היעדרותו של אחד מבני-הזוג לזמן ממושך גובה מחיר כבד ממשפחתו. מאחר שלימוד תורה נתפש כערך חשוב, הותר לתלמידי-חכמים לעזוב את בתיהם לזמן קצוב, אשר הלך והתארך במהלך הדורות. סוגיה זו מציגה מקבץ סיפורים אודות חכמים שנעדרו מבתיהם זמן ממושך כדי להתמסר ללימוד תורה. כדרכה של ספרות חז"ל, היא חושפת בפנינו את המתח בין ההלכה והחוק "היבש" לבין המציאות המורכבת הדורשת התבוננות רגישה ומוסרית.
המקורות מתמודדים עם השאלה: האם תלמיד חכם רשאי לעזוב את משפחתו ולצאת ללמוד תורה ברשות האישה - וקל וחומר שלא בהסכמתה- ואם כן, לכמה זמן?
א. יציאה שלא ברשות
הַתַּלְמִידִים יוֹצְאִין לְתַלְמוּד תּוֹרָה שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת (ללא הסכמת האשה), שְׁלֹשִׁים יוֹם.... דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר:
(6) One who, by vow, interdicts his wife from intercourse, Beit Shammai say, [she must wait] two weeks. Beit Hillel say one week. Students who leave for the purpose of studying Torah without the consent of their wives [have] thirty days; laborers, one week. [The law of providing sexual] pleasure [to one's wife] that is stated in the Torah [is as follows]: one at leisure, daily; laborers, twice a week; donkey drivers, once a week; camel drivers, once every thirty days; navigators every six months; these are the words of Rabbi Eliezer.
רבי אליעזר (בן הורקנוס)- מגדולי התנאים בדור השני (מאה ראשונה לספירה, לאחר חורבן בית המקדש השני). תלמידו המובהק של רבן יוחנן בן זכאי. כונה "בור סוד שאינו מאבד טיפה" בשל זכרונו המצויין
אמר רב ברונא אמר רב: הלכה כרבי אליעזר
אמר רב אדא בר אהבה אמר רב: זו דברי רבי אליעזר, אבל חכמים אומרים התלמידים יוצאין לתלמוד תורה ב' וג' שנים שלא ברשות.
אמר רבא סמכו רבנן אדרב אדא בר אהבה ועבדי עובדא בנפשייהו.
כי הא
דרב רחומי הוה שכיח קמיה דרבא במחוזא
הוה רגיל דהוה אתי לביתיה כל מעלי יומא דכיפורי
יומא חד משכתיה שמעתא
הוה מסכיא דביתהו
השתא אתי השתא אתי
לא אתא.
חלש דעתה
אחית דמעתא מעינה.
הוה יתיב באיגרא
אפחית איגרא מתותיה
ונח נפשיה.
ביאור:
אמר רב ברונא אמר רב:
הלכה כר' אליעזר בהלכות אלה.
אמר רב אדא בר אהבה אמר רב:
כל הלכה זו היא כדברי ר' אליעזר,
אבל חכמים אומרים: התלמידים יוצאין לתלמוד תורה שתים ושלש שנים שלא ברשות נשותיהם, אף שנמנעים בשל כך מתשמיש.
אמר רבא: סמכו רבנן [חכמים] על דברי רב אדא בר אהבה ועבדי עובדא בנפשייהו [ועשו מעשה בעצמם] לצאת מן הבית וללמוד ולא תמיד היו לכך תוצאות טובות.
כי הא [כמו מעשה זה]
שרב רחומי הוה שכיח קמיה [היה מצוי לפני]
רבא בעיר מחוזא,
הוה [היה] רגיל דהוה אתי לביתיה [שהיה בא לביתו]
כל מעלי יומא דכיפורי [ערב יום כיפור].
יומא חד משכתיה שמעתא [יום אחד משכה אותו הסוגיה] ונשאר במקום, ולא בא.
הוה מסכיא דביתהו [היתה מצפה אשתו] באותו יום ואמרה בלבה:
השתא אתי, השתא אתי [עכשיו הוא בא, עכשיו הוא בא], ולבסוף
לא אתא [בא], שהרי נמשך בלימודו ונשאר בבית המדרש.
חלש [חלשה] דעתה, הצטערה,
אחית דמעתא [והורידה דמעה] מעינה.
באותה שעה הוה יתיב באיגרא [היה יושב רב רחומי על גג], אפחית איגרא מתותיה
ונח נפשיה [נפחת הגג מתחתיו ונחה נפשו, נפטר].
ללמד כמה צריך אדם להיזהר שלא לצער את אשתו ואפילו שלא בכוונה.
רב אדא בר אהבה – אמורא בבלי (דור ראשון ושני). תלמידו המובהק של רב. הרבה לדון בענייני נישואין.
רב רחומי- אמורא בבלי (דור רביעי), תלמידם של אביי ורבא במחוזא
רבי חנניה בן חכינאי הוה קאזיל לבי רב בשילהי הלוליה דר"ש בן יוחאי
א"ל איעכב לי עד דאתי בהדך
לא איעכבא ליה
אזל יתיב תרי סרי שני בבי רב
עד דאתי אישתנו שבילי דמתא ולא ידע למיזל לביתיה
אזל יתיב אגודא דנהרא
שמע לההיא רביתא דהוו קרו לה בת חכינאי בת חכינאי מלי קולתך ותא ניזיל
אמר שמע מינה האי רביתא דידן
אזל בתרה
הוה יתיבא דביתהו קא נהלה קמחא
דל עינה חזיתיה סוי לבה פרח רוחה
אמר לפניו ריבונו של עולם ענייה זו זה שכרה
בעא רחמי עלה וחייה
ביאור:
ר' חנניה בן חכינאי
הוה קאזיל לבי [היה הולך לבית] הרב בשילהי הלוליה [בסוף זמן חתונתו] של ר' שמעון בן יוחאי,
אמר ליה [לו] ר' שמעון: איעכב [המתן] לי עד דאתי בהדך [שאבוא אתך] אחרי ימי חופתי. אך בשל רצונו העז ללמוד
לא איעכבא ליה [המתין לו] .
אזל יתיב תרי סרי שני בבי [הלך וישב שתים עשרה שנה בבית] הרב. עד דאתי [שבא] לביתו אישתנו [השתנו] שבילי דמתא [העיר] ולא ידע עוד את הדרך למיזל לביתיה [ללכת לביתו].
אזל יתיב אגודא דנהרא [הלך ישב על גדת הנהר]
שמע לההיא רביתא דהוו קרו [שמע לנערה אחת שהיו קוראים] לה: "בת חכינאי, בת חכינאי, מלי קולתך ותא ניזיל [מלאי את כדך ובואי נלך".]
אמר: שמע מינה האי רביתא דידן [למד מכאן שזוהי הנערה שלנו] כלומר בתו. שהרי הוא לא הכירה לאחר כל אותן השנים.
אזל בתרה [הלך אחריה] כדי להגיע לביתו.
הוה יתיבא דביתהו קא נהלה קמחא [היתה יושבת אשתו ומנפה קמח]
דל עינה חזיתיה, סוי לבה [הרימה את עיניה, ראתה אותו, ראה ליבה] הכירה אותו, ופרח רוחה ומתה מרוב התרגשות. אמר ר' חנניה לפניו: רבונו של עולם, ענייה זו זה שכרה?! בעא רחמי עלה וחייה [ביקש רחמים עליה וחייתה] .
חנניה בן חכינאי - תנא בדור יבנה (מאה שנייה לספירה), תלמידו של רבי עקיבא
רבי חמא בר ביסא אזיל יתיב תרי סרי שני בבי מדרשא
כי אתא אמר לא איעביד כדעביד בן חכינאי
עייל יתיב במדרשא
שלח לביתיה
אתא ר' אושעיא בריה יתיב קמיה
הוה קא משאיל ליה שמעתא
חזא דקא מתחדדי שמעתיה חלש דעתיה
אמר אי הואי הכא הוה לי זרע
כי האי על לביתיה על בריה קם קמיה הוא סבר למשאליה שמעתתא קא בעי
אמרה ליה דביתהו: מי איכא אבא דקאים מקמי ברא
קרי עליה רמי בר חמא (קהלת ד, יב): החוט המשולש לא במהרה ינתק
זה ר' אושעיא בנו של רבי חמא בר ביסא.
ביאור:
ר' חמא בר ביסא אזיל יתיב תרי סרי שני בבי מדרשא [הלך וישב שתים עשרה שנה בבית המדרש]
כי אתא [כאשר בא לביתו] אמר:
לא איעביד [אעשה] כדעביד [כמו שעשה] בן חכינאי,
שבא פתאום הביתה וגרם לאשתו אסון.
עייל יתיב במדרשא [הלך וישב בבית המדרש]
ושלח לביתיה [לביתו] להודיע שבא.
בעודו יושב בבית המדרש אתא [בא] ר' אושעיא בריה [בנו] שאותו לא הכיר ויתיב קמיה [וישב לפניו ] .
הוה קא משאיל ליה שמעתא [והיה שואל אותו ר' אושעיא הלכות].
חזא דקא מתחדדי שמעתיה [ראה ששמועותיו של ר' אושעיא מחודדות, שהוא חריף מאד]
חלש דעתיה [חלשה דעתו,הצטער]
ואמר: אי הואי הכא הוה [אם הייתי כאן ומלמד את בני היה] לי זרע כי האי [כזה, כמו נער זה].
על לביתיה, על בריה [נכנס לביתו ונכנס גם בנו],
קם קמיה [עמד האב לפניו] לתת כבוד לתלמיד חכם, כי הוא סבר למשאליה שמעתתא קא בעי
[חשב שלשאול אותו דבר הלכה הוא רוצה],
אמרה ליה דביתהו [אמרה לו אשתו] לר' חמא:
מי איכא אבא דקאים מקמי ברא [האם יש אב שעומד מפני בנו?] ומעירים: קרי עליה [קרא עליו] רמי בר חמא את הכתוב: "והחוט המשלש לא במהרה ינתק" (קהלת ד, יב)-
זה ר' אושעיא, בנו של ר' חמא בר ביסא,
שהיו במשפחה זו שלושה דורות כאחד של תלמידי חכמים.
חמא בר ביסא - אמורא ארץ-ישראלי בדור המעבר שבין תקופת התנאים והאמוראים (תחילת המאה השלישית לספירה)
ב. יציאה ברשות
התלמידים יוצאין לתלמוד תורה שלא ברשות בתיהן(נשותיהם) שלשים יום (עד שלושים יום)
הא ברשות בתיהן אפילו כמה (=הרבה, אפילו יותר משלושים יום)
התלמוד הירושלמי: נוצר בבתי המדרש של אמוראי ארץ ישראל (בעיקר בטבריה ובקיסריה). אף הוא, כמו התלמוד הבבלי, מבוסס על דיונים, משא ומתן ונסיונות לפרש את המשנה. בשל נסיבות פוליטיות ומדיניות הוא לא נערך עריכה סופית, נותר כחומר גלם בלתי מעובד, תפוצתו הייתה מוגבלת ובמהלך הדורות סמכותו פחתה.
התלמידים יוצאין לתלמוד וכו':
ברשות כמה?
כמה דבעי
אורחא דמילתא כמה?
אמר רב: חדש כאן וחדש בבית. שנאמר (דברי הימים א כז, א) לכל דבר המחלקות הבאה והיוצאת חדש בחדש לכל חדשי השנה.
ורבי יוחנן אמר: חדש כאן ושנים בביתו שנאמר (מלכים א ה, כח) חדש יהיו בלבנון שנים חדשים בביתו.
ביאור:
שנינו במשנה ש התלמידים יוצאין לתלמוד תורה שלא ברשות שלושים יום.
ושואלים: ואם יוצאים ברשות, כמה?
ותוהים על השאלה: אם ברשות ובהסכמת האשה הם יוצאים, שיצאו כמה דבעי [שהם רוצים] ומה לנו להתערב בדבר שהסכימו בו הבעל והאשה?
אורחא דמילתא [דרך ארץ] כמה? מה ההתנהגות הראויה בענין זה?
אמר רב: חדש כאן בבית המדרש, וחדש בבית. ורמז לדבר, ממה שנאמר בשרות הצבא של דוד: "לכל דבר המחלקות הבאה והיצאת חדש בחדש לכל חדשי השנה" (דברי הימים א' כז, א).
ורבי יוחנן אמר: חדש כאן בבית המדרש ושנים בביתו, שנאמר בפועלים שעבדו לצורך בנין בית המקדש: "חדש יהיו בלבנון שנים חדשים בביתו " (מלכים א' ה,כח).
אישה בחלון - רות שלוס (ציירת ואמנית ישראלית)
http://www.egozigallery.com/%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%98-%D7%9E%D7%A1%D7%A4%D7%A8-4692
רבי עקיבא רעיא דבן כלבא שבוע הוה
חזיתיה ברתיה דהוה צניע ומעלי
אמרה ליה: אי מקדשנא לך אזלת לבי רב
אמר לה: אין
איקדשא ליה בצינעה ושדרתיה.
שמע אבוה אפקה מביתיה אדרה הנאה מנכסיה
אזיל יתיב תרי סרי שנין בבי רב
כי אתא אייתי בהדיה תרי סרי אלפי תלמידי
שמעיה לההוא סבא דקאמר לה: עד כמה קא מדברת אלמנות חיים !?
אמרה ליה: אי לדידי ציית יתיב תרי סרי שני אחריני
אמר: ברשות קא עבידנא
הדר אזיל ויתיב תרי סרי שני אחריני בבי רב
כי אתא אייתי בהדיה עשרין וארבעה אלפי תלמידי
שמעה דביתהו הות קא נפקא לאפיה
אמרו לה: שיבבתא שאילי מאני לבוש ואיכסאי
אמרה להו (משלי יב, י) יודע צדיק נפש בהמתו
כי מטיא לגביה נפלה על אפה קא מנשקא ליה לכרעיה
הוו קא מדחפי לה שמעיה
אמר להו: שבקוה,
שלי ושלכם שלה הוא
שמע אבוה דאתא גברא רבה למתא
אמר: איזיל לגביה אפשר דמפר נדראי
אתא לגביה
אמר לו: אדעתא דגברא רבה מי נדרת
אמר לו: אפילו פרק אחד ואפילו הלכה אחת
אמר ליה: אנא הוא
נפל על אפיה ונשקיה על כרעיה ויהיב ליה פלגא ממוניה.\
ברתיה דרבי עקיבא עבדא ליה לבן עזאי
הכי והיינו דאמרי אינשי רחילא בתר רחילא אזלא
כעובדי אמה כך עובדי ברתא
ביאור:
ר' עקיבא רעיא [רועה] של בן כלבא שבוע הוה [היה]. חזיתיה ברתיה דהוה צניע ומעלי [ראתה אותו בתו של כלבא שבוע שהוא צנוע ומעולה],
אמרה ליה [לו]:אי מקדשנא [אם אתקדש] לך, אזלת לבי] תלך לבית] הרב ללמוד?
אמר לה: אין [כן],
איקדשא ליה [התקדשה לו] בצינעה ושדרתיה [ושלחה אותו ללמוד].
שמע אבוה [אביה] את הדבר, אפקה מביתיה, אדרה [הוציאה מביתו והדיר אותה] הנאה מנכסיה [מנכסיו]. אזיל יתיב תרי סרי שנין בבי [הלך ר' עקיבא וישב שתים עשרה שנה בבית] הרב.
כי אתא, אייתי בהדיה תרי סרי אלפי תלמידי [כאשר בא שוב לביתו, הביא איתו שנים עשר אלף תלמידים]. ובינתיים,
שמעיה לההוא סבא דקאמר] שמע זקן אחד שאומר] לה, לאשתו: עד כמה קא מדברת [את נוהגת] כאלמנות חיים,שהרי בעלך נמצא במקום אחר, ואת חיה כאלמנה בחייו?!
אמרה ליה [לו]: אי לדידי ציית [אם לי היה מקשיב]- יתיב תרי סרי שני אחריני [היה יושב עוד שתים עשרה שנים אחרות].
אמר ר' עקיבא כששמע זאת: ברשות קא עבידנא [אני עושה[.
הדר אזיל ויתיב תרי סרי שני אחריני בבי [הלך וישב ללמוד תורה שתים עשרה שנה אחרות בבית] הרב. כי אתא אייתי בהדיה [כאשר בא, הביא איתו] עשרין וארבעה אלפי תלמידי [תלמידים].
שמעה דביתהו [אשתו] הות קא נפקא לאפיה [ויצאה לקראתו לקבל פניו].
אמרו לה שיבבתא [השכנות]: שאילי מאני לבוש ואיכסאי [שאלי בגד ללבוש והתכסי בו[ שלבושך אינו מתאים לקבל פני אדם גדול.
אמרה להו [להן]: "יודע צדיק נפש בהמתו" (משלי יב, י ).
כי מטיא לגביה, נפלה על אפה, קא מנשקא ליה לכרעיה [כאשר הגיעה אליו, נפלה על פניה ונישקה את רגליו]
הוו קא מדחפי לה שמעיה [היו דוחפים אותה שמשיו], שלא ידעו מי היא.
אמר להו [להם] ר' עקיבא: שבקוה [הניחו לה] כי כל התורה שלי ושלכם — שלה הוא.
בינתיים שמע אבוה [אביה] דאתא גברא רבה למתא [שבא אדם גדול לעיר] אמר: איזיל לגביה, אפשר דמפר נדראי [אלך אליו, אולי יפר את נדרי] ואוכל לפרנס את בתי. אתא לגביה [בא אליו[
אמר ליה [לו] ר' עקיבא: אדעתא דגברא רבה מי [על דעת שיהא עקיבא זה אדם גדול האם] נדרת?
אמר ליה [לו]: אפילו אם היה יודע פרק אחד, ואפילו הלכה אחת לא הייתי מקפיד.
אמר ליה [לו]: אנא [אני] הוא.
נפל חותנו על אפיה [פניו]
ונשקיה [ונשקו] על כרעיה [רגליו]
ויהיב ליה פלגא ממוניה [ונתן לו את חצי ממונו].
ברתיה [בתו] של ר' עקיבא
עבדא ליה [עשתה לו] לבן עזאי הכי [כך],
שהיה איש פשוט והיא גרמה לו שילמד תורה.
והיינו דאמרי אינשי [והוא שאומרים בני אדם בפתגם מקובל]: רחילא בתר רחילא אזלא
[כבשה אחר כבשה הולכת] ,
כעובדי אמה כך עובדי ברתא
[כמעשי האם כך מעשי הבת].
רבי עקיבא (בן יוסף) – מגדולי התנאים במאה השנייה לספירה. על פי המסורת הוא צאצא למשפחת גרים. מילא תפקיד חשוב באיסוף ובמיון מקורות התורה שבעל-פה ובחידוש הלכות רבות בהתבסס על מדרש התורה. תמיכתו הפומבית במרד בר-כוכבא נגד הרומאים הובילה להוצאתו להורג והוא אחד מ"עשרת הרוגי מלכות".
אשת רבי עקיבא- ידוע שהייתה ממשפחה עשירה ומכובדת. בדומה לנשים בסיפורים שלמדנו, היא אינה מוצגת בשמה. במקור אחר מסופר כי שמה היה רחל (כבשה צעירה). מכאן ניתן להבין גם את הסיפור על בִּתם ואת האמירה: "רחלה אחר רחלה הולכת" .
בן עזאי – שמעון בן עזאי, תנא (מאה שנייה לספירה). תלמידו וחברו של רבי עקיבא. נאמר עליו: "משמת בן עזאי בטלו השקדנים". בשל מסירותו ללימוד תורה.
עיון ודיון
1. ציינו את ההבדלים בין הסיפור אודות חנניה בן חכינאי לסיפור אודות חמא בר ביסא.
2. האם, לדעתכם, הסיפור הראשון מציג מסר המעודד לעזוב את הבית? נמקו!
3 א. מהו המסר שניתן ללמוד מהבדלים אלו?
ב. האם יש משמעות להבאת שני הסיפורים יחדיו? הסבירו!
פותחים סוגריים
*שולמית ולר- "נשים ונשיות בסיפורי התלמוד"- (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2001, עמ' 20-21)
"הבעיה שסביבה נרקמו הסיפורים הכלולים בקובץ זה מוכרת וידועה גם בעולם המודרני.
גם כיום החברה מצפה שהנשים תסכמנה לערוך ויתורים במישור החומרי ובמישור הרגשי למען קידום הקריירה, היוקרה או חיי הרוח של בעליהן. וגם כיום הבעיה של עזיבת הבית או "עולם הבית" למען עולם אחר קיימת דווקא אצל אנשים מוכשרים ומוצלחים, המונעים על-ידי אמביציה או אידאלים, ממש כמו אותם חכמים שהם גיבורי הסיפורים התלמודיים.
והנה, בקובץ הסיפורים על תלמידי חכמים שעזבו את בתיהם מתגלה רגישות גבוהה מאד להרגשותיהן ולעמדותיהן של הנשים. זווית-הראייה הנשית מתבטאת הן בכל סיפור כלפי עצמו והן בדרך עריכת הסיפורים בקובץ; נראה כי העריכה מכוונת בבירור ללקח, שעל פיו הבנה ושותפות בין בני זוג, וגילוי רגישות לרצונה של האישה חשובים יותר מקריירה של לימוד-תורה, על אף חשיבותה ומרכזיותה של זו בעולם היהודי.
*פרופ' שולמית ולר – חוקרת תלמוד וספרות חז"ל, כתבה ספרים ומאמרים אודות נשים בספרות התלמודית.
עיון ודיון
1. במה שונה יציאתו של רבי עקיבא ללימודים, מיציאתם של רב רחומי, חנניה בן חכינאי
וחמא בר ביסא? הסבירו ונמקו בהתבסס על הטקסט.
2. נסו לתאר מה הקריבו נשותיהם וילדיהם של החכמים, בשעה שהם היו מצויים הרחק
מבתיהם.
3. עיינו בתלמוד המודפס. מצאו את הסיפורים. חשבו ושערו: מדוע סודרו ארבעת
הסיפורים דווקא בסדר זה? הציגו הוכחות מן הטקסט.
4. שולמית ולר טוענת כי "זווית הראיה הנשית" באה לידי ביטוי בסיפורים הללו.
- בחרו שתי דוגמאות, הציגו והסבירו אותן לאור טענה זאת.
- האם אתם מסכימים עם טענה זאת? נמקו!