מה נאוו על ההרים רגלי מבשר וכו' משמיע ישועה אומר לציון מלך אלהיך (ישעיה נב ז). דידוע דבעונות נעשו הרים מפסיקין כו' בינינו לבין אבינו שבשמים גבה טורא בינינו, כי יצר הרע נדמה כהר כנודע מדברי חז"ל (סוכה נ"ב ע"א). והנה איכא תרין קצין זכו ובעתה (ישעיה ס כב, עיין סנהדרין צ"ח ע"א), ומובן דאם זכו מדלג על ההרים, דהתשובה משבר הרים ומפרק סלעים, ולכך נקרא תשובה תיובתא, לשון שבירה כמו כל תיובתא שבש"ס, שהוא לשון שבירה כמבואר במבוא התלמוד לרבי שמואל הנגיד. ואם אינם שבין הוי בעתה בעת הידוע ליוצר בראשית, כי יתמו ההרים על ידי דשקלי למטרפסיהו לאט לאט ברחמנות כפי אשר יוכלו לסבול. והבן, אבל יפה היה אם ידלגו על ההרים אף שלא נסתלקו על ידי העונשים. והנה ה' ימלוך לעולם ועד (שמות טו יח), ה' דייקא, כי אז שוב לא יהיה מדת הדין מתוח, רק שמדת הדין יתמתק ויהפך לרחמים. והיינו מה נאוו על ההרים רגלי מבשר, דהיינו שיהיה זכו וידלג על ההרים משמיע ישועה אומר לציון מלך אלקיך דייקא כנ"ל. ויתכן לומר כפשוטו מדלג על ההרים, על הקיצין והחשבונות דהיינו קודם זמנו, ונדרש על יציאת מצרים שהיה קודם ארבע מאות שנה הנקצב לאברהם אבינו. ועל פי זה יתבאר מה נאוו על ההרים רגלי מבשר, דהיינו שיהיה מדלג על ההרים קודם זמנו, דהיינו זכו ולא בעתו. ומפרש מה הוא, על ההרים משמיע ישועה אומר לציון מלך אלהיך, דהיינו בעת שמדת הדין מתוח עדיין כמ"ש, והבן.