תל דן : ירבעם ביאליק ועגל הזהב- חידוש מול מסורת

תחילת מסלול שביל ישראל: ליד תל דן.

תל דן הוא אתר ארכאולוגי שבו שרידים החל מתקופת האבן, דרך תקופת המלוכה הישראלית ועד התקופה הרומית (אחרי התקופה הרומית הישוב עבר לבניאס).

העיר דן מוזכרת במקורות כעיר שהקימו אנשי שבט דן שעלו צפונה מהנחלה המקורית שלהם שבמרכז הארץ (גוש דן נקרא על שם שבט דן ששם היתה נחלתו המקורית). העיר דן היתה גבולה הצפוני של ממלכת ישראל ("מדן ועד באר שבע"), המלך ירבעם הקים במקום במות פולחן ובהם עגלי זהב. בתל דן נמצאה הכתובת הקדומה ביותר שמזכירה את שלטון "בית דוד" (הכתובת נמצאת כיום במוזאון ישראל).

את הלימוד נפתח עם טקסט מספר מלכים וטקסט של חיים נחמן ביאליק שמתכתב איתו

בתמונה העליונה: שימור השער הכנעני- שער אברהם ("וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו... וַיִּרְדֹּף, עַד-דָּן."בראשית יד ד)

בתמונה התחתונה: חומת העיר מימי ממלכת ישראל (וַיִּבְנוּ אֶת-הָעִיר, וַיֵּשְׁבוּ בָהּ. וַיִּקְרְאוּ שֵׁם-הָעִיר, דָּן, בְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם, אֲשֶׁר יוּלַּד לְיִשְׂרָאֵל; וְאוּלָם לַיִשׁ שֵׁם-הָעִיר, לָרִאשֹׁנָה." שופטים י"ח)

קראו את הקטע הבא על פעולותיו של ירבעם בן נבט. וחשבו אל השאלות שבהמשך

מלכים א י״ב

...וַיְדַבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֗ם (רחבעם, בנו של שלמה המלך) כַּעֲצַ֤ת הַיְלָדִים֙ לֵאמֹ֔ר: אָבִי֙ הִכְבִּ֣יד אֶֽת־עֻלְּכֶ֔ם וַאֲנִ֖י אֹסִ֣יף עַֽל־עֻלְּכֶ֑ם, אָבִ֗י יִסַּ֤ר אֶתְכֶם֙ בַּשּׁוֹטִ֔ים וַאֲנִ֕י אֲיַסֵּ֥ר אֶתְכֶ֖ם בָּעַקְרַבִּֽים.

וַיַּ֣רְא כָּל־יִשְׂרָאֵ֗ל כִּ֠י לֹֽא־שָׁמַ֣ע הַמֶּלֶךְ֮ אֲלֵיהֶם֒ וַיָּשִׁ֣בוּ הָעָ֣ם אֶת־הַמֶּ֣לֶךְ דָּבָ֣ר לֵאמֹ֡ר מַה־לָּנוּ֩ חֵ֨לֶק בְּדָוִ֜ד וְלֹֽא־נַחֲלָ֣ה בְּבֶן־יִשַׁ֗י לְאֹהָלֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל ....

וַיְהִ֞י כִּשְׁמֹ֤עַ כָּל־יִשְׂרָאֵל֙ כִּֽי־שָׁ֣ב יָרָבְעָ֔ם וַֽיִּשְׁלְח֗וּ וַיִּקְרְא֤וּ אֹתוֹ֙ אֶל־הָ֣עֵדָ֔ה וַיַּמְלִ֥יכוּ אֹת֖וֹ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל, לֹ֤א הָיָה֙ אַחֲרֵ֣י בֵית־דָּוִ֔ד זוּלָתִ֥י שֵֽׁבֶט־יְהוּדָ֖ה לְבַדּֽוֹ.

וַיֹּ֥אמֶר יָרָבְעָ֖ם בְּלִבּ֑וֹ עַתָּ֛ה תָּשׁ֥וּב הַמַּמְלָכָ֖ה לְבֵ֥ית דָּוִֽד אִֽם־יַעֲלֶ֣ה הָעָ֣ם הַזֶּ֗ה לַעֲשׂ֨וֹת זְבָחִ֤ים בְּבֵית־יְהוָה֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם וְ֠שָׁב לֵ֣ב הָעָ֤ם הַזֶּה֙ אֶל־אֲדֹ֣נֵיהֶ֔ם אֶל־רְחַבְעָ֖ם מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה...

וַיַּ֕עַשׂ שְׁנֵ֖י עֶגְלֵ֣י זָהָ֑ב וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם רַב־לָכֶם֙ מֵעֲל֣וֹת יְרוּשָׁלִַ֔ם- הִנֵּ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ וַיָּ֥שֶׂם אֶת־הָאֶחָ֖ד בְּבֵֽית־אֵ֑ל וְאֶת־הָאֶחָ֖ד נָתַ֥ן בְּדָֽן׃

... וַיַּ֣עַשׂ יָרָבְעָ֣ם ׀ חָ֡ג בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁמִינִ֣י בַּחֲמִשָּֽׁה־עָשָׂר֩ י֨וֹם לַחֹ֜דֶשׁ ... בַּחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁמִינִ֔י בַּחֹ֖דֶשׁ אֲשֶׁר־בָּדָ֣א מִלִּבּ֑וֹ וַיַּ֤עַשׂ חָג֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל

I Kings 12

(1) Rehoboam went to Shechem, for all Israel had come to Shechem to acclaim him as king. (2) Jeroboam son of Nebat learned of it while he was still in Egypt; for Jeroboam had fled from King Solomon, and had settled in Egypt. (3) They sent for him; and Jeroboam and all the assembly of Israel came and spoke to Rehoboam as follows: (4) “Your father made our yoke heavy. Now lighten the harsh labor and the heavy yoke which your father laid on us, and we will serve you.” (5) He answered them, “Go away for three days and then come back to me.” So the people went away. (6) King Rehoboam took counsel with the elders who had served his father Solomon during his lifetime. He said, “What answer do you advise [me] to give to this people?” (7) They answered him, “If you will be a servant to those people today and serve them, and if you respond to them with kind words, they will be your servants always.” (8) But he ignored the advice that the elders gave him, and took counsel with the young men who had grown up with him and were serving him. (9) “What,” he asked, “do you advise that we reply to the people who said to me, ‘Lighten the yoke that your father placed upon us’?” (10) And the young men who had grown up with him answered, “Speak thus to the people who said to you, ‘Your father made our yoke heavy, now you make it lighter for us.’ Say to them, ‘My little finger is thicker than my father’s loins. (11) My father imposed a heavy yoke on you, and I will add to your yoke; my father flogged you with whips, but I will flog you with scorpions.’” (12) Jeroboam and all the people came to Rehoboam on the third day, since the king had told them: “Come back on the third day.” (13) The king answered the people harshly, ignoring the advice that the elders had given him. (14) He spoke to them in accordance with the advice of the young men, and said, “My father made your yoke heavy, but I will add to your yoke; my father flogged you with whips, but I will flog you with scorpions.” (15) (The king did not listen to the people; for the LORD had brought it about in order to fulfill the promise that the LORD had made through Ahijah the Shilonite to Jeroboam son of Nebat.) (16) When all Israel saw that the king had not listened to them, the people answered the king: “We have no portion in David, No share in Jesse’s son! To your tents, O Israel! Now look to your own House, O David.” So the Israelites returned to their homes. (17) But Rehoboam continued to reign over the Israelites who lived in the towns of Judah. (18) King Rehoboam sent Adoram, who was in charge of the forced labor, but all Israel pelted him to death with stones. Thereupon King Rehoboam hurriedly mounted his chariot and fled to Jerusalem. (19) Thus Israel revolted against the House of David, as is still the case. (20) When all Israel heard that Jeroboam had returned, they sent messengers and summoned him to the assembly and made him king over all Israel. Only the tribe of Judah remained loyal to the House of David. (21) On his return to Jerusalem, Rehoboam mustered all the House of Judah and the tribe of Benjamin, 180,000 picked warriors, to fight against the House of Israel, in order to restore the kingship to Rehoboam son of Solomon. (22) But the word of God came to Shemaiah, the man of God: (23) “Say to King Rehoboam son of Solomon of Judah, and to all the House of Judah and Benjamin and the rest of the people: (24) Thus said the LORD: You shall not set out to make war on your kinsmen the Israelites. Let every man return to his home, for this thing has been brought about by Me.” They heeded the word of the LORD and turned back, in accordance with the word of the LORD. (25) Jeroboam fortified Shechem in the hill country of Ephraim and resided there; he moved out from there and fortified Penuel. (26) Jeroboam said to himself, “Now the kingdom may well return to the House of David. (27) If these people still go up to offer sacrifices at the House of the LORD in Jerusalem, the heart of these people will turn back to their master, King Rehoboam of Judah; they will kill me and go back to King Rehoboam of Judah.” (28) So the king took counsel and made two golden calves. He said to the people, “You have been going up to Jerusalem long enough. This is your god, O Israel, who brought you up from the land of Egypt!” (29) He set up one in Bethel and placed the other in Dan. (30) That proved to be a cause of guilt, for the people went to worship [the calf at Bethel and] the one at Dan. (31) He also made cult places and appointed priests from the ranks of the people who were not of Levite descent. (32) He stationed at Bethel the priests of the shrines that he had appointed to sacrifice to the calves that he had made. And Jeroboam established a festival on the fifteenth day of the eighth month; in imitation of the festival in Judah, he established one at Bethel, and he ascended the altar [there]. (33) On the fifteenth day of the eighth month—the month in which he had contrived of his own mind to establish a festival for the Israelites—Jeroboam ascended the altar that he had made in Bethel.

הבמה של ירבעם בן נבט בתל דן ואתר הפולחן שלידה, מחקרים שונים מראים שהבמה נבניתה בגודל דומה למקדש שלמה שבירושלים

דמות עגל זהב.

יש הרואים אני שני העגלים, כתחליף לשני הכרובים (עגלים מכונפים) שחפפו מעל ארון הברית במקדש שלמה בירושלים וסימלו את הכסא של האל שיושב בשמים ושומר על ירושלים. ירבעם שם את שני העגלים בגבולות של ממלכתו, בגבול הדרומי בבית אל, ובגבול הצפוני בדן, וכך הוא סימל שהאל שומר על כל ממלכתו .

שאלות למחשבה ולדיון:
פשט: ספרו את הטקסט במילים שלכם
דרש: למה ירבעם בחר לשים עגלים בדן?
רמז: האם גם כיום אנחנו מוסיפים מקומות קדושים וחגים נוספים ללוח השנה?
סוד: מה דעתכם על פעולותיו של ירבעם?

מכתבו של ביאליק לדוד אומנסקי 1930:

(דוד אומנסקי, מזכיר קבוץ גניגר שבעמק יזרעאל שלח מכתב לביאליק ובו הוא ביקש מהמשורר הלאומי להמציא טקס חדש לחג הפסח לטובת הקיבוצים החילוניים, זוהי תשובתו של ביאליק)

את החגים אין בודים מן הלב. כבר ניסה ירבעם לעשות כזאת ולא הצליח.
אפשר ל”נסח” ול”סגנן” קצת את החגים, אבל לא לברוא יש מאין.
החג הוא עניין של יצירה קיבוצית, שמשתתפים בה כוחות ויסודות מרובים ושונים: הדת, המסורת, ההיסטוריה, האומנות, הטבע ....

עצתי האחת היא: חוגו את חגי אבותיכם והוסיפו עליהם קצת משלכם לפי כוחכם ולפי טעמכם ולפי מסיבתכם. העיקר שתעשו את הכל באמונה ומתוך הרגשה חיה וצורך נפשי, ואל תתחכמו הרבה.
אבותינו, לא נמאסו עליהם שבתותיהם ומועדיהם, אע”פ שחזרו עליהם כל ימי חייהם כמה וכמה פעמים בנוסח אחד. הם מצאו בהם כל פעם טעם חדש ואִתְעַרוּתָא חדשה...

בכבוד רב ובברכת החג הקרוב

חיים נחמן ביאליק

פשט: ספרו את תוכן המכתב במילים שליכם

דרש: למה ביאליק מזכיר את ירבעם בן נבט בתשובתו? מה למד ביאליק מהעגלים שבתל דן?

רמז: מה לדעתכם המשמעות של "והוסיפו עליהם קצת", מה ההבדל בין המצאת החג של ירבעם לבין הוספה על החגים של ביאליק

סוד: תנו דוגמאות מהחגים שאתם חוגגים שבהם אתם מקיימים את צוואתו של ביאליק

הזמנה למסע:

תל דן שנמצא לידנו מעורר בנו את השאלה של חידוש מול מסורת, של חגים עתיקים אל מול חגים חדשים. האזהרה של ביאליק היא אזהרה מהדהדת - שאם נוותר על לוח השנה המסורתי יש חשש לפיצול של הממלכה כמו בימי ירבעם.

בהמשך המסע ניפגש עם מקומות שונים בארץ ישראל שהסיפור שלהם יעמת אותנו את מול השאלות הגדולות .

אנחנו מקווים שהמפגש עם נופי הארץ ועם האנשים בדרך, וכן המפגש שליכם זה עם זה , והלימוד המשותף, ייסיע לכם למצוא תשובות.

לסיכום אתם מוזמנים לשמוע את השיר "עגל הזהב " של אהוד בנאי ולחשוב על היחס בין עגלי הזהב העתיקים בתל דן לבין עגלי הזהב המודרנים בגוש דן...

עגל הזהב-אהוד בנאי

אנחנו כאן בלב מדבר
צמאים למים חיים
ואתה על ראש ההר
מעל העננים
אין שום אות
אין סימן
כל כך הרבה ימים
במעגל סגור מסתובבים
סביב עגל הזהב.

אין מי שיכה על הסלע
מי יתן כיוון
באפילה כאן נלחמים על כל פירור
סביב עגל הזהב

הוא לא יורד מראש ההר
הוא לא יורד אל העם
הם יוצאים במחול טירוף
ושוכחים את עצמם
רוקדים סביב עגל הזהב
סביב עגל הזהב

מתחננים אליו, אל נא תעזוב אותנו עכשיו
היה לנו לאב
עדר נעזב, רוקד סביבו
קורא אליו לשווא
עגל הזהב

הרחבה :
תל דן או תל אל קאדי- על שימור שמות.
כשעם ישראל חזר לארצו משנות הגלות, רבים חיפשו את המקומות שמוזכרים בתנ"ך. איפה נמצאות שכם וחברון? איפה שפרעם או ציפורי?
אחד מהדרכים שסייעו בזיהוי המקומות היה שימור השמות על ידי האוכלוסייה הערבית. כך ליד מעין מצאו הארכאלוגים את חורבות מעון המקראית, וליד ספוריה מצאו את חורבות ציפורי התלמודית. במשך כ1,500 שנה שמרה האוכלוסיה המקומית על המשות המקראיים והתלמודיים של המקומות (וזאת למרות שבשפה הערבית אין משמעות למילים "ספוריה" או "מעין") . ישנם מספר מקומות שבהם השפה הערבית לא שימרה את השם העברי אלאמ את המשעות שלו. דוגמא מובהקת לכך ניתן לראות בתל דן, שנקרא בפי האוכלוסייה הערבית בשם "תל אל קאדי" שהרי קאדי בערבית הוא שופט, או דיין- זה שדן את התושבים (תל דן= תל אל קאדי)
סביב השם תל אל קאדי התפתחה אגדת עם שמספרת ששלושת מקורות הירדן רבו מי יהיה זה שיגיע לימת הכנרת, ולבסוף בתל אל קאדי, האל ירד ודן והחליט ששלושת הנחלים יתאחדו ביחד לנהר הירדן.
אגדה זו הולחנה על אמיתי נאמן וניתן להאזין לה בקישור הבא (בביצוע של יפה ירקוני)