מטרות דף המקורות:
1. להציג פסוקים מספר מקבים ב הממחישים כי חנוכה היה תחליף לסוכות.
2. להציג מקורות על אמביוולנטיות של קבלת מסורת זו.
3. להציג מקורות על אמביוולנטיות רבנית לחשמונאים.
Overview of source sheet
1. Present sources from Maccabees II illustrating that according to the Hashmonaim, Chanukah was a replacement for sukkot.
2. Present sources about ambivalence of accepting this tradition.
3. Present sources about rabbinic ambivalence to the Hashmonaim.
ספר מקבים ב', ספר חשמונאים ב' או קיצור מעשה יהודה: הוא אחד מן הספרים החיצוניים. סיכום היסטורי של מאורעות שראשיתם סיפור ימיו האחרונים של סלאוקוס הרביעי, 175 לפני הספירה, ואחריתם ניצחון יהודה על צבאות ניקנור, 161 לפני הספירה. נכתב כנראה בסמוך לתקופת מרד החשמונאים במאה ה-2 לפני הספירה. הספר נכתב ביונית עתיקה, כנראה באלכסנדריה.
Maccabees II is a deuterocanonical book which focuses on the Maccabean Revolt against Antiochus IV Epiphanes and concludes with the defeat of the Seleucid empire general Nicanor in 161 BC.
(א) היהודים אשר בירושלים ובארץ יהודה לאחיהם היהודים במצרים שלום וישע רב!
(ב) ה' אלוהים יברך אתכם, ויזכור לכם את בריתו את אברהם ואת יצחק ואת יעקב.
(ג) ויתן לכם לב שלם ליראה אותו ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם.
(ד) יפתח ה' לבבכם להגות בתורתו ולשמור מצוותיו, ויתן לכם ברכה ושלום. ...
(ז) בשנת תשע ושישים ומאה, עת מלך מלך דימטריוס, כתבנו לכם את כל הצרות אשר עברו על נפשנו, בבגוד ישוע ועדתו בארץ הקדושה ויפשעו בממלכות יהודה.
(ח) ויציתו את שער החצר באש וישפכו דם נקי בארץ.
(ט) ונתפלל את ה' אלוהינו ויקשב לקולנו, ונקרב לו קורבן וסולת למנחה, נעלה נרות וניתן את לחם הפנים על שולחן ה'.
(י) ושאלנו מכם לחוג עמנו את חנוכת המזבח בירח כסלו.
(יא) ויהי בשנת מאה שמונים ושמונה, וישובו ויכתבו להם את הדברים האלה.
(כ) הודות והלל לה' כי הכרית את הרשעים מן הארץ ואינם.
(כא) ועתה כי יש את נפשנו לחוג את יום חנוכת המזבח בעשרים וחמש לחודש כסלו. לא חדלנו מהודיע אתכם לחוג אותו עמנו.
(1) ...The Jews in Jerusalem and in the land of Judah to their Jewish brethren in Egypt, peace and salvation!
(2) God bless you, and remember you his covenant with Abraham and Isaac and Jacob.
(3) And give you a whole heart to fear him and to serve him with all your heart and all your soul.
(4) God will open your hearts to reflect on His Torah and keep His commandments, and will give you a blessing and peace.
....
(21) Now that we can celebrate the rededication of the alter on the twenty-fifth day of the month of Kislev. We did not want to neglect to inform you to celebrate with us.
(כב) וחגותם אותו כימי חג הסוכות, וכיום אשר מצא בו נחמיה את אש הקודש בשובו לבנות את המקדש ואת המזבח, ויקרב עליו עולות וזבחים לאלוהים.
Celebrate it like the days of Sukkoth. In this way you will remember how Nehemiah found fire when he returned to rebuild the Temple and the altar and he sacrificed
(ח) ומאת ה' הייתה זאת לחטא את הבית בעצם היום ההוא אשר טימאו אתו הגויים, והוא יום העשרים וחמשה לירח כסלו.
(ט) ויחוגו חג לה' שמונת ימים כימי חג הסוכות, ויזכרו את הימים מקדם בחגגם את חג הסוכות בהרים ובמערות, ויתעו בישימון כבהמות שדה.
(י) ויקחו ערבי נחל וכפות תמרים וישירו שיר שבח והודיה לה', אשר נתן להם עוז ותשועה לטהר את בית מקדשו.
Now on the anniversary of the day on which the inner-sanctum had been profaned by foreigners, that is, the 25th of the 9th month10 Kislev, the cleansing of the inner-sanctum took place. (9) And they celebrated it with gladness for eight days, as in the manner of Sukkot, remembering how, a little while before, they had spent Sukkot living like beasts in the mountains and in the caves. (10) Any they took willows of the brook and branches of palm trees and they sang songs of grateful praise to G-d who had brought courage and salvation to cleansing his own place.
בתלמוד אין אזכור של הקשר בין חנוכה לסוכות. יש רמז באחת מההסברים של שיטת בית שמאי בהדלקת נירות חנוכה, מתחיל משמונה ויורד, כמו קרבנות בסוכות.
The Talmud does not mention the connection between Chanukah and Sukkoth. The following source hints at the connection. One of the opinions for the order of lighting chanukah candles as descending by night, the view of Shamai, is from the order of the sacrifices brought on Sukoth.
תנו רבנן מצות חנוכה נר איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד והמהדרין מן המהדרין בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך ובית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך אמר עולא פליגי בה תרי אמוראי במערבא רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא חד אמר טעמא דבית שמאי כנגד ימים הנכנסין וטעמא דבית הלל כנגד ימים היוצאין וחד אמר טעמא דבית שמאי כנגד פרי החג וטעמא דבית הלל דמעלין בקדש ואין מורידין
The Sages taught in a baraita: The basic mitzva of Hanukkah is each day to have a light kindled by a person, the head of the household, for himself and his household. And the mehadrin, i.e., those who are meticulous in the performance of mitzvot, kindle a light for each and every one in the household. And the mehadrin min hamehadrin, who are even more meticulous, adjust the number of lights daily. Beit Shammai and Beit Hillel disagree as to the nature of that adjustment. Beit Shammai say: On the first day one kindles eight lights and, from there on, gradually decreases the number of lights until, on the last day of Hanukkah, he kindles one light. And Beit Hillel say: On the first day one kindles one light, and from there on, gradually increases the number of lights until, on the last day, he kindles eight lights. Ulla said: There were two amora’im in the West, Eretz Yisrael, who disagreed with regard to this dispute, Rabbi Yosei bar Avin and Rabbi Yosei bar Zevida. One said that the reason for Beit Shammai’s opinion is that the number of lights corresponds to the incoming days, i.e., the future. On the first day, eight days remain in Hanukkah, one kindles eight lights, and on the second day seven days remain, one kindles seven, etc. The reason for Beit Hillel’s opinion is that the number of lights corresponds to the outgoing days. Each day, the number of lights corresponds to the number of the days of Hanukkah that were already observed. And one said that the reason for Beit Shammai’s opinion is that the number of lights corresponds to the bulls of the festival of Sukkot: Thirteen were sacrificed on the first day and each succeeding day one fewer was sacrificed (Numbers 29:12–31). The reason for Beit Hillel’s opinion is that the number of lights is based on the principle: One elevates to a higher level in matters of sanctity and one does not downgrade. Therefore, if the objective is to have the number of lights correspond to the number of days, there is no alternative to increasing their number with the passing of each day.
רמזים לאמביוולנטיות של חז"ל כלפי החשומנאים
1. בשונה מפורים, אין מסכת במשנה שעוסקת בחנוכה.
2. בשונה מפורים, חנוכה לא מופיעה בתנ"ך. רק בתרגום השבעים (מקבים א).
3. איבדנו ספר מקבים א המקורי בעברית. הגרסה בעברית שלנו מתורגם מייונית.
4. ספר מקבים א כוללת תיור של מלחמת אחים בין היהודים על רקע התיונות והרג יהודים עובדי אלילים ע"י יהודים. החומר הזה כלל לא מוזכר בתלמוד (Blidstein, 2001).
5. חומר שלילי עודות התנהגות מלכי חשמונאים בתלמוד למשל ינאי, יוחנן (ברכות כ"ט.) (Kalmin 1996)
Hints of Rabbinic ambivalence to Hashmonaim
1. Unlike Purim which has its own tractate Megilah, Chanuka does not have its own tractate.
2. Unlike Purim, book of Maccabees was not included in the Tanach. Interestingly it was included in the Septuagant.
3. The original Hebrew of I Maccabees was lost. The existing Hebrew version is based on translation from the Greek.
4. While I Maccabees contains a description of the civil war of the Jews and the killing of a Jew sacrificing a pig, none of this is mentioned in the talmud (Blidstein, 2001).
5. Negative reporting of the deeds of Hashmonain, for example, Yanai and Yochanan (e.g. Brachot 29.) (Kalmin, 1996)
סיבות אפשריות לאמביוולנטיות:
1. החשמונאים היו כהנים והחכמים (פרושים) בזמן בית המקדש השני היפחיתו כוח מן הכהנים. כ"כ לחלק מהחשמונאים ככהנים היו נטיות צדוקית (ראה מ 'שטרן, ההיסטוריה של העם היהודי, כרך 1, 273-274).
2. החשמונאים היו גוזלי כוח על ידי לקיחת תפקיד של המלך למרות שהם לא היו מבית דוד (בלידשטיין, 2001 בשם החתם סופר).
3. חלקים של ספר מקבים אינו עולה בקנה אחד עם ההלכה של חכמים, למשל, הרגית עובדי עבודה זרה.
4. הרעיון לחגוג את חג הסוכות בהזדמנות מאוחרת יותר ולבצע ימי המילואים של הכנת המקדש במהלך כסלו היו נגד ההלכה של חכמים (רגב).
5. הרצון להמעיט בקיומה של הלניזציה בקרב היהודים (בלידשטיין, 2001).
5. מלחמת אזרחים בקרב היהודית כסיבה לחג לא היה מקובל (Blidstein, 2001).
Possible reasons for ambivalence:
1. Hashmonaim were Cohanim and the sages (Pharasees) in the time of the second temple were divesting power from the kohanim. The Hashmonaim as Cohanim had some Saducee leanings and following (See M. Stern, History of the Jewish People, Volume 1, 273-274).
2. Hashmonaim were usurping power by assuming role of king as they were not from the house of David (Blidstein, 2001 in the name of the Chatam Sofer).
3. Some of the Hashmonaim text, in sefer makabeem, is not consistent with halacha of the sages, for example, killing an idolator.
4. The idea of celebrating Sukoth on a later occasion and doing the Yemay Miluim of preparing the temple during Kislev were against halacha of the sages (Regev).
5. Desire to underplay the existence of Helenization among the Jews (Blidstein, 2001).
5. The idea of a Jewish civil war as a reason for a holiday was not acceptable (Blidstein, 2001).
References
מנחם בבצ'יק "... ויחגו את שמונת הימים בשמחה כחג הסכות..." (מקבים ב', י' ט)
תלפיות, תשמ"ה, עמ' 33-38.
2001, pp. 20–23. JSTOR, JSTOR, www.jstor.org/stable/23261658.
Kalmin, Richard. “Portrayals of Kings in Rabbinic Literature of Late Antiquity.” Jewish Studies Quarterly, vol. 3, no. 4, 1996, pp. 320–341. JSTOR, JSTOR, www.jstor.org/stable/40753169.
Eyal Regev. “HANNUKKAH, SUCCOT AND THE DAYS OF MILLUIM IN II MACCABEES / חנוכה, סוכות וימי המילואים בספר מקבים ב.” Beit Mikra: Journal for the Study of the Bible and Its World / בית מקרא: כתב-עת לחקר המקרא ועולמו, מו, no. ג (קסו), 2001, pp. 227–243. JSTOR, JSTOR, www.jstor.org/stable/23508159.
Abstract
Rabbinic sources, Josephus and even I Maccabees, describe the festival of Hannukkah without giving sufficient justification for the duration of the festival 8 days. The Scholion to Megillat Ta'anit and I Maccabees, both acknowledge that its origin lies in the inauguration of the altar during eight days, but do not conclude the obvious, that these were actually the days of the biblical Milluim (inauguration) ceremony, in which the sanctuary was consecrated (Lev. 8-9). However, in II Maccabees the connection between Hannukkah and the ritual of Milluim is implied in several places. In II Macc. the festival is called (the feast of) booths. Many scholars tried to find an explanation for this awkward term for Hannukkah, some of them believed that Hannukkah was celebrated in a manner quite similar to Succot. However, the common characteristics of the two festivals are quite general (joy, fire, prayer etc.) and thus do not explain why Hannukkah was called booths. It seems more reasonable to suggest that the connection between Hannukkah and Succot, lies in the fact that inauguration ceremonies were practiced on Succot, or very close to it, by Solomon and those who returned from exile in the early Persian period. The celebration of the days of Milluim in Succot is also implied in the Book of Jubilees. Thus, it is possible that this strange name for Hannukkah, was meant to legitimize the celebration of Judah Maccabeus' inauguration of the Temple. The reason for the lack of attention to this characteristic of Hannukkah may derive from the fact that the Pharisees (or the Rabbis), the Sadducees and the Qumran sectarians (according to the Temple Scroll), all believe that the biblical Milluim ceremony took place in Spring (in Nissan). The Pharisees and Rabbis might have also neglected the relation between Hannukkah and the days of Milluim, since they objected to the Sadducean and Qumranic halakhah that required an annual Milluim ceremony. Thus, the Pharisees and Rabbis may have suspected that such an emphasis on the ritual character of Hannukkah as Milluim ceremony, would encourage the view that the Milluim ceremony should be practiced every year.
רגב, איל, and Eyal Regev. “The Hasmoneans' Self Image as Religious Leaders / דימויים העצמי של החשמונאים כמנהיגים דתיים.” Zion / ציון, עז, no. א, 2012, pp. 5–30., www.jstor.org/stable/23568357.
Abstract
This article seeks to reconstruct the manner in which the Hasmoneans (and their supporters) portrayed themselves and their rule, and how they constructed their public image. The first, and to a certain extent, the second Book of Maccabees presented the Maccabees from the perspective of their successors. The characteristics attributed to the Maccabees actually attest to the ways in which the later Hasmoneans (especially John Hyrcanus) wished to legitimize their own rule. Hasmonean coins and palaces reflected the official identity of the Hasmoneans and the messages they sought to convey to their subjects. The books of Maccabees highlighted the religious virtues and acts of Mattathias, Judah, Jonathan, and Simon. Josephus and the Rabbis even mentioned that John Hyrcanus was a prophet. They were zealous for the law, prayed to the Lord, served as high priests, and were devoted to the Temple. Their religious features overshadowed, in a sense, their political and military achievements. The coins of John Hyrcanus and Judah Aristobulus did not mention their political title as secular rulers, but only their high priestly titles. Even King Alexander Jannaeus, who did mention his royal title on his coins, continued to stress his high priesthood on most of his coins. The Hasmoneans also used Jewish religious messages on their coins. The Hasmonean palaces in Jericho displayed religious scrupulousness concerning purity: they contained many ritual baths, both private and public, but lacked Gentile pottery vessels. The Hasmoneans therefore regarded themselves as high priests devoted to Jewish law and identity, and believed that these features imparted legitimacy. They and their supporters saw no contradiction between their Jewish piety and the assumption of Hellenistic features of power, wealth and political relations.