אבות א, ג - יראת שמים, אהבת שמים

(ג) אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ קִבֵּל מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הֱווּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם:

(3) Antigonos, man of Sokho, received from Shimon the Righteous. He would say, "Do not be as servants who are serving the master in order to receive a reward, rather be as servants who are serving the master not in order to receive a reward; and may the fear of Heaven be upon you."

(א) פְּרָס...וְהוּא מַה שֶּׁאָדָם נוֹתֵן לְמִי שֶׁעָבַד אוֹתוֹ וְהוּא אֵינוֹ חַיָּב בַּדִּין לִתֵּן לוֹ כְּלוּם, כְּמוֹ מַה שֶּׁיִּתֵּן אָדָם לִבְנוֹ קָטָן אוֹ לְאִשְׁתּוֹ אוֹ לְעַבְדּוֹ מִפְּנֵי קוֹרַת רוּחַ שֶׁעָשׂוּ לוֹ. וַאֲפִלּוּ לְתִקְוַת פְּרָס כָּזֶה לֹא יַעֲבֹד אָדָם אֶת בּוֹרְאוֹ, אֶלָּא מֵאַהֲבָה בִּלְבַד:

(ב) וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם. אַף עַל פִּי שֶׁאַתָּה עוֹבֵד מֵאַהֲבָה עֲבֹד גַּם כֵּן מִיִּרְאָה. שֶׁהָעוֹבֵד מֵאַהֲבָה זָרִיז בְּמִצְוֹת עֲשֵׂה, וְהָעוֹבֵד מִיִּרְאָה נִזְהָר מִמִּצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה, וְנִמְצֵאת דַּעֲבוֹדָתוֹ שְׁלֵמָה...

(1) "Reward (peras)"...It is what a person gives to someone who served him, when he is not legally obligated to give him anything, such as what a man would give to his minor son or to his wife or to his servant, because of the satisfaction they have given him. A person should not serve his Creator even for the hope of a reward such as this, but rather out of love alone.

(2) "and may the fear of Heaven be upon you": Even though you serve out of love, also serve out of fear. For the one who serves out of love is quick concerning positive commandment, and the one who serves out of fear is careful concerning negative commandments, resulting in his service being complete...

פרס...בלשוננו זכתה המילה "פרס" (רק בכמאה השנים האחרונות) לפירוש חדש: מענק של כבוד והערצה הניתן למישהו על הצטיינות במעשה כלשהו (כגון פרס נובל בתחומים שונים כגון רפואה, פרס אוסקר לסרטים, פרס ישראל ופרס ביאליק בתחומים שונים, פרס ספיר על יצירה ספרותית ועוד פרסים רבים). ואחרונה, אולי השימוש הנפוץ ביותר בלשוננו: זכייה בהגרלה או בהימור. מפעל הפיס והטוטו, דרך משל, מחלקים פרסים מפרסים שונים למשתתפים במפעליהם. האם השפיעה כאן המילה האנגלית prize ובעקבותיה זכתה המילה "פרס" (אם כי לא בהגרלה) למשמעותה החדשה והידועה כל כך?

(א) אַל יֹאמַר אָדָם הֲרֵינִי עוֹשֶׂה מִצְוֹת הַתּוֹרָה וְעוֹסֵק בְּחָכְמָתָהּ כְּדֵי שֶׁאֲקַבֵּל כָּל הַבְּרָכוֹת הַכְּתוּבוֹת בָּהּ אוֹ כְּדֵי שֶׁאֶזְכֶּה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְאֶפְרשׁ מִן הָעֲבֵרוֹת שֶׁהִזְהִירָה תּוֹרָה מֵהֶן כְּדֵי שֶׁאֶנָּצֵל מִן הַקְּלָלוֹת הַכְּתוּבוֹת בַּתּוֹרָה אוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶכָּרֵת מֵחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. אֵין רָאוּי לַעֲבֹד אֶת ה' עַל הַדֶּרֶךְ הַזֶּה, שֶׁהָעוֹבֵד עַל דֶּרֶךְ זֶה הוּא עוֹבֵד מִיִּרְאָה וְאֵינָהּ מַעֲלַת הַנְּבִיאִים וְלֹא מַעֲלַת הַחֲכָמִים. וְאֵין עוֹבְדִים ה' עַל דֶּרֶךְ זֶה אֶלָּא עַמֵּי הָאָרֶץ וְהַנָּשִׁים וְהַקְּטַנִּים שֶׁמְּחַנְּכִין אוֹתָן לַעֲבֹד מִיִּרְאָה עַד שֶׁתִּרְבֶּה דַּעְתָּן וְיַעַבְדוּ מֵאַהֲבָה:

(ב) הָעוֹבֵד מֵאַהֲבָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת וְהוֹלֵךְ בִּנְתִיבוֹת הַחָכְמָה לֹא מִפְּנֵי דָּבָר בָּעוֹלָם וְלֹא מִפְּנֵי יִרְאַת הָרָעָה וְלֹא כְּדֵי לִירַשׁ הַטּוֹבָה אֶלָּא עוֹשֶׂה הָאֱמֶת מִפְּנֵי שֶׁהוּא אֱמֶת וְסוֹף הַטּוֹבָה לָבוֹא בִּגְלָלָהּ. וּמַעֲלָה זוֹ הִיא מַעֲלָה גְּדוֹלָה מְאֹד וְאֵין כָּל חָכָם זוֹכֶה לָהּ. וְהִיא מַעֲלַת אַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁקְּרָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֲבוֹ לְפִי שֶׁלֹּא עָבַד אֶלָּא מֵאַהֲבָה. וְהִיא הַמַּעֲלָה שֶׁצִּוָּנוּ בָּהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יְדֵי משֶׁה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו ה) "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ". וּבִזְמַן שֶׁיֶּאֱהֹב אָדָם אֶת ה' אַהֲבָה הָרְאוּיָה מִיָּד יַעֲשֶׂה כָּל הַמִּצְוֹת מֵאַהֲבָה:

(1) Let no man say: "Behold, I perform the precepts of the Torah, and engage myself in its wisdom so that I will receive all the blessings described therein, or so that I will merit the life in the World to Come; and I will separate myself from the transgressions against which the Torah gave warning so that I will escape the curses described therein, or so that I will suffer excision from the life in the World to Come". It is improper to serve the Lord in such way, for whosoever serves the Lord in such way, he is a worshiper because of fear, which is neither the degree of the prophets nor the degree of the sages. And the Lord should not be worshiped that way, save only by ignorant men, women and infants who are trained to worship because of fear, until their knowledge increases when they will worship because of love.

(2) The worshiper because of love, engages himself in the study of the Torah and the observance of precepts and follows the paths of wisdom on no account in the world, neither for fear of evil nor in order to inherit the good; but he does the true thing because it is true, and in the end the good comes because thereof,. That degree is a great degree, indeed and not every scholar attains it; for such was the degree of Abraham our father, whom the Holy One, blessed is He! called His beloved, because he worshiped not, save because of love, and it is, furthermore, the degree concerning which the Holy One, blessed is He! commanded through Moses, saying: "And thou shalt love the Lord thy God" (Deut. 6.5); for, when man will love the Lord with a proper love, he will momentarily perform all of the commandments because of love.

(ב) אנטיגנוס איש סוכו היו לו שני תלמידים שהיו שונין בדבריו והיו שונים לתלמידים ותלמידים לתלמידיהם עמדו ודקדקו אחריהן ואמרו מה ראו אבותינו לומר [דבר זה] אפשר שיעשה פועל מלאכה כל היום ולא יטול שכרו ערבית אלא אילו היו יודעין אבותינו שיש עולם [אחר] ויש תחיית המתים לא היו אומרים כך. עמדו ופירשו מן התורה ונפרצו מהם שתי פרצות צדוקין וביתוסין צדוקים על שום צדוק ביתוסין על שום ביתוס. והיו משתמשין בכלי כסף וכלי זהב כל ימיהם שלא היתה דעתן גסה עליהם אלא צדוקים אומרים מסורת הוא ביד פרושים שהן מצערין עצמן בעוה״ז ובעוה״ב אין להם כלום:

Antigonus of Soko, had two students who taught other students and they, in turn, taught other students. They began to deduce, after then, and said: “Why did our fathers say this teaching? Is it possible that a worker should work the whole day though and not receive a reward in the evening? Had they known that there is another world and resurrection of the dead, they would not have taught this. So they arose and separated from the Torah and two breakeaways resulted – Boethusinas and Taddokites.They lived in great luxury, silver and gold vessels constantly. Not that they were haughty. Rather they said: “The Pharisees have a tradition to afflict themselves in this world and in the future world, they will have nothing”.

פעם אחת (אלישע בן אבויה) היה יושב ושונה בבקעת גינוסר וראה אדם אחד עלה לראש הדקל ונטל אם על הבנים וירד משם בשלום למחר ראה אדם אחר שעלה לראש הדקל ונטל את הבנים ושילח את האם וירד משם והכישו נחש ומת אמר כתיב (דברים כ״ב:ז׳) שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים איכן היא טובתו של זה איכן היא אריכות ימיו של זה ולא היה יודע שדרשה ר' יעקב לפנים ממנו למען ייטב לך לעולם הבא שכולו טוב והארכת ימים לעתיד שכולו ארוך...

פרופ' ישעיהו ליבוביץ

"דרכים לאמונה ביהדות" (משרד החינוך והתרבות, המחלקה לתרבות תורנית, ירושלים, תשמ"א)

הניגוד בינהן (בין פ' "שמע ישראל, ואהבת" לבין פרשת "והיה אם שמוע") עמוק, ואפשר להגיד שהוא תהומי. בדברי על הפרשה הראשונה אין אני מתכוון לפסוק הראשון, שהוא הסיסמה של האמונה ואיננו התוכן שלה. התוכן של הפרשה הראשונה הוא הפסוק השני מבין ששת פסוקיה: "ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך". האהבה האמורה כאן היא האמונה.

מצות אהבת ה' מוצגת בפרשה זו כתביעה מוחלטת המוצגת לאדם, כצו קטיגורי. הצו איננו מוצג ואיננו מנומק כמה שמתחייב מנתונים מסוימים, וגם איננו מוחזק ע"י מה שבסגנון מודרני מכונה עיצומים (סנקציות). אין מלה וחצי מלה על טובה שתצמח מקיום המצוה הזו, ואין התראה על עונשים שיבואו בעקבות הפרתה. הצו קיים מכח עצמו. הוא מציג את מה שהמסורת שלאחר המקרא מכנה: לשמה - עבודת ה' לשמה. הפירוש האותנטי של הפסוק העצום הזה ניתן בעולמה של תורה שבעל-פה, שאלמלא היא תורה שבכתב היתה חסרת מובן...הפסוק האדיר הזה של תורה שבכתב קיבל את פירושו האותנטי ע"י הדמות הגדולה ביותר בעולמה של התורה שבעל פה - ר' עקיבא - שאמר: בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך - אפילו נוטל את נפשך".

הניגוד ממש לכל המשתמע מ"שמע" הוא "והיה אם שמוע ". כאן ניתנים הסברים והנמקות למצות אהבת ה' ועבודתו, והיא נעשית טעונת חיזוק ע"י סנקציות. עצם המלה "אם" בפתיחת הפרשה והמלה "פן" בהמשכה מעלות את האלטרנטיבה של הפרת המצוה. בזה היא פוסקת מלהיות צו קטיגורי ונעשית צו היפותטי. בפרשה הראשונה, שבה הצו הוא קטיגורי, אין התיחסות לאפשרות של הפרתו. בפרשה השניה קבלת על מלכות שמים ועל תורה ומצוות מוצגות מבחינה תועלתנית: "אם שמוע תשמעו ...ונתתי מטר ארצכם וכו'", השמרו לכם פן יפתה לבבכם...וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר ...". זהו ניגוד מוחלט לפרשה הראשונה, כפי שנתפרשה ע"י ר' עקיבא. ניתן לומר ש"והיה אם שמוע" מציגה את הדתיות של אלישע בן אבויה, שגם הוא מגדולי חכמי התורה, חברו של ר' עקיבא ורבו של ר' מאיר, והוא היה ל-"אחר", לאחר שראה שקיום המצוות שמבטיחות אריכות ימים איננו ערובה לאריכות ימים.