
מתוך ויקיפדיה, הסכמי שביתת הנשק בתחום מלחמת העצמאות:
הסכם שביתת הנשק עם סוריה נחתם ב-20 ביולי 1949. הכוחות הסוריים פינו את משמר הירדן וסוריה החזירה לישראל את אנשי משמר הירדן שנפלו בשבי. הצבא הסורי נסוג לגבול הבינלאומי וכל השטחים שהוחזקו על ידו ממערב לגבול הבינלאומי הפכו לאזורים מפורזים. מעמדם של אזורים אלו נשאר מעורפל משום שישראל וסוריה לא הצליחו להגיע להסכמה מלאה באשר למהותו של הפירוז. מדינת ישראל ראתה בשטחים המפורזים שממערב לגבול הבינלאומי שטחים ריבוניים לכל דבר שבהם מותרת לה פעילות אזרחית מלאה ופעילות צבאית מוגבלת בהתאם להסכם שביתת הנשק. לעומת זאת, סוריה ושאר מדינות ערב ראו בשטחים האלו שטחי הפקר שבהם אין לקיים כל פעילות צבאית או אזרחית לרבות התיישבות וחקלאות.
ערפול זה במעמדם של השטחים המפורזים גרם לתקריות אש רבות כאשר בין השאר צלפים סורים ירו לעבר ישראלים שעסקו בחקלאות בשטחים המפורזים. ערפול זה היווה את אחד הגורמים לפריצתה של מלחמת ששת הימים.


מתוך ויקיפדיה - החזית הסורית במלחמת ששת הימים:
במהלך יומיים של לחימה כבש צה"ל את רמת הגולן מן החרמון בצפון ועד הירמוך בדרום והסיר את האיום מעל יישובי הכנרת ועמק החולה. למרות זאת, לולא הנסיגה הסורית ספק אם היו מצליחים הכוחות להגיע עד לקו מסעדה-קוניטרה-בוטמיה עד לשעת הפסקת האש. קו הגבול החדש נקבע על פי מיקומי הכוחות בזמן הפסקת האש, ועל שטח הרמה שנכבש החילה ישראל ממשל צבאי.
לצה"ל היו 141 הרוגים ו-436 פצועים. 97 מההרוגים נפלו ביום ההבקעה, 9 ביוני. אין נתונים מדויקים על האבדות הסוריות, אולם הערכת המודיעין בישראל היא על כ-450 הרוגים ו-2,000-2,500 פצועים. 365 חיילים סורים נשבו על ידי צה"ל. כמו כן איבד הצבא הסורי 118 טנקים וכ-470 קני ארטילריה.
הצבא הסורי המובס לא יזם פעולות התקפיות מיד לאחר המלחמה, אולם החל מסוף 1969 החל ליזום פעולות נקודתיות נגד צה"ל לאורך הגבול החדש, במה שנודע כ"ימי קרב". המתיחות בין המדינות הגיעה לשיאה במלחמת שלושת הימים (1970), ובהמשך במלחמת יום הכיפורים (1973).
מרבית התושבים הסורים נטשו את בתיהם. במפקד אוכלוסין שנערך ב-10 באוגוסט 1967 נמצאו ברמת הגולן כ-5,000 דרוזים, למעלה מ-400 מוסלמים, מרביתם עלווים תושבי ע'ג'ר, וכ-200 איש בקוניטרה. מדינת ישראל לא התירה לתושבים שברחו לסוריה לשוב לכפריהם.
ראשי המדינה היו בדעה כי שטח רמת הגולן יוחזר לסורים רק תחת הסכם שלום, והצעה כזו הועברה לסוריה, דרך האמריקאים, ב-19 ביוני. משלא נתקבלה תשובה הוחלט להחזיק בשטח עד שיושג הסכם שלום. יגאל אלון, סגן ראש הממשלה, הציע מיד לאחר סיום המלחמה להחיל על הגולן את ריבונות ישראל, וכעבור שנה הציע זאת רשמית במכתב לראש הממשלה. אשכול חשש שדיון על ריבונות יחבל במאמץ ההתיישבותי, וסירב אפילו לקיים דיון.
חודש לאחר המלחמה, ב-14 ביולי 1967, הוקם היישוב הישראלי הראשון ברמה – מרום גולן, ובהמשך הוקמו יישובים נוספים על רקע אידאולוגי וביטחוני. בשנת 1981 החיל מנחם בגין את החוק הישראלי על הגולן.
בתי את בוכה או צוחקת
מילים: יובב כץ
לחן: דוד קריבושי
פגז אחרון התפוצץ ושתק,
עטפה הדממה את העמק.
ילדה בגדות יצאה ממקלט,
ואין בתים עוד במשק.
אמא, היה לנו בית ירוק
עם אבא ובובה ושסק.
הבית איננו, ואבא רחוק,
אימי את בוכה או צוחקת.
הביטי למעלה, בתי, אל ההר,
ההר שהיה כמפלצת.
עוד יש תותחים, ילדתי, על ההר,
אך הם מאיימים על דמשק.
הביטי למעלה, בתי, לגולן,
שם יש חיילים, אך להבא -
דגלם בצבעים של כחול ולבן,
בוכה וצוחק שם גם אבא.
יהיה לנו בית ירוק, ילדתי,
עם אבא ובובה ושסק,
ולא עוד אימה, ילדתי, ילדתי,
בתי, את בוכה או צוחקת.
שקיעות באדום וזריחות בזהב
פוגשות בירוק ובמים.
ובלי תותחים של אויב על ההר
יוריק עוד העמק כפליים.
זורם הירדן, מתפתל כשיכור,
פריחה את העמק נושקת.
ואיש לא יסב את מימיו לאחור,
בתי, את בוכה או צוחקת.
זורם הירדן, בין גדות יעבור,
פריחה את העמק נושקת,
ואיש לא יסב את מימיו לאחור,
בתי, את בוכה או צוחקת.
בתי, את בוכה או צוחקת.