וְקֶרֶן, וְאֶצְבַּע, וְחוּדָּהּ, וְאִישִּׁים.
אַדְּרַבָּה, חַטַּאת הָעוֹף הֲוָה לֵיהּ לְרַבּוֹיֵי – שֶׁכֵּן חוּץ כְּמוֹתָהּ, וַאֲכִילָה כְּמוֹתָהּ! הָנָךְ נְפִישִׁין.
רַב יוֹסֵף אָמַר, אָמַר קְרָא: ״יֹאכְלֶנָּה״ – לָזוֹ וְלֹא לְאַחֶרֶת; בְּנֶאֱכָלוֹת מִיעֵט הַכָּתוּב.
וְאֶלָּא ״זֹאת״ לְמָה לִי? אִי לָאו ״זֹאת״, הָוֵי אָמֵינָא: ״יֹאכְלֶנָּה״ – אוֹרְחֵיהּ דִּקְרָא; קָא מַשְׁמַע לַן.
רַבָּה אָמַר, אָמַר קְרָא: ״אֲשֶׁר יִזֶּה״ – בְּהַזָּאוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר.
וְהָתַנְיָא: אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַכָּתוּב מְדַבֵּר אֶלָּא בְּנֶאֱכָלוֹת – לְעִנְיַן מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה; אֲבָל לְעִנְיַן כִּיבּוּס – ״אֲשֶׁר יִזֶּה״ כְּתִיב!
אִי הָכִי, ״אֶחָד הַנֶּאֱכָלוֹת וְאֶחָד הַפְּנִימִיּוֹת״?! ״אֶחָד הַפְּנִימִיּוֹת וְאֶחָד הַנֶּאֱכָלוֹת״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! תְּנִי: ״אֶחָד הַפְּנִימִיּוֹת וְאֶחָד הַנֶּאֱכָלוֹת״.
אִי הָכִי, חַטַּאת הָעוֹף נָמֵי! מַיעֵט רַחֲמָנָא ״זֹאת״. אִי הָכִי, חִיצוֹנָה נָמֵי לָא! רַבִּי רַחֲמָנָא ״תּוֹרַת״.
וּמָה רָאִיתָ? מִסְתַּבְּרָא חַטַּאת בְּהֵמָה הֲוָה לֵיהּ לְרַבּוֹיֵי – שֶׁכֵּן בְּהֵמָה, שְׁחִיטַת צָפוֹן, וְקַבָּלַת כְּלִי, וְקֶרֶן, וְאֶצְבַּע, וְחוּדָּהּ, וְאִישִּׁים.
אַדְּרַבָּה, חַטַּאת הָעוֹף הֲוָה לֵיהּ לְרַבּוֹיֵי – שֶׁכֵּן הַזָּאָה כְּמוֹתָהּ! הָנָךְ נְפִישִׁין.
בָּעֵי רַבִּי אָבִין: חַטַּאת הָעוֹף שֶׁהִכְנִיס דָּמָהּ בְּצַוָּארָהּ בִּפְנִים, מַהוּ? צַוָּארָהּ כִּכְלִי שָׁרֵת דָּמֵי, וּמִיפְּסִיל;
אוֹ דִלְמָא כְּצַוַּאר בְּהֵמָה – ״מִדָּמָהּ״ אָמַר רַחֲמָנָא, וְלָא בְּשָׂרָהּ? תָּא שְׁמַע: פִּירְכְּסָה וְנִכְנְסָה לִפְנִים וְחָזְרָה – כְּשֵׁירָה. הָא הִכְנִיסָהּ – פְּסוּלָה!
וְלִיטַעְמָיךְ, גַּבֵּי קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים דְּקָתָנֵי: פִּירְכְּסָה וְיָצְאָה לַדָּרוֹם וְחָזְרָה – כְּשֵׁרָה; הָא הוֹצִיאָהּ – פְּסוּלָה?!
אֶלָּא הַאי יָצְתָה לַחוּץ אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ; הָכָא נָמֵי יָצְתָה לַחוּץ אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ.
בָּעֵי רַבִּי אָבִין: נִשְׁפַּךְ עַל הָרִצְפָּה וַאֲסָפָהּ, מַהוּ?
אַצְרוֹכֵיה הוּא דְּלָא אַצְרְכֵיהּ רַחֲמָנָא כְּלִי שָׁרֵת, וְהִלְכָּךְ אוֹסְפוֹ וְכָשֵׁר; אוֹ דִלְמָא מִיפְסָל פְּסַל בֵּיהּ רַחֲמָנָא כְּלֵי שָׁרֵת, וְהִלְכָּךְ אוֹסְפוֹ וּפָסוּל?
אָמַר רָבָא, תָּא שְׁמַע: יָכוֹל יְהֵא דַּם חַטַּאת הָעוֹף טָעוּן כִּיבּוּס? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״זֹאת״. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מִיפְסָל פָּסֵיל בֵּיהּ רַחֲמָנָא, תִּיפּוֹק לִי דְּהָא אִפְּסִיל לֵהּ בַּאֲוִיר כְּלִי!
אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: בְּמַדְבִּיק כְּלִי בְּצַוָּארָהּ.
בְּעָא מִינֵּיהּ לֵוִי: נִיתַּז מִבֶּגֶד לְבֶגֶד, מַהוּ? מִבֶּגֶד קַמָּא אִידְּחִי לֵיהּ לְכִיבּוּס, אוֹ דִלְמָא לָא?
אֲמַר לֵיהּ: זוֹ שְׁאֵלָה! טָעוּן כִּיבּוּס. מִמָּה נַפְשָׁךְ; אִי אוֹסְפוֹ וְכָשֵׁר – הָא כָּשֵׁר. וְאִי אוֹסְפוֹ וּפָסוּל – אֲנָא כְּרַבִּי עֲקִיבָא סְבִירָא לִי, דְּאָמַר: הָיְתָה (לוֹ) [לָהּ] שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר וְנִפְסְלָה – דָּמָהּ טָעוּן כִּיבּוּס.