(א) מִזְמ֥וֹר לְתוֹדָ֑ה הָרִ֥יעוּ לַ֝ה' כָּל־הָאָֽרֶץ׃ (ב) עִבְד֣וּ אֶת־ה' בְּשִׂמְחָ֑ה בֹּ֥אוּ לְ֝פָנָ֗יו בִּרְנָנָֽה׃
(ג) דְּע֗וּ כִּֽי־ה' ה֤וּא אֱלֹ֫קִ֥ים הֽוּא־עָ֭שָׂנוּ ולא [וְל֣וֹ] אֲנַ֑חְנוּ עַ֝מּ֗וֹ וְצֹ֣אן מַרְעִיתֽוֹ׃
(ד) בֹּ֤אוּ שְׁעָרָ֨יו ׀ בְּתוֹדָ֗ה חֲצֵרֹתָ֥יו בִּתְהִלָּ֑ה הֽוֹדוּ־ל֝֗וֹ בָּרֲכ֥וּ שְׁמֽוֹ׃
(ה) כִּי־ט֣וֹב ה' לְעוֹלָ֣ם חַסְדּ֑וֹ וְעַד־דֹּ֥ר וָ֝דֹ֗ר אֱמוּנָתֽוֹ׃
(1) A psalm for praise. Raise a shout for the LORD, all the earth;
(2) worship the LORD in gladness; come into His presence with shouts of joy.
(3) Acknowledge that the LORD is God; He made us and we are His, His people, the flock He tends.
(4) Enter His gates with praise, His courts with acclamation. Praise Him! Bless His name! (5) For the LORD is good; His steadfast love is eternal; His faithfulness is for all generations.
(א) עבדו את ה' בשמחה. וכל כך למה דעו כי ה' הוא האלקים כשמשלם שכר פעולתכם אבל עובדי ע"ג אין להם לעבוד בשמחה שאין משלמין שכר:
...Serve the Lord with joy: Now why so much? You should know the Lord is God, Who recompenses you with reward for your work, but the heathens need not worship with joy because their deities do not give them any reward.
How can we understand Rashi? Don't the worshippers of "other religions" expereince "happiness" in their worship?
How is the experience of "שמחה" related to "דעו"?
(ח) וַיְסַפֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ לְחֹ֣תְנ֔וֹ אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה ה' לְפַרְעֹ֣ה וּלְמִצְרַ֔יִם עַ֖ל אוֹדֹ֣ת יִשְׂרָאֵ֑ל אֵ֤ת כָּל־הַתְּלָאָה֙ אֲשֶׁ֣ר מְצָאָ֣תַם בַּדֶּ֔רֶךְ וַיַּצִּלֵ֖ם ה'׃ (ט) וַיִּ֣חַדְּ יִתְר֔וֹ עַ֚ל כָּל־הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה ה' לְיִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁ֥ר הִצִּיל֖וֹ מִיַּ֥ד מִצְרָֽיִם׃
How did Yitro's knowledge of God expand?
(א) הוא אלקים. ר״ל הוא בעל היכולת: (ב) הוא עשנו. הוא גדלנו ורוממנו וכן ישמח ישראל בעושיו (לקמן קמט):
(ג) ולו אנחנו. מיוחדים אנחנו לו להיות נקראים עמו וצאן מרעיתו: (א) בואו. בעת יהיה נעשה לכם נס בואו שעריו בקרבן תודה והללו אותו: (א) לעולם חסדו. חסד ה׳ הוא דבר המתקיים עד עולם ולא כן חסד ב״ו: (ב) אמונתו. האמנת הבטחתו קיימת עד כלות כל הדורות:
(א) יִשמַח משֶׁה בְּמַתְּנַת חֶלְקו. כִּי עֶבֶד נֶאֱמָן קָרָאתָ לּו. כְּלִיל תִּפְאֶרֶת בְּראשׁו נָתַתָּ. בְּעָמְדו לְפָנֶיךָ עַל הַר סִינַי. וּשְׁנֵי לֻחות אֲבָנִים הורִיד בְּיָדו. וְכָתוּב בָּהֶם שְׁמִירַת שַׁבָּת. וְכֵן כָּתוּב בְּתורָתֶךָ:
Tefilat Shacharit of Shabbat emphasizes an added dimension of Moshe's contribution to the nation. How is it pertinent?
Why is he called עבד נאמן and why is he described as ישמח משה?
How does this relate to "עבדו את ה' בשמחה" in our מזמור?
How does this relate to the conclusion: ועד דור ודור אמונתו?
(ד) דִּרְשׁ֣וּ ה' וְעֻזּ֑וֹ בַּקְּשׁ֖וּ פָנָ֣יו תָּמִֽיד׃ (ה) זִכְר֗וּ נִפְלְאוֹתָ֥יו אֲשֶׁר־עָשָׂ֑ה מֹ֝פְתָ֗יו וּמִשְׁפְּטֵי־פִֽיו׃ (ו) זֶ֭רַע אַבְרָהָ֣ם עַבְדּ֑וֹ בְּנֵ֖י יַעֲקֹ֣ב בְּחִירָֽיו׃
Why are Avraham and Yaakov invoked here? They were not involved in נִפְלְאוֹתָ֥יו אֲשֶׁר־עָשָׂ֑ה מֹ֝פְתָ֗יו וּמִשְׁפְּטֵי־פִֽיו׃?
What nuance is the משורר sharing?