראש כך: קשור ומהודק, וזו אומרת הכיפה של הראש מותרת בצד זה, וקשורה ומהודקת בצד זה.
זו אומרת, קישוט של זהב זה, בבגד הזה, הוא פסול להיות קישוט לגבי זה. וזו אומרת, כשר וראוי הוא להראות זה בזה, וכל אלו הם תיקונים וקישוטים של הכלה.
ועם כל זה, בעוד הן מקשטות, ויש קיטרוגים וויכוחים בקישוט הראוי, היא מוסיפה חיל ונוי וגוונים, ונתקנת בהם ויושבת בכבוד ביניהן, ומחשיבה עצמה יותר מכפי שהיתה – מאה פעמים.
כיון שהתקשטה בהם, כולן אוחזות אותה בקישוטיה, ותיקוני יופיה, ומכניסים אותה אצל המלך, הוא תורה שבכתב.
כאשר יושבת הגבירה אצל המלך, בתיקון נאה, והמלך רואה אותה מקושטת יפה, אותו קישוט מכריז ואומר למלך, לנשק אותה, שזו היא הדבקות של האהבה, להכלל זה בזה. מי גורם באותן נשיקות ובאותה אהבה? אלו הנערות שקישטו אותה.
כאשר חפצה להיטיב לנערותיה, היא והמלך נותנים להן מתנות, לכולן נותנים כאחת. לכל אותן שהיו מקטרגות זו על זו על קישוטיה נותנים המלך והמלכה תכשיטים ומתנות ברצון ובחיבה. להוריש להן ירושה באלף עולמות הכוספים לעולם הבא.
וכל שכן אלו שיודעים בסוד החכמה, לקשט קישוטיה, שאין שיעור לירושה שינחלו בעולם הבא. עליהם כתוב: להנחיל אוהבי י"ש ואוצרותיהם אמלא.