דַּאֲפִילּוּ אִקַּשּׁוֹיֵי נָמֵי לָא אִקַּשּׁוּ. וּמְנָא יָדְעָה? דְּאָמַר מָר: אֵין לָךְ כׇּל שַׂר וְנָגִיד שֶׁלֹּא בָּא עַל רָחָב הַזּוֹנָה.
אָמְרוּ: בַּת עֶשֶׂר שָׁנִים הָיְתָה כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, וְזִנְּתָה [כׇּל] אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר. אַחַר חֲמִישִּׁים שָׁנָה נִתְגַּיְּירָה, אָמְרָה: ״יְהֵא מָחוּל לִי בִּשְׂכַר חֶבֶל חַלּוֹן וּפִשְׁתִּים״.
אָמַר מָר: וְגוֹיִם בִּזְמַן הַזֶּה רַשָּׁאִין לַעֲשׂוֹת כֵּן. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ – בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְצוּוִין עַל שְׁחוּטֵי חוּץ, וְאֵין הַגּוֹיִם מְצוּוִין עַל שְׁחוּטֵי חוּץ.
לְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד בּוֹנֶה לוֹ בָּמָה לְעַצְמוֹ, וּמַקְרִיב עָלֶיהָ כׇּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה. אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא אָמַר רַב אַסִּי: אָסוּר לְסַיְּיעָן וְלַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתָן. אָמַר רַבָּה: וּלְאוֹרֹיִנְהוּ שְׁרֵי.
כִּי הָא דְּאִיפְרָא הוֹרְמִיז אִימֵּיהּ דְּשַׁבּוּר מַלְכָּא שַׁדַּרָה קוּרְבָּנָא לְרָבָא, שְׁלַחָה לֵיהּ: ״אַסְּקוּהּ נִיהֲלֵיהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם״. אֲמַר לְהוּ לְרַב סָפְרָא וּלְרַב אַחָא בַּר הוּנָא: זִילוּ וּדְבַרוּ תְּרֵי עוּלֵמֵי גּוּלָאֵי, וַחֲזוֹ הֵיכָא דְּמַסְּקָא יַמָּא שִׂירְטוֹן; וּשְׁקֻלוּ צִיבֵי חַדְתֵי, וְאַפִּיקוּ נוּרָא מִמָּרָא חַדְתָּא, וְאַסְּקוּהּ נִיהֲלֵיהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: כְּמַאן – כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ. דְּתַנְיָא, רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ אוֹמֵר: מָה מִזְבֵּחַ – שֶׁלֹּא יִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ הֶדְיוֹט, אַף עֵצִים – שֶׁלֹּא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן הֶדְיוֹט. וְהָא מוֹדֶה רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ בְּבָמָה!
דְּתַנְיָא, כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ״וַיִּתֵּן דָּוִד לְאׇרְנָן בַּמָּקוֹם שִׁקְלֵי זָהָב מִשְׁקָל שֵׁשׁ מֵאוֹת וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״וַיִּקֶן דָּוִד אֶת הַגֹּרֶן וְאֶת הַבָּקָר בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים״; הָא כֵּיצַד?
גּוֹבֶה מִכׇּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט חֲמִשִּׁים, שֶׁהֵן שֵׁשׁ מֵאוֹת. רַבִּי אוֹמֵר מִשּׁוּם אַבָּא יוֹסֵי בֶּן דּוֹסְתַּאי: בָּקָר [וְעֵצִים] וּמְקוֹם מִזְבֵּחַ בַּחֲמִשִּׁים, וְכׇל הַבַּיִת כּוּלּוֹ בְּשֵׁשׁ מֵאוֹת.
רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ אוֹמֵר: בָּקָר וְעֵצִים וּמְקוֹם מִזְבֵּחַ בַּחֲמִשִּׁים, וְכׇל הַבַּיִת כּוּלּוֹ בְּשֵׁשׁ מֵאוֹת; דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל דָּוִד: יִקַּח וְיַעַל אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ [הַטּוֹב בְּעֵינָיו], רְאֵה הַבָּקָר לָעֹלָה וְהַמֹּרִגִּים [וּכְלֵי הַבָּקָר] לָעֵצִים״. וְרָבָא אָמַר לָךְ: הָתָם נָמֵי בְּחַדְתֵי.
מַאי מוֹרִיגִּים? אָמַר עוּלָּא: מִטָּה שֶׁל טוּרְבֵּל. מַאי מִטָּה שֶׁל טוּרְבֵּל? אָמַר אַבָּיֵי: עִיזָּא דְּקֻרְקְסָא דְּדָיְישָׁן דִּישָׁאֵי. אָמַר אַבָּיֵי: מַאי קְרָא? ״הִנֵּה שַׂמְתִּיךְ לְמוֹרַג חָרוּץ חָדָשׁ בַּעַל פִּיפִיּוֹת״.
מַקְרֵי לֵיהּ רָבָא לִבְרֵיהּ, וְרָמֵי לֵיהּ קְרָאֵי אַהֲדָדֵי; כְּתִיב: ״וַיִּתֵּן דָּוִד לְאׇרְנָן וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״וַיִּקֶן דָּוִד וְגוֹ׳״; הָא כֵּיצַד? גּוֹבֶה מִכׇּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט חֲמִשִּׁים, שֶׁהֵן שֵׁשׁ מֵאוֹת.
וְאַכַּתִּי קַשְׁיָין אַהֲדָדֵי – הָתָם כֶּסֶף, הָכָא זָהָב! אֶלָּא הָכִי קָאָמַר: גּוֹבֶה כֶּסֶף בְּמִשְׁקַל שֵׁשׁ מֵאוֹת זָהָב.
קָדָשִׁים קַלִּים נֶאֱכָלִים [בְּכׇל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל]. אָמַר רַב הוּנָא: בְּכׇל מְקוֹמוֹת יִשְׂרָאֵל, אֲבָל מַחֲנֶה לָא הָוֵי.
אֵיתִיבֵיהּ רַב נַחְמָן לְרַב הוּנָא: וּמַחֲנוֹת בְּמִדְבָּר לָא הֲוַאי?! וְהָא תַּנְיָא: כְּשֵׁם שֶׁמַּחֲנֶה בַּמִּדְבָּר, כָּךְ מַחֲנֶה בִּירוּשָׁלַיִם; מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת – מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, מֵהַר הַבַּיִת לְשַׁעַר נִקָּנוֹר – מַחֲנֵה לְוִיָּה,
מִכָּאן וְאֵילָךְ – מַחֲנֵה שְׁכִינָה, וְהֵן הֵן קְלָעִים שֶׁבַּמִּדְבָּר.
אֶלָּא אֵימָא: בְּכׇל מְקוֹם מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל. פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: אִיפְּסִלוּ בְּיוֹצֵא; קָא מַשְׁמַע לַן.
וְאֵימָא הָכִי נָמֵי! אָמַר קְרָא: ״וְנָסַע אֹהֶל מוֹעֵד״ – אַף עַל פִּי שֶׁנָּסַע, אֹהֶל מוֹעֵד הוּא.
תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: עוֹד אַחֶרֶת הָיְתָה, וְחֵיל עֶזְרַת נָשִׁים הִיא, וְלֹא הָיוּ עוֹנְשִׁין עָלֶיהָ. וּבְשִׁילֹה לֹא הָיוּ אֶלָּא שְׁנֵי מַחֲנוֹת בִּלְבַד.
הֵי מִינַּיְיהוּ לָא הֲוָה? אָמַר רַבָּה: מִסְתַּבְּרָא דְּמַחֲנֵה לְוִיָּה הֲוַאי; דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מַחֲנֵה לְוִיָּה לָא הֲוַאי –