דבקות

מקורות

וְאַתֶּם֙ הַדְּבֵקִ֔ים בַּיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם חַיִּ֥ים כֻּלְּכֶ֖ם הַיּֽוֹם׃

כִּי֩ אִם־שָׁמֹ֨ר תִּשְׁמְר֜וּן אֶת־כׇּל־הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֗את אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם לַעֲשֹׂתָ֑הּ לְאַהֲבָ֞ה אֶת־יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֵיכֶ֛ם לָלֶ֥כֶת בְּכׇל־דְּרָכָ֖יו וּלְדׇבְקָה־בֽוֹ׃

דברים י״א:כ״ב

אֱלֹהִ֤ים ׀ אֵלִ֥י אַתָּ֗ה אֲֽשַׁ֫חֲרֶ֥ךָּ צָמְאָ֬ה לְךָ֨ ׀ נַפְשִׁ֗י כָּמַ֣הּ לְךָ֣ בְשָׂרִ֑י בְּאֶרֶץ־צִיָּ֖ה וְעָיֵ֣ף בְּלִי־מָֽיִם׃ כֵּ֭ן בַּקֹּ֣דֶשׁ חֲזִיתִ֑ךָ לִרְא֥וֹת עֻ֝זְּךָ֗ וּכְבוֹדֶֽךָ׃ כִּי־ט֣וֹב חַ֭סְדְּךָ מֵחַיִּ֗ים שְׂפָתַ֥י יְשַׁבְּחֽוּנְךָ׃ כֵּ֣ן אֲבָרֶכְךָ֣ בְחַיָּ֑י בְּ֝שִׁמְךָ֗ אֶשָּׂ֥א כַפָּֽי׃ כְּמ֤וֹ חֵ֣לֶב וָ֭דֶשֶׁן תִּשְׂבַּ֣ע נַפְשִׁ֑י וְשִׂפְתֵ֥י רְ֝נָנ֗וֹת יְהַלֶּל־פִּֽי׃ אִם־זְכַרְתִּ֥יךָ עַל־יְצוּעָ֑י בְּ֝אַשְׁמֻר֗וֹת אֶהְגֶּה־בָּֽךְ׃ כִּֽי־הָיִ֣יתָ עֶזְרָ֣תָה לִּ֑י וּבְצֵ֖ל כְּנָפֶ֣יךָ אֲרַנֵּֽן׃…

תהילים ס״ג:ב׳-ט׳

וְעַל הַדְּבֵקוּת הֻזְהַרְנוּ בַּתּוֹרָה פְּעָמִים רַבּוֹת (דברים י"ט:ט'): לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ' (שם): וּלְדָבְקָה בּוֹ (שם): וּבוֹ תִדְבָּק, וּבוֹ תִדְבָּקוּן, וְדָוִד אָמַר (תהלים ס"ג): דָּבְקָה נַפְשִׁי אַחֲרֶיךָ, וְעִנְיַן כָּל אֵלֶּה הַפְּסוּקִים אֶחָד, שֶׁהוּא הַדְּבֵקוּת שֶׁהָאָדָם מִתְדַּבֵּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִפָּרֵד וְלָזוּז מִמֶּנּוּ.

מסילת ישרים י״ט:צ״ז

ולדבקה בו. אפשר לומר והלא אש אכלה הוא, אלא הדבק בחכמים ותלמידים ומעלה אני עליך כאלו נדבקת בו (רש"י מרבותינו), הנה כמה פעמים מצינו לשון דבקות בכתוב, דבקה נפשי אחריך, ואתם הדבקי' בה' ודומיהם שכולם על דבקות המחשבה בעבור חביבות הדבר לנפש, ורז"ל במדרשם אמרו בחמשה לשונות של חבה חבב הקב"ה את ישראל וחד מנייהו בדביקה, כמ"ש כן הדבקתי אתכם אלי בנ"י, וילפי' לה מפרשתו של אותו הרשע שנאמר ותדבק נפשו בדינה בת יעקב, הרי שהם עצמם בארו ענין דבקות הנפש ושאהבה הגדולה גורמת לדבקות, ומאי קשי' להו הכא וכי אפשר לו לאדם להדבק, כאלו הכתוב מדבר על דבקות גוף ח"ו, ויאמר רנ"ו ודאי ולדבקה בו הוא בלב…

הכתב והקבלה, דברים י״א:כ״ב:א׳

מִצְוַת עֲשֵׂה לְהִדָּבֵק בַּחֲכָמִים וְתַלְמִידֵיהֶם כְּדֵי לִלְמֹד מִמַּעֲשֵׂיהֶם כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר וּבוֹ תִדְבָּק. וְכִי אֶפְשָׁר לָאָדָם לְהִדָּבֵק בַּשְּׁכִינָה. אֶלָּא כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים בְּפֵרוּשׁ מִצְוָה זוֹ, הִדָּבֵק בַּחֲכָמִים וְתַלְמִידֵיהֶם. לְפִיכָךְ צָרִיךְ אָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל שֶׁיִּשָּׂא בַּת תַּלְמִיד חָכָם וְיַשִּׂיא בִּתּוֹ לְתַלְמִיד חָכָם וְלֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת עִם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וְלַעֲשׂוֹת פְּרַקְמַטְיָא לְתַלְמִיד חָכָם וּלְהִתְחַבֵּר לָהֶן בְּכָל מִינֵי חִבּוּר שֶׁנֶּאֱמַר וּלְדָבְקָה בּוֹ…

משנה תורה, הלכות דעות ו׳:ב׳

האמונה בשם יתברך ובתורתו היא המביאה את האדם אל ההצלחה הנצחית ואל דבקות הנפש בדבר הרוחני, וזה דבר אימת אותו הנסיון לפי מה שבאה בו הקבלה הנמשכת, כי לעולם לא נמצא לאחד מן הפילוסופים ולא לשום חוקר שישיג למעלת הנבואה, והוא הדבק הרוח האלהי עם השכל האנושי, כמו שנמצא לבעלי התורה שנדבק שכלם בשם דבוק חזק, עד שיגיע מהדבקותם לשנות טבע המציאות לעשות חפצם ורצונם, ויחדשו בעולם אותות ומופתים יותר מאד כנגד טבע המציאות, כי נמצא לנביאים יגזרו אומר ויקם להם השם ככל היוצא מפיהם, תמצא אליהו שהוריד האש למטה הפך טבעו, אמר ואם איש אלהים אני תרד אש מן השמים, והיה כן, ובקע מי הירדן…

ספר העקרים, מאמר א כ״א:א׳-ג׳

וּלְדָבְקָה בוֹ, אָמַר ר"א (אבן עזרא על דברים י"א:כ"ב) בַּסּוֹף, וְהוּא סוֹד גָּדוֹל. וְאֵין הַסּוֹד מִטַּעַם הַמָּקוֹם הַזֶּה. אוּלַי יֹאמַר לְאַהֲבָה אֶת ה' לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו עַד שֶׁתִּהְיוּ רְאוּיִים לְדָבְקָה בּוֹ בַּסּוֹף, וְנֶאֱמַר בִּיהוֹשֻׁעַ (כג ז ח) וּבְשֵׁם אֱלֹהֵיהֶם לֹא תַזְכִּירוּ וְלֹא תַשְׁבִּיעוּ וְלֹא תַעַבְדוּם וְלֹא תִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם כִּי אִם בַּה' אֱלֹהֵיכֶם תִּדְבָּקוּ כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עַד הַיּוֹם הַזֶּה, אִם כֵּן הִיא אַזְהָרָה מֵאַזְהָרוֹת ע"ז, שֶׁלֹּא תִּפָּרֵד מַחְשַׁבְתּוֹ מִן הַשֵּׁם אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים…

רמב"ן על דברים י״א:כ״ב:א׳

דָּבְקָה נַפְשִׁי, אני משתוקק ללכת אַחֲרֶיךָ, כי בִּי תָּמְכָה יְמִינֶךָ.

ביאור שטיינזלץ על תהילים ס״ג:ט׳

אמנם נראה לומר כמו שאמרנו, כי לכך מברכין 'לעסוק בדברי תורה', כי 'ללמוד תורה' לא שייך רק על מי שלמד תורה ומכוין ההלכה לאמתתה, שבזה שייך למוד תורה. אבל מי שאינו מכוין ההלכה על אמיתתה, אין זה למוד. לכך מברכין 'לעסוק בדברי תורה', בין שהוא מכוין ההלכה, או שאינו מכוין ההלכה, רק שיכוין ללמוד האמת, אף על גב שהוא שוגג*. הרי כי למוד התורה לעצמו נקל מאד, ואין צריך לחוש לשום דבר.

תפארת ישראל, הקדמה ג׳

שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי, אֵלּוּ לוּחוֹת הָרִאשׁוֹנִים. וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי, אֵלּוּ לוּחוֹת הַשְּׁנִיִּים. דָּבָר אַחֵר, שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי, זוֹ צִיצִית. וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי, אֵלּוּ תְּפִלִּין. דָּבָר אַחֵר, שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי, זוֹ קְרִיאַת שְׁמַע. וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי, זוֹ תְּפִלָּה. דָּבָר אַחֵר, שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי, זוֹ סֻכָּה. וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי, זֶה עֲנַן שְׁכִינָה לֶעָתִיד לָבוֹא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה ס, יט): לֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם וּלְנֹגַהּ הַיָּרֵחַ לֹא יָאִיר לָךְ, מִי מֵאִיר לָךְ (ישעיה ס…

שיר השירים רבה ב׳:ו׳:א׳

וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם (במדבר טו, לט), הַלֵּב וְהָעֵינַיִם הֵם סַרְסוּרִין לַגּוּף, שֶׁהֵם מְזַנִּין אֶת הַגּוּף. (במדבר טו, מ): לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי, מָשָׁל לְאֶחָד מֻשְׁלָךְ לְתוֹךְ הַמַּיִם, הוֹשִׁיט הַקַּבַּרְנִיט אֶת הַחֶבֶל וְאָמַר לוֹ תְּפֹס חֶבֶל זֶה בְּיָדְךָ וְאַל תַּנִּיחֵהוּ, שֶׁאִם תַּנִּיחֵהוּ אֵין לְךָ חַיִּים. אַף כָּךְ אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, כָּל זְמַן שֶׁאַתֶּם מְדֻבָּקִין בַּמִּצְוֹת (דברים ד, ד): וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְכֶם הַיּוֹם…

במדבר רבה י״ז:ו׳

וַיְדַבֵּר חֲמוֹר אִתָּם לֵאמֹר (בראשית לד, ח), רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר בִּשְׁלשָׁה לְשׁוֹנוֹת שֶׁל חִבָּה חִבֵּב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל, בִּדְבִיקָה, בַּחֲשִׁיקָה וּבַחֲפִיצָה. בִּדְבִיקָה (דברים ד, ד): וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים. בַּחֲשִׁיקָה (דברים ז, ז): לֹא מְרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה'. וּבַחֲפִיצָה (מלאכי ג, יב): וְאִשְּׁרוּ אֶתְכֶם כָּל הַגּוֹיִם וגו'. וְאָנוּ לְמֵדִים אוֹתָהּ מִפָּרָשָׁה שֶׁל רָשָׁע הַזֶּה. בִּדְבִיקָה (בראשית לד, ג): וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ, בַּחֲשִׁיקָה (בראשית לד…

בראשית רבה פ׳:ז׳

"ויגר שם" (דברים כו, ה), מלמד שלא ירד להשתקע. פירוש, אילו ירד להשתקע חס ושלום, היו מבטלים הגאולה. כי כל זמן שלא היו רק כמו גרים, לא היו ראוים להיות נשארים, כי הגר במה שהוא גר הוא כמו אורח נוטה ללון*, ולמחר יוצא. כך היו ישראל במצרים, שלא ירד יעקב להשתקע, ובשביל כך זכו לגאולה. וכבר הארכנו בזה. ואם לא כן, כיון שדעתו להיותם עומדים שם, היו נשארים שם כפי מחשבתן. וכדי שלא תאמר כי הם ירדו להשתקע, והא דכתיב "ויגר שם" שלא קבלו אותם מצרים רק כמו גרים, אבל ישראל מחשבתם דירת קבע, לכך מביא מקרא זה (בראשית מז, ד) "לגור בארץ באנו וגו'", דמוכח מזה שגם הם לא היה מחשבתם רק להיות כמו גרים, ולא ירדו להשתקע.

גבורות השם נ״ד:י״ט

א כִּי צָרִיךְ כָּל אָדָם לְפַשְׁפֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ בְּכָל עֵת, אִם הוּא דָּבוּק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְהַסִּימָן שֶׁל דְּבֵקוּת הוּא תְּפִלִּין, כִּי תְּפִלִּין הֵם סִימָן עַל הַדְּבֵקוּת:

ליקוטי מוהר"ן ל״ח:א׳:ב׳

בא דוד והעמידן על י"א אין ר"ל ח"ו שדוד יפחות וימעט המצות, אבל בא לומר כי אלו תרי"ג מצות הם להשלים האדם בכל עד שיהיה לאדם דבקות בו יתב' בכל, ובא ולמד דעת להשלים את האדם ג"כ באיזה דברים עד שיושלם ויהיה לאדם השלמה ודבקות בו ית', ובודאי אין דבר זה בהשלמה עליונה כמו מי שמקיים כל תרי"ג מצות שזה בודאי אינו, אבל מ"מ יש לאדם השלמה באלו י"א דברים אשר זכר דוד המלך. וזה כי האדם צריך השלמה בכל אשר שייך לאדם ויש לו השלמה מצד הנפש החיוני ויש לאדם השלמה מצד נפש המדברת ויש לאדם השלמה מצד השכל, וכל אלו הם כחות האדם כי נפש החיוני בפני עצמו ונפש המדברת בפני עצמו נפש המשכלת בפ"ע והגוף בפ"ע אלו ד' דברים הם האדם…

נתיבות עולם, נתיב האמונה ב׳:ה׳

ואהבת. אמר בתוספת וא"ו, לומר מלבד מצות שמע ישראל שהוא קבלת עול מלכות שמים היא מצות אהבת ה'. עוד ירצה להעיר להקודם לאהבה על דרך אומרם ז"ל (זוהר ח"ג נ"ו) אין אדם משיג גדר האהבה עד שתקדים בו היראה, והוא אומרו ואהבת מלבד גדר היראה, ואומרו את ה' פירוש על ידי האהבה אדם מתדבק בה' והוא אומרו את ה':

אור החיים על דברים ו׳:ה׳:א׳

ואמר שיש ללמוד ק"ו עד כמה עונש המזכיר שמו בחנם, האחד שהוא משתתף עצמו אל השם יתעלה שוה לו, שהרי משה לא היה מזכיר שמו מיד מפני ההבדל אשר בין השם יתעלה ובין האדם. השני שאין בו יראת שמים כלל, כי אם היה ירא משמו, כמו שאין מי שירא ממלך ב"ו נראה לפניו ונכנס אל ביתו כי זה היה פריקת עול, כך הזכרת שמו יתעלה. כי אין שמו כמו שם אדם ב"ו, אבל בשמו יתעלה ברא הכל בשתי אותיות בלבד, וא"כ כאשר מזכיר שמו זהו פריקת עול ומורא של הקב"ה. ומצאתי שמי שהוא מזכיר שמו בחנם אין יום הכפורים מכפר, דתניא ומייתי לה בפ"ק דשבועות (י"ג…

דרשות מהר''ל, דרוש לשבת תשובה י׳

כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: ״לְאַהֲבָה אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ וּלְדׇבְקָה בוֹ״, וְכִי אֶפְשָׁר לָאָדָם לִידַּבֵּק בַּשְּׁכִינָה? אֶלָּא: כׇּל הַמַּשִּׂיא בִּתּוֹ לְתַלְמִיד חָכָם, וְהָעוֹשֶׂה פְּרַקְמַטְיָא לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים, וְהַמְהַנֶּה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִנְּכָסָיו — מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ מִדַּבֵּק בַּשְּׁכִינָה.

כתובות קי״א ב:ח׳

ובזה נהיה דביקים בו יתברך. ועל זה אמר (שם ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם. זה הפסוק כולל כל התורה והמעשים והמדות והנהגות בן אדם שיהי' בדביקות הש"י הכל למען שמו. ואפילו כשעוסק בצרכי גופניים ההכרחיים, לא יזוז מהדביקות. כשעוסק במשא ומתן, יחשוב הנני עוסק בעסק זה, ואקוה להש"י שיהיה לי ריוח, כי הוא יתברך הוא הנותן, ובזה אעשה מצוה אפרנס אותי ואת אשתי ובניי כדי שיחיו לעבודת הש"י, ואוציא מעות לצדקה ולתלמוד תורה וכיוצא בזה. וכן כשאוכל או הולך לישן, יכוון בזה כדי שיהיה גופו חזק לעסוק בתורה ולעשות מצות, וכן כל כיוצא בזה. וכבר הארכתי בענין הזה במקום אחר…

שני לוחות הברית, תורה שבכתב, ואתחנן, דרך חיים ח׳

{{PD-US-expired}} הכותל המערבי' אפרים משה ליליאן 1910

Relatedראו גם

Sheetsדפי מקורות

דפי מקורות קשורים