סוגיה 4 - בדרכי החיים

(ה) וְדִבְּר֣וּ הַשֹּֽׁטְרִים֮ אֶל־הָעָ֣ם לֵאמֹר֒ מִֽי־הָאִ֞ישׁ אֲשֶׁ֨ר בָּנָ֤ה בַֽיִת־חָדָשׁ֙ וְלֹ֣א חֲנָכ֔וֹ יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ פֶּן־יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יַחְנְכֶֽנּוּ׃

(ו) וּמִֽי־הָאִ֞ישׁ אֲשֶׁר־נָטַ֥ע כֶּ֙רֶם֙ וְלֹ֣א חִלְּל֔וֹ יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ פֶּן־יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יְחַלְּלֶֽנּוּ׃

(ז) וּמִֽי־הָאִ֞ישׁ אֲשֶׁר־אֵרַ֤שׂ אִשָּׁה֙ וְלֹ֣א לְקָחָ֔הּ יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ פֶּן־יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יִקָּחֶֽנָּה׃

* פשט הפסוקים עוסקים בפרשת הפטור שניתן ליוצאים למלחמה

Deuteronomy 20:5-7

(5) Then the officials shall address the troops, as follows: “Is there anyone who has built a new house but has not dedicated it? Let him go back to his home, lest he die in battle and another dedicate it. (6) Is there anyone who has planted a vineyard but has never harvested it? Let him go back to his home, lest he die in battle and another harvest it. (7) Is there anyone who has paid the bride-price for a wife, but who has not yet married her? Let him go back to his home, lest he die in battle and another marry her.”

משנה תורה, הלכות דעות ה׳:י״א

(יא) דֶּרֶךְ בַּעֲלֵי דֵּעָה שֶׁיִּקְבַּע לוֹ אָדָם מְלָאכָה הַמְפַרְנֶסֶת אוֹתוֹ תְּחִלָּה. וְאַחַר כָּךְ יִקְנֶה בֵּית דִּירָה. וְאַחַר כָּךְ יִשָּׂא אִשָּׁה.

שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ ו) "מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ". (דברים כ ה) "מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ". (דברים כ ז) "מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ".

אֲבָל הַטִּפְּשִׁין מַתְחִילִין לִשָּׂא אִשָּׁה וְאַחַר כָּךְ אִם תִּמְצָא יָדוֹ יִקְנֶה בַּיִת וְאַחַר כָּךְ בְּסוֹף יָמָיו יְחַזֵּר לְבַקֵּשׁ אֻמָּנוּת אוֹ יִתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה.

וְכֵן הוּא אוֹמֵר בַּקְּלָלוֹת (דברים כח ל) "אִשָּׁה תְאָרֵשׂ" (דברים כח ל) "בַּיִת תִּבְנֶה" (דברים כח ל) "כֶּרֶם תִּטַּע". כְּלוֹמַר יִהְיוּ מַעֲשֶׂיךָ הֲפוּכִין כְּדֵי שֶׁלֹּא תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶיךָ.

וּבַבְּרָכָה הוּא אוֹמֵר (שמואל א יח יד) "וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָו מַשְׂכִּיל וַה' עִמּוֹ":

Mishneh Torah, Human Dispositions 5:11

(11) The way of sensible people: A man should first select a permanent vocation out of which to derive a livelihood, then buy a home, and after that take unto himself a wife, as it is said: "And what man is there that built a new house and hath not dedicated it, And what man is there that hath planted a vineyard, and hath not used the fruit thereof, And what man is there that hath betrothed a wife and hath not taken her". (Deut. 20.5–7).¹⁴The Hebrew text quotes “And what man is there that hath planted a vineyard” first, which is an evident error; Maimonides only emphasizes that marriage should take place only after attaining an established livelihood. G. But fools reverse it by taking a wife first, and after that, if he be able, purchase a home, and after that, in his declining years, he will turn about looking for a vocation, or be supported on charity. Even so is it reversed when pronouncing adversity: "Thou shalt betroth a wife, thou shalt build a house, thou shalt plant a vineyard" (Deut. 28.30), meaning, thy actions shall be reverse so that thou be unsuccessful in thy ways. But of a blessing it is said: "And David acted wisely in all his ways, and the Lord was with him" (First Samuel. 18.14).¹⁵See Pesahim, 50, about one who is supported by his wife’s earnings. G.

רמב"ם: רבי משה בן מימון: מגדולי הפוסקים בכל הדורות, חי ופעל בימי הביניים בספרד ובמצרים.

היה איש אשכולות: פילוסוף, רופא, איש מדע ומנהיג קהילת מצרים.

משנה תורה : ספר ההלכות של הרמב"ם. מכונה גם "הי"ד החזקה" לציון 14 הנושאים המרכזיים שבו.

נכתב בערך בשנת 1,200. הספר כתוב בשפה העברית, בתמציתיות, ובניסוח משפטי ברור.

הרמב"ם מוסר את המסקנה הסופית של ההלכה, מבלי לדון בה ומבלי לציין את המקורות שמהם שאב אותה.

זהו ספר פסקים מדויק ונוח לקריאה ולהבנה. החיבור השפיע השפעה עצומה על ספרות ההלכה והפסיקה.

פסלו של הרמב"ם בעיר הולדתו קורדובה, ספרד

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D

קידושין כ״ט ב:י״ד-ט״ו

תנו רבנן: ללמוד תורה ולישא אשה-

ילמוד תורה ואחר כך ישא אשה

ואם אי אפשר לו בלא אשה ישא אשה ואחר כך ילמוד תורה.

אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה נושא אשה ואחר כך ילמוד תורה

רבי יוחנן אמר: ריחיים בצוארו ויעסוק בתורה?!

ולא פליגי (לא חולקים) הא לן (להם- לבני בבל) והא להו (לנו- לבני ארץ ישראל)

Kiddushin 29b:14-15

that anywhere that there are only five sela available, i.e., enough to redeem only one man, and one is obligated to redeem both himself and his son, he, the father, takes precedence over his son. What is the reason? It is that his own mitzva is preferable to one that he performs on behalf of others. When they disagree is in a case where there is land worth five sela that is liened property that has been sold, i.e., he sold this land to other people but it can be reclaimed by his prior creditor, and five sela which is entirely unsold property. And the reasoning behind the dispute is as follows: Rabbi Yehuda maintains that a loan that is written in the Torah, i.e., any financial obligation that applies by Torah law, is considered as though it is written in a document, and therefore it can be collected from liened property, like any loan recorded in a document. This means that the liened property worth five sela is available for one’s own redemption, but not for that of his son, as the sale of the property occurred before the birth of his firstborn. Consequently, with these five sela upon which there is no lien he redeems his son, and the priest goes and repossesses the land worth five sela that is liened property for his own redemption. In this manner one can fulfill both mitzvot. And the Rabbis maintain: A loan that is written in the Torah is not considered as though it is written in a document, since buyers will not be aware of this obligation, so that they should be aware that the land may be repossessed. And therefore there is no advantage for this man to redeem his son with the five sela upon which there is no lien, and his own mitzva is preferable, which means he redeems himself with the free land. With the liened property that is left he cannot redeem his son, as the land was sold before the birth of his firstborn. The Sages taught: If one has money to redeem his son and to ascend to Jerusalem on the pilgrimage Festival, he redeems his son and then ascends to Jerusalem on the pilgrimage Festival. Rabbi Yehuda says: He ascends to Jerusalem on the pilgrimage Festival and then redeems his son. His reasoning is that this trip to Jerusalem for the pilgrimage Festival is a mitzva whose time soon passes, and this, the redemption of the firstborn son, is a mitzva whose time does not soon pass, as it can be fulfilled later. The Gemara asks: Granted, according to the opinion of Rabbi Yehuda, it is as he stated in his reasoning, i.e., Rabbi Yehuda provided the rationale for his opinion. But what is the reasoning of the Rabbis, who say that he should first redeem his son? The Gemara answers that the reason is that the verse states: “All the firstborn of your sons you shall redeem” (Exodus 34:20), and it then states, in the same verse: “And none shall appear before me empty,” referring to the pilgrimage Festival in Jerusalem. The order of the verse indicates that one should redeem his firstborn son before traveling to Jerusalem on the pilgrimage Festival. The Sages taught: From where is it derived that if one had five firstborn sons, from five different women, he is obligated to redeem them all? The verse states: “All the firstborn of your sons you shall redeem” (Exodus 34:20), and the emphasis of “all” includes any of one’s firstborn sons. The Gemara asks: Isn’t it obvious this is the case? After all, the Merciful One made this mitzva dependent upon the opening of the womb, as it states: “Sanctify to Me all the firstborn, whoever opens the womb” (Exodus 13:2). Since each of these sons is the firstborn of his mother, it is clear that the father is required to redeem each of them. The Gemara answers that this ruling is necessary lest you say that we should derive a verbal analogy between “firstborn” stated here and “firstborn” from the verses dealing with inheritance: Just as there, the verse describes a firstborn who receives a double portion of the inheritance as: “The first fruit of his strength” (Deuteronomy 21:17), i.e., he is the firstborn son to his father, and not the first child born to his mother; so too here, with regard to the redemption of the firstborn son, it is referring to the first fruit of his strength, which would mean that the father need redeem only his oldest child. Therefore, this baraita teaches us that this is not the case. Rather, every firstborn son to his mother must be redeemed. § The baraita teaches that a father is obligated to teach his son Torah. The Gemara asks: From where do we derive this requirement? As it is written: “And you shall teach them [velimadtem] to your sons” (Deuteronomy 11:19). And in a case where his father did not teach him he is obligated to teach himself, as it is written, i.e., the verse can be read with a different vocalization: And you shall study [ulmadtem]. From where do we derive that a woman is not obligated to teach her son Torah? As it is written: “And you shall teach [velimadtem],” which can be read as: And you shall study [ulmadtem]. This indicates that whoever is commanded to study Torah is commanded to teach, and whoever is not commanded to study is not commanded to teach. Since a woman is not obligated to learn Torah, she is likewise not obligated to teach it. The Gemara asks: And from where do we derive that she is not obligated to teach herself? The Gemara answers: As it is written: “And you shall teach [velimadtem],” which can be read as: And you shall study [ulmadtem], which indicates that whoever others are commanded to teach is commanded to teach himself, and whoever others are not commanded to teach is not commanded to teach himself. And from where is it derived that others are not commanded to teach a woman? As the verse states: “And you shall teach them to your sons” (Deuteronomy 11:19), which emphasizes: Your sons and not your daughters. The Sages taught: If one wishes to study Torah himself and his son also wants to study, he takes precedence over his son. Rabbi Yehuda says: If his son is diligent and sharp, and his study will endure, his son takes precedence over him. This is like that anecdote which is told about Rav Ya’akov, son of Rav Aḥa bar Ya’akov, whose father sent him to Abaye to study Torah. When the son came home, his father saw that his studies were not sharp, as he was insufficiently bright. Rav Aḥa bar Ya’akov said to his son: I am preferable to you, and it is better that I go and study. Therefore, you sit and handle the affairs of the house so that I can go and study. Abaye heard that Rav Aḥa bar Ya’akov was coming. There was a certain demon in the study hall of Abaye, which was so powerful that when two people would enter they would be harmed, even during the day. Abaye said to the people of the town: Do not give Rav Aḥa bar Ya’akov lodging [ushpiza] so that he will be forced to spend the night in the study hall. Since Rav Aḥa bar Ya’akov is a righteous man, perhaps a miracle will occur on his behalf and he will kill the demon. Rav Aḥa found no place to spend the night, and he entered and spent the night in that study hall of the Sages. The demon appeared to him like a serpent with seven heads. Rav Aḥa bar Ya’akov began to pray, and with every bow that he bowed one of the demon’s heads fell off, until it eventually died. The next day Rav Aḥa said to the townspeople: If a miracle had not occurred, you would have placed me in danger. The Sages taught: If one has to decide whether to study Torah or to marry a woman, which should he do first? He should study Torah and afterward marry a woman. And if it is impossible for him to be without a wife, he should marry a woman and then study Torah. Rav Yehuda says that Shmuel says: The halakha is that one should marry a woman and afterward study Torah. Rabbi Yoḥanan says: How can one do this? With a millstone hanging from his neck, i.e., with the responsibility of providing for his family weighing upon him, can he engage in Torah study? The Gemara comments: And the amora’im do not disagree; this is for us and that is for them. In other words, one statement applies to the residents of Babylonia, whereas the other is referring to those living in Eretz Yisrael. § With regard to marriage, the Gemara relates: Rav Ḥisda would praise Rav Hamnuna to Rav Huna by saying that he is a great man. Rav Huna said to him: When he comes to you, send him to me. When Rav Hamnuna came before him, Rav Huna saw that he did not cover his head with a cloth, as Torah scholars did. Rav Huna said to him: What is the reason that you do not cover your head with a cloth? Rav Hamnuna said to him: The reason is that I am not married, and it was not customary for unmarried men to cover their heads with a cloth. Rav Huna turned his face away from him in rebuke, and he said to him: See to it that you do not see my face until you marry. The Gemara notes: Rav Huna conforms to his standard line of reasoning, as he says: If one is twenty years old and has not yet married a woman, all of his days will be in a state of sin concerning sexual matters. The Gemara asks: Can it enter your mind that he will be in a state of sin all of his days? Rather, say that this means the following: All of his days will be in a state of thoughts of sin, i.e., sexual thoughts. One who does not marry in his youth will become accustomed to thoughts of sexual matters, and the habit will remain with him the rest of his life. Rava said, and similarly, the school of Rabbi Yishmael taught: Until one reaches the age of twenty years the Holy One, Blessed be He, sits and waits for a man, saying: When will he marry a woman. Once he reaches the age of twenty and has not married, He says: Let his bones swell, i.e., he is cursed and God is no longer concerned about him. Rav Ḥisda said: The fact that I am superior to my colleagues is because I married at the age of sixteen, and if I would have married at the age of fourteen,

ביאור

תנו רבנן [שנו חכמים]:

אם היה לפניו ללמוד תורה ולישא אשה מה יקדים?-

ילמוד תורה ואחר כך ישא אשה.

ואם אי אפשר לו בלא אשה —

ישא אשה ואחר כך ילמוד תורה.

אמר רב יהודה אמר שמואל:

הלכה, נושא אשה ואחר כך ילמוד תורה בכל מקרה.

ר' יוחנן אמר: כיצד יכול לעשות זאת?

ריחיים של עול פרנסה תלויים בצוארו ויעסוק בתורה?!

ומעירים: ולא פליגי [ואין הם חלוקים] הלכה למעשה:

הא [זו, דברי שמואל] — לן [לנו, לבני בבל],

והא [וזו, דברי ר' יוחנן] — להו [להם, לבני ארץ ישראל]

תנו רבנן/ תניא/תני : התלמוד מצטט מקורות תנאיים שונים, ביניהם גם ברייתות. הביטוי "תנו רבנן" מציין פתיחה להבאת ברייתא. (משנה חיצונית, הלכה מתקופת התנאים שלא נכנסה לספר המִשנה).

שמואל – אמורא בבלי, בן הדור הראשון. ראש ישיבת נהרדעא. הגיע מארץ ישראל לבבל בתחילת

המאה השלישית לספירה. היה רופא ואסטרונום.

רבי יוחנן (בר נפחא) - גדול אמוראי ארץ ישראל (דור שני, מאה שלישית) . ראש ישיבת טבריה במשך מעל לשישים שנה! דבריו- הן בתחום ההלכה והן בתחום האגדה- השפיעו רבות על שני התלמודים: הבבלי והירושלמי.

רש"י על קידושין כ״ט ב:ט״ו:א׳-ב׳

הא לן הא להו -

בני בבל היו הולכין וגורסין משניות התנאים בארץ ישראל

ומתוך שלומדים חוץ למקומם אין צרכי הבית מוטלים עליו

נושא אשה- דהוה בלא הרהור ואח"כ הולך ולומד תורה.

להו – לבני ארץ ישראל הלומדים במקומם, אם נושא אשה יהו צרכי הבית מוטלין עליו ויבטלוהו.

(מי שרוצה לעין בפרוש רש"י לא בכתב רש"י יכול להקליק על הכותרת)

רש"י: רבי שלמה יצחקי- גדול מפרשי התנ"ך והתלמוד, חי בצרפת בימי הביניים (מאה 11) .

פירושיו מצטיינים בלשון ברורה, קצרה ומדויקת.

כתב רש"י: גופן דפוס המבוסס על צורת אותיות שבכתבי-יד ספרדיים. במאה ה- 15 באיטליה, עם הדפסת פירוש רש"י לתורה, השתמשו המדפיסים בגופן זה כדי להבחין בין המקור לפירוש. רש"י, שחי במאה ה-11, לא הכיר כלל את "כתב רש"י"!

https://cdn.pixabay.com/photo/2015/09/06/14/59/books-927394_960_720.jpg

פותחים סוגריים

תוספות על קידושין כ״ט ב:ט״ו:א׳

הא לן והא להו - פי' בקונטרס (קונטרס = רש"י) בני בבל היו הולכין וגורסין משניות התנאים בארץ ישראל ומתוך שלומדים חוץ למקומם אין צרכי הבית מוטל עליהם נושא אשה דהוה ליה בלא הרהור ואחר כך לומד תורה, הא להו לבני א"י הלומדים במקומם אם נושא אשה יהו כל צרכי הבית מוטלין עליו ויבטלוהו.

וקשה לרבנו תם- דמשמע דקאמר שמואל דנושא אשה תחלה כדי להיות בלא הרהור ומוקי לה למילתיה בבני בבל (ומעמיד את דבריו על בני בבל) אם כן אכתי איכא הרהור כיון שהולכים ללמוד חוץ למקומן (ולכן עדיין קיין הרהור עברה מכוון שעוזבים את ביתן ונשיהן)

ועוד קשה - אחר שנשא אשה היאך יצא חוץ למקומו ללמוד והלא הוא צריך לחזור אחר מזונות אשתו ובניו

ובפר קמא דגיטין (בפרק הראשון של מסכת "גיטין") אשכחן דשלח רבי אביתר: בני אדם הבאים משם (מבבל) לכאן (לאר ישראל) הם מקיימין בעצמן (את הפסוק) "ויתנו את הילד בזונה ואת הילדה מכרו ביין " פירוש שצריכין בניו ובנותיו להתמשכן בעבור מזונותיהן, משמע שאין עושים יפה שהולכים ללמוד חוץ למקומן (מי שהולך ללמוד מחוץ לביתו עדין חייב לעבוד בשביל מזומות בני ביתו , ואם הוא לא עושה כן אז יש ביקורת עליו שכביכול הוא "מוכר" את משפחתו)

על כן נראה לרבנו תם איפכא (להפך)

דרבי יוחנן דאמר: "ריחים בצוארו ויעסוק בתורה"- לבני בבל דיבר - שאינו יכול להניח אשתו וילך וילמוד תורה ועוד שהם עניים

ושמואל דאמר: "נושא אשה תחלה,- לבני ארץ ישראל אמר- שיכולים ללמוד במקומם וגם הם עשירים וטוב לו שישא אשה וילמוד תורה בטהרה

ומיהו (על כעל פנים) פעמים שגם בני א"י היו יוצאים חוץ למקומם לבבל ללמוד תורה אלא רובם היו לומדים במקומם

ואין תימה אם שמואל שהיה מבני בבל דמורה לבני ארץ ישראל (שהרי שמואל גר הבבל)- שהיו לפניו תלמידים מבני ארץ ישראל שהיה מדבר להם

ורבי יוחנן אע"פ שהיה מארץ ישראל היה מדבר לתלמידים שלפניו מבבל .

"התוספות" (בעלי התוספות): אחד מן הפירושים שהודפס על דף התלמוד הבבלי. נכתב ע"י תלמידיו וצאצאיו של רש"י באשכנז במאות 12-13. הפירוש מוסיף על פירוש רש"י ומשווה בין סוגיות שונות בתלמוד.

רבינו תם: יעקב בן מאיר (צרפת, המאה ה- 12) , נכדו של רש"י, מגדולי בעלי התוספות. נודע גם כמשורר ובלשן.

משנה תורה, הלכות תלמוד תורה א׳:ה׳

(ה) לְעוֹלָם יִלְמֹד אָדָם תּוֹרָה וְאַחַר כָּךְ יִשָּׂא אִשָּׁה שֶׁאִם נָשָׂא אִשָּׁה תְּחִלָּה אֵין דַּעְתּוֹ פְּנוּיָה לִלְמֹד. וְאִם הָיָה יִצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו עַד שֶׁנִּמְצָא שֶׁאֵין לִבּוֹ פָּנוּי יִשָּׂא וְאַחַר כָּךְ יִלְמֹד תּוֹרָה:

Mishneh Torah, Torah Study 1:5

(5) Let man ever study the Torah and thereafter take a wife unto himself; for, if he takes a wife first, his mind will not be as clear to study. If the urge of marriage will over-burden him, even finding his heart not free to understand his studies, he should marry first and thereafter study the Torah.⁷Ibid. 33a. G.

עיון ודיון

1. הסבירו את הדעות השונות בקרב האמוראים שבסוגיית התלמוד.

2. כיצד מסביר רש"י את הדעות השונות?

3. האם המציאות שמתאר רש"י תואמת את המציאות כיום? נמקו!

4. האם רמב"ם פוסק כמו שמואל, או שמא כדעתו של רבי יוחנן? הסבירו ונמקו!

5. "ילמוד תורה ואחר כך ישא אשה"- מה דעתכם? נמקו!