המראה דינר לשולחני - שיעור וחזרה

סוגיה זו ממשיכה את הנושא "לפנים משורת הדין", וכמו בסוגיה הקודמת, "מעשה ברבי ישמעאל", גם כאן לפנינו חכם שיש לו פטור מסוים, אבל הוא מוותר עליו, לפנים משורת הדין, כדי לעשות מעשה צודק. שוב, נשאל: האם מעשה כזה מחייב כל אדם? או שמא סיפור זה בא רק כדי לתת השראה לכל שאר האנשים?

בבא קמא צ״ט ב:כ״ב-כ״ג

איתמר: המראה דינר לשולחני ונמצא רע -
תני חדא: אומן פטור, הדיוט - חייב
ותניא אידך: בין אומן בין הדיוט - חייב!
אמר רב פפא: כי תניא אומן פטור, כגון דנכו ואיסור דלא צריכי למיגמר כלל.
אלא במאי טעו? טעו בסיכתא חדתא, דההיא שעתא דנפק מתותי סיכתא.

Bava Kamma 99b:22-23

§ The Gemara continues the discussion of an expert who erred, thereby causing a loss. It was stated: With regard to one who presents a dinar to a money changer to assess its value or authenticity and the money changer declares it valid, and it is found to be bad, i.e., invalid, causing its owner a monetary loss, it is taught in one baraita that if the money changer is an expert, he is exempt, while if he is an ordinary person he is liable. And it is taught in another baraita that irrespective of whether he is an expert or whether he is an ordinary person, he is liable to pay for the owner’s loss. To reconcile the baraitot, Rav Pappa said: When the baraita teaches that an expert is exempt from liability, it is referring to renowned experts such as the money changers Dankhu and Issur, whose expertise is so great that they do not need to learn about assessing currency at all. The Gemara asks: But if they are so proficient, in what did they err? The Gemara answers: They erred with regard to a coin from a new press, which at that time was leaving the press, and they did not know its value.

בקטע למעלה, יש דוגמא קלאסית לאוקימתא, שהיא אחד הכלים החשובים והמרכזיים של חז"ל (תוכלו לקרוא עליו כאן). חז"ל משתמשים באוקימתא כאשר הם צריכים להכריע בין שתי אפשרויות או כאשר הם צריכים לבטל עמדה כלשהי. בשני המקרים, במקום פשוט לבטל את העמדה (או את אחת העמדות) אומרים שהיא קיימת אמנם, אבל... רק במקרים מאד נדירים. כל כך נדירים, שלמעשה היא מתבטלת.
דוגמה טובה למין אוקימתא כזו היא האמירה "חכם בלילה", שאומרים למישהו: אני לא אמרתי שאתה טיפש, אתה חכם, רק מה - בלילה...

במקרה שלנו יש כאן שתי עמדות לגבי אחריותו של השולחני שטעה בהערכת שוויו של המטבע, והשאלה: האם הוא צריך לפצות את הלקוח על טעותו?

לפי אחת העמדות התנאיות, הוא פטור אם הוא מומחה (יש לו מעֵין "ביטוח מקצועי"), אבל אם הוא הדיוט, לא מלומד, היה עליו לבדוק היטב, ובמקרה כזה שטעה, עליו לפצות.

לפי העמדה השניה, שניהם צריכים לפצות.

רב פפא, האמורא, חושב ששניהם צריכים לפצות, אבל הוא אינו רוצה לבטל את העמדה התנאית הראשונה, לכם הוא קובע - וזו האוקימתא - שאוּמַן (=מומחה) אכן פטור, אבל רק במקרה של המומחים הטובים ביותר, הטופּ שבטופּ. הוא מציין את שמותיהם: דנכו ואיסור. אם השולחני ברמה של שני אלו, אז פטור. אם לא, כלומר כל השאר - חייבים, למעשה כמו הדעה התנאית השניה.
זו הדרך שלו להכריע אמנם את הוויכוח, ולבטל למעשה את העמדה הראשונה, אבל בלי לבטל אותה. היא קיימת - אבל רק במקרים מאד נדירים...

בבא קמא צ״ט ב:כ״ד-כ״ה

ההיא איתתא דאחזיא דינרא לרבי חייא.

אמר לה: מעליא הוא!

למחר אתאי לקמיה ואמרה ליה: אחזיתיה, ואמרו לי: בישא הוא, ולא קא נפיק לי!

אמר ליה לרב: זיל חלפיה ניהלה, וכתוב אפנקסי "דין עסק ביש".

ומאי שנא דנכו ואיסור דפטירי, משום דלא צריכי למיגמר - רבי חייא נמי לאו למיגמר קא בעי!

רבי חייא לפנים משורת הדין הוא דעבד.

כדתני רב יוסף: (שמות יח, כ) "והודעת להם" - זה

Bava Kamma 99b:24-25

The Gemara relates: There was a certain woman who presented a dinar to Rabbi Ḥiyya to assess its authenticity. He said to her: It is a proper coin. The next day she came before him and said to him: I presented it to others, and they told me that it is a bad dinar, and I am not able to spend it. Rabbi Ḥiyya said to Rav: Go exchange it for her, and write on my tablet [apinkasi]: This was a bad transaction, as I should not have assessed the coin. The Gemara asks: But what is different about Dankhu and Issur, who are exempt due to the fact that they do not need to learn about assessing currency? Rabbi Ḥiyya too did not need to learn, as he was also an expert. The Gemara responds: Rabbi Ḥiyya was not actually required to return a dinar to this woman, but when he did so he acted beyond the letter of the law. This is as that which Rav Yosef taught concerning the verse: “And you shall show them the way wherein they must walk, and the work that they must do” (Exodus 18:20): “And you shall show them”; this is referring to

בבא קמא ק׳ א:א׳

בית חייהם
"את הדרך" - זו גמילות חסדים
"ילכו" - זו ביקור חולים

"בה" - זו קבורה

"ואת המעשה" - זה הדין

"אשר יעשון" - זו לפנים משורת הדין.

Bava Kamma 100a:1

the core of their existence, i.e., Torah study, which is the source of life. “The way”; this is referring to acts of kindness. “They must walk”; this is referring to visiting the sick. “Wherein”; this is referring to the burial of the dead. “The work”; this is referring to conducting oneself in accordance with the law. “That they must do”; this is referring to conducting oneself beyond the letter of the law. This indicates that the Torah mandates that people conduct themselves beyond the letter of the law.