סוגיה 15- עקרות (שיש רצון ואין יכולת)

Byיאיר טיקטין

1. עקרות האישה

רמב"ם על משנה יבמות ו׳:ו׳:א׳

והסבות המונעות ההריון הם רבות והם ידועות אצל הרופאים

ואפשר שתהיה סבה זה מן האיש לבדו או מן האשה לבדה או משניהם יחד.

Rambam on Mishnah Yevamot 6:6:1

...

בראשית ט״ז:א׳-ד׳

(א) וְשָׂרַי֙ אֵ֣שֶׁת אַבְרָ֔ם לֹ֥א יָלְדָ֖ה ל֑וֹ וְלָ֛הּ שִׁפְחָ֥ה מִצְרִ֖ית וּשְׁמָ֥הּ הָגָֽר׃

(ב) וַתֹּ֨אמֶר שָׂרַ֜י אֶל־אַבְרָ֗ם הִנֵּה־נָ֞א עֲצָרַ֤נִי יְהוָה֙ מִלֶּ֔דֶת בֹּא־נָא֙ אֶל־שִׁפְחָתִ֔י אוּלַ֥י אִבָּנֶ֖ה מִמֶּ֑נָּה וַיִּשְׁמַ֥ע אַבְרָ֖ם לְק֥וֹל שָׂרָֽי׃

(ג) וַתִּקַּ֞ח שָׂרַ֣י אֵֽשֶׁת־אַבְרָ֗ם אֶת־הָגָ֤ר הַמִּצְרִית֙ שִׁפְחָתָ֔הּ מִקֵּץ֙ עֶ֣שֶׂר שָׁנִ֔ים לְשֶׁ֥בֶת אַבְרָ֖ם בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַתִּתֵּ֥ן אֹתָ֛הּ לְאַבְרָ֥ם אִישָׁ֖הּ ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה׃

(ד) וַיָּבֹ֥א אֶל־הָגָ֖ר וַתַּ֑הַר...

Genesis 16:1-4

(1) Sarai, Abram’s wife, had borne him no children. She had an Egyptian maidservant whose name was Hagar. (2) And Sarai said to Abram, “Look, the LORD has kept me from bearing. Consort with my maid; perhaps I shall have a son through her.” And Abram heeded Sarai’s request. (3) So Sarai, Abram’s wife, took her maid, Hagar the Egyptian—after Abram had dwelt in the land of Canaan ten years—and gave her to her husband Abram as concubine. (4) He cohabited with Hagar and she conceived; and when she saw that she had conceived, her mistress was lowered in her esteem.

תוספתא יבמות ח׳:ד׳-ה׳

(ד) נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי לבטל אלא יוציא ויתן כתובה שמא לא זכה ליבנות ממנה ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר [שנאמר] (בראשית טז) מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען....

(ה) מי שהיה בעלה זקן

או חולה

או [שהיה בעלה] חבוש בבית האסורים

או שהלך [בעלה] למדינת הים

אין עולין [להם] מן המנין

גרשה תלך ותנשא לאחר שמא לא זכתה ליבנות ממנו

Tosefta Yevamot 8:4-5

(3) ...Rabbi Natan said: Beit Shammai say two boys [to fulfill pru urvu], like Moshe’s sons, as it is written: “And Moshe’s sons were Gershom and Elazar" (Chronicles 1 23:15). Beit Hillel say: a son and a daughter, as it is written: “Male and female God created them” (Genesis 5:2). Rabbi Natan said: Beit Shammai say: a son and a daughter, and Beit Hillel say: a son or a daughter....

אבן העזר קנ״ד:י׳

(י) נשא אשה ושהתה עמו י' שנים ולא ילדה

יוציא ויתן כתובה או ישא אשה הראויה לילד

ואם לא רצה כופין אותו עד שיוציא...

וישא אשה הראויה ללדת:

הגה: ...דבזמן הזה אין נוהגין לכוף כלל

Shulchan Arukh, Even HaEzer 154:10

(10) If a man married a woman and stayed with her for ten years and did not produce children, he must divorce her and give her Ketubah, or marry another woman who can bear children. If he is unwilling, we force him to divorce. If he said, "I will not have intercourse with her. I will live with her with witnesses so that I will not be secluded with her." Whether she said this, or he said it, we do not listen; instead we require him to divorce or marry a child bearing woman. Rem"a: Some authorities say that this is true if they had no children at all. If, however, she birthed a viable child, even though he has not yet fulfilled obligation to be fruitful, we do not force him to divorce her. See (Shulchan Arukh, Even HaEzer 1), that these days we never force a divorce. A man is believed to say that he knows himself to be sterile, and we do not force him to marry a woman.

עיון ודיון

1. מהו הנושא בו דן חלקה האמצעי של המשנה?

2. מדוע נקבע דווקא פרק הזמן של עשר שנים?

3. מדוע האיש "אינו רשאי ליבטל" ?

4. מה מוסיפה ההלכה שבתוספתא על המשנה?

5. לדעתכם: האם ההלכות שבמשנה ובתוספתא מאזנות כראוי בין החובה להעמיד

צאצאים לבין מצבי עקרות של האישה? נמקו!

6. מה מוסיף ה"שולחן ערוך" על המקורות התנאיים?

https://cdn.pixabay.com/photo/2017/06/16/23/20/background-2410669_960_720.png

שיר השירים א׳:ד׳

(ד) מָשְׁכֵ֖נִי אַחֲרֶ֣יךָ נָּר֑וּצָה

הֱבִיאַ֨נִי הַמֶּ֜לֶךְ חֲדָרָ֗יו נָגִ֤ילָה וְנִשְׂמְחָה֙ בָּ֔ךְ

נַזְכִּ֤ירָה דֹדֶ֙יךָ֙ מִיַּ֔יִן מֵישָׁרִ֖ים אֲהֵבֽוּךָ׃

Song of Songs 1:4

(4) Draw me after you, let us run! The king has brought me to his chambers. Let us delight and rejoice in your love, Savoring it more than wine— Like new wine they love you!

שיר השירים רבה א׳:ד׳:ח׳

נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ

תַּמָּן תְּנֵינַן: נָשָׂא אָדָם אִשָּׁה וְשָׁהָהּ עִמָּהּ עֶשֶׂר שָׁנִים וְלֹא יָלְדָה, אֵינוֹ רַשַּׁאי לִבָּטֵל,

אָמַר רַבִּי אִידֵי:

מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת בְּצִידוֹן שֶׁשָּׁהֲתָה עֶשֶׂר שָׁנִים עִם בַּעֲלָהּ וְלֹא יָלְדָה,

אֲתוֹן גַּבֵּי (באו לפני) רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי בָּעַיִן לְמִשְׁתַּבְקָא דֵּין מִדֵּין (להפרד זה מזה)

אֲמַר לְהוֹן: חַיֵּיכוֹן כְּשֵׁם שֶׁנִּזְדַּוַּגְתֶּם זֶה לָזֶה בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה, כָּךְ אֵין אַתֶּם מִתְפָּרְשִׁים אֶלָּא מִתּוֹךְ מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה.

הָלְכוּ בִּדְרָכָיו וְעָשׂוּ לְעַצְמָן יוֹם טוֹב וְעָשׂוּ סְעוּדָה גְדוֹלָה וְשִׁכְּרַתּוּ יוֹתֵר מִדַּאי,

כֵּיוָן שֶׁנִּתְיַשְּׁבָה דַעְתּוֹ עָלָיו אָמַר לָהּ: בִּתִּי רְאִי כָּל חֵפֶץ טוֹב שֶׁיֵּשׁ לִי בַּבַּיִת, וּטְלִי אוֹתוֹ וּלְכִי לְבֵית אָבִיךְ.

מֶה עָשְׂתָה הִיא? לְאַחַר שֶׁיָּשַׁן רָמְזָה לַעֲבָדֶיהָ וּלְשִׁפְחוֹתֶיהָ וְאָמְרָה לָהֶם, שָׂאוּהוּ בַּמִּטָּה וּקְחוּ אוֹתוֹ וְהוֹלִיכוּהוּ לְבֵית אַבָּא.

בַּחֲצִי הַלַּיְלָה נִנְעַר מִשִּׁנְתֵיהּ כֵּיוָן דְּפָג חַמְרֵיהּ (שהתפוגג היין),

אָמַר לָהּ: בִּתִּי הֵיכָן אֲנִי נָתוּן?

אָמְרָה לֵיהּ בְּבֵית אַבָּא?

אָמַר לָהּ: מַה לִּי לְבֵית אָבִיךְ?

אָמְרָה לֵיהּ: וְלֹא כָךְ אָמַרְתָּ לִי בָּעֶרֶב, כָּל חֵפֶץ טוֹב שֶׁיֵּשׁ בְּבֵיתִי טְלִי אוֹתוֹ וּלְכִי לְבֵית אָבִיךְ. אֵין חֵפֶץ טוֹב לִי בָּעוֹלָם יוֹתֵר מִמָּךְ.

הָלְכוּ לָהֶם אֵצֶל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי וְעָמַד וְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם וְנִפְקָדוּ,

לְלַמֶּדְךָ מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹקֵד עֲקָרוֹת אַף צַדִּיקִים פּוֹקְדִים עֲקָרוֹת.

Shir HaShirim Rabbah 1:4:8

What happens if the borrower doesn’t pay? The lender collects from the guarantor. “If you forget [My] Torah, I will ‘forget’ your children” (Hosea 4:6). Therefore a person has to bring his child into the Torah and educate him in it (Shir HaShirim Rabbah 1:4:1).

רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י): תנא באמצע המאה השנייה לספירה, בגליל. תלמידו של רבי עקיבא. הלכות רבות מובאות משמו במשנה. המסורת מייחסת לו עריכת קבצי מדרשים על התורה. מזוהה גם עם תורת הקבלה והסוד. לזכרו מתקיימת מידי שנה הילולה במירון, בל"ג בעומר.

פותחים סוגריים

עקרה / רחל המושררת

בֵּן לוּ הָיָה לִי! יֶלֶד קָטָן,

שְׁחֹר תַּלְתַּלִים וְנָבוֹן.

לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ וְלִפְסֹעַ לְאַט

בִּשְׁבִילֵי הַגָּן.

יֶלֶד.

קָטָן.

אוּרִי אֶקְרָא לוֹ, אוּרִי שֶׁלִּי!

רַךְ וְצָלוּל הוּא הַשֵּׁם הַקָּצָר.

רְסִיס נְהָרָה.

לְיַלְדִּי הַשְּׁחַרְחַר

"אוּרִי!" –

אֶקְרָא!

עוֹד אֶתְמַרְמֵר כְּרָחֵל הָאֵם.

עוֹד אֶתְפַּלֵּל כְּחַנָּה בְּשִׁילֹה.

עוֹד אֲחַכֶּה

לוֹ.

https://www.zemereshet.co.il/song.asp?id=1779

רחל (בלובשטיין)- מכונה גם "רחל המשוררת". מן הבולטות שבמשוררות העבריות. עלתה לארץ ישראל מרוסיה בתחילת המאה ה- 20, כדי לעסוק בחקלאות. דיוקנה הודפס על שטר כסף של 20 ₪.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%97%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%A8%D7%AA

2. עקרות האיש

משנה יבמות ו׳:ו׳

הָאִישׁ מְצֻוֶּה עַל פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, אֲבָל לֹא הָאִשָּׁה.

רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר: עַל שְׁנֵיהֶם הוּא אוֹמֵר (בראשית א),

וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ:

Mishnah Yevamot 6:6

(6) One may not abstain from procreation unless he [already] has children. Beit Shammai say: [One must have] two boys, and Beit Hillel say: [One must have] a boy and a girl, as it says, "Male and female He created them" (Bereishit 5:2). [If] one married a woman and waited for ten years and she did not bear children, he is not permitted to abstain [from his obligation]. [If] he divorced her she is permitted to marry somebody else, and the second [husband] is permitted to wait ten years with her. And if she miscarries he counts [ten years] from the point she miscarried. A man is commanded to procreate but a woman is not. Rabbi Yochanan ben Beroka says: It states to both of them, "And God blessed them and He said to them... be fruitful and multiply" (Bereishit 1:25).

ביאור: על פי "תנא קמא" , אם האישה תובעת שבעלה יגרש אותה בנימוק שברצונה לקיים מצוות פרייה ורבייה, תביעתה תידחה, משום שהיא אינה חייבת במצווה זו.

ואילו לדעת רבי יוחנן בן ברוקא, מצוות פרו ורבו חלה גם על האישה, אבל ההלכה לא נפסקה כמוהו.

יבמות ס״ה א:ו׳

הוא אמר: מינה

והיא אמרה: מיניה

אמר רבי אמי: דברים שבינו לבינה נאמנת

וטעמא מאי?

היא קיימא לה ביורה כחץ

הוא לא קים ליה ביורה כחץ

Yevamot 65a:6

establish a set pattern of menstrual bleeding for herself, so that it can be assumed that she will start bleeding at a particular time, until she has established it three times. Similarly, she is not purified from her set pattern until it is uprooted from her three times, i.e., until she did not experience menstrual bleeding at the expected time according to her pattern on three occasions. And the case of a forewarned ox is as we learned in a mishna (Bava Kamma 23b): An ox does not become forewarned until witnesses testify that it has gored three times. Consequently, in the cases of set patterns and a forewarned ox, a legal presumption is created only after three occurrences, in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel. The Sages taught: If a woman was married to her first husband and she did not have children, and then she was married to her second husband and she did not have children, she may not get married to a third husband unless it is to one who already has children and has fulfilled the mitzva to be fruitful and multiply, as it is presumed that she is unable to have children. If she got married to one who does not have children and he had been unaware of her presumptive status, she is divorced without receiving payment for her marriage contract, as he married her erroneously. A dilemma was raised before the Sages: If she was married to a third husband and she did not have children for ten years, what is the halakha with regard to whether those first husbands can demand the return of the money they paid for her marriage contracts? Can they say to her: It has been revealed retroactively that it was you who caused our inability to have children, and therefore we entered our marriages erroneously, or perhaps she can say to them: It is now that I am older that I have become weak, but in my youth I could have had children with a different husband. The Sages answer: It is reasonable that she can say to them: It is now that I have become weak. Another dilemma was raised before the Sages: If she was married to a fourth husband and she had children with him, what is the halakha with regard to whether she can demand the payment of her marriage contract from her third husband by claiming that it is now evident that she was capable of having children? The Gemara answers: We say to her: Your silence is preferable to your speech, i.e., you are better off not making this claim, as he can say to her: I did not divorce you with this understanding, and now that I know you are capable of having children, I regret divorcing you. This would invalidate her divorce and, consequently, her marriage to her fourth husband, and would render her child a mamzer. Rav Pappa strongly objects to this: If she was silent do we remain silent? If there is room for concern that the divorce might be invalid, the concern exists regardless of her claim, and therefore the bill of divorce should be found invalid and her children from her fourth husband should be rendered mamzerin. Rather, we say that it is now that she has become healthy. In other words, she was previously incapable of bearing children, but she has since recovered from that disability. § The Gemara addresses a related case. If he said that the cause for their failure to have children is from her, i.e., it is she who is infertile, and she said it is from him, Rabbi Ami said: With regard to such matters between him and her, she is believed. The Gemara inquires: What is the reason for this ruling? She is certain whether his semen shoots like an arrow, whereas he is not certain whether his semen shoots like an arrow. If he says: I will go and marry a different woman and examine myself to see if I am indeed the cause, Rabbi Ami said: Even in this case he must divorce his first wife and give her the payment for her marriage contract, as I say that whoever marries a woman in addition to his first wife must divorce his first wife and give her the payment for her marriage contract. Conversely, Rava said that a man may marry several women in addition to his first wife, and there is nothing wrong with this practice as long as he has enough to support them all.

ביאור:

הוא, הבעל, אמר כי האשמה לחוסר ילדים היא מינה [ממנה]

והיא אמרה: מיניה [ממנו], שאיננו מסוגל לבעול כראוי.

אמר ר' אמי: בדברים שבינו לבינה כגון אלה - נאמנת האשה. ומסבירים: וטעמא מאי [וטעם הדבר מה הוא]?

היא - קיימא [מוחזק,ברור] לה אם בזמן ביאה הוא יורה כחץ,

הוא - לא קים ליה [מוחזק, ברור לו] אם הוא בגדר יורה כחץ.

יבמות ס״ה ב:י״ג-ט״ז

עובדא הוה קמיה דרבי יוחנן בכנישתא דקיסרי

ואמר: "יוציא ויתן כתובה"

ואי סלקא דעתך לא מפקדה כתובה

מאי עבידתה דלמא בבאה מחמת טענה

כי ההיא דאתאי לקמיה דרב אמי

אמרה ליה: "הב לי כתובה"

אמר לה: זיל לא מיפקדת

אמרה ליה: מסיבו דילה מאי תיהוי עלה דהך אתתא?

אמר: כי הא ודאי כפינן!

ההיא דאתאי לקמיה דרב נחמן

אמר לה: לא מיפקדת

אמרה ליה: לא בעיא הך אתתא

חוטרא לידה ומרה לקבורה

אמר: כי הא ודאי כפינן!

Yevamot 65b:13-16

The Gemara addresses another case in which the court forces a man to divorce his wife who has not had children after ten years. If he said: You miscarried within the ten years of our marriage, and since less than ten years have elapsed since that time he should not have to divorce her, and she said: I did not miscarry, Rabbi Ami said: Even in this case she is believed, because if it is so that she miscarried she would not establish herself as barren through denying his claim. If she miscarried, and then miscarried again, and miscarried again, she has been established to be a woman who is prone to miscarriages, and her husband must divorce her so that he can have children with another woman. If he said she miscarried twice, and she said it occurred three times, Rabbi Yitzḥak ben Elazar said: There was an incident of this kind that was adjudicated in the study hall and they said that she is believed, because if it is so that she had not miscarried a third time she would not establish herself as one who is prone to miscarriages. MISHNA: A man is commanded with regard to the mitzva to be fruitful and multiply, but not a woman. Rabbi Yoḥanan ben Beroka says that a woman is also commanded, as the verse states with regard to both of them: “And God blessed them, and God said to them: Be fruitful and multiply” (Genesis 1:28). GEMARA: From where are these matters derived, that a woman is not obligated in the mitzva to be fruitful and multiply? Rabbi Ile’a said in the name of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon: The verse states: “Be fruitful and multiply, and fill the land and conquer it” (Genesis 1:28). It is the manner of a man to conquer and it is not the manner of a woman to conquer. Consequently, it is evident that the entire command, including the mitzva to be fruitful and multiply, was given only to men and not to women. The Gemara raises a difficulty. On the contrary, the plural term: “And conquer it [vekhivshuha],” indicates that the two of them are included. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: It is written in the Torah without the letter vav, so that it can be read: And conquer it [vekhivsha], in the singular. Rav Yosef said: The proof is from here: “And God said to him: I am God Almighty, be fruitful and multiply [perei urvei]” (Genesis 35:11), which is in singular, and it does not state: Be fruitful and multiply [peru urvu] in the plural. The Gemara cites other statements made by Rabbi Ile’a in the name of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon. And Rabbi Ile’a said in the name of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon: Just as it is a mitzva for a person to say that which will be heeded, so is it a mitzva for a person not to say that which will not be heeded. One should not rebuke those who will be unreceptive to his message. Rabbi Abba says: It is obligatory for him to refrain from speaking, as it is stated: “Do not reprove a scorner lest he hate you; reprove a wise man and he will love you” (Proverbs 9:8). And Rabbi Ile’a further said in the name of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon: It is permitted for a person to depart from the truth in a matter that will bring peace, as it is stated: “Your father commanded before he died, saying: So you shall say to Joseph: Please pardon your brothers’ crime, etc.” (Genesis 50:16–17). Jacob never issued this command, but his sons falsely attributed this statement to him in order to preserve peace between them and Joseph. Rabbi Natan says: It is a mitzva to depart from the truth in order to preserve peace, as it is stated: “And Samuel said: How can I go, and Saul will hear and kill me” (I Samuel 16:2). God responded in the next verse that Samuel should say he went to sacrifice an offering, indicating that God commands one to lie in order to preserve peace. It was taught in the school of Rabbi Yishmael: Great is peace, as even the Holy One, Blessed be He, departed from the truth for it. As, initially it is written that Sarah said of Abraham: “And my lord is old” (Genesis 18:12), and in the end it is written that God told Abraham that Sarah said: “And I am old” (Genesis 18:13). God adjusted Sarah’s words in order to spare Abraham hurt feelings that might lead Abraham and Sarah to quarrel. § It is taught in the mishna that Rabbi Yoḥanan ben Beroka says that women are also included in the mitzva to be fruitful and multiply. It was stated that two amora’im, Rabbi Yoḥanan and Rabbi Yehoshua ben Levi, disagreed concerning this matter. One said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, and one said that the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Beroka. The Gemara comments: Conclude that it was Rabbi Yoḥanan who said that the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, as Rabbi Abbahu sat and said in the name of Rabbi Yoḥanan that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, and Rabbi Ami and Rabbi Asi, who were sitting across from him, turned their faces as an indication that they disagreed with this report of Rabbi Yoḥanan’s opinion, but did not want to explicitly contradict Rabbi Abbahu’s statement out of respect for him. And some say a different version of the incident, that it was Rabbi Ḥiyya bar Abba who said this statement, and Rabbi Ami and Rabbi Asi turned their faces. Rav Pappa said: Granted, according to the one who said that Rabbi Abbahu said it, it makes sense that due to the honor of Caesar’s court, where Rabbi Abbahu maintained close ties, Rabbi Ami and Rabbi Asi did not say anything to him and merely hinted at their disagreement. However, according to the one who said that Rabbi Ḥiyya bar Abba said it, let them say to him explicitly: Rabbi Yoḥanan did not say this. In any event, it is clear that according to Rabbi Ami and Rabbi Asi, Rabbi Yoḥanan disagreed with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Beroka. The Gemara asks: What conclusion was reached about this issue? The Gemara suggests: Come and hear, as Rabbi Aḥa bar Ḥanina said that Rabbi Abbahu said that Rabbi Asi said: There was an incident that came before Rabbi Yoḥanan in the synagogue of Caesarea involving a woman who wanted a divorce from her husband after ten years of childless marriage, and he said that the husband must divorce her and give her the payment for her marriage contract. If it enters your mind to say that she is not commanded to be fruitful and multiply, what is payment for a marriage contract doing here? Why does she have a right to demand to be divorced and to receive the payment for her marriage contract? The Gemara responds: Perhaps that was in a case when she came to demand a divorce due to another claim, i.e., she wanted children for a reason other than the fulfillment of the mitzva to be fruitful and multiply. Since this claim has merit, her husband must divorce her and pay her marriage contract. This is like the case of a certain woman who came before Rabbi Ami and requested a divorce due to her husband’s inability to father children. She said to her husband: Give me the payment for my marriage contract. He said to her: Go away, as you are not commanded to be fruitful and multiply and have no right to demand a divorce. She said to him: In her old age, what will be with this woman, i.e., if I have no children, who will take care of me when I grow old? Rabbi Ami said: In a situation such as this, we certainly force the husband to divorce and her and pay her marriage contract. The Gemara relates a similar incident: A certain woman came before Rav Naḥman and requested a divorce due to her husband’s inability to father children. He said to her: You are not commanded to be fruitful and multiply. She said to him: Does this woman not require a staff for her hand and a hoe for her burial? In other words, the woman said that she wanted children so that they could care for her in her old age and bury her when she would die. Rav Naḥman said: In a case such as this, we certainly force the husband to divorce her. The Gemara relates that Rabbi Ḥiyya’s sons, Yehuda and Ḥizkiyya, were twins, but one of them was fully developed after nine months of pregnancy and one was fully developed at the beginning of the seventh month, and they were born two months apart. Yehudit, the wife of Rabbi Ḥiyya, had acute birthing pain from these unusual deliveries. She changed her clothes to prevent Rabbi Ḥiyya from recognizing her and came before Rabbi Ḥiyya to ask him a halakhic question. She said: Is a woman commanded to be fruitful and multiply? He said to her: No. She went and drank an infertility potion. Eventually the matter was revealed, and Rabbi Ḥiyya found out about what Yehudit had done. He said to her: If only you had given birth to one more belly for me, i.e., another set of twins. As the Master said: Yehuda and Ḥizkiyya were twin brothers and became prominent Torah scholars, and Pazi and Tavi, Rabbi Ḥiyya’s daughters,

ביאור:

עובדא הוה קמיה [מעשה היה, בא לפני] ר' יוחנן בכנישתא [בבית הכנסת] של קיסרי באשה שבקשה להתגרש מבעלה אחרי עשר שנים שלא ילדה.

ואמר: יוציא הבעל ויתן כתובה, כשהיה ברור שהאשה אינה יולדת בגללו.

ואי סלקא דעתך לא מפקדה [ואם עולה על דעתך לומר שאינה מצווה] - כתובה מאי עבידתה [מה מעשיה], כלומר, מדוע מגיעה לה כתובה?

ומשיבים: דלמא [שמא] מדובר שם במקרה שהיא באה מחמת טענה. שלא באה האשה לתבוע גט משום קיום מצות פריה ורביה, אלא שהיא רוצה בנים מחמת טענה אחרת - טענתה זו יש בה ממש, וכופים את הבעל לגרש ולתת כתובה.

כי ההיא דאתאי לקמיה [כמו אשה אחת שבאה לפני] ר' אמי וביקשה להתגרש, מפני שבעלה אינו מסוגל להוליד.

אמרה ליה [לו]: הב [תן] לי כתובה!

אמר לה: זיל, לא מיפקדת! [לכי, אינך מצווה] על פריה ורביה.

אמרה ליה [לו]: מסיבו דילה מאי תיהוי עלה דהך אתתא

[בזקנותה שלה מה יהא עליה, על אשה זו]?

על עצמה אמרה, שאם לא יהיו לה בנים - מי ידאג לה לעת זקנותה.

אמר: כי הא [במקרה כמו זה] - ודאי כפינן [אנו כופים] להוציא ולתת לה כתובה.

כעין זה מסופר: ההיא דאתאי לקמיה [אשה אחת שבאה לפני]

רב נחמן לתבוע גט וכתובה מבעלה, בטענה שאינו מוליד.

אמר לה: לא מיפקדת [אינך מצווה] על פריה ורביה.

אמרה ליה [לו]: לא בעיא הך אתתא חוטרא [וכי אין צריכה אשה זו מקל] לידה ומרה [ומעדר] לקבורה,

כלומר, שיהיו לה ילדים לתמוך בה בזקנותה ולטפל בה אחרי מותה?

אמר: כי הא ודאי כפינן [במקרה כמו זה ודאי אנו כופים] להוציא (לגרש)

סלקא דעתך: עולה על דעתך. ביטוי המציין דחייה של הרעיון שהועלה.

רבי יוחנן (בר נפחא)- גדול אמוראי ארץ ישראל (דור שני, מאה שלישית) . ראש ישיבת טבריה במשך מעל לשישים שנה! דבריו השפיעו רבות על שני התלמודים: הבבלי והירושלמי.

רבי אמי (בר נתן)- אמורא בדור השלישי. עלה מבבל לא"י. תלמידו של רבי יוחנן.

רב נחמן (בר יעקב) – מגדולי אמוראי בבל (דור שני ושלישי, מאות שלישית ורביעית), ראש ישיבת נהרדעא. ידוע כמומחה בדיני ממונות.

פסקי דין רבניים, חלק ד' - תיק ערעורים ער /תשט"ז/ 55 (תקציר)

בבית הדין הרבני הגדול

בפני כב' הדיינים: כ"ג הרב הראשי לישראל יצחק אייזיק הלוי הרצוג (ז"ל) - נשיא.

הרבנים ע' הדאייא, י' ש' אלישיב

בענין המערער: א. (בא כוחו: הרב י. ל. פנחס)

נגד הנתבעת: המשיבה: ב. (בא כוחה: עו"ד א. מלול)

הנדון: גט ומזונות ערעור מצד הבעל על פס"ד של ביה"ד האזורי תל אביב הדוחה תביעתו לכוף את אשתו לקבל ממנו גט והמחייב אותו במזונותיה למרות שאינה ראויה ללדת.

- דין הטענה בעינא חוטרא לידי מצד האשה ומצד הבעל. [...]

פסק - דין

[...]

ונראה פשוט, באשה הבאה מחמת טענה שחפצה לילד כדי שיהיה לה בן שתשען עליו.

וזה ממ"ש (ממה שנאמר) ביבמות דף ס"ה "בעינא חוטרא לידא ומרה לקבורה" - אין הכוונה שהאשה צריכה לטעון לשם מטרה זו והיינו להשען עליו חפצה ורצונה בילד ואז טענתה טענה.

אלא גם אם רצונה בילד בשביל הנאתה הפרטית שיש לאם מבניה וקורת רוח - שלה,

טענה אלימתא (חזקה) היא לחייב את הבעל בגט.

עיקר הטענה "דבעינא חוטרא לידא" באה רק לשלול שאין כוונתה לשם מצות פו"ר (פרייה ורבייה)

דע"ז (שעל זה) אמרינן לה: זיל לא מיפקדה. [...]

עיון ודיון:

1. במדרש שיר השירים רבה מסופר על זוג שהגיע לרבי שמעון בר יוחאי:

מדוע הגיעו אליו בני הזוג?

מדוע, לדעתכם, לא התפלל רשב"י על הזוג בפעם הראשונה, אלא רק כשהגיעו אליו

בפעם השניה?

2. עקרות הגבר: הסבירו את הביטוי "נאמנת". על מה האישה "נאמנת"?

3. התלמוד (מסכת יבמות, דף ס"ה עמוד ב') מספר על אישה המגיעה לבית דינו של רבי יוחנן בקיסריה.

מה מבקשת האישה?

מה פסק רבי יוחנן?

4. הגמרא מתרצת, כי רבי יוחנן פסק כך "מחמת באה לידי טענה" – הסבירו.

5. הגמרא מביאה שני תקדימים משפטיים: מקרה שנדון לפני רבי אמי ומקרה שהובא לרב

נחמן. הציגו את טענתה של כל אחת מן הנשים.

6. בית הדין הרבני הגדול מוסיף נימוקים, על חשיבותם של ילדים לבני-הזוג. הציגו את

הנימוקים הללו.

7. איזה מן הנימוקים בעד הולדת ילדים – שהובאו במקורות- מקובל עליכם? הסבירו

ונמקו!

8. מהי עמדתכם בנוגע להבאת ילדים לעולם? נסו להציג ולנמק את תפיסת עולמכם

בסוגיה זאת.

פותחים סוגריים

פסקי דין רבניים, חלק י פס"ד עמוד 241 (תקציר)

תיק מס' שבעת אלפים מאה עשרים ואחת /ל"ה/

בבית הדין הרבני האזורי תל - אביב - יפו

בפני כב' הדיינים: הרבנים ח' ג' צימבליסט, ע' אזולאי, ש' דיכובסקי.

בענין: התובעת: א' (ע"י בא כוחה, טוען רבני הרב אוירבך) נגד: הנתבע: ב' (ע"י ב"כ עו"ד רבשטיין)

הנידון: תביעת גירושין מסיבת עקרות.

תביעת אשה לגירושין בטענה שבעלה עקר ורוצה בילד להישען עליו.

טענת הבעל שהוא במצב תקין ואין לסמוך בזה על דעת רופאים.

- האם סומכים על דעת רופאים בקביעת עקרות.

- האם כופין בעל עקר לגרש את אשתו והולכים בזה אחר הרוב.

[...]

מסקנות

א. בעל שהוא עקר, ואשתו באה בטענה שרצונה בילד שתוכל להשען עליו (מרא לידא וחוטרא לקבורה),

כופין אותו לגרשה.

ב. נהוג ומקובל בבית הדין שבקביעת מצב עקרות סומכים על דברי הרופאים.

[...]

העולה מהמבואר, שבנידוננו יש לחייב את הבעל במתן גט לאשתו, וזאת על סמך טענתה שהבעל הוא עקר,

והלכה פסוקה היא בשו"ע אה"ע סי' קנ"ד סעיף ו': ובכל גוונא אם ידוע שהוא עקר והיא באה מחמת טענה יוציא מיד.

ומה שהרופאים אמרו שיש סיכויים קלושים שיתרפא עדיין אינו מוציאו מחזקת עקר

[...]

לפיכך פסקנו: הבעל חייב לגרש את אשתו בג"פ כד"ת (בגט פיטורין כדעת תורה).

ניתן ביום ג' כסלו תשל"ז.

https://cdn.pixabay.com/photo/2017/08/26/17/54/nurse-2683782_960_720