סוגיה 33- עילות לגירושין: עליה לארץ ישראל

הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל עומד בבסיס הזהות הלאומית והתרבותית של היהדות. בכל הדורות אנו מוצאים ביטויים לחשיבותה של הישיבה בארץ ישראל ולכמיהה לשוב ולחיות בה. כאשר אחד מבני הזוג מסרב להתגורר בארץ, הדבר משמש לעתים עילה לגירושין.

כתובות ק״י ב:ז׳-ט״ו

מתניתין:

הכל מעלין לארץ ישראל, ואין הכל מוציאין.

הכל מעלין לירושלים ואין הכל מוציאין.

אחד האנשים ואחד הנשים [...]

גמרא:

'הכל מעלין' - לאתויי מאי? [...]

לאתויי מנוה היפה לנוה הרעה. [...]

'הכל מעלין לירושלים' - לאתויי מאי?

לאתויי מנוה היפה לנוה הרעה.

'ואין הכל מוציאין' - לאתויי מאי?

לאתויי אפילו מנוה הרעה לנוה היפה.[...]

תנו רבנן:

הוא אומר לעלות, והיא אומרת שלא לעלות

כופין אותה לעלות, ואם לאו - תצא בלא כתובה.

היא אומרת לעלות, והוא אומר שלא לעלות

כופין אותו לעלות, ואם לאו - יוציא ויתן כתובה.

היא אומרת לצאת, והוא אומר שלא לצאת

כופין אותה שלא לצאת, ואם לאו - תצא בלא כתובה;

הוא אומר לצאת, והיא אומרת שלא לצאת

כופין אותו שלא לצאת, ואם לאו - יוציא ויתן כתובה.

Ketubot 110b:7-15

However, even within the same land one may not force his wife to move from a town to a city, nor from a city to a town. The mishna adds: One may remove his wife from a noxious residence to a pleasant residence, even if it is in another land. However, one may not compel his wife to move from a pleasant residence to a noxious residence. Rabban Shimon ben Gamliel says: One may also not remove her from a noxious residence to a pleasant residence, because a pleasant residence tests the individual, i.e., one accustomed to certain environments can suffer even in more comfortable living quarters. GEMARA: With regard to the statement in the mishna that one may not force one’s spouse to move from a city to a town or from a town to a city, the Gemara asks: Granted, one may not remove her from a city to a town, as all items are readily available in a city, whereas in a town all items are not as available, and therefore the wife can argue that living in a town is inconvenient for her. However, what is the reason that the husband cannot compel her to move from a town to the city? The Gemara answers: This supports the opinion of Rabbi Yosei bar Ḥanina, as Rabbi Yosei bar Ḥanina said: From where is it derived that dwelling in cities is difficult? As it is stated: “And the people blessed all the men who willingly offered themselves to dwell in Jerusalem” (Nehemiah 11:2). This shows that living in a city is difficult, due to the noise and the general hubbub of an urban area. § The mishna taught: Rabban Shimon ben Gamliel says that a pleasant residence tests the individual. The Gemara asks: What is the meaning of the term tests in this context? The Gemara explains: This is in accordance with the opinion of Shmuel, as Shmuel said: A change in one’s eating habits [veset] or in one’s place of residence is the start of intestinal disease. Similarly, it is written in Sefer Ben Sira: All the days of the poor are terrible. And yet there are Shabbatot and Festivals, when even the poor eat well. Once again, the Gemara answers: This is in accordance with the opinion of Shmuel, as Shmuel said: A change in one’s eating habits or in one’s place of residence is the start of intestinal disease, and as a result the poor suffer even from a change for the better. Since the Gemara quoted from Sefer Ben Sira, it cites the rest of the passage concerning the terrible days of the poor. Ben Sira says: Even the nights of the poor are bad. His roof is at the low point of the roofs, i.e., his residence is at the lowest point in the city, and his vineyard is at the mountain peaks, at the highest point of the slope, which means that the rain of roofs washes down to his roof, and the soil of his vineyard to other vineyards, i.e., the rain washes away the soil in his vineyard and carries it away to the vineyards below. MISHNA: All may force their family to ascend to Eretz Yisrael, i.e., one may compel his family and household to immigrate to Eretz Yisrael, but all may not remove others from Eretz Yisrael, as one may not coerce one’s family to leave. Likewise, all may force their family to ascend to Jerusalem, and all may not, i.e., no one may, remove them from Jerusalem. Both men and women may force the other spouse to immigrate to Eretz Yisrael or to move to Jerusalem. The mishna lists other halakhic distinctions between various geographic locations: If one married a woman in Eretz Yisrael and divorced her in Eretz Yisrael, and the currency of the sum in the marriage contract was not specified, he gives her the sum of her marriage contract in the currency of Eretz Yisrael. If one married a woman in Eretz Yisrael and divorced her in Cappadocia, where the currency holds greater value, he gives her the currency of Eretz Yisrael. If one married a woman in Cappadocia and divorced her in Eretz Yisrael, he likewise gives her the currency of Eretz Yisrael. Rabban Shimon ben Gamliel says: He gives her the currency of Cappadocia. Everyone agrees that if one married a woman in Cappadocia and divorced her in Cappadocia, he gives her the currency of Cappadocia. GEMARA: The mishna stated: All can force the members of their family to ascend. The Gemara asks: This inclusive phrase serves to include what case? The Gemara answers: It comes to include slaves, i.e., Hebrew slaves as well may be coerced to immigrate to Eretz Yisrael with their master’s family against their will. The Gemara asks: And according to the one whose text of the mishna expressly teaches the case of slaves, this phrase comes to include what case? As stated later in the Gemara, there are some editions of the mishna that state that this halakha applies equally to men, women, and slaves. The Gemara answers: It comes to include one who moves from a pleasant residence to a noxious residence, i.e., one may coerce his family to ascend to Eretz Yisrael even from a good residence abroad to an inferior one in Eretz Yisrael. § The mishna further taught: But all may not remove others. Once again the Gemara asks: This phrase comes to include what case? The Gemara answers: It comes to include a Canaanite slave who ran away from his master and came from outside Eretz Yisrael to Eretz Yisrael, as we say to the master: Sell your slave here, in Eretz Yisrael, and then you may go and return abroad, but you may not take the slave abroad with you, due to the mitzva of settling Eretz Yisrael. § The mishna taught: All may force others to ascend to Jerusalem. The Gemara asks once again: This phrase comes to include what case? The Gemara answers: It comes to include a move from a pleasant residence elsewhere in Eretz Yisrael to a noxious residence in Jerusalem. § The mishna taught: And all may not remove them from Jerusalem. The Gemara asks: This phrase comes to include what case? The Gemara answers: It comes to include even a move from a noxious residence to a pleasant residence. The Gemara adds: And since the tanna of the mishna taught: But one may not remove, in the first clause, he also taught: But one may not remove, in the latter clause, despite the fact that this halakha could have been inferred from the first clause. § The Sages taught: If the husband says that he wishes to ascend, i.e., to immigrate to Eretz Yisrael, and his wife says that she does not wish to ascend, one forces her to ascend. And if she will not do so, as she resists all attempts to force her to make the move, she is divorced without receiving her marriage contract, i.e., she forfeits her rights to the benefits outlined in the marriage contract. If she says that she wishes to ascend to Eretz Yisrael and he says that he does not wish to ascend, one forces him to ascend. And if he does not wish to immigrate, he must divorce her and give her the marriage contract. If she says that she wishes to leave Eretz Yisrael, and he says that he does not wish to leave, one forces her not to leave. And if she does not wish to stay in Eretz Yisrael and resists all attempts to force her to stay, she is divorced without receiving her marriage contract. If he says that he wishes to leave Eretz Yisrael and she says that she does not wish to leave, one forces him not to leave. And if he does not wish to stay in Eretz Yisrael, he must divorce her and give her the marriage contract. § The mishna taught that if one married a woman in Eretz Yisrael and divorced her in Cappadocia, he must pay her the marriage contract in the currency of Eretz Yisrael. The same is true if he married her in Cappadocia and divorced her in Eretz Yisrael. The Gemara asks: This matter itself is difficult, i.e., there is an internal contradiction in the rulings provided by the mishna. The Gemara elaborates: The mishna first teaches that if one married a woman in Eretz Yisrael and divorced her in Cappadocia, he gives her the currency of Eretz Yisrael. Apparently, one follows the customs of the place of the lien, i.e., he pays with the currency of the location of the wedding, where the obligation came into force. Now, say the latter clause of the mishna: If one married a woman in Cappadocia and divorced her in Eretz Yisrael, he likewise gives her currency of Eretz Yisrael. Apparently, one follows the place of the collection of the money. Rabba said: The Sages taught here one of the leniencies that apply to a marriage contract. The leniency is that the husband pays with the less valuable currency of Eretz Yisrael in both cases, whether the wedding or the divorce occurred there. This is because the tanna of this mishna holds that a marriage contract applies by rabbinic law. § The mishna taught that Rabban Shimon ben Gamliel says that if one married a woman in Cappadocia and divorced her in Eretz Yisrael, he pays her the marriage contract in the currency of Cappadocia. The Gemara explains that Rabban Shimon ben Gamliel holds that a marriage contract applies by Torah law, which means that its debt must be paid according to its highest possible value. Consequently, one follows the place in which the obligation was formed, which is the halakha for all deeds and contracts, and there is no room for leniency in this matter. § The Sages taught: With regard to one who produces a promissory note against another, if Babylonia is written in it, he pays it with the currency of Babylonia; if Eretz Yisrael is written in it, he pays it with currency of Eretz Yisrael. In a case where it is written without specification as to where the document was written, if he produced it in Babylonia he pays it with the currency of Babylonia and if he produced it in Eretz Yisrael he pays it with currency of Eretz Yisrael. If the note mentions money without specification of what type of coins are to be used, the borrower may pay it with any type of coin he likes, even the smallest denomination available. However, this is not the case with regard to a marriage contract. The Gemara asks: With regard to this last statement, that this is not the case with regard to a marriage contract: To which part of the baraita is this referring? Rav Mesharshiyya said: It is referring back to the first clause, that if the promissory note mentions Babylonia one pays with Babylonian currency. This indicates that one invariably pays based on the place where the document was written. The tanna adds that this principle does not apply to a marriage contract, as one pays based on the place where a marriage contract was written only if this would lead to a leniency, as explained above (Rid). This ruling comes to exclude the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, who said that that a marriage contract applies by Torah law and must always be paid in the currency of the place in which the obligation was first formed. § The Gemara continues to analyze the baraita, which teaches: If the note mentions money [kesef ] without specification, the borrower may pay it with any type of coin he likes. The Gemara asks: But can’t one say that perhaps the document was not speaking of coins but of silver [kesef ] strips? Rabbi Elazar said: The baraita is referring to a case in which it is written in the document: Coins, although it does not specify which ones. The Gemara further asks: And can’t one say that one may pay off the debt with perutot, a small denomination? Rav Pappa said: People do not ordinarily mint perutot of silver, as they reserve silver for larger denominations. § In relation to the basic point raised by the mishna concerning living in Eretz Yisrael, the Sages taught: A person should always reside in Eretz Yisrael, even in a city that is mostly populated by gentiles, and he should not reside outside of Eretz Yisrael, even in a city that is mostly populated by Jews. The reason is that anyone who resides in Eretz Yisrael is considered as one who has a God, and anyone who resides outside of Eretz Yisrael is considered as one who does not have a God. As it is stated: “To give to you the land of Canaan, to be your God” (Leviticus 25:38). The Gemara expresses surprise: And can it really be said that anyone who resides outside of Eretz Yisrael has no God? Rather, this comes to tell you that anyone who resides outside of Eretz Yisrael is considered as though he is engaged in idol worship. And so it says with regard to David: “For they have driven me out this day that I should not cleave to the inheritance of the Lord, saying: Go, serve other gods” (I Samuel 26:19). But who said to David: Go, serve other gods? Rather, this comes to tell you that anyone who resides outside of Eretz Yisrael is considered as though he is engaged in idol worship. § The Gemara relates: Rabbi Zeira was avoiding being seen by his teacher, Rav Yehuda, as Rabbi Zeira sought to ascend to Eretz Yisrael and his teacher disapproved. As Rav Yehuda said: Anyone who ascends from Babylonia to Eretz Yisrael transgresses a positive mitzva, as it is stated:

ביאור:

משנה: הכל מעלין לארץ ישראל, שיכול אדם לכפות על בני ביתו לעלות לארץ ישראל ואין הכל (כלומר, אין אף אחד) מוציאין מארץ ישראל. וכן הכל מעלין לירושלים משאר ערי ארץ ישראל, ואין הכל מוציאין מירושלים.

אחד האנשים ואחד הנשים יכולים לכפות זה את זה לעלות לארץ או לירושלים.[...]

גמרא: על לשון המשנה "הכל מעלין" שואלים: לאתויי מאי? [להביא, להוסיף את מה] נאמרה לשון זו?

ומשיבים: לאתויי [להביא] מנוה היפה לנוה הרעה, שמותר להעלות ממקום טוב בחוץ לארץ למקום רע בארץ ישראל. [...]

הלשון במשנה "הכל מעלין לירושלים" –

לאתויי מאי [להביא את מה?]

לאתויי [להביא] שרשאי להוציא אף מנוה היפה במקום אחר בארץ ישראל לנוה הרעה בירושלים.

תנו רבנן [שנו חכמים]:

הוא הבעל, אומר לעלות לארץ ישראל,

והיא, אשתו, אומרת שלא לעלות - כופין אותה לעלות. ואם לאו [לא], שאינה רוצה -תצא בלא כתובה.

היא אומרת לעלות והוא אומר שלא לעלות - כופין אותו לעלות, ואם לאו [לא], שאינו רוצה -יוציא ויתן כתובה.

היא אומרת לצאת מן הארץ והוא אומר שלא לצאת -כופין אותה שלא לצאת. ואם לאו [לא], שאינה רוצה להשאר עמו - תצא בלא כתובה.

הוא אומר לצאת והיא אומרת שלא לצאת - כופין אותו שלא לצאת, ואם לאו [לא] שאינו מסכים להשאר עמה אם לא תצא עמו לחוץ לארץ - יוציא ויתן כתובה.

תוספות על כתובות ק״י ב:י״ד:א׳

'הוא אומר לעלות' כו' - אינו נוהג בזמן הזה, דאיכא (שהרי יש) סכנת דרכים!

והיה אומר רבינו חיים (בן חננאל הכהן, בן דורו של רבנו תם): דעכשיו אינו מצוה לדור בארץ ישראל,

כי יש כמה מצות התלויות בארץ וכמה עונשין (=איסורי לאו, לדוגמא איסור לאו של שנת שמיטה)

דאין אנו יכולין ליזהר בהם ולעמוד עליהם.

'היא אומרת לצאת כופין אותה' – תימה: מאי איריא בארץ ישראל (יש לתמוה: מדוע דווקא בא"י)?

אפילו בשאר ארצות נמי (גם ניתן לכפות על האישה לחיות עם בעלה). היאך תוכל לדוחקו לצאת ממקומו?

ויש לומר: דהכא (כאן) – אפילו מנוה הרע לנוה היפה.

Tosafot on Ketubot 110b:14:1

He says to go up [to the Land of Israel], etc.: It is not practiced in our times, as there is danger on the roads. And Rabbenu Chaim says that today, it is not a commandment to live in the Land of Israel, as there are several commandments that are dependent upon the land - and several punishments - that we are not able to be careful about and to be cognizant of.

בעלי התוספות: פרשני התלמוד. ביניהם גם נכדיו וצאצאיו של רש"י, המאה ה- 12-13 באשכנז.

תשובות הרמב"ם שס״ה

שאלה

ילמדנו רבנו:

ראובן נשא לאה באלכסנדריה, וכתב לה מאוחר (כתובה) מאה דינרים מצריים. והיא בת גדולי אלכסנדריה.

אחר ילדה לו בן. ובהיות ימיו קרוב לשלשה חדשים אירע בינו ובין קרובי אשתו מחלוקת,

ונשבע בפני עדים ששוב לא תהיה אשתו – אשתו, אם לא שתניח (עד שתוותר) מהמאוחר שלה שלשים דינרים. וכוונתו בזה לנצח קרובי אשתו.

וכאשר שמעו בזה קרובי אשתו, חרה להם למאוד, איך יגרע המאוחר מבלי היות לה חטא בזה,

ולהם זה לכלימה גדולה. ומנעו אותה מלעשות הדבר הזה.

ובא (ובאו) לפני בית דין, והודיעו שלא יוכל להכריחה על ככה (לגרוע מהמאוחר שלה).

והיה שם מי שלמדו (הציע לבעל) לבקש ממנה ללכת עמו לארץ ישראל לדור שם,

והיא לא תסכים בזה להניח אנשי מולדתה, ובזה תחסר המאוחר שלה, ותעשה רצונו.

ועשה (הבעל) ככה (ואיים עליה בזה), ובא לפני בית דין, וטען לפניו את הטענה הזאת.

והשיבו (הדיינים) : אם לא יהיה בדרך סכנה או דבר מעכב ההליכה, מחויבת האשה בהליכה לארץ ישראל והדירה שם (ולדור שם). ואם לא נתרצתה בזה, תצא מבלי כתובתה.

וסמך על המשנה (כתובות ק"י ב') "הכל מעלין לארץ ישראל ... תנו רבנן: הוא אומר לעלות, והיא אומרת שלא לעלות, כופין אותה לעלות. ואם לאו, תצא בלא כתובה". ועצמה תביעתו (וגברה טענתו) על אשתו.

וכאשר שמעו זה גדולי הקהל, חרה בעיניהם על כך, באמרם: מכאן ואילך כל מי שישנא אשתו, וירצה לגרשה מבלי כתובה, יעליל עליה את הטענה הזאת, ויהיה זה לסיבה לגרש רוב הנשים מבעליהן.

תורינו הדרתו הקדושה העל זה פקפוק, או לחזור בזה למנהג המדינה. ומה מחויב בזה. כפי חכמתו המופלאה ושכרו כפול.

תשובה

המפורסם אצלנו, אשר ראינו בתי דינים דנין בו במערב (צפון אפריקה), כך הוא:

שמחרימים בַּשם (משביעים בשם ה') על כל מי שעושה זה בדרך עלילה על אשתו, שלא לעשותו זולתי ללכת להתברך בארץ ישראל, לא זולת זה. ויענה הבעל אמן (עניית "אמן" היא אחת מדרכי השבועה. הדיין אומר את כל לשון השבועה, והנשבע אומר אחריו "אמן"). ואז יכריחו האשה ללכת עמו, או תצא מבלי כתובה. ככה ראינו אותם עושים [...]

אי (אם) זה איש ביקש לעלות לארץ ישראל, והוא מוחזק בכשרות, ולא היה בינו ובין אשתו מריבה בשום פנים,

אז נחייב אשתו לעלות עמו לארץ ישראל. ואם יחסר אחד מהתנאים הללו, אין לדון עליה לעלות עמו.

ואמנם, השועל הקטן (כינוי גנאי לאדם המוזכר בשאלה, שהציע לבעל לדרוש מאשתו לעלות לארץ ישראל), המלמד את הטענה הזאת והדומה לה, הוא מחזיק ידי עוברי עברה, ומשית יד עם רשע.

וזה כי כל מי שמבקש עלילות להיפטר מחיובו אשר נתחייב בו, כמו כובש שכר שכיר, והוא העושק כמו הגזלן. ואין הבדל אצלי בין מי שמשתעבד בשכיר לאחרית היום (מי שמעביד פועל ומתחייב לשלם בסוף היום), ואחר כך יבקש עליו עלילות דברים להפסידו שכירותו, ובין מי שעושה עם אשתו ככה לשתניח לו המאוחר שלה (שתותר על כתובתה) [...]

ואמנם הוקל על רוב בני אדם לצער נשותיהם לפטרם מכתובתם, וראוי להישמר מזה העוון ולמנוע הפועלים אותו. "שְׁ֭בֹר זְר֣וֹעַ רָשָׁ֑ע וָ֝רָ֗ע" (תהלים י,טו), "והצילו עשוק מיד עושקו" ("וְהַצִּ֥ילוּ גָז֖וּל מִיַּ֣ד עוֹשֵׁ֑ק" ירמיהו כא,יב).

וכתב משה.

Teshuvot HaRambam 365

...