ישראל לא ידע עמי לא התבונן (ישעיה א ג) הוי גוי חוטא עם כבד עון (ישעיה א ד). מה שכפל הדבר במילות שונות, נראה לפרש על פי מאמר חז"ל (ב"מ דף ל"ג:) שגגת תלמוד עולה זדון. ושמעתי על זה הפירוש כיון שהתלמיד חוטא בשוגג, ורואה ממנו עם הארץ ואינו מבין שהוא בשוגג, סובר שהותרה הרצועה ועושה בזדון, וזה עולה זדון אצל עם הארץ. וידוע דהתלמיד חכם נקרא ישראל וגוי, ועם הארץ נקראים בשם יעקב או עם. וזה הפירוש ישראל לא ידע שעושה בשוגג, עמי לא התבונן פירוש שעמי הארץ אינם מבינים שלא ידע, רק סוברים שהותרה הרצועה, וקאמר בתריה הוי גוי חוטא, היינו התלמיד חכם חוטא בשוגג, כי ידוע שהחטא הוא שוגג, היה על ידי זה עם כבד עון, כי הם עושים במזיד הנקרא עון. ואמר כבד, נ"ל כי ידוע כשעושה התלמיד חכם אחד בשוגג, עושה עם הארץ חבילות של העבירות במזיד, ואומר מדהתלמיד חכם עושה כך מה אעשה אני, ודו"ק היטב. ואמר אחר כך זרע מרעים בנים משחיתים, כי אמרו רז"ל (עירובין דף ו':) מקולי שניהם, בתרי קולי דסתרי אהדדי נקרא רשע. וזה שאמר כי עזבו את ה', היינו תלמיד חכם דנתרבה מאת ה' אלקיך תירא (דברים ו יג, פסחים דף כ"ב:) שאינם מכבדין אותן. ולענין ניאצו את קדוש ישראל נזורו אחור לאת דכתיב מקמיה, ולומר הלא תלמידי חכמים שחשובין מאד שנתרבו מאת ה' עושין כן, ואז מקדימין את התלמידי חכמים לומר שהם אחריו, ואם כן הוי תרי קולי דסתרי אהדדי, ולכך נקראו בלשון גנאי זרע מרעים וגו', והבן זה.