...מוסיף והולך

הזמן זמן חנוכה וקבוצה של נערים שיחקה בכדורגל ברחבת החצר המשותפת, כמדי יום ביומו.

תוך כדי ההתלהבות והמשחק אחד הנערים בעט את הכדור היישר אל החנוכייה הדולקת בפתח ביתו של הרב יהודה צדקה. החנוכייה נפלה, הנרות כבו והשמן נשפך על האדמה.

הנער רץ לביתו, סיפר מה קרה ומיד יצאו הנער ואביו לרב צדקה כדי לבקש סליחה.

הנער ספר לרב מה קרה ואיך החנוכייה נפלה.

הרב הקשיב והסביר לנער בנעימות על הדלקת הנרות בחנוכה והזמין אותו להדליק עמו את הנרות למחרת.

לפני שהלכו לדרכם, פנה האב אל הרב ושאל- "חשבתי שאולי תגער בבני שהפיל את החנוכייה...?"

ענה לו הרב יהודה צדקה: "אתה יודע שאנחנו מדליקים את החנוכייה לפי שיטת בית הלל, שבכל יום נוסף נר אחד.

כשבית הלל אמרו "מוסיף והולך" על האור, הם התכוונו שאנחנו צריכים להוסיף בכל יום אור נוסף בעולם ולהגיב במאור פנים."

חייך האב ויצא במאור פנים עם בנו לביתו.

** הסיפור לקוח מתוך פרוייקט סיפורי המזרח שרקייה שמטרתו להכיר ולשתף את הציבור בסיפורי חכמים, קהילות, מנהגים ודילמות מן המזרח.

שאלות למחשבה בזמן הלימוד:

מה ההסבר של הרב צדקה לכך שאינו גוער בנער?
מה הקשר בין הוספת נר אחד בכל יום יום לבין תגובתו של הרב צדקה?
האם קרה לכם שתגובה של מישהו למעשיכם הפתיעה אתכם לטובה "והגבירה את האור" שלכם? האם קרה שרציתם להגיב בדרך מסוימת והגבתם אחרת? כיצד זה השפיע על הרגשתכם?

צילום: אליעד מלין, מתוך ויקישיתוף, CC BY-SA 4.0

שבת כ״א ב:ה׳

תנו רבנן: מצות חנוכה נר איש וביתו.

והמהדרין נר לכל אחד ואחד.

והמהדרין מן המהדרין -

בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך.

ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך...

(תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כא עמוד ב)

Shabbat 21b:5

The Sages taught in a baraita: The basic mitzva of Hanukkah is each day to have a light kindled by a person, the head of the household, for himself and his household. And the mehadrin, i.e., those who are meticulous in the performance of mitzvot, kindle a light for each and every one in the household. And the mehadrin min hamehadrin, who are even more meticulous, adjust the number of lights daily. Beit Shammai and Beit Hillel disagree as to the nature of that adjustment. Beit Shammai say: On the first day one kindles eight lights and, from there on, gradually decreases the number of lights until, on the last day of Hanukkah, he kindles one light. And Beit Hillel say: On the first day one kindles one light, and from there on, gradually increases the number of lights until, on the last day, he kindles eight lights.

מה ההבדל בין בית הלל לבית שמאי בהדלקת הנרות?
מהיכרותכם את בית הלל ובית שמאי ומלימוד קודם: כיצד באה לידי ביטוי התפיסה של שני הבתים בהלכה זו?