תל קדש- עיר מקלט (כוונה או תוצאה?)

Byיאיר טיקטין

לימוד יהודי ישראלי

מבנה הקבר שמיוחס ליהושע בן נון בחורבת נבי-יושע

את היום השלישי בשביל ישראל נפתח בתל קדש. במקום יש מקדש מהתקופה הרומאית (אז שכן במקום מקדש גדול לאל "בעל שמין"), לצד שרידים מהתקופה המוסלמית והתקופה הביזנטית
השם הערבי של המצודה הוא על שם הכפר המוסלמי-שיעי "נבי יושע" ששכן במקום. הכפר נקרא על שם מסורת מקומית שקשרה את קבר יהושע בן נון למקום, ע"פ המסורת היהודית יהושע קבור בהר אפרים בתמנת סרח (כיום בכפר חרס שליד העיר אריאל שבשומרון). מניחים ששמו של יהושע נקשר למקום בגלל הקרבה לתל קדש, שהיא אחת משלושת ערי המקלט שהבדיל יהושע בן נון.

הלימוד היום יעסוק בתל קדש (שנמצא כ-3 ק"מ מערבית לחניון הלילה) ובסוגית ערי המקלט, בסיום הלימוד יש הרחבה למעונינים שמשווה בין המשנה תורה לרמב"ם, לצד קטע מכתבי אפלטון ופילוסופים אמרקאים בני ימנו .

סמל משמר הגבול ובו דמותה של מצודת כח- מצודת ישע

עתיקות תל קדש

יהושע כ׳

(א) וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָ֔ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֖עַ לֵאמֹֽר׃ (ב) דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר תְּנ֤וּ לָכֶם֙ אֶת־עָרֵ֣י הַמִּקְלָ֔ט אֲשֶׁר־דִּבַּ֥רְתִּי אֲלֵיכֶ֖ם בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃ (ג) לָנ֥וּס שָׁ֙מָּה֙ רוֹצֵ֔חַ מַכֵּה־נֶ֥פֶשׁ בִּשְׁגָגָ֖ה בִּבְלִי־דָ֑עַת וְהָי֤וּ לָכֶם֙ לְמִקְלָ֔ט מִגֹּאֵ֖ל הַדָּֽם׃ (ד) וְנָ֞ס אֶל־אַחַ֣ת ׀ מֵהֶעָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה וְעָמַד֙ פֶּ֚תַח שַׁ֣עַר הָעִ֔יר וְדִבֶּ֛ר בְּאָזְנֵ֛י זִקְנֵ֥י־הָעִֽיר הַהִ֖יא אֶת־דְּבָרָ֑יו וְאָסְפ֨וּ אֹת֤וֹ הָעִ֙ירָה֙ אֲלֵיהֶ֔ם וְנָתְנוּ־ל֥וֹ מָק֖וֹם וְיָשַׁ֥ב עִמָּֽם׃

ה) וְכִ֨י יִרְדֹּ֜ף גֹּאֵ֤ל הַדָּם֙ אַֽחֲרָ֔יו וְלֹֽא־יַסְגִּ֥רוּ אֶת־הָרֹצֵ֖חַ בְּיָד֑וֹ כִּ֤י בִבְלִי־דַ֙עַת֙ הִכָּ֣ה אֶת־רֵעֵ֔הוּ וְלֹֽא־שֹׂנֵ֥א ה֛וּא ל֖וֹ מִתְּמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם׃ (ו) וְיָשַׁ֣ב ׀ בָּעִ֣יר הַהִ֗יא עַד־עָמְד֞וֹ לִפְנֵ֤י הָֽעֵדָה֙ לַמִּשְׁפָּ֔ט עַד־מוֹת֙ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֔וֹל אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶ֖ה בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֑ם אָ֣ז ׀ יָשׁ֣וּב הָרוֹצֵ֗חַ וּבָ֤א אֶל־עִירוֹ֙ וְאֶל־בֵּית֔וֹ אֶל־הָעִ֖יר אֲשֶׁר־נָ֥ס מִשָּֽׁם׃

(ז) וַיַּקְדִּ֜שׁוּ אֶת־קֶ֤דֶשׁ בַּגָּלִיל֙ בְּהַ֣ר נַפְתָּלִ֔י וְאֶת־שְׁכֶ֖ם בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וְאֶת־קִרְיַ֥ת אַרְבַּ֛ע הִ֥יא חֶבְר֖וֹן בְּהַ֥ר יְהוּדָֽה׃ (ח) וּמֵעֵ֜בֶר לְיַרְדֵּ֤ן יְרִיחוֹ֙ מִזְרָ֔חָה נָתְנ֞וּ אֶת־בֶּ֧צֶר בַּמִּדְבָּ֛ר בַּמִּישֹׁ֖ר מִמַּטֵּ֣ה רְאוּבֵ֑ן וְאֶת־רָאמֹ֤ת בַּגִּלְעָד֙ מִמַּטֵּה־גָ֔ד וְאֶת־גּוֹלָ֥ן בַּבָּשָׁ֖ן מִמַּטֵּ֥ה מְנַשֶּֽׁה׃

(ט) אֵ֣לֶּה הָיוּ֩ עָרֵ֨י הַמּֽוּעָדָ֜ה לְכֹ֣ל ׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְלַגֵּר֙ הַגָּ֣ר בְּתוֹכָ֔ם לָנ֣וּס שָׁ֔מָּה כָּל־מַכֵּה־נֶ֖פֶשׁ בִּשְׁגָגָ֑ה וְלֹ֣א יָמ֗וּת בְּיַד֙ גֹּאֵ֣ל הַדָּ֔ם עַד־עָמְד֖וֹ לִפְנֵ֥י הָעֵדָֽה׃ (פ)

Joshua 20

(1) the LORD said to Joshua: (2) “Speak to the Israelites: Designate the cities of refuge—about which I commanded you through Moses— (3) to which a manslayer who kills a person by mistake, unintentionally, may flee. They shall serve you as a refuge from the blood avenger. (4) He shall flee to one of those cities, present himself at the entrance to the city gate, and plead his case before the elders of that city; and they shall admit him into the city and give him a place in which to live among them. (5) Should the blood avenger pursue him, they shall not hand the manslayer over to him, since he killed the other person without intent and had not been his enemy in the past. (6) He shall live in that city until he can stand trial before the assembly, [and remain there] until the death of the high priest who is in office at that time. Thereafter, the manslayer may go back to his home in his own town, to the town from which he fled.” (7) So they set aside Kedesh in the hill country of Naphtali in Galilee, Shechem in the hill country of Ephraim, and Kiriath-arba—that is, Hebron—in the hill country of Judah. (8) And across the Jordan, east of Jericho, they assigned Bezer in the wilderness, in the Tableland, from the tribe of Reuben; Ramoth in Gilead from the tribe of Gad; and Golan in Bashan from the tribe of Manasseh. (9) Those were the towns designated for all the Israelites and for aliens residing among them, to which anyone who killed a person unintentionally might flee, and not die by the hand of the blood avenger before standing trial by the assembly.

פשט- הסבירו את הפסוקים במילים שלכם

דרש- לפי הפסוקים מה התפקיד של עיר המקלט? האם העיר באה להציל את הרוצח בשוגג או לתת לו כפרה? (בדומה לגלות של קין שנתנה לו כפרה)

רמז- עיר המקלט המקראית קולטת רק רוצחים בשגגה ("מכה נפש בשגגה מבלי דעת"), חוק זה מתפלמס עם החוק שהיה נהוג במזרח הקדום שעל פיו קרנות המזבח במקדש קולטים את כל הרוצחים- גם רוצח במזיד (כך ניתן להבין את בריחת אדניה (מלכים א, א50-53) ואת בריחת יואב (מלכים א ב28-34) אל קרנות המזבח . ואולי כך גם ניתן להבין את זעקתו של ירמיהו על כך שהמקדש בירושלים הפך ל'מערת פריצים' (ירמיה ז 10-14) ונהפך דומה למקדשי כנען שהיו קולטים רוצחים.) מה לדעתכם ההגיון של החוק הקדום ומודע לדעתכם המקרא מתנגד לו?

סוד- מה דעתכם על רעיון "עיר המקלט"? האם ניתן ליישם אותו גם לימנו?

חשבו על המקרה הבא:

ראובן נסע במכונית בלילה חושך, ראוב נסע על פי המהירות המותרת, שלפתע הוא שמע קול חבטה חזק . כשהוא ירד מהרכב הוא גילה שהוא דרס רוכב אופניים שנסע ללא מחזירי אור. האם לדעתכם ראובן אשם? האם לדעתיכם ראובן יכול להמשיך בחייו כרגיל? איך הוא יכול לדעתכם לזכות לכפרה? מה לדעתכם החוק הישראלי יעשה במקרה זה?

מה לדעתכם יותר חשוב המעשה או הכוונה?

הזמנה למסע:
לסיכום הדיון, חשבו מה דעתכם על סוגית עיר המקלט

אם חלילה הייתם הורגים אדם בשוגג , האם הייתם מעונינים לצאת לגלות ?

מה לדעתכם היחס בין התוצאה של המעשה לבין הכוונה?

לסיום הלימוד אתם מוזמנים לשמוע את השיר "עיר מקלט" של אהוד בנאי והפליטים

נסו לחשוב מה פירוש המושג "עיר מקלט" בשירו של אהוד בנאי?

ואנחנו מאחלים לכם שהחברותא שלמדתם תהיה לכם מקלט מועט מטרדות היום..

מי שמעונין יכול לגלול לתחתית הדף וללמוד מקורות נוספים בנושא

עיר מקלט-אהוד בנאי

לפני שהטפטוף יהפך למבול
אני חייב למצוא שער לא נעול
כי שוב חזר אלי הבלוז
חייב לצאת, חייב לזוז
על הכביש המתפתל בין עכו לצפת
בטבריה על המזח, יורד עד לאילת
נפלט, נמלט, מבקש עיר מקלט
נפלט, נמלט, מבקש - עיר מקלט

באופק נוצצים האורות הרחוקים
לשם אני אגיע בכוחותי האחרונים
ואת חכי בפתח והדליקי את האור
בן אדם חוזר אלייך מן הכפור
קחי אותי אל המזבח, לפני שאשבר
ועד שהאמת תצא אני בך אסתתר
כי את, כן את, תהיי לי - עיר מקלט

כן עד שהאמת תצא אני בך אסתתר
עד שהסופה תחלוף והקרח ישבר
עד שמעיין יבש יפתח ויפכה
עד שהשופט יבוא ואותנו יזכה
את, כן את, תהיי לי - עיר מקלט

חישבו- מה ההבדל בין המושג "עיר מקלט" במקרא, לבין "עיר מקלט" בשירו של אהוד בנאי

הרחבה למעונינים:

הרמב"ם , אפלטון והפילוסוף האמרקאי ווילאמס בסוגית רוצח בשוגג...

משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש ו׳

חז"ל לא הסכימו עם הקביעה העקרונית שאדם נענש על שגגה גמורה, ויצרו שלוש דרגות של שוגג:

שוגג הקרוב לאונס (אונס= שזה לא אשמת ההורג בכלל) - שלא נענש בכלל והוא לא זקוק לכפרה

שוגג הקרוב למזיד (מזיד= הרג בכוונה) - שלא ניתנת לו האופציה לגלות ולכפר על מעשיו והוא נשאר מחוסר כפרה (הוא לא מוצא להורג כי הוא לא מזיד והוא לא גולה כי הוא לא שוגג) ,

ושוגג שמתחייב בגלות - שזכאי לגלות לעיר מקלט ולכפר על מעשיו.

וכך כותבת הרמב"ם במשנה תורה:

(א) שְׁלֹשָׁה הֵם הַהוֹרְגִים בְּלֹא כַּוָּנָה:

(ב) יֵשׁ הוֹרֵג בִּשְׁגָגָה וְהַעֲלָמָה גְּמוּרָה וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שמות כא יג) "וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה". וְדִינוֹ שֶׁיִּגְלֶה לְעָרֵי מִקְלָט וְיִנָּצֵל כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

(ג) וְיֵשׁ הוֹרֵג וְתִהְיֶה הַשְּׁגָגָה קָרוֹב לְאֹנֶס וְהוּא שֶׁיֶּאֱרַע בְּמִיתַת זֶה מְאֹרָע פֶּלֶא שֶׁאֵינוֹ מָצוּי בְּרֹב מְאֹרְעוֹת בְּנֵי אָדָם. וְדִינוֹ שֶׁהוּא פָּטוּר מִן הַגָּלוּת. וְאִם הֲרָגוֹ גּוֹאֵל הַדָּם נֶהֱרָג עָלָיו:

(ד) וְיֵשׁ הוֹרֵג בִּשְׁגָגָה וְתִהְיֶה הַשְּׁגָגָה קְרוֹבָה לְזָדוֹן וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בַּדָּבָר כְּמוֹ פְּשִׁיעָה. אוֹ שֶׁהָיָה לוֹ לְהִזָּהֵר וְלֹא נִזְהַר. וְדִינוֹ שֶׁאֵינוֹ גּוֹלֶה מִפְּנֵי שֶׁעֲוֹנוֹ חָמוּר אֵין גָּלוּת מְכַפֶּרֶת לוֹ וְאֵין עָרֵי מִקְלָט קוֹלְטוֹת אוֹתוֹ שֶׁאֵינָן קוֹלְטוֹת אֶלָּא הַמְחֻיָּב גָּלוּת בִּלְבַד...

(ו) כֵּיצַד. הַזּוֹרֵק אֶבֶן לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְהָרְגָה ... הֲרֵי זֶה קָרוֹב לְמֵזִיד וְאֵינוֹ נִקְלָט מִפְּנֵי שֶׁזּוֹ פְּשִׁיעוּת הִיא שֶׁהֲרֵי הָיָה לוֹ לְעַיֵּן וְאַחַר כָּךְ יִזְרֹק אוֹ יִסְתֹּר...

(ט) וְכֵן הַזּוֹרֵק אֶת הָאֶבֶן וְאַחַר שֶׁיָּצָאת מִיָּדוֹ הוֹצִיא הַלָּה אֶת רֹאשׁוֹ וְקִבְּלָהּ פָּטוּר מִגָּלוּת ...

Mishneh Torah, Murderer and the Preservation of Life 6

(6) How [or in what circumstance]? The one who throws a stone into the public domain and it kills [someone] or the one who is taking down his wall into the public domain and a stone fell and it killed [someone]. Either when he took it down during the day or when he took it down at night, behold, he is [considered] grossly negligent and is not exiled [to the city of refuge] because it is a crime, because he should have looked and [only then] afterwards he can throw [the stone] or take down the wall.

(7) If he takes down the wall into the garbage heap at night, if many people are common there, behold, he is [considered] grossly negligent and is not exiled [to the city of refuge]. If many people are not common there at all, behold, it is [considered to be] a freak accident and he is exempt from exile.

(8) If there was a garbage heap that people regularly use [as a bathroom] at night and it is not regularly used [as a bathroom] during the day, and a person is found there, sitting [and using the bathroom], and a stone fell on him at the time of the taking down [of the wall] and he dies, behold, he is exiled.

(9) And this [is also the case when], the one who throws a stone and after it left his hand, that person put out his head and he received [the stone to his face and he died, the thrower] is exempt from exile, as it is said, "and it found his friend” (Deuteronomy 19:5) excludes the one who places himself [in danger].

מאחורי שאלת עיר המקלט עומדת שאלה פילסופית . האם יש מקום למזל (שגגה) בתוך מערכת של ענישה מוסרית. האם ההאשמה המוסרית התלויה בכוונה של האדם או בתוצאה שלו?

שאלת זו זה מופיעה כבר בספר החוקים של אפלטון

סעיף 52: המתכוון להרוג את חברו... ופצעו מבלי להרגו, אין לחוס על החובל המתכוון לכך. אין להתייחס אליו אלא כאל רוצח ויועמד למשפט רצח. אבל עלינו לכבד את מזלו, אשר הצילו מהשחתה מלאה, וגם את המלאך, שמתוך רחמיו על החובל ועל הנחבל, מנע את המכה מלהיות קטלנית, ומנע את הקללה שלא תחול על ראש החובל...

בשנת 1980 פרסם הפילוסוף האמרקאי בראנרד וויליאמס (Bernard Williams) ספר בשם "מזל מוסרי" (moral luck ) שבו הוא מעלה את השאלה ודן בה מצדדים פילוספים שונים. להלן שלושה מקרים שונים (המקרה הראשון והשני מתוך המאמר , mortal questions של הפילוסוף "תומס ניג'ל, והמקרא השלישי מקורו בספר דברים)

ראובן יורה בפלוני בכוונה תחילה על מנת להרגו. האמבולנס מגיע תוך שתיים עשרה דקות, אבל הנפגע כבר מת מפצעיו. לעומת זאת שמעון יורה באלמוני מתוך אותה כוונת זדון, אך האמבולנס מגיע תוך שש דקות והקורבן ניצל ממות. ראובן נידון על עברה רצח מדרגה ראשונה ואילו שמעון (בזכות מזלו) נידון על עברה פחותה יותר של ניסיון לרצח בלבד.
ראובן ושמעון נוהגים תחת השפעת אלכוהול, שניהם נוהגים בפראות ללא שמירה על כללי הזהירות בדרכים. ראובן עולה על מדרכה ודורס הולך רגל, בעוד שמעון עולה אף הוא על המדרכה אך באותו הרגע, בזכות במקרה, לא היה שם הולך רגל. ראובן נאשם ברשלנות פושעת ובהריגה בעוד שמעון מקבל דו"ח על נהיגה רשלנית בלבד.
ראובן חוטב עצים ביער. לפתע, בגלל ביש מזלו ("והאלוהים אינה לידו) נישל הברזל מן העץ והרג עובר אורח. האם מגיע לראובן עונש בגלל מזלו הרע? שמעון זורק אבנים לתוך חצרו הפרטית שלפתע רץ לתוך החצר ילד קטן. האבן פוגעת בראשו של הילד, והילד נהרג. האם יש לשמעון אשמה מוסרית.

דונו בשלושת המקרים וחשבו מה דעתכם בכל מקרה?
מה לדעכם תהיה דעת ההלכה בכל אחד מהמקרים? זכרו שאין "תשובה נכונה" לשאלות . לפי כל אחד מהפילוסופים, מה יותר חשוב התוצאה או הכוונה?