אשר ידבר הנביא בשם ה' ולא יהיה הדבר ולא יבוא כי בזדון דברו הנביא לא תגור כו' (דברים יח כב). שמעתי פירוש על זה דאמר בשם ה', דלכאורה מיותר הוא, דידוע (ברכות ז' ע"ב) דלטובה ליכא חזרה, אבל לרעה איכא חזרה. ונקדים מאמר חז"ל (ב"ר ג' ו') דהקב"ה אינו מייחד שמו על הרעה, ואמר כאן אשר ידבר בשם ה', דהיינו טובה ולא יהיה הדבר, הוא הדבר אשר לא דברו ה', ודפח"ח. אבל גם על על זה הפירוש קשה, חדא דכתבה התורה לסימן דהיינו טובה, וכי לא סגי בלאו הכי שיהיה טובה ולא יהיה בשם ה', ולפי זה יהיה חייב מיתה, והתורה כתבה בשם ה' דוקא. ועוד הוי לתורה לכתוב לטוב בפירוש, ולא על ידי סימן. ועוד למה לי כפל הדברים הוא הדבר אשר לא דברו ה' בזדון דברו הנביא, כיון דלא דבר ה', ידענא כי בזדון דיבר, והנראה כי מצינו באחאב שיצא רוח נבות ואמר ואהיה רוח שקר בפי כל נביאיו (מלכים א' כב כב), וכן נמצא לפעמים שבא משחית ושד ומדבק באחד ואמר לו עתידות, והוא סובר שרוח הקודש אתו, וכי יהיה חייב מיתה על זה, הא אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריות, ואם כן איך נהרוג נביא שקר, דלמא היה כזה ואינו חייב כלל בדבר הזה כי מטעי קא טעי. אך נקדים מאמר חז"ל בסנהדרין (דף מ"ד.) ובמגילה (דף ג'.) גבי יהושיע שאמר הלנו או לצרינו כו' (יהושע ה יג-יד), והא אין שואלין בשלום בלילה, חיישינן דלמא שד הוא. ומשני שאני הכא דאמר ליה (יהושע ה יד) כי אני שר צבא ה'. ודלמא משקרי, גמירי דלא מפקי שם שמים לבטלה, עד כאן. וזהו הפירוש אשר ידבר הנביא בשם ה' ולא יהיה הדבר כו' הוא הדבר אשר לא דברו ה', דהא לא בא, וגם שד לא הטעה אותו, רק בזדון דברו הנביא דהא לא מפקי שם שמים לבטלה, על כן חייב מיתה, לכך באמת אינו חייב מיתה רק בשאומר בשם ה', ודו"ק.