במדרש (ילקו"ש תהלים קל"ו) הובא בע"ש, אמרו חכמים קשה היה סיחון ועוג יותר מפרעה וחילותיו, וכשם שאמרו שירה על מפלת מצרים, כך היה ראוי לומר שירה על מפלת סיחון ועוג, אלא שבא דוד ואמר עליהם שירה, שנאמר (תהלים קלו יז) למכה מלכים וכו' כי לעולם חסדו, עכ"ל.
ויש לדקדק הלא על כל נס ראוי לומר שירה אף על נס קטן. ועוד מה טעם לא אמרו שירה עד שבא דוד. והנ"ל בזה, בהקדים מה דאיתא בבראשית רבה (פרשת ויצא (ב"ר ע"ד) סי' ט"ו) והובא ברמב"ן סוף ספר המצות, בשעה ששלח דוד את יואב לארם נהרים וארם צובה, פגע באדומים ובקש לזנבן, והוציאו לו איצטליות שלהם רב לכם סוב את ההר (דברים ב א). פגע במואבים וביקש לזנבן, והוציאו לו איצטליות שלהם אל תצר את מואב וכו' (דברים ב ט). הלך אצל סנהדרין אמר להם רבותי לא באתי ללמוד לכאן אלא ללמד, אם אתם נותנים לי רשות אני מלמד, שלחתי את יואב לארם נהרים ולארם צובה וכו', והלא הם פרצו גדר תחלה, שנאמר (שופטים ג יג) ויאסוף אליו בני עמון ועמלק, פגע במואבים כו' הלא הם פרצו גדר תחילה, שנאמר (במדבר כב ה) וישלח מלאכים אל בלעם וגו', עיין שם. והנה לכאורה קשה כי לפי זה המואבים פרצו הגדר בימי משה, ולמה לא לקחו אז נקמה דהרי הותר להם, וכן בבני עשו תיכף כשפרצו הגדר, היה ראוי ליקח נקמה מהם, ולמה לא נתעורר שאול לזה. והנ"ל על פי הגמרא מסכת שבת (דף נ"ה ע"א) שם והתוית תיו (יחזקאל ט ד), מאי תיו, שמואל אמר תמה זכות אבות, ור' יוחנן אמר תחון זכות אבות. ושם מאימתי תמה זכות אבות, חד אמר מימי הושע בן בארי, וחד אמר מימות חזאל מלך ארם, וחד אמר מימי חזקי' מלך יהודה, ודרשו מקראי. ושם בתוספת (ד"ה ושמואל) בשם ר"ת דברית אבות לא תמה. ושם אמר ר"י דשמואל ורבי יוחנן לא פליגי, דלרשעים תמה, ולצדיקים לא תמה לעולם. וראיה דהא ר' יוחנן אמר מימי חזקי', וכאן אמר בשעת החורבן תחון זכות אבות, עיין שם. והנה לפי זה לבני עשו דיש להם זכות מאברהם ויצחק, ועמון ומואב גם כן לפי שלא גילה לוט במצרים על שרה (ב"ר נ"א ו'), ודאי כבר תמה, דהא רשעים הם וברית אין להם. מה שאין כן ישראל ועמך כולם צדיקים כתיב בהן (ישעיה ס כא), וגם יש להם ברית, וזה ברור. והנה י"ל אם זכות אברהם יצחק ויעקב תמה מימי חזקי', אלו שאין להם זכות יעקב תמה קודם, ואפשר בימי דוד שאז הותרו, ולכך מקודם לא לקחו נקמה כנ"ל. והשתא יתבאר, דידוע דפרעה וחילותיו היו להם כח גדול בכוחות הטומאה ובאו לעזרתם כאמור (שמות יד י) והנה מצרים נוסע, וידוע אגדת רז"ל אמר עוג מחנה ישראל כמה הוי עיין במסכת ברכות (דף נ"ד:), ומה שפירש זקיני מהרש"א ז"ל כו'. ועיין במהרש"א על התורה פרשת חקת, ואני הוספתי נופך בדבריו, דשקיל על רישי היינו בקדושה אשר בראש כידוע דקדושה עולה עליות כשמן, כמו דאיתא בפוסקים לשם קדושה אשר בראשו, והיינו הזכות אשר היה לו מאברהם. משה כמה הוי בר עשר אמין, היינו שהקים עצמו לקימת המשכן שהיה קדושת המשכן ומקדש וכו', ושוור עשר אמין, היינו שנכלל בעשר ספירין ודבק עצמו בעילת העילות, בקרסוליו היינו שכר הליכה, כמבואר בבראשית רבה (דברים פרשה א' סי' כ"ה (דב"ר פ"א כ"ה)) שכר פסיעותך אתה נוטל, והובא במהרש"א חידושי אגדות מסכת נדה פרק האשה שהיה עושה צרכיה שם בגמרא (נדה דף ס"א.) עיין שם.
ונקדים עוד דבסנהדרין סוף פרק אחד דיני ממונות (סנהדרין) (דף ל"ט ע"ב) ויעבור הרינה במחנה וכו' (מלכים א' כב לו), ופריך ומי חדי קב"ה במפלתן של רשעים, ומשני היא אינו שש, אבל אחרים משיש. והנה ראיתי בספרים דעד שלא נתמלא סאתם, אינו משיש גם לאחרים, ולאחר שנתמלא סאתם משיש, עד כאן. והענין הוא דכל זמן שיש בו חלק קדושה אין בו שמחה, מה שאין כן בהכלותו יש שמחה באבוד רוח הטומאה. ונקדים דאיתא בב"ר (דברים פרשה א' סי' כ"ה) דלכך עוג האריך ימים מן המבול עד דורו של משה, דאמר לו שכר פסיעותך אתה נוטל. וכבר הקשה מהרש"א ז"ל שם במסכת נדה (דף ס"א) דהא גם סיחון האריך ימים כל כך, דהא אחין היה, עיין שם. ועל כרחך צריך לומר דזכות עוג עמד גם לסיחון אחיו, כמו שעמד זכות אברהם ללוט בן אחיו, ומכל מקום משה לא נתיירא רק מעוג דהיה לו עצם הזכות. והנה לפי זה כיון שהיה לו חלק מקדושה זכות אברהם, לא אמרו שירה, ובימי דוד תמה זכות אברהם, לכך אמרו אז שירה. והן הן דברי המדרש קשה היה סיחון ועוג מפרעה וחיילותיו, לפי שלפרעה וחיילותיו לא היה להם חלק מקדושה רק כחות טומאה, כמו שפירשו על אמרם ז"ל (ברכות ט' ע"ב) עשאוה כמצודה שאין בה דגן, והבן. ולאלו היה כח מקדושה, וכדי להביא ראיה על זה אמר וראוי היה וכו', אלא ודאי דמפני שהיה להם כח מקדושה לכך לא אמרו, אלא בא דוד ואמרו, לפי שאז תמה לרשעים זכות אברהם, והבן.