אמר המחבר אחר אשר עד כה ברכנו ה' ברוך ה' שהחיינו וקיימנו לזמן הזה ראינו להוסיף לקח לכוין החשבון במנין המצות על פי דעתינו וסברתנו החלושה. ועשינו שרש ממניינו של הרמב"ם ז"ל שהוא בספר המצות ובראש ספר המדע והנה הסכמנו למנות לאו הבא מכלל עשה במנין רמ"ח מצות מפני הראיה שמצינו לזה מהירושלמי כמו שכתבנו בסוף פירושינו למצות עשה כי גם הרמב"ן ז"ל החולק על הרמב"ם ז"ל לא מצינו לו הסכמה כי הוא מכניס בחשבון קצתם ומוציא קצתם. ולפי הסכמתינו זאת ראינו שיהיה מנין רמ"ח נשלם עם לאוין הבאין מכלל עשה שדינן כעשה. וכבר ראית ממה שכתבנו בפי' מצות עשה כי הרמב"ן ז"ל שבש מנינו של הרז"ל בעשרים ושש מצות שחסרם ממנינו והם האחת ולעבדו זו תפלה, הב' ובשמו תשבע, הג' לנכרי תגוש, הד' לנכרי תשיך, הה' להביא קדשי חוצה לארץ בבית הבחירה וד' מיתות ב"ד לא מנאן כי אם אחת והרז"ל מנאן ארבע ויחסרו לו שלש מצות ועם חמש מצות הנזכרות הם שמנה, הט' דין הפרת נדרים וחסר ממנינו כל דיני הטמאות שהם י"ג מצות ועם הע' הנזכרות הם שתים ועשרים מצות וחסר ג"כ ד' מצות שהם לבדוק בסימני בהמה וחיה ולבדוק בסימני דגים ולבדוק בסימני שרץ העוף בין הכל עשרים ושש מצות, והכניס במקומם להשלים המנין שש ועשרים מצות אחרות כמו שראית ממה שכתבתי בפירוש מצות עשה והם האחת לברך על התורה, והשנית זכור האמור במרים, והשלישית תמים תהיה, והד' אכילת קדשים בירושלם, והה' להשלים כל הקרבנות בין שני תמידין, והו' לאכלה ולא לסחורה בפירות שביעית, והז' החיית האח, והח' להחזיר רבית קצוצה, והט' איסור אכילת הפסח ביום י"ד, והי' איסור הנאת בגד מצורע, והי"א מפיל שן עבדו, והי"ב לעשות ארון וכפורת, והי"ג איסור העלאת אברי חיה למזבח, והי"ד גואל הדם הוא ימית את הרוצח, והט"ו איסור אכילת תרומה טמאה, והי"ו לתרום מן היפה, והי"ז להכיר בן בכור, והי"ח קדוש שער נזיר, והי"ט לרשת ארץ כנען, והכ' להניח רוח רביעית לנלחמים, והכ"א איסור השחתת פירות במצור, והכ"ב איסור הוראה בשכרות והוא מונה ק"ש ושני תמידים וקטרת בקר וערב ונדרי גבוה עם נדרי בטוי וקדוש החדש עם עבור השנה שתים שתים ונתוספו לו בהם ה' מצות כי הרז"ל לא מנאן אלא אחת אחת עם השתים ועשרים הם כ"ז כן מצאתי כתוב מנינו. ואני תמה ממנו שהרי שש ועשרים חסרו לו והכניס במקומם כ"ז כמו שאתה רואה ממה שכתבתי מלבד מה שנסתפק לו בשאלת אורים ותומים אם היא מצוה באה במנין אם לא. ואנחנו חסרנו לעניות דעתינו כמו שראית ממה שכתבנו בפי' מצות עשה כל דיני ממונות שמנאם הרז"ל והסכים הרמב"ן ז"ל על ידו עשר מצות והם הא' דין שומר חנם הב' דין נושא שכר הג' דין שואל הד' דין מקח וממכר הה' דין טוען ונטען הו' דין גנב וד' אבות נזיקין הם במנינו ז"ל ארבע מצות השור והבור והאש וההבער כל אלה הכנסנום במנין מצוה א' והיא לדון בצדק והרי חסרנו מהמנין ט' מצות וכן הכנסנו בכלל זה דין חובל שגם הוא בכלל דיני ממון והרי חסר המנין עשר מצות עוד חסרנו ממנינו של הרמב"ן ז"ל מצות גואל הדם הרי י"א עוד חסרנו ממניינו מצות תמים תהיה הרי י"ב עוד חסרנו ממנין הרמב"ם ז"ל מצות אחרי רבים להטות הרי י"ג עוד חסרנו ממנינו אכילת פועל הרי י"ד עוד חסרנו ממנינו מצות עריפה כדעתו של הראב"ד ז"ל הרי ט"ו עוד הסכמנו לדעת הרמב"ם ז"ל למנות ק"ש ותמידין וקטורת ונדרים וקביעת חדשים ושנים אחת א' וחסרו לנו ממנין הרמב"ן ז"ל ה' מצות כי גם הוא ז"ל לא מנאן שתים שתים אלא ללחץ המנין ואנו מצאנו המנין שלם ולא נצטרך לזה הרי עשרים, עוד הסכמנו לדעת הגאון בה"ג למנות תפילין של ראש ושל יד מצוה א' כהסכמת הר"ם במז"ל בתכלת ולבן כי כמו שאמר תפלה של ראש אינה מעכבת של יד כן אמרו התכלת אינו מעכב את הלבן וכבר כתבנו בפי' מצות עשה כי ראית הרמב"ם ז"ל למנותה אחת אינה ראיה וקושייתו על בה"ג ז"ל למנות מצות תפילין א' אינה קושיא וחזרה מצות תפילין כמצות ציצית, ואם מצות ציצית היא אחת כן מצות תפילין היא א' הרי כ"א, וכבר ראית הסכמתנו לסלק מהמנין דבור אנכי ומצות ייחוד כדעת בה"ג ז"ל לפי שהן עיקר התורה והרי הן כ"ג עוד חסרנו ממנינו של הרמב"ן ז"ל עשיית ארון וכפורת שלא נעשה אלא א' ואנו בטוחים שלא נצטרך לימות המשיח לעשות אחר כי יגלה לנו האל אותו שעשה משה וכמו שדרשו עצי שטים עומדים שהם קיימים לעולם הרי כ"ד והנחנו מצות שחיטה במנין אע"פ שכתבנו ראיה ממד' ילמדנו שאינה נמנית מצוה לענין חיוב שחיטה עם כל זה הנחנוה בחשבון מפני הסכמתנו למנות לאו הבא מכלל עשה וזאת המצוה היא לאו הבא מכלל עשה לשחוטי חוץ כמו שכתבתי בפי' מצות עשה ועל כרחנו נסכים לדעת הרמב"ם ז"ל שאינו מונה מצות כהונה שהם היציקות והבלילות ושאר עבודות שמנה בה"ג ז"ל לפי שראינו שהרמב"ן ז"ל הסכים על ידו ואע"פ שהיתה לנו בענין ראיה להכניסם בחשבון פרטי אינה מכרעת לחלוק עליהם ז"ל כי גם החשבון אינו מסכים עמנו בזה, ואנו צריכין להכניס כ"ד מצות להשלים מנין רמ"ח והנה מצאנום מפוזרות בתלמוד והם אלו הא' להוסיף מחול על הקדש הב' להסתכל בציצית הג' זכרון יציאת מצרים הד' לקבל גרים הה' לתרום ממין על מינו הו' להיות העובד שוה לזרעו של אהרן הז' לנכרי תשיך שלא כדעתו של הרמב"ן ז"ל והכניסוהו בלאו הבא מכלל עשה שלא כדעתו של הרמב"ם ז"ל הח' איסור אכילת חמץ בפסח בעשה. הט' שיקדש הכהן עצמו מלהטמא למתים. הי' איסור התפסת תמימים לבדק הבית הי"א איסור הלנת איברים ברצפה הי"ב כל הנוגע בבשרה יקדש. הי"ג לאכול מתרומה טהורה. הי"ד מדבר שקר תרחק הט"ו איסור בעולה לכ"ג. הי"ו איסור מצרי ואדומי שני דורות. הי"ז פריעת בעל חוב הי"ח שיקדש נזיר עצמו הי"ט ותהי נדתה עליו וזהו עשה שבנדה הכ' להניח השדה שתי שנים ביד הלוקח הכ"א איסור נשיאות כפים לישראל הכ"ב איסור יחוד של עריות הכ"ג וקנא את אשתו. הכ"ד טהרת טומאת טמא מת כדעתו של הרמב"ם ז"ל שלא נראו לנו דברי הרמב"ן ז"ל בזה. גם הוקשה לנו מה שהכניס במנין המצות מפיל שן עבדו וקדוש שער נזיר והנחת רוח רביעית והוראת שתויי יין שלא מצינו בפי' לחכמים שיזכירום מצות פרטיות והכנסנו במקומם ד' מצות לבדוק כדעתו של הרמב"ם ז"ל בלאו הבא מכלל עשה ואם הוכרחנו להכניס בזה עשיית ארון מפני הראיה שמצינו בזה נסלק איסור ייחוד של עריות או וקנה את אשתו להסכים בזה לדעת הראשונים ז"ל ואם לא יכנסו שני אלו במנין נכניס ג"כ במנין הבא על צרת יבמתו והנה בזה נשלמו לנו מנין רמ"ח מצות ואם יש בזה מצוה אחת יתירה מפני אותה שהוסיף הרמב"ן ז"ל על מנינו נחסר מצות קבלת גרים ונכניס אותה בכלל מצות מילה וטבילה של בן ישראל ולא הוספנו במנין שריפת נותר בפסח ושריפת חטאת פנימית שלא ראינו לראשונים ז"ל מנאום ודעתם רחבה מדעתנו ולנו אין ראיה ברורה להכניסם במנין ואע"פ שהלאוין הנאמרים בהם כלם נכנסו במנין אין דין העשה כדין הלאו בזה שמצינו חלוק ביניהם שאם הרבה דברים הם נכללין בלאו א' ראינו לראשונים ז"ל שהן מונין כל א' כשיש יתור בכתוב לחלק ואין כן בדין העשה שכל הנכללין בעשה א' הם נמנים בא' כמו שנודע בשרשים ובפ' כיצד צולין אמר בפי' כל פסולי קדש בשריפה גמרא גמירי לה והפסוקים הבאים בזה הוצרכו לדרשא וא"כ אין בכאן אלא מצוה א' לכלן והיא נמנית והנחנו כל האשמות נכנסין תחת מנין א' כדעתם ז"ל אע"פ שהיינו כמוסכמים להפרידם לפי שלא רצינו לצאת מדרכם אלא בהכרח ראיות מהתלמוד וגם המנין מצאנוהו מסכים עמנו בזולת זה ולמה נשבש מנינם במה שאין הכרח לנו בזה שאם הראשונים מלאכים אנו בני אינש:
ובמנין מצות לא תעשה הסכמנו לדעתו של הרמב"ם ז"ל למנות כל לאו שיש בו שני עונשים חלוקים לשתי אזהרות וכמו שמנה הוא אלקים לא תקלל ושם אלקים אחרים לא תזכירו שתים שתים משני שהם אזהרות חלוקות האחת למלקות והאחת למיתה כן ננהוג בשאר האזהרות כדי שיהא המנהג במנין המצות שוה בכלן ובענין לאו שבכללות אשר הרמב"ם ז"ל הוא מונה אותן לפי המלקיות והרמב"ן ז"ל אינו משגיח אל המלקיות אלא לפי דמיון הענינים כמו שנזכר בשרשים אנחנו ראינו למנות הלאוין בלבד בין שיהיה בכל א' מהן הרבה מלקיות בין שלא יהיה בהן אלא מלקות א' או שיהיה מהלאוין שאין לוקין עליהם ונטינו מדעת הרמב"ם ז"ל בזה וכן לא נשגיח אם יש ביניהם דמיון ענין או אם חלוקין בענינים ובתנאי שלא יצא א' מהנכללי' בלאו מיוחד במקום אח' כלאו לא ימצא בו מעביר וכו' וכלאו אלמנה וגרושה כמו שנזכר בשרשים וכן אם יש הרבה לאוין בענינים חלוקי' שיש בהם דמיון ימצה כל לאו מהן כלאוי בעלי מומין למזבח ונטינו מדעת הרמב"ן ז"ל בזה שכיון שאין לאחת מהן ז"ל ראיה לקיים דעתו והדבר תלוי בסברא השכל מחייב שלא נמנה אלא הלאוין יהיו כוללי' או מיוחדי' ובזה מצינו המספר מכוון ויהיה דין הלאו כדין העשה למנות כל העטופין במנין א'. ואחר הסכמתנו זאת נחתור לכוין המנין והנה הרמב"ן ז"ל חסר מנינו של הרז"ל בל"א אזהרות והם שתים בע"ז הג' לא תשמע אל דברי הנביא. הד' לא תערוץ מפניהם הה' כניסת בעלי מומין למקדש. הו' שלא יעבוד בעל מום עובר הז' שלא להקריב קרבן בעל מום עובר. הח' והט' אכילת מעשר דגן תירוש ויצהר שהרז"ל מחלקן לג' והוא מנאן אחת הי' והי"א והי"ב לא אכלתי באוני ולא בערתי ולא נתתי והי"ג והי"ד והט"ו איסור שרץ שאינו מוליד ושרץ המים ותולעת הפירות והי"ו והי"ז אכילת לחם קלי וכרמל שהרז"ל מנאן ג' אזהרות והוא מנאם אחת. והי"ח איסור יין נסך. והי"ט איסור תערובת חמץ. והכ' איסור חמץ לפני זמנו והכ"א ולנערה לא תעשה דבר והכ"ב איסור גלוח שער הנתק והכ"ג איסור תחומין והכ"ד לא תקרבו לגלות ערוה עוד אומר הרז"ל כי הרמב"ם ז"ל לא השלים שס"ה לאוין אבל חסרו לו ז' מצות אשר הם עם הכ"ד הנזכרות ל"א אזהרות והם אלו הא' לא תשכח האלהות הב' לא תשכח דמעמד הר סיני. הג' שלא לשנות הכלים. הד' שלא לשחוט קדשים במחשבת לאכול חוץ לזמן וחוץ למקום הה' שלא לאכול קדשים שנשחטו במחשבת חוץ למקומם. הו' שלא לאכול צפור שחוטה של מצורע. הז' שלא יתרמו הלויים מן הרע על היפה הח' שלא נקבל שקלים מהגוים הט' שלא נקבל עדות מיוחדת בדיני נפשות. הי' לא ימס הי"א ונשמרת מכל דבר רע. הי"ב לא יוכל לבכר הי"ג לא תחוס דרוצח. הי"ד איסור חלוצה הט"ו איסור סוטה הנסתרת הי"ו לא יקשה בעיניו דעבד עברי. הי"ז לא ירע לבבך. עוד הוא מונה עמוני ומואבי יתום ואלמנה נקי וצדיק שאור ודבש אתנן ומחיר נא ומבושל שתים שתים. והרז"ל לא מנאן אלא אחת אחת. ונתוספו לו שש מצות ועם הי"ז הנזכרות הם כ"ג, והכ"ד לא יחלל את מקדש אלקיו והכ"ה ולא תטמא את אדמתך והכ"ו ולא יבואו לראות כבלע והכ"ז לא יעבוד עוד האמור בלויים והכ"ח ולא תחטיא את הארץ והכ"ט ולא תזנה את הארץ והל' ולא יהיה כקרח וכעדתו. והל"א איסור פטר חמור. ובזה נשלמו אל הרז"ל שס"ה לאוין והוא ז"ל נתקשה בשלש אזהרות דאל תצר דשעיר ומואב ועמון והכניסם במנין המצות והוזקק לסלק ממנינו של הרז"ל ג' כנגדן. ונדחק למנות ד' אזהרות בהקרבת בעלי מומין למזבח מצוה אחת מפני שהענין הוא א' וכבר ראית הסכמתנו למנות הלאוין ולא נשגיח לדמיון הענינים וגם ראית הכרעתינו בג' אזהרות אלה שאינן לדורות, ולפי זה הנחנו מנינו של הרז"ל בענין הקרבת בעלי מומין על ענינו. אבל אנו צריכין לדקדק מנינו של הרמב"ן ז"ל אם הוא נאות לדעתינו אם לא, ותמהנו עליו במה שכתב כי לא השלים שס"ה לאוין ואנחנו מצאנום שלמים. וא"כ הרי נתוספו לנו מצות על שס"ה לאוין ואיך יהיה זה. והנה יגענו ולא הונח לנו כי כל החרדה הזאת לנו אינה אלא להוציא החשבון מכוון בלי פחת ויתר. אבל ראינו לו ז"ל שהשיב על הרז"ל במה שהוא מונה איסורי נזיר אזהרה א' כי לפי הסכמתו למנות הלאוין כמנין המלקיות היה לו למנות אותן ה' אזהרות כי יש בהן ה' מלקיות ולפי הנסחא שהיא בידינו מספר המצות שהיא העתקת ר' משה תבון מצינו שהוא מונה אותן בה' אזהרות וכדומה שבנסחא הראשונה מספר המצות שהגיעה ביד רבי' ז"ל שהיא העתקת ר' אברהם הלוי ן' חסדאי לא מנאן אלא אחת ואח"כ חזר ותקן והנה מצינו ד' אזהרות יתירות על מה שמצא רבי' ז"ל ואם כן לא יחסרו לנו ממנין הרז"ל כי אם ג' אזהרות. עוד מצינו כי הוא ז"ל השיב עליו על אשר לא הכניס במנין לא תחוס דרוצח ואנו מצאנוה בנסחתינו שהכניסו במנין. נראה שהרז"ל חזר ותקן אבל אנחנו לפי הסכמתנו למנות הלאוין לא המלקיות לא יועיל לנו מה שמנה הרז"ל לאיסור נזיר ה' לאוין כי אם בתוס' ב' לאוין כי בנזיר נזכרו ד' לאוין והם חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה וכל משרת ענבים לא ישתה ושני אלה הם בענין א' כמו שכתבתי בפי' מצות לא תעשה ולכל הדעות לא יכנסו במנין אלא בלאו א'. עוד נזכרו בנזיר שני לאוין אחרים והם ענבים לחים ויבשים לא יאכל. מחרצנים ועד זג לא יאכל והרז"ל המונה אותן לפי המלקיות הם נמנין לו ד' מצות ולדעתנו שאנו מונין הלאוין אינן נמנין כי אם שנים ואלה הם שנתוספו לנו על מנינו של הרמב"ן ז"ל ואם כן אין אני צריכין להשלים חסרון מנין המצות כי אם בכ"ח כי מצי' לא תחום דרוצח ושתי אלו הנמצאות נוספות בנזיר וכשנחסרם מהל"א ממנינו של הרז"ל נשארו לנו חסרות כ"ח והנה היתה הסכמת שניהם ז"ל למנות אוב וידעוני בשתי אזהרות או מפני חלוק עושיהן או מפני חלוק עניניהם ואנו לפי הסכמתנו למנות הלאוין לא נמנה אותן אלא א' וחסרה לנו אם כן אזהרה א' על מנינן והם בין הכל כ"ט ואנו צריכין להשלים אותן שחסרנו מהשלמת הרמב"ן ז"ל ואעפ"י שהר"ם ב"ן ז"ל חסר ממניינו של הרז"ל מצות קרוע בגדים אין אנו צריכין להשלימה כי כבר הכניס תחתיה הוא ז"ל מחוסר בגדים ששמש: והנה חסרנו מתוספת הרמב"ן ז"ל לא תשכח דאלהות וזה לפי דעתנו שלא הכנסנו דבור אנכי במנין פרטי במצות עשה כן לא נכניס לא תשכח שהוא אזהרה על דבור זה במנין הלאוין. עוד חסרנו שחיטת מחשבת חוץ מפני שהוא לאו שבכללות לפי הסכמתנו במנין לאוין שבכללות שהמקרא המזהיר על זה והוא לא תזבח לה' אלקיך שור ושה אשר יהיה בו מום לא נזכר בו בפי' אלא מום וכבר הזהיר עליו במקום אחר והם ב' אזהרות בענין א' ולא תכנס במנין אלא אחד עוד חסרנו מזה הטעם צפור שחוטה של מצורע עוד חסרנו מזה הטעם לקבל שקלים מהגוים. עוד חסרנו שלא לקבל עדות מיוחדת כמו שכתבנו בזה דעתנו בפי' מצות לא תעשה עוד חסרנו איסור סוטה הנסתרת מפני שהוא בכלל לאו מחזיר גרושתו וזה על דעתנו בלאו שבכללות ומזה הטעם הסכמנו למנינו של הרמב"ם ז"ל למנות עמוני ומואבי וענוי יתום ואלמנה ונקי וצדיק אל תהרוג ואיסור שאור ודבש ואתנן ומחי' ונא ומבושל אחת אחת ולא נכנסו לנו בתוספת ובאזהרת לא תוכל לאכול בשעריך לפי דעתנו בלאו שבכללות יחסרו לנו ה' לאוין כמו שתראה ממה שכתבנו באזהרות אלו ומספר אלו שחסרנו בהם מנינו של הרז"ל הם י"ז מצות ואנו צריכין להשלימם משלנו מלבד אחרת תשלום אוב וידעוני שהם ז"ל מנאום שתים ואנחנו לא מנינו אותה אלא אזהרה אחת והנה יש לנו לפי מה שכתבנו בפי' אלה אזהרוח י"ח אזהרות כנגד אלו שחסרנו ויהיו לתשלום שס"ה לאוין והם באיסורי נזיר שמנאם הרז"ל חמשה אזהרות ואנו לפי דרכנו לא מנינו אותן כי אם ג' והרמב"ן ז"ל אינו מונה אותם כי אם א' לפי דרכו במנין המצות נתוספו לנו ב' מצות. והג' שלא להתפיס תמימין לבדק הבית. והד' איסור הנאת המת הבא בגזרה שוה כמו שהסכימו הם ז"ל למנות ערל הנלמד בג"ש. והה' איסור הנאה בבשר בחלב. הו' לא תאכלו על הדם אזהרת אכילה ראשונה של בן סורר ומורה. כמו שמנינו אלקים לא תקלל ב' אזהרות אחד מלקות וא' במיתה וכן נמנה לאו זה ב' אזהרות אחד במלקות ואחד במיתה וכן הז' לא ימכרו ממכרת עבד מזה הטעם. וכן הח' אכילת דם הא' בכרת וא' באזהרה. וכן הט' אזהרת מחמר בשבת וכן הי' זר ששמש שיש בזה ב'. אזהרות אחד במיתה וא' בלאו מזה הטעם. הי"א לא תחוס עינך האמור בעדים זוממין כמו שהסכימו ז"ל למנות לא תחוס דמסית ודרוצח ודמחזקת במבושים והוא הטעם לזה. והי"ב לא תחלל את בתך להזנותה כמו שכתבנו בפי' מצות לא תעשה ואם לא יכנס לאו זה במנין נכניס תחתיו שחיטת מחשבת חוץ לפי שיש לו לאו מיוחד והי"ג לאו דלא תעשה חמץ כמו שהשרשנו והי"ד והט"ו העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט והי"ו ביאה בהיכל שהיא באזהרה והי"ז אזהרת כבוס בגדי' בטומאת מקדש והי"ח שמירת הנפש שנאמר ונשמרתם מאד לנפשותיכם ושומר נפשות חסידיו ישמור צאתנו ובואנו וידריכנו בנתיב מצותיו מעתה ועד עולם אמן. והנה נשלמה כונתינו בעזרת שדי בכוון מנין המצות לפי כונתינו ועניות דעתינו וראינו למנות המצות על פי כונתינו על סדר האזהרות אשר עשינו מהם שרש בסדור ענינים אלו אם יסכים הפעם עמנו ואע"פ שזה יקל לכל מי אשר נשאו לבו לקרבה אל המלאכה ומלאכת שמים היא ביד כל הבא למלאת את ידו בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו ויהי כזית הודו:
ספר מלא חמדה, לשם שבו פטדה. נרד מר דרור קדה. סופר שס"ה ורמ"ח. נפך ענדהו. ספיר יסדהו. אב זה ילדהו. שמעון בנו צמח:
הבדלים שיש בין הרמב"ם ז"ל ובין הר"ס מקוצי ז"ל במספר המצות:
בפרשת בא אל פרעה במצות פסח מצרים נא ומבושל הרמב"ם ז"ל מנאם מצוה אחת והר"ם מקוצי מנאם ב' מצות.
בפרשת משפטים בפסוק מדבר שקר תרחק המיימון לא מנאו ולא זכרו והקוצי עשה ממנו מצוה.
עוד בזאת הפרשה בפסוק לא תעבדם ולא תעשה כמעשיהם המיימון לא זכרו והקוצי עשה ממנו מצוה.
פרשת ויקרא במצות שאור ודבש המיימון עשה משניהם מצוה א' והקוצי ב' מצות.
פרשת שמיני השרץ השורץ לא תאכלום כי שקץ הם המיימון עשה מזה מצוה והקוצי לא זכרו.
עוד בזאת הפרשה בפסוק ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ הר"ם זכרו והקוצי לא זכרו.
פרשת אמור אל הכהנים בפסוק ומן המקדש לא יצא הר"ם זכרו מצוה והקוצי לא זכרו.
עוד בזאת הפרשה כל איש אשר בו מום לא יקרב ופסוק אחר אשר יהיה בו מום לא יקרב הר"ם מנה שניהם ב' מצות והקוצי מנאם מצוה א'.
פרשת בהר סיני בפסוק ופסל ומצבה לא תקימו לכם הר"מ לא מנה מאמר ופסל במנין המצות והקוצי עשה ממנו מצוה.
פרשת בהעלותך בפסוק והרעותם בחצוצרות הר"מ זכרו במנין המצות והקוצי לא זכרו.
פרשת ויקח קרח בפסוק ושמרתם את משמרת הקדש הר"מ מנאו עם מצות לא תעשה והקוצי לא זכרו כלל לפי שהוא אצלו נכלל בפסוק הנזכר לפני זה והוא אמרו ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות והוא מצות עשה.
פרשת אלה מסעי בפסוק ועד אחד לא יענה בנפש למות הר"מ זכרו מצוה והקוצי לא זכרו מצוה.
פרשת ואתחנן בפסוק ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם הר"מ לא זכרו במנין המצות והר"מ מקוצי זכרו מצוה ונכפלה זאת המצוה לדעתו שהרי נשנית בפרשת ראה.
עוד יתחלפו בזאת הפרשה בפסוק ולא תתאוה בית רעך הר"מ מנאו מצוה זולת מצות לא תחמוד והקוצי עשה משניהם מצוה אחת לבד להיותם לדעתו ענין אחד.
עוד בזאת הפרשה יתחלפו בפסוק השמר לך פן תשכח את ה' אלקיך הר"מ לא זכרו מצוה והקוצי מנאו מצוה. ונכפלה לדעתו בפרשת והיה עקב.
עוד בזאת הפרשה בפסוק לא תתחתן בם אע"פ שכל א' מנאו מצוה הבדל יש ביניהם כי הר"מ מניח שזאת האזהרה כוללת שבע אומות וזולתם. והר"מ מקוצי מניח שלא יכלול אלא ז' אומות לבד.
פרשת והיה עקב בפסוק וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו הר"מ לא זכרו מצוה והקוצי עשאו מצוה. פר' ראה אנכי בפסוק לא תאכל כל תועבה הר"מ זכרו במנין המצות. והקוצי לא זכרו כלל.
עוד בזאת הפ' בפסוק את הנכרי תגוש הר"מ זכרו מצוה והקוצי לא זכרו כלל.
עוד בזאת הפרשה בפסוק שמור את חדש האביב וכבר נזכר זה החילוק בפרשת ואתחנן בפסוק ושמרתם ועשיתם. פר' שופטים בפסוק לא תזבח לה' אלקיך שור או שה אשר יהיה בו מום הר"מ זכרו במנין המצות והקוצי לא זכרו כלל לפי שהוא נכלל אצלו בפסוק לא תקריבו בפרשת אמור אל הכהנים.
פרשת כי תצא בפסוק לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה הר"מ זכרם מצוה א' והקוצי עשה בו ב' מצות.
עוד בזאת הפרשה לא יבוא עמוני ומואבי הר"מ זכרם א' והקוצי עשאם ב' מצות.
עוד בזאת הפרשה בפסוק ויתד תהיה לך על אזנך הר"מ עשאם ב' מצות והקוצי עשאם מצוה א'.
עוד בזאת הפרשה בפסוק לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב. הר"מ עשה מהם מצוה אחת והקוצי ב' מצות.
עוד בזאת הפרשה בפסוק לא תהיה קדשה ולא יהיה קדש אע"פ שכל א' מנאם מצוה א' הבדל יש ביניהם. והוא כי לדעת הר"מ ז"ל ענינה נכלל במצות אל תחלל את בתו להזנותם הנזכר בפרשת קדושים ולדעת הר"מ מקוצי ענינה המובן מתרגום אונקלוס.
עוד בזאת הפרשה בפסוק לנכרי תשיך הר"מ זכרו מצוה והקוצי לא זכרו כלל.
עוד בזאת הפרשה בפסוק לא תחבול רחיים ורכב הרמב"ם ז"ל זכרו במצוה אחת והר"מ ז"ל מקוצי שתי מצות:
עד כאן ההבדלים: