רָבָא אָמַר: כִּדְרַבִּי יוֹנָה, דְּאָמַר רַבִּי יוֹנָה: אָתְיָא ״שָׁם״–״שָׁם״; מָה לְהַלָּן לֹא עָנַשׁ אֶלָּא אִם כֵּן הִזְהִיר, אַף כָּאן לֹא עָנַשׁ אֶלָּא אִם כֵּן הִזְהִיר.
אַשְׁכְּחַן מוּקְטְרֵי פְּנִים שֶׁהֶעֱלָן לַחוּץ; מוּקְטְרֵי חוּץ שֶׁהֶעֱלָן לַחוּץ מִנַּיִן?
אָמַר רַב כָּהֲנָא, אָמַר קְרָא: ״וַאֲלֵהֶם תֹּאמַר״ – עַל הַסְּמוּכִין תֹּאמַר.
מַתְקֵיף לַהּ רָבָא: מִי כְּתִיב ״וַעֲלֵיהֶם״?! ״וַאֲלֵיהֶם״ כְּתִיב! אֶלָּא כִּדְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״וַאֲלֵהֶם תֹּאמַר״ – לְעָרֵב פָּרָשִׁיּוֹת.
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אָתְיָא הֲבָאָה–הֲבָאָה; מָה לְהַלָּן מוּקְטְרֵי חוּץ, אַף כָּאן מוּקְטְרֵי חוּץ.
מַתְקֵיף לַהּ רַב בִּיבִי, הָא דִּתְנַן: שְׁלֹשִׁים וְשֵׁשׁ כָּרֵיתוֹת בְּתוֹרָה – תְּלָתִין וְשַׁב הָוְיָין, דְּאִיכָּא הַמַּעֲלֶה וְהַמַּעֲלֶה! קַשְׁיָא.
וְהָדִתְנַן: הַזּוֹרֵק מִקְצָת דָּמִים בַּחוּץ – חַיָּיב, מְנָלַן? נָפְקָא לֵיהּ מִדְּתַנְיָא: ״דָּם יֵחָשֵׁב״ – לְרַבּוֹת הַזּוֹרֵק. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: ״אוֹ זָבַח״ – לְרַבּוֹת אֶת הַזּוֹרֵק.
וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, הַאי ״אוֹ זָבַח״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? לְחַלֵּק.
וְרַבִּי עֲקִיבָא, לְחַלֵּק מְנָא לֵיהּ? נָפְקָא לֵיהּ מִ״לֹּא יְבִיאֶנּוּ״.
וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל – הָהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ: עַל הַשָּׁלֵם הוּא חַיָּיב, וְאֵינוֹ חַיָּיב עַל הֶחָסֵר. וְרַבִּי עֲקִיבָא – נָפְקָא לֵיהּ מִ״לַּעֲשׂוֹת אוֹתוֹ״.
וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל – חַד לְמוּקְטְרֵי פְּנִים שֶׁחָסְרוּ וְהֶעֱלָן בַּחוּץ, וְחַד לְמוּקְטְרֵי חוּץ שֶׁחָסְרוּ (וְהֶעֱלוּ) [וְהֶעֱלָן] בַּחוּץ. וְהָא תַּנְיָא, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: יָכוֹל מוּקְטְרֵי פָּנִים שֶׁחָסְרוּ (וְהֶעֱלוּ) [וְהֶעֱלָן] בַּחוּץ חַיָּיב? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ״ – עַל הַשָּׁלֵם חַיָּיב וְאֵינוֹ חַיָּיב עַל הֶחָסֵר.
וְרַבִּי עֲקִיבָא – מוּקְטְרֵי פְּנִים שֶׁחָסְרוּ (וְהֶעֱלוּ) [וְהֶעֱלָן] בַּחוּץ, חַיָּיב.
וְרַבִּי עֲקִיבָא, הַאי ״דָּם יֵחָשֵׁב״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? לְרַבּוֹת שְׁחִיטַת הָעוֹף. וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל – נָפְקָא לֵיהּ מֵ״אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחָט״.
וְרַבִּי עֲקִיבָא אָמַר לָךְ, הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ: עַל הַשּׁוֹחֵט הוּא חַיָּיב, וְלֹא עַל הַמּוֹלֵק. וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל – נָפְקָא לֵיהּ מִ״זֶּה הַדָּבָר״.
דְּתַנְיָא: ״אֲשֶׁר יִשְׁחַט״ – אֵין לִי אֶלָּא שׁוֹחֵט בְּהֵמָה; שָׁחַט עוֹף מְנָא לַן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחָט״.
יָכוֹל אַף הַמּוֹלֵק? וְדִין הוּא: מָה שְׁחִיטָה דְּאֵין דֶּרֶךְ הֶכְשֵׁירָהּ בִּפְנִים, חַיָּיב, מְלִיקָה שֶׁדֶּרֶךְ הֶכְשֵׁירָהּ בְּפָנִים, אֵינוֹ דִּין שֶׁהוּא חַיָּיב? תַּלְמוּד לוֹמַר ״זֶה הַדָּבָר״.
וְרַבִּי עֲקִיבָא אָמַר לָךְ: הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לִגְזֵירָה שָׁוָה.
וְהָא דִּתְנַן: הַקּוֹמֵץ וְהַמְקַבֵּל דָּמִים בַּחוּץ פָּטוּר – מְנָלַן? וּמֵהֵיכָא תֵּיתֵי דְּחַיָּיב?
תֵּיתֵי מִשְּׁחִיטָה – מָה לִשְׁחִיטָה, שֶׁכֵּן נִפְסֶלֶת שֶׁלֹּא לְאוֹכְלִין בְּפֶסַח!
תֵּיתֵי מִזְּרִיקָה – מָה לִזְרִיקָה, שֶׁכֵּן זָר חַיָּיב עָלֶיהָ מִיתָה!