...וחייב במזונותיה ובפרקונה וקבורתה
רבי יהודה אומר: אפילו עני שבישראל לא יפחות משני חלילין ומקוננת
תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף מ"ח עמוד א'
"רבי יהודה אומר: אפילו עני שבישראל וכו'".
מכלל, דתנא קמא סבר הני לא.
היכי דמי?
אי דאורחה – מאי טעמא
דתנא קמא , דאמר לא?
ואי דלאו אורחה – מאי טעמא דרבי יהודה?
לא צריכא,
כגון דאורחיה דידיה ולאו אורחה דידה.
תנא קמא סבר:
כי אמרינן עולה עמו ואינה יורדת עמו –
הני מילי מחיים, אבל לאחר מיתה – לא.
ורבי יהודה סבר:
אפילו לאחר מיתה.
אמר רב חסדא אמר מר עוקבא:
הלכה כרבי יהודה.
ביאור:
שנינו במשנה ש: ר' יהודה אומר: אפילו עני שבישראל לא יפחת בזמן קבורת אשתו משני חלילים ומקוננת. ומדייקים: מכלל הדברים אתה למד כי התנא קמא [הראשון], סתם משנה, סבר כי הני [אלה] לא בכלל חובת הבעל. ושואלים: היכי דמי [כיצד בדיוק הדבר]? אי דאורחה [אם שכך דרכה], כלומר, כך המנהג במשפחתה לנהוג בזמן קבורה- מאי טעמא [מה הטעם] של התנא קמא שאמר שלא צריך לעשות כן? שהרי אם אינו עושה כן הוא מבזה אותה.
ואי דלאו אורחה [ואם שאין זה דרכה]-
אם כן מאי טעמא [מה הטעם] של ר' יהודה?
ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] לומר אלא כגון דאורחיה דידיה ולאו אורחה דידה [שזו דרכו שלו, שבמעמדו ובמשפחתו נהוג כך, ואולם אין זה לפי דרכה שלה [שבמקומה או במשפחתה אין הכל עושים כך;
התנא קמא [הראשון] סבר: כי אמרינן [כאשר אנו אומרים] את הכלל שהאשה הנישאת לאיש עולה עמו (עם בעלה) וצריך לנהוג בה לפי מעמדו ואינה יורדת עמו גם אם הוא במעמד נמוך יותר –
הני מילי מחיים [דברים אלה אמורים בזמן שהם חיים],
אבל לאחר מיתה - לא תיקנו.
ור' יהודה סבר: אפילו לאחר מיתה צריך לנהוג עמה כפי מעמדו, ואם דרך בני משפחתו בחלילים ובמקוננות - חייב גם להביא לה כמו כן בזמן קבורתה.
אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: הלכה כר' יהודה.
היכי דמי? "איך דומה"? שאלה הבאה להדגים או לברר פרטים מדוייקים של מקרה או מצב מסויים.
מאי טעמא?מהו הטעם"? מהי הסיבה/ הנימוק?
ביאור: על מה מסכימים תנא קמא ורבי יהודה?
כאשר משפחתו ומשפחתה נוהגים אותם מנהגי קבורה, (ושתי המשפחות לא נוהגות לקבור עם שני חלילין ומקוננת) אין חובה על הבעל לדאוג לשני חלילין ומקוננת בהלוויית אשתו - אפילו לעשיר.
המחלוקת בין תנא קמא ורבי יהודה היא על הכלל 'עולה עמו ואינה יורדת עמו', כאשר שתי המשפחות אינן שוות ברמת החיים שלהן:
לדעת תנא-קמא: כלל זה נאמר רק ביחס לחיובים שחייב הבעל לאשתו בעודה בחיים, אך לאחר מיתתה - הוא חייב לקבור אותה לפי מידתה, ולא לפי מידתו.
לדעת רבי יהודה: הבעל חייב לקבור את אשתו לפי המידה הגבוהה יותר. אם היא הורגלה לרמת חיים גבוהה בנישואיה, בהלווייתה הבעל חייב לממן (לפחות) שני חלילים ומקוננת.
מתה האשה בחיי הבעל חייב לקוברה וליטפל בכל צרכי קבורתה ובכלל זה האבן שנותנים על הקבר
וכן חייב לעשות לה מספד וקינים כדרך כל המדינה
ואם דרכם להספיד בחלילין לא יפחות משני חלילין ומקוננות אפילו עני שבישראל
ואם היה עשיר הכל לפי כבודו
ואם היה כבודה יותר מכבודו קוברים אותה לפי כבודה שעולה עמו ואינה יורדת:
(1) If a woman died in the lifetime of her husband, he is required to bury her and to deal with all the needs of her burial, including the gravestone. Similarly, he must arrange a eulogy and hire professional weepers according to the custom of the state. If their custom is to mourn with flutes, he shall not make do with less than two flutes and professional weepers, even if he is among the poor of Israel. If he was rich, it [burial arrangements] shall be according to his honor. If her honor was greater than his, she must be buried according to her honor, for she rises [in honor] with him, but does not descend.
(2) If he [the husband] did not want to bury her, and another arose and buried her, the court shall take payment from her husband and give it to the other.
(3) If her husband was in a different country, court shall take payment from his property and sell [as needed to raise money, even] without public announcement, and bury her according to his wealth and honor, or according to her honor [whichever is greater].
(4) A widow is not buried from the estate of her [late] husband, but the heirs of her ketubah (marriage contract) must attend to her burial. If she died before swearing the widow's oath [denying any prior collection of the ketubah monies], there is one [authority] who says that the husband's heirs must attend to her burial, but they [most other authories] did not agree with his opinion.
עולה עמו ואינה יורדת עמו: כלל משפטי לפיו האישה זכאית לפחות לאותה רמת-חיים אליה הורגלה טרם נישואיה, ואם בעלה אמיד היא "עולה" ברמה זאת על פי עשרו ויכולתו.
עיון ודיון:
1. במשנה מוצגות שתי דעות: של תנא קמא ושל רבי יהודה.
מיהו/מהו "תנא קמא"?
מה ידוע לכם אודות רבי יהודה?
על מה נחלקים רבי יהודה ותנא קמא?
על מה מסכימים רבי יהודה ותנא קמא?
2. הגמרא מבררת מהו נושא המחלוקת שבמשנה:
מהו ההסבר שהגמרא דוחה? כיצד היא דוחה אותו?
"כגון דאורחיה דידיה ולאו אורחה דידה" – הסבירו את דברי הגמרא!
הציגו את עמדתו של תנא קמא על פי ההסבר של הגמרא.
הציגו את עמדתו של רבי יהודה על פי הסבר זה.
3. "עולה עמו ואינה יורדת"- הציגו את עמדתו של "השולחן ערוך".
האם הוא פוסק כמו רבי יהודה או כתנא קמא? הסבירו!