זמן מה לאחר האירוסין (בד"כ כעבור מספר חודשים- עד שנה), הכלה יוצאת מביתה בתהלוכת-שמחה לעבר ביתו של החתן. יש לזכור כי לצד השמחה, היה המאורע מלווה ברגשות מעורבים של הכלה בשל הריחוק ממשפחתה והחששות לקראת המעבר לתקופת חיים חדשה. החכמים הדגישו עד כמה חשוב לשמח את הכלה, לרקד ולשיר בפניה ביום זה.
תנו רבנן: כיצד מרקדין לפני הכלה?
בית שמאי אומרים כלה כמות שהיא
ובית הלל אומרים כלה נאה וחסודה.
אמרו להן בית שמאי לבית הלל: הרי שהיתה חיגרת או סומא אומרים לה כלה נאה וחסודה? והתורה אמרה (שמות כג, ז) מדבר שקר תרחק .
אמרו להם בית הלל לבית שמאי: לדבריכם מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו?
הוי אומר ישבחנו בעיניו!
מכאן אמרו חכמים לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות.
כי אתא רב דימי אמר:
הכי משרו קמי כלתא במערבא:
לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן
ביאור:
תנו רבנן [שנו חכמים]: כיצד מרקדין לפני הכלה, מה אומרים לפניה בזמן הריקוד?
בית שמאי אומרים: כלה כמות שהיא. כלומר, משבחים את הכלה לפי מעלותיה.
ובית הלל אומרים: לכבודה של כל כלה שרים: "כלה נאה וחסודה".
אמרו להן בית שמאי לבית הלל: הרי היתה הכלה חיגרת או סומא (עוורת) אומרים לה: "כלה נאה וחסודה"? והרי התורה אמרה: "מדבר שקר תרחק" (שמות כג ז) אמרו להם בית הלל לבית שמאי: לדבריכם, מי שלקח (קנה) מקח רע מן השוק, האם אדם אחר הרואה אותו לאחר שקנה ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו?
הוי אומר — ישבחנו בעיניו ולא יגרום לו עוגמת נפש. מכאן אמרו חכמים: לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות, וינהג עמם בנימוס. ואף כאן, כיון שבחר בכלה זו, משבחים אותה שהיא נאה וחסודה.
כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל, אמר: הכי משרו קמי כלתא במערבא [כך שרים לפני הכלות בארץ ישראל]: "לא כחל (צבע לעינים( ולא שרק (צבע לפנים) ולא פירכוס (קליעת שיער) –
ובכל זאת יעלת חן".
מערבא: כינוי לארץ ישראל,הנמצאת ממערב לבבל
בית הלל ובית שמאי – הלל ושמאי היו שני תנאים שפעלו במאה הראשונה לספירה ועמדו יחדיו בראש הסנהדרין (בית הדין הגדול בירושלים). האחד מהם היה נשיא, והשני אב בית הדין. הם ידועים במספר המחלוקות הרב ביניהם, בשל תפיסות העולם השונות שאפיינו אותם. לאחר מותם, תלמידיהם המשיכו את דרכם בשתי אסכולות:
בית הלל- ממשיכי דרכו של הלל. דגלו בגישה מחדשת וגמישה.
בית שמאי- ממשיכי דרכו של שמאי. גישתם משפטית ומסורתנית.
עיון ודיון:
1. מהו נושא המחלוקת שבסוגיה זו?
2. הסבירו את עמדת בית הלל ואת עמדת בית שמאי ואת נימוקיו של כל צד.
3. איזו עמדה התקבלה לבסוף? הוכיחו באמצעות סיפור המעשה אודות רב דימי.
4. חברכם מציג בפניכם בגאווה זוג מכנסיים חדשים ומבקש את חוות דעתכם.
אתם סבורים שהמכנסיים מזעזעים. כיצד תנהגו?
5. האם אתם מקבלים את ההשוואה של בית הלל בין כלה שאינה כליל השלמות
לבין "מקח רע מן השוק"? נמקו!
פותחים סוגריים
אמרו עליו על רבי יהודה בר אילעאי
שהיה נוטל בד של הדס ומרקד לפני הכלה ואומר כלה נאה וחסודה.
רב שמואל בר רב יצחק מרקד אתלת.
אמר רבי זירא: קא מכסיף לן סבא כי נח נפשיה
איפסיק עמודא דנורא בין דידיה לכולי עלמא
וגמירי דלא אפסיק עמודא דנורא אלא אי לחד בדרא אי לתרי בדרא
אמר רבי זירא: אהנייה ליה שוטיתיה לסבא
ואמרי לה שטותיה לסבא
ואמרי לה שיטתיה לסבא
רב אחא מרכיב לה אכתפיה ומרקד
אמרי ליה רבנן אנן מהו למיעבד הכי?
אמר להו: אי דמיין עלייכו ככשורא לחיי ואי לא לא.
אמר רב שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מותר להסתכל בפני כלה כל שבעה כדי לחבבה על בעלה.
ולית הלכתא כוותיה
ביאור:
לענין המצוה לשמח חתן וכלה:
אמרו עליו על ר' יהודה בר אילעאי שהיה נוטל בד (ענף) של הדס, ומרקד לפני הכלה, ואומר: "כלה נאה וחסודה".
מספרים: רב שמואל בר רב יצחק היה מרקד אתלת [על שלושה ענפים כאלה].
אמר ר' זירא: קא מכסיף לן סבא [הרי מבייש אותנו הזקן], שעל ידי ריקודים אלה הוא מזלזל בכבוד תורתו וגורם בושה לתלמידי חכמים.
ומסופר: כי נח נפשיה [כאשר נחה נפשו, נפטר] רב שמואל בר רב יצחק, איפסיק עמודא דנורא בין דידיה לכולי עלמא [הפסיק,חצץ, עמוד של אש בינו ובין כל העולם],
וגמירי דלא אפסיק עמודא דנורא [ואנו למודים במסורת שאין מפסיק עמוד אש כזה]
אלא אי לחד בדרא, אי לתרי בדרא [או לאחד בדור, או לשניים בדור].
אמר ר' זירא: אהנייה ליה שוטיתיה לסבא [הועיל לו הבד שלו לזקן], שבזכות מצוה זו שדקדק בה, זכה לשכר מרובה זה.
ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר בלשון אחרת קצת: שהועילה לו שטותיה לסבא [שטותו לזקן], שהתנהג כשוטה כשרקד לפני הכלה].
ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר: הועילה לו שיטתיה לסבא [שיטתו, מנהגו,לזקן].
ועוד מסופר: רב אחא היה מרכיב לה, אותה, [את הכלה] אכתפיה ]על כתיפו] והיה מרקד עימה.
אמרי ליה רבנן [אמרו לו חכמים]: אנן [אנחנו] מהו למיעבד הכי [שנעשה כך, כמוך?
אמר להו [להם]: אי דמיין עלייכו ככשורא [אם דומות הן הכלות עליכם כקורה בלבד] שאין אתם מהרהרים אודותיה — לחיי [בסדר], ואי [ואם] לא — לא תעשו כן.
ועוד בענין זה, אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: מותר להסתכל בפני כלה כל שבעה ימי המשתה של החתונה, כדי לחבבה על בעלה, שיראה שהכל מסתכלים ביופיה.
ומעירים: ולית הלכתא כוותיה [ואין הלכה כמותו], כלומר, שאסור להסתכל באשת איש אפילו היא כלה.